תחינת הנשים לבנין המקדש

הינה יצירה הכתובה בסגנון מדרשי האגדה, ובה תובעות¹"תחנת הנשים לבנין המקדש"
דמויות נשים מקראיות ובתר-מקראיות, עד סוף בית שני, על סמך זכויותיהן, את בניין בית
המקדש. היצירה, שיסודות תימאטיים שונים שבה שעונים על הספרות התלמודית, המדרשית
והאגדית, כמו גם על הזוהר, מעלה זיקות בין נשים למקדש לאורך הדורות.

מייד לאחר הופעת הספר נשלחו עותקים ממנו לרבנים אחדים, ובהם לרבה הראשי של תל-
אביב, לרב חיים דוד הלוי ז"ל, שנשאל בדבר קריאה ב"תחינה" בליל תשעה באב. לדבריו,
.²מותר לקרוא את ה"תחינה" בליל תשעה באב, לבד מהקטע האחרון, שיש בו דברי נחמה

באב העשתב הנש ידימ תושר לש יגרוטיל טסכטכ הארקנ איה ,ו"נשת תנשב התעפוה זאמ
"רקי" תליהק תרגסמב באב העשת לילב ומייקתהש תוינכותב הארקנ איה .תונוש תוליהקב
בשנים תשנ"ו ותשנ"ז. בתשנ"ז היא נקראה ונלמדה בתשעה באב אחר הצהרים ב"ניר עציון"
בידי רבקה לוביץ, ונלמד אף הקטע המסיים. בתשנ"ח נקראו קטעים ממנה בליל תשעה באב
על ידי אושרה קורן לפני נשים בקהילת "כינור דוד" ברעננה. גב' גולדה ורהפטיג כתבה קטע
תוספת ל"תחנת הנשים" לזכרה של אפי אונגר, "תחינת אפי, הי"ד", חודשים אחדים אחר
³.הריבעהש רועיש תרגסמב האירקה ותוא ,רפסה תעפוה

בספר מובאות י"ח נשים או קבוצות נשים שהעתירו לפני הקדוש ברוך הוא בגין זכויות שעמדו
להן. הנשים המוזכרות הינן: שרה, ביחס אליה הובאו שתי המסורות הקיימות, האחת לפיה
נפחה את נשמתה בעקבות הבשורה המרה על העקידה מפי השטן, והאחרת, הידועה פחות,
רשקהב תרכזנ הקבר ⁴לפיה כאשר שמעה את דברי השטן יצאה נשמתה מרוב שמחה.
להליכתה ולהליכת יצחק להר המוריה להתפלל על הבנים. אלישבע בת עמינדב, אשת אהרן
הכהן, מובאת בזיקה למות שני בניהם, נדב ואביהוא. הנשים הצדקניות שבדור המדבר
מוזכרות בעניין הבאת נדבות לבית המקדש והמראות הצובאות. דבורה מוזכרת בשל הפתילות
שנידבה למשכן. רות בשל העובדה שאחר שנישאה למחלון נקראה כן על שם התור, שהוא כשר
על המזבח, כך כשרה הייתה לבוא בקהל. חנה מוסרת כי הייתה עולה תדיר למשכן ברגלים.
אשת יונה מציינת כי הייתה עולה ברגלים למקדש, ולא מיחו בה חכמים.

חולדה הנביאה מזכירה שהיתה יושבת בדרום הר הבית, לומדת תורה ומתנבאת. אמו של
הלכאו הנב תא החבט איהו ,רצנדכובנ אבש דע ,שדקמה תיבל בהז ולקשמ תנתונ התיה גאוד
אותו איברים איברים. בתו של הכהן הגדול מספרת כיצד נשחטו אביה והיא. אסתר מגוללת
כיצד תבעה את בניין בית המקדש, אך הושבה ריקם. הנשים בימי נחמיה מתארות כיצד
התכערו מחמת העלייה לארץ, כיצד הניחו אותן בעליהן וכיצד היו מקיפות את המזבח, בוכות
ומתפללות. הילני המלכה מספרת על עלייתה לירושלים ועל נדבותיה. שלוש אחיות מוסרות
כיצד אביהן התנה עם בניו ועם בנותיו "הריני שוחט את הפסח על מי שיעלה מכם ראשון
וכיצד קידמו הן לפני אחיהן. עוד מוזכרות הנשים שהיו מגדלות את בניהן כדי ⁵,"םילשוריל
שיהיו טהורים להכנת אפר הפרה האדומה, אמהות הכהנים הגדולים שהיו מספקות לרוצחים
בשוגג מחיה וכסות, כדי שלא יהיו מתפללים למות הכהן הגדול, ושהיו מכינות כותונות לכוהנים.
כן נזכרו הנשים שהיו אורגות במקדש את הפרוכות.

