
תודיפל הדוהי 'פורפ
– ך ש מ ה –
|
ר"תיב יליפעמ ריש !המידק !ץראל למרות המכשולים, על אף המעצורים, קדימה, קדימה בית"רים, לגאול את מולדת העברים הלוגה שפרמ רענתהל ,ונרסאמ ילבכ עורקל ,ונמדב זא ונייח ריחמב יקום בארץ דור חדש, דור חיילים וגיבורים דור של הדר, דור של עברים – .יח-לת |
|
את השיר השני, "הן לא איכפת לי", כתב טוביה ויטקובסקי: |
|
הן לא איכפת לי הן לא איכפת לי מאין ומדוע עלית, אח, על הסיפון הנע! ודרכך לך הוא רק ידוע ואת הקץ תדחק בכוונה הבור האלמה היינאה המחלמ תיינא איה |
|
בתשעה באב תרצ"ח ( 12ביולי )1938נשא ז'בוטינסקי נאום בוורשה שכותרתו "למות או לכבוש את ההר", ובו הסביר, בין היתר, את עמדתו בשאלת ההבלגה והתגובה. בהמשך נאומו הזהיר ז'בוטינסקי במלים נרגשות בפני האסון ההולך וקרב ופנה ליהודי פולין להציל את נפשותיהם ולעלות לארץ-ישראל, לפני שיהיה מאוחר מדי. היה בדבריו חזון נבואי לעתיד לקרות ליהדות :הפוריא |
|
זה שלוש שנים אני מפציר בכם, יהודי פולין, עטרת היהדות העולמית, מתחנן לפניכם, מזהיר אתכם בלי הפוגות שהאסון קרוב לבוא. שערי הלבין ואני זקנתי במשך השנים האלה, כי לבי יוצא אליכם, אחים ואחיות יקרים, שאינכם רואים את הר-הגעש שעוד מעט יתחיל לפלוט את להבות-ההשמדה שלו. אני רואה תמונה איומה. הזמן הנותר להצלתכם הולך ופוחת. אני יודע שאינכם יכולים לראות זאת, שהרי דאגות של יום-יום מטרידות אתכם ומבלבלות אתכם… שמעו לדברי בשעה הזאת, השעה השתים-עשרה, למען 29השם: יציל כל איש ואיש את עצמו, כל עוד יש פנאי לכך, כי הזמן הולך ופוחת. |
|
בסיום הנאום השלים ז'בוטינסקי את חזונו: |
|
ואני רוצה לומר לכם עוד איזה דבר היום, התשעה באב: אלה שיצליחו להימלט מן הנידמה לש התמקהו השודיח :הלודג תידוהי החמש לש יגיגח עגרל וכזי תונערופה היהודית! אינני יודע אם אני עצמי אזכה לראותה – אבל בני יזכה! בזאת אני בטוח, ממש כמו שאני בטוח שמחר בבוקר תזרח השמש. בכל לבי אני מאמין בזה. |
|
'א "הגארד" הממשלה הבריטית החליטה להילחם בעליה הבלתי לגאלית בשני מישורים: האחד – להגביר בוורשה נודע, שהנציג המסחרי האיטלקי בפולין מאוהב בבחורה יהודיה. הוחלט לנצל עובדה
הניווב זכרמה לפני הפלגתה הראשונה של ה"דראגה" מאיטליה, יצאה שיירה של 870יהודים מווינה בדרכם במשרד העליה הבלתי לגאלית בווינה, שהיו חברים בו ד"ר פאול הלר, ווילי פרל (עורך-דין
'ב "הגארד" 550 ,הניווב הבונדה לש סכמה-תיב דיל הנגעש ,"קלמ"ה לע ולע 1938 רבמבונ ימימ דחאב "מלק" היתה ספינת שעשועים, שנבנתה כדי להכיל 80איש לטיול נופש של עשר שעות על השימוש בנהר הדנובה כנתיב למעבר ספינות מעפילים היה בבחינת פריצת דרך בארגון העליה
טשרקובב זכרמה עם סגירתם של נמלי איטליה, יוגוסלביה ויוון בפני העליה הבלתי לגאלית, נעשתה רומניה למקום ז'אן קוסטין, שהיה נציגה המדיני של הצ"ח ברומניה, ניהל את מגעים עם שרי הממשלה, ובעיקר
