העליה הבלתי לגאלית

בשנת 1938דן הקיבוץ המאוחד במצבה של תנועת החלוץ והחליט להטיל על יהודה בראגינסקי
לצאת לאירופה ולחדש את ארגון עליה ב'. לפני צאתו קיים בראגינסקי סדרה של פגישות עם
מנהיגי התנועה הציונית. לאחר שקיבל את ברכתו של ברל כצנלסון, פנה אל משה שרתוק
.תילאגל יתלבה הילעה ידגנתממ היהש ,תידוהיה תונכוסה לש תינידמה הקלחמה שאר ,(תרש)

לאחר שנעשו כל הסידורים, יצא שינד ארצה כדי לתאם את הנחיתה על החוף. בארץ החליט
להיפגש עם בן-גוריון ולספר לו על ההתפתחויות האחרונות הקשורות בעליה ב'. על הפגישה
:יקסניגארב רפסמ

באותם ימים היה כל חלוץ העולה ארצה ומצטרף לקיבוץ מקבל מהסוכנות היהודית הלוואה
לסידורים ראשונים. מרכז העליה של ההסתדרות פנה אל דובקין (ראש מחלקת העליה של
הסוכנות היהודית) בבקשה לממן את קליטתם הראשונית של העולים שהגיעו על ה"פוסידון".
בתשובה נאמר לו כי הסוכנות הוחליטה שמעפילים שהגיעו באופן בלתי לגאלי אינם זכאים
⁴³ .תונכוסהמ האוולה לבקל

לאחר ההצלחה של ה"פוסידון", הוחלט לחפש ספינה גדולה יותר. נשכרה הספינה "ארטימיסיה",
בת 230טונות , אשר הפליגה ב- 19באפריל 1938מיוון כשעל סיפונה 128עולים. כעבור
חמישה ימים הגיעה הספינה ארצה והאנשים הורדו לסירות קטנות ונחתו בשלום על החוף.

בינתיים פתחו הרביזיוניסטים בעליה בקנה מידה גדול יותר וביוני 1938שכרו ביוון ספינה שעל
סיפונה עלו 381מעפילים. משום כך, כאשר פנה בראגינסקי אל הסוכן שלו וביקש לשכור ספינה,
העמיד הסוכן תנאי שמספר המעפילים לא יהיה קטן מ- .380אלא שהחלוץ בפולין, הדל באמצעים
כספיים, לא יכול היה להרחיב את מסגרת הפעולה ולארגן טרנספורטים של מאות אנשים.
⁴⁴הוחלט על-כן שבראגינסקי ייסע ארצה לברר את העניין.

בדיונים שנערכו בוועד הפועל של ההסתדרות, התברר, שלא חל שינוי לטובה ועדיין היה רב
מספר המתנגדים להמשך העליה הבלתי לגאלית. אפילו אליהו גולומב, שצידד כל הזמן בפעולה
זו, שינה את דעתו בהשפעת בן-גוריון ועבר למחנה המתנגדים. מספר על-כך יוסף בן-פורת,
:'ב הילע יליעפמ

בישיבת הנהלת הסוכנות היהודית ב- 14באוגוסט 1938מסר דובקין, מנהל מחלקת העליה של
הסוכנות, כי בווינה עוסקים בהרחבה בארגון עליה בלתי לגאלית ומתאוננים על הנהלת הסוכנות
המתנגדת לכך. הפעולה בווינה נעשית בידיעת השלטונות שם. הנהלת הסוכנות הודיעה על
התנגדותה הנמרצת לעליה ה"בלתי לגאלית". עם זאת סבור הוא כי עליה זו תופסק מאליה,
עקב האמצעים שבהם נקטה ממשלת ארץ-ישראל בארץ ובאירופה (ראה להלן). ממשלת יוון,
.הצראל הירטסוא ידוהי תסינכ תא הרסא רבכ ,לשמל

