– "פתחו לי שערי צדק, אבא בם אודה י-ה" –קורא עולה הרגל בהגיעו לבית המקדש.
– "זה השער לה' צדיקים יבואו בו" – עונים לו הכוהנים.
– "אודך כי עניתני, ותהי לי לישועה" – קורא עולה הרגל.
– "ברוך הבא בשם ה' ברכנוכם מבית ה'" – עונים לו הכוהנים.(תהלים קי"ח)
תיאור העלייה לרגל והגעגועים לירושלים מופיעים בתהלים פעמים רבות. במאמר זה נתייחס לכמה ממזמורים אלה: מזמור קכ"ב "שמחתי באומרים לי בית ה' נלך" המתאר את התרגשותו של עולה הרגל ואת הכנתו הנפשית לעלייה לירושלים; מזמור קי"ח המתאר את שירתם של העולים לרגל ואת שירת הכוהנים המקבלים את פניהם; ומזמורים מ"ב-מ"ג ו-פ"ד המתארים את געגועיו של עולה הרגל שגלה מארצו, וכל שנשאר לו מבית המקדש הוא געגועים צורבים ליופי שהיה ואיננו עוד.
מזמור קכ"ב הוא שירתם של העולים לרגל העושים הכנותיהם לעלייה לירושלים, והמברכים את ירושלים במחשבתם ובגעגועיהם.
התלמוד הירושלמי קושר את מזמור קכ"ב בהבאת הביכורים:
"בדרך היו אומרים: 'שמחתי באומרים לי בית ה' נלך'.
בירושלים היו אומרים: 'עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלם' (תהלים קכ"ב)
בהר הבית היו אומרים: 'הללויה, הללו אל בקדשו'
בעזרה היו אומרים: 'כל הנשמה תהלל יה, הללויה' (שם ק"נ).
(ביכורים פרק ג' הלכה א')
מיד לאחר תיאור ההתרגשות – תיאור ירושלים. כאילו לא ארכה הדרך ולא כלום, ואך יצא עולה הרגל מעירו – כבר קפצה לו הדרך, והוא בירושלים:
"אומרים לי בית ה' נלך – עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלם".מה רואה המשורר בירושלים? מה בירושלים מושך את לבו? שלוש תכונות מזכיר המשורר בשבחה של ירושלים:
תכונה ראשונה: "ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדו". ורבי יהושע בן לוי מפרש: "עיר שהיא עושה כל ישראל חברים" (ירושלמי חגיגה פרק ג' הלכה ו'). ירושלים הבנויה היא סמל אחדות ישראל. יש ירושלים של מעלה, יש ירושלים שהיא ערך, שהיא רעיון. אבל המשורר מבקש את ירושלים הבנויה, הארצית. כששאלו את רבי נחמן מברסלב שרצה לעלות לירושלים לאיזו ירושלים הוא מתכוון, ענה 'ירושלים זו, עם אלו הבתים והחצרות שבני ישראל נוסעים לשם'. וירושלים זו עושה את ישראל חברים.
ועוד תכונה לה לירושלים: "ששם עלו שבטים, שבטי י-ה, עדות לישראל, להודות לשם ה'". ירושלים היא יעדם של עולי הרגל. מי שזוכר את ירושלים, זוכר את חגיגות העלייה לרגל והשמחה שהייתה בה בימי חג ומועד.
ותכונה שלישית לה לירושלים: "כי שמה ישבו כסאות למשפט, כסאות לבית דוד". בירושלים מושב הסנהדרין הגדולה. שם נחתך כל דין וכל ספק. "כי יפלא ממך דבר למשפט", אומר הכתוב (דברים י"ז, ח-י) "וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך בו, ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם, ודרשת והגידו לך את דבר המשפט. ועשית על-פי הדבר אשר יגידו לך, מן המקום ההוא אשר יבחר ה' ושמרת לעשות ככל אשר יורוך".
לשלוש אלה מתגעגע עולה הרגל: לירושלים המאחדת את ישראל בחגיה, לירושלים על יופייה ושמחתה ולירושלים מקום הצדק והמשפט.
על ירושלים זו שר עולה הרגל את שירו. וזה השיר:ישליו אהביך
יהי שלום בחילך
שלוה בארמנותיך
למען אחי ורעי
אדברה-נא שלום בך
למען בית ה' אלהינו
אבקשה טוב לך.
(תהלים קכ"ב, ו-ח)
– שלוה בארמנותיך.
ומדוע מבקש המשורר את שלומה של ירושלים?
– למען בית ה' אלהינו אבקשה טוב לך.
השלום והטוב הם שתי התכונות שהמשורר מאחל לירושלים. השלום הוא היחס הנכון שבין בני אדם. הטוב הוא העמקתו של השלום. הטוב צמוד לחסד ולסליחה. 'טוב וחסד ירדפוני' (תהלים כ"ג, ו) 'אתה ה' טוב וסלח' (תהלים פ"ו, ה). ואת שני אלה מאחל המשורר לירושלים. טוב ושלום.
הגיעו עולי הרגל לירושלים והחלו לשיר שירי תהילה לאלהים. אנו שומעים הד להמנונות אלה במזמור קי"ח. מזמורי ההלל שלנו כוללים שירים שהושרו בעת העלייה לרגל, כאשר ירושלים והר הבית הם מוקד השירה: 'בחצרות בית ה', בתוככי ירושלם'. (תהלים קט"ז, יט).
מזמור קי"ח מתחיל תיאור שירתם של ישראל, בית אהרון ויראי ה'. לאחר שירת תודה על ההצלה מן הגויים המקיפים אותו כדבורים, מגיע עולה הרגל לשערי המקדש, ושם הוא קורא:
צמאה נפשי לאלהים, לאל חי,
מתי אבוא ואראה פני אלהים".
גם צפור מצאה בית, ודרור קן לה,
אשר שתה אפרחיה את מזבחותיך, ה' צבאות, מלכי ואלהי". (פד:ג-ד)
מגננו ראה אלהים, והבט פני משיחך.
כי טוב יום בחצריך מאלף.
בחרתי הסתופף בבית אלהי מדור באהלי רשע".(פד, ט-יא)
אף אנו, כמשורר הרואה את חצרות אלהים ועיניו כלות. רואה הוא את הציפור טסה ביעף ועוברת את חומות הר הבית – ואין עוצר בעדה. רואה הוא את מקום המקדש מרחוק – ואין הוא רשאי להיכנס אליו.
ה' אלהים צבאות שמעה תפלתי, האזינה אלהי יעקב סלה
מגיננו ראה אלהים, והבט פני משיחך.