השרווב זכרמה .השרוול הלפעהה תוליעפ לש דבוכה זכרמ הגרדהב רבע ,הינמרגל הירטסוא לש החופיס רחאל פולין, על שלושת מיליון יהודיה, היתה מדרך הטבע העתודה הגדולה ביותר לעליה. פולין היתה מאז 1935הציף, כאמור, נחשול של פרעות את יהודי פולין, ומספר המועמדים לעליה הבלתי בקרב הפעילים היו ויכוחים סוערים באשר לאפיה של העליה. היו שטענו, ובראשם יוסף כצנלסון, באה המציאות וכפתה על הצדדים את הפשרה. התברר כי לשם ביצוע העליה הבלתי לגאלית מן הראוי לציין כי הבית"רים, בהיותם גוף מאורגן וממושמע, עזרו במתן השירותים בספינות אלא ששאלת הסמכות העליונה שתקבע בכל העניינים הקשורים לעליה הבלתי לגאלית נשארה ונמז לכ תא שידקהו ,(וכע אלכמ ררחושש רחאל) יקיסניטוב'ז ירע השרוול עיגה 1938 ויתסב ההסכם לא יצא אל הפועל מאחר שלא אושר על-ידי המוסדות העליונים של התנועה. ז'בוטינסקי כצנלסון זכה לאמון רב של כל הגורמים שעסקו בעליה הבלתי לגאלית והכל קיבלו את מרותו. הממשלה הפולנית, שהיתה מעונינת בצאתם של היהודים מפולין, עזרה רבות לעליה הבלתי
"אפלד"ו "ופי'ג" ,"ילא" לאחר שהספינה "ארטימיסיה" סיימה את הורדת העולים מהאנייה "דראגה" ב', היא יצאה
גארפב זכרמה עוד בתחילת 1938פנה משה גלילי לנציבות בית"ר בפראג בהצעה לארגן עליה המונית דרך התעוררות יהודי צ'כוסלובקיה לא איחרה לבוא, ותורים ארוכים השתרכו לפני המשרד לעליה |
|
.וב 11-ב תמייתסמו 1939 ראוניב 1-ב הליחתמ המשרהה כל מועמד צריך למלא שאלון, לצרף צילום ותעודה רפואית. לשאלון לצרף המלצה של שני אנשים. …ישארה דרשמהמ אובי יפוסה רושיאהו תבייחמ הניא המשרההש ריבסהל שי דמעומל יחד עם ההסכמה של המשרד הראשי, שתועבר למועמד בכתב או באורח טלגרפי, יועבר גם טופס להעברת התשלום עבור הנסיעה… כמועמדים לעליה באים בחשבון גברים ונשים יהודים שאינם למטה מגיל 16ולא מעל גיל 35 .35רביזיוניסטים ובית"רים – עד גיל …40 |
|
,סירפל דרשמה תא רזעלג ריבעה ,1939 סרמב 15-ב ,גארפל ינמרגה אבצה תסינכ רחאל ובראש המשרד בפראג נשאר פלטין, שהצליח להמשיך ולארגן את העליה הבלתי לגאלית .שדחה רטשמה תחת
"הניטק" השיירה הגדולה הראשונה, שמנתה 800מעפילים מצ'כיה, סלובקיה ורוסיה הקרפטית, רוכזה ב- 22במרס 1939הובאו 17העולים ו- 11אנשי הצוות בפני שופט והואשמו בכניסה בלתי את רב החובל דן השופט ל- 9חודשי מאסר ולקנס של 100לירות, ואת האנייה ציווה להחרים. 11 אנשי "קטינה" חיכו ליד קפריסין לבואה של "ארטימיסיה", אולם לשווא. כאשר חלפו הימים בביירות בענייני העליה הבלתי לגאלית, וכאשר דיווחו לו מן 36באותם ימים עשה יוסף קרמין יומיים לאחר ש"קטינה" יצאה לדרך, קלט קברניטה קריאות אס.או.אס. התברר כי היתה זו
משפט הקצין גודהארד ועו"ד זליגמן חוף נתניה היה במשך תקופה ממושכת השער העיקרי של העליה הבלתי לגאלית וקרוב חוף נתניה שימש להורדת עולים ממחצית 1938ועד למרס .1939בתחילת 1939הוגבר גודהארד שירת במלחמת-עולם הראשונה בצרפת ובהודו. ב- 1922הועבר לארץ-ישראל ומאז כעבור ארבעה ימים החל להתברר משפטו של עו"ד זליגמן, שהואשם אף הוא ב- 22האשמות. בתל-אביב קיימו המונים הפגנות אהדה ליד בתיהם של זליגמן וגודהארד והפגנות איבה ליד
"ריתסא" היינאה ב- 6במרס 1939הפליגה מן הנמל הרומני רנה שעל נהר הדנובה אניית המעפילים "אסתיר", תלאות רבות עברו על מעפילי "אסתיר", ובדומה ל"קטינה" עברו דרך ארוכה עד שזכו להיכנס לאחר ארבעה חודשים וחצי של נדודים, הגיעה האנייה אל מול חופי ארץ-ישראל. העולים, 720 אנשי הצוות, שהתערבבו בין הנוסעים, נתגלו על-ידי המשטרה והועמדו למשפט. רב-החובל נידון