ב- 10ביולי 1938כתב דובקין לכל המשרדים באירופה את המכתב הבא:

קיבלנו הודעה מאת מחלקת העליה של ממשלת ארץ-ישראל כי לפי הידיעות אשר נתקבלו
אצלה, הגיעו בזמן האחרון ארצה עולים באופן בלתי חוקי.
ברור, שתופעה זו, באם תימשך עלולה להתנקם קשה באפשרויות העליה החוקית לארץ.
עמדתנו השלילית לעליה בלתי חוקית ידועה לכם למדי מתוך מכתבינו וחוזרינו

הקודמים והננו מבקשים מכם לאחוז בכל האמצעים הנמצאים ברשותכם כדי למנוע

(ל" י :ילש תושגדהה) .תאז היוצר יתלב העפות דעב

יש לזכור כי מכתבו של דובקין ופעולות ההלשנה בפולין אירעו ארבעה חודשים לאחר סיפוח
אוסטריה על-ידי גרמניה וחודשיים בלבד לפני ועידת מינכן (שבה נכנע צ'מברלין להיטלר), כאשר
האנטישמיות בפולין הולכת וגוברת ואלפי יהודים צובאים על שעריה הסגורים של ארץ-ישראל.
המדיניות הבריטית היתה צמצום העליה ואכן בשנת 1938ניתנו על-ידי הסוכנות היהודית רק
3,900סרטיפיקטים, לעומת כ- 11,500בשנת 1936וקרוב ל- 14,000ב-.1935

מסכם את המצב אחד מפעילי העליה הבלתי לגאלית של החלוץ:

.1939 תליחתב לחה תילאגל יתלבה הילעב רושקה לכב תידוהיה תונכוסה תוינידמב הנפמה

כזכור, קבעה ועדת פיל בדו"ח מקיף שהגישה לממשלה ביוני ,1937כי הפתרון לסכסוך
הערבי-יהודי בארץ-ישראל הוא חלוקת הארץ לשתי מדינות – ערבית ויהודית. בן-גוריון תמך
בהמלצות הוועדה וטען כי הקמתה של מדינה יהודית, ולו בשטח קטן של הארץ, יאפשר עליה
המונית. לכן יש להמשיך ולהתנגד לכל צורה של עליה בלתי לגאלית אשר פוגעת בשיתוף
הפעולה עם ממשלת המנדט. הערבים, כזכור, דחו את המלצות הוועדה ושר-החוץ הבריטי
הגיע למסקנה שנוכח החשש מפני סיכון מעמדה של בריטניה במזרח התיכון, עדיף שבריטניה
תסתלק מרעיון חלוקתה של ארץ-ישראל למדינה יהודית ומדינה ערבית. לשם כך הקימה ממשלת
תויורשפא תא קודבל היה הדיקפתמש ,"הקולחה תדעו" ,השדח הדעו 1938 סרמב הינטירב
יישומה של ועדת פיל. ההנחיות שקיבלה הוועדה, שבראשה עמד סיר ג'ון וודהד, היו לוודא
שבמדינה היהודית האמורה לקום, יהיו מינימום של ערבים, ובמדינה הערבית יהיו מינימום של
יהודים. הוועדה, שהגיעה לארץ-ישראל באפריל ,1938הגיעה למסקנה שבמדינה היהודית
שהוצעה על-ידי ועדת פיל, כמחצית התושבים יהיו ערבים, בעוד שבשטח המיועד למדינה
הערבית כמעט ולא יהיו יהודים, כך שלא ניתן יהיה לבצע חילופי אוכלוסין.

ב- 9בנובמבר 1938פרסמה הוועדה את מסקנותיה, לפיהן תכנית החלוקה של ועדת פיל אינה
ניתנת לביצוע. חברי הוועדה הציעו שלוש תכניות חלופיות, שנתקלו בהתנגדות עזה הן מצד
היהודים והן מצד הערבים. בעקבות מסקנות אלה הודיעה הממשלה הבריטית שהיא נסוגה
.הקולחה תינכתמ

בהמשך להחלטה זו, הודיעה הממשלה על כוונתה לכנס ועידה בלונדון בהשתתפות נציגי
היהודים ונציגי הערבים, כולל נציגים מארצות ערב. ועידה זו אמורה היתה לדון בעתידה של
ארץ-ישראל וכן בבעיית העליה. בהודעתה נאמר עוד, כי אם לא יגיעו הצדדים לכלל הסכמה,
תכריז הממשלה הבריטית על מדיניותה על דעת עצמה ואף תבצע אותה, גם ללא שיתוף פעולה
מצד היהודים או הערבים.

בעקבות החלטתה של הממשלה הבריטית, התכנסה ב- 8בפברואר 1939בארמון סנט-ג'יימס
שבלונדון "ועידת שולחן עגול". המשלחת הערבית (שכללה בנוסף לנציגי מדינות ערב גם 3
מחברי הוועד הערבי העליון שהוגלו לאיי סיישל) סירבה לשבת יחד עם היהודים, ועל-כן הדיונים
עם הצדדים נערכו בנפרד, כאשר הבריטים משמשים מתווכים. בפגישה בלתי רשמית משותפת
ליהודים ולערבים, הכריז שר המושבות הבריטי מאלקולם מקדונלד על כוונת הממשלה לביטול
המנדט הבריטי והקמת מדינה ערבית, תוך שמירה על זכויות המיעוט היהודי וכי ההגשמה
תידחה עד לאחר שישכון שלום בארץ. הצהרתו זו של מקדונלד היתה הקדמה לפרסום "הספר
הלבן" ב- 17במאי ( 1939ראה להלן).

ואיבה ,"הילע אלו הנידמ אל" התועמשמש ,תיטירבה הלשממה ידי-לע ליפ תדעו תוצלמה תייחד
את בן-גוריון לתמיכה בעליה הבלתי לגאלית. בישיבת הנהלת הסוכנות היהודית מיום 11בדצמבר
1938שטח בן-גוריון בפני חבריו את רעיונותיו הקשורים בעליה בלתי לגאלית:

במצב שבו נמצאת אנגליה עכשיו ובמסיבות של בעיית הפליטים היהודים בשעה זו –
,הילע לע המחלמ אל ,הילעה תמחלמ – תיטילופ המחלמ לש שדח [הטיש] דותמ יחרכה
⁵⁰ .הילעה דרמ ,הילע ידי-לע המחלמ אלא

בתחילת 1939נשלח שאול מאירוב (אביגור) לעמוד בראש ארגון העליה הבלתי לגאלית ובכך
ניתנה הכרה של המוסדות הלאומיים בפעולה שהתנהלה עד אז ביזמת תנועת החלוץ בפולין
ובתמיכת הקיבוץ המאוחד בארץ. אולם רק ב- 3ביולי ,1939חודשיים לפני פרוץ מלחמת-העולם
תילאגל יתלבה הילעה תולועפב תימשר הרכה הנגהה לש תיצראה הדקפמה הריכה ,היינשה
והעמידה את הארגון לשירות עליה ב'.

יש לציין כי עד ראשית 1939לא היה קשר פורמלי בין ארגון ההגנה למארגני ההעפלה. עזרת
ההגנה בהורדת העולים לחוף היתה מבוססת על קשרים אישיים של אנשים כמו גולומב, מאירוב
(אביגור) וגלילי עם מפקדי הגושים. חברי ההגנה פעלו כ"מתנדבים", ללא ידיעת המפקדה
.תינידמה הגהנהה רושיא אלל יאדוובו תיצראה

בשנת 1939כתב ברל כצנלסון: "לא הביננו את עניין העליה. טובי המנהיגים לא חשו בדחיפות
הדבר, בכוחו המכריע. מגמת העליה אנוסה היתה תמיד להילחם לזכותה גם במפנים ההסתדרות
⁵¹."תינויצה