הטיראפ כאמור, עם כניסתו של הצבא הגרמני לפראג, עבר אליהו גלזר, שעמד בראש המשרד בצ'כיה,
יחד עם האנייה "פאריטה", נרכשה, כאמור, גם האנייה "נעמי-יוליה", בעלת נפח של 4,000טונות הבית"רים הורדו מן הרכבת ושוכנו במחנה זמני שהוקם עבורם בשדה הפתוח. הידיעה הועברה בראש קבוצת הבית"רים, עמד מנחם בגין, נציב בית"ר בפולין ולימים מפקד האצ"ל. בעוד מתרחשת הדרמה בעיירה שניאטין, המתינו באניות בדנובה, מחוץ למים הטריטוריאליים ב- 1בספטמבר ,1939היום שבו פרצה מלחמת-העולם השנייה, הפליגה האנייה "נעמי-יוליה" התחנה הראשונה היתה בנמל היווני חיאס, שם חיכתה להם ספינת מפרש קטנה, שהיתה אמורה יומיים לפני הגיעם לחופי הארץ, הכריז רב-החובל כי אין בדעתו להמשיך אלא אם כן יקבל סכום בעברם ליד בירות, התקרבה אליהם ספינת מלחמה בריטית שפקדה עליהם לנסוע לנמל חיפה. על אשר התרחש על האנייה לאחר מכן, מתאר לזר: |
|
כאשר נודעה לעולים מזימת המשטרה להחזירם לים הפתוח, נסערו הרוחות והמתיחות הלכה וגברה. העולים התקהלו על הסיפון והחלו לנוע לעבר הבריטים. השוטרים התיזו עליהם סילוני מים, אולם האנשים לא נסוגו. העולים זרקו לים את שארית מזונם, שפכו את מי השתייה ופירקו בחמת זעם את המתקנים הפנימיים באנייה והפילו אותם הימה. רבים מן הבחורים קפצו לים והחלו לשחות לעבר החוף, אולם יריות באוויר אילצום לחזור לאנייה. כאשר לא היה להם מה לזרוק עוד לים, החלו לשיר את התקווה. אחרי מאמצים רבים נאותה הממשלה לא לגרש את העולים. תחילה הורדו הנשים והילדים |
|
בקיץ 1939פעלה תנועת העליה הבלתי לגאלית של הרביזיוניסטים במלוא התנופה. ביולי אותה בפראג המשיך לטפל בבעיות העליה נפתלי פלטין, שנתמנה נציב בית"ר בצ'כוסלובקיה. היה עליו בינתיים ארגן ד"ר וילי פרל שיירה נוספת שהיתה מורכבת מיהודי ווינה ופראג. כאמור, היה פרל פרל עשה מאמצים קדחתניים כדי למצוא אניית ים, אולם נתקל בקשיים רבים. מסתבר שבעקבות בעוד ה"ספירולה" ו"סטורנוס" ממתינות ליד סולינה, יצא ראובן הכט, נציג האצ"ל בשווייץ, לאחר שנציגו של פרל חתם על ההסכם עם בעלי ה"סאקאריה" מצד אחד ועם ערי ז'בוטינסקי העקתנ "הלוריפס" הדוספרהו הבונדה רהנ אפק ,"היראקאס"ה לע הדובעה תעצבתמ דועב השמועה בדבר השיירות הממתינות בסולינה עשתה לה כנפיים, וכ- 450יהודים מרומניה הגיעו ב- 1בפברואר 1940הפליגה האנייה "סאקאריה" מנמל סולינה, כשעל סיפונה 2,300עולים. בגלל מספרם הגדול של העולים שהיו על האנייה, קרא לה ערי ז'בוטינסקי "העיירה סאקאריה". לאחר צאת האנייה ממצרי הדרדנלים, היא נעצרה על-ידי ספינת מלחמה בריטית וחיילים בריטים למחרת הגעת ה"סאקאריה" לחיפה, עלו על האנייה שוטרים בריטים ועצרו את ערי ז'בוטינסקי.
ו'צנפ בקיץ 1939התארגנה בסלובקיה שיירה של מעפילים, שאמורה היתה לצאת מברטיסלבה ב- 9 (רשימה מלאה של האניות שהובאו בידי הרביזיוניסטים והאצ"ל, ראה בנספח). |
להמשך המאמר
|
:תורעה
|
להמשך המאמר
|
|
|
|
|
|