ובמקום אחר:

ראשי התנועה הציונית טענו כי המניע העיקרי של קונפינו הוא כספי ואין זה מוסרי להתעשר
מאסונם של יהודים. אולם הסיבה האמיתית להתנגדותם היתה נעוצה בעובדה שהעליה הפרטית
הביאה ארצה יהודים ללא אבחנה, בעוד התנועה הציונית העדיפה את עליית החלוצים. יש לציין
כי ז'בוטינסקי לא התנגד לעליה הפרטית מאחר שהטיף לאבקואציה של יהודי אירופה והבאתם
לארץ-ישראל בכל דרך אפשרית.

(הירגלוב) סגרוב למנמ הגילפה רשא ,"סואלוקינ סויגא" התיה וניפנוק רכחש הנושארה הניפסה
כשעל סיפונה 800מעפילים. קונפינו טס ארצה כדי לארגן את הורדתם של המעפילים לחוף,
והתקשר לשם כך עם אנשי בית-חנן, שקיבלו על עצמם לבצע את המשימה. אולם הספינה
התעכבה בדרך יתר על המידה, הקשר עם הארץ נותק והיה ברור לקונפינו כי לא יוכל לקבל
עזרה כלשהי בהורדת המעפילים לחוף.

ב- 19במאי הגיעה הספינה אל מימי ארץ-ישראל; המעפילים הורדו לסירות, שהיו קשורות
לספינה, וחתרו לעבר החוף ליד עזה. הם נתפסו על-ידי חיילים בריטיים והובאו למחנה מעצר,
אולם לאחר זמן קצר שוחררו.

הלפעהה לש סליכא בקעש ,היה "סואלוקינ סויגא" הניפסה תשרפמ קפוהש ירקיעה חקלה
הפרטית היא חוסר הקשר עם ארגון בארץ המסוגל לעזור בהורדת המעפילים לחוף. מסקנתו
של קונפינו היתה שיש לוותר על הורדה מאורגת, גם במחיר תפיסתם של המעפילים על-ידי
הבריטים. הנחתו היתה שהבריטים יעבירו את המעפילים למחנה מעצר ובסופו של דבר ישחררו
.םתוא

הספינה "רודניצר" הפליגה לארץ-ישראל מבולגריה כשעל סיפונה 305מעפילים. אל הספינה היו
קשורות סירות הורדה, וכאשר הגיעה הספינה, באוגוסט ,1939אל מחוץ למים הטריטוריאליים
של ארץ-ישראל, הורדו המעפילים אל הסירות שעשו את דרכן לחוף. כל המעפילים נתפסו על-ידי
חיילים בריטיים, אולם מכיוון שהיו ללא דרכונים, אי אפשר היה להחזירם לארצות מוצאם. הם
נעצרו וכעבור זמן לא רב שוחררו.

הספינה "רודניצר" לא הוחרמה מאחר שנשארה מחוץ למים הטריטוריאליים של ארץ-ישראל. היא
חזרה לבולגריה ויצאה שוב לדרך, כשעל סיפונה מעפילים מבולגריה, הונגריה וגרמניה. כעבור
חמישה ימים, בספטמבר ,1939שוב הגיעה ארצה וסיפור הורדת המעפילים לחוף חזר על עצמו.

ארבע פעמים עשתה "רודניצר" את דרכה לארץ-ישראל, עד שבדצמבר 1939נלקחה על-ידי
בעליה למשימות אחרות. קונפינו המשיך בפעילותו ובסך-הכל העלה ארצה למעלה מ- 3,000
יהודים ב- 8הפלגות
(רשימת הספינות שהובאו על-ידי אנשים פרטיים – ראה בנספח).
לתת קישור לאתר האצל כמו שהיה קודם