הדמויות המובאות הן רק של נשים אשר היה להן קשר עם בית המקדש, עם מקום המקדש או
עם המשכן. קשריהן של שרה ושל רבקה היו עם הר המוריה, המקום עליו נבנה המקדש.
זיקותיהן של אלישבע, של נשות דור המדבר, של חנה ושל דבורה היו עם המשכן. אסתר היא
האשה היחידה מבין הנשים שלא התגוררה בארץ ישראל. אף שרות התגוררה בארץ ישראל
חלק מחייה, היא היחידה מבין הנשים שנכללו שהקשר בינה לבין המקדש אינו ממשי, אלא
.תילמיסה המרב אוה

מידע מפורט יותר על היצירה מצוי בשני המאמרים הבאים:

יעל לוין כ"ץ, "'תחינת הנשים לבנין המקדש': מדרש חדש וטקסט ליטורגי לתשעה באב",

להיות אשה יהודייה, בעריכת מרגלית שילה, ירושלים תשס"א, עמ' .344-348 ,230-243

הנ"ל, "תחינת הנשים לבניין המקדש", קולך, א' אב תשס"א, פרשת "מטות-מסעי", גיליון ,35

.1-2 'מע

מובא בזאת מבחר קטעים מתוך "תחנת הנשים", קטעי הפתיחה והסיום וקטעים נוספים
אחדים, וזאת מתוך כוונה שניתן יהיה לעיין בהם ולקוראם וללומדם בקהילה, בחוג המכרים
או ביחידות בתשעה באב עצמו, במועד הסמוך לו או בכל זמן אחר.

יעל לוין כ"ץ, תחינת הנשים לבנין המקדש, תל אביב: עקד, תשנ"ו. גרסה מוקדמת יותר .1
הופיעה בכתב העת מבוע [יעל לוין כ"ץ, "תחינת הנשים לבניין המקדש", מבוע כד (תשנ"ב),
.[119-124 'מע
המכתב לרב חיים דוד הלוי נשלח בב' סיוון התשנ"ו. להלן נוסח השאלה: "לכבוד הרב .2
חיים דוד הלוי, / לכבוד הוא לי להציג ולהגיש בפני הרב את ספרי 'תחינת הנשים / לבניין
המקדש', ותקוותי כי ימצא חן בעיניו. / בהקשר לספר, הריני לשאול את כבוד הרב שתי
שאלות, ואני מקווה / כי ישיב עליהן: / א. האם ניתן לקרוא בספר זה בליל ט' באב, או שמא
רק בט' באב אחר חצות היום, שכן הספר / מכיל דברי תורה ויש בסיומו דברי נחמה
./ "…?הלואגו
התשובה היא מיום ח' סיוון: "קראתי בענין רב את ספרך 'תחנת הנשים לבנין המקדש' / יישר
כחך… / לשאלתך הראשונה, ניתן לקרוא בספר זה גם בליל ט' באב / בהשמטת דברי הנחמה
."ומויסבש
וראה תשובתו בספרו "עשה לך רב" לפיה עתה שאנו נמצאים בתקופת ראשית צמיחת
גאולתנו, "אפשר למעט קצת באמירת קינות, ולהסתפק בחלק מהן, ביחוד אלה המתארות את
עצם החרבן ופזור האומה בין הגויים. וכך נהגתי בעצמי בבית-הכנסת שאני מתפלל בו בט'
באב למעט באמירת קינות מאז הקמת מדינת ישראל" (הרב חיים דוד הלוי, עשה לך רב, חלק
.(וצק-הצק 'מע ,דל ,א"משת ביבא לת ,יעיבר
:הניחתה חסונ הזו .3

שונה קטע זה מ"תחינת הנשים" בכך שבזה האחרון הובאו רק נשים אשר היה להן קשר עם
המקדש, עם מקום המקדש או עם המשכן, כפי שנפרט בהמשך הדברים בסמוך.
ראה הרב מנחם כשר, תורה שלמה, חלק רביעי, ירושלים תרצ"ד, עמ' .920-921.4
השווה משנת פסחים ח:ג..5
תחינת הנשים, עמ' .17.6
,אנ:א ,ח"לרת הנליו ,הבר שרדמ ,הבר הכיא שרדמ ;א"ע ה ,ד:ב תוכרב ימלשורי האר .7
שרדמ ;(89-90 'מע ,א השרפ ,ט"נרת הנליו ,רבוב המלש תרודהמ ,הבר הכיא שרדמ) ג"ע חי
פנים אחרים נוסח ב, ספרי דאגדתא על מגלת אסתר, מהדורת שלמה בובר, וילנה תרמ"ז, עמ'
78; ילקוט המכירי על משלי, מהדורת אלעזר הלוי גרינהוט, ירושלים תרס"ב, לקוטים, א, קג
ע"ב. במקורות אלו לא ברור האם הכוונה לחורבן הבית הראשון או השני. באגדת בראשית,
מהדורת שלמה בובר, קראקא תרס"ג, סז, עמ' ,133נזכר "שביום שהחריב נבוכדנצר את הבית
נולד משיח", והכוונה היא, אפוא, לחורבן הראשון. השווה:
Louis Ginzberg, The Legends of the Jews, Vol. VI, Philadelphia: The Jewish
.Publication Society, 1928, p. 406, n. 53
וראה לוי גינצבורג, פירושים וחדושים בירושלמי, חלק ראשון, ניו יורק תש"א, עמ' ,339-340
וגלית חזן-רוקם, רקמת חיים: היצירה העממית בספרות חז"ל, מדרש האגדה הארץ-ישראלי
.163-172 'מע ,ז"נשת ביבא לת ,הבר הכיא
בין שאר המאמרים שפרסמתי, ערכתי מחקר מדעי-היסטורי מקיף בנושא "נשים למדניות.8
בירושלים [מבוע כו (תשנ"ד), עמ' ,]98-125הכולל את כל החומר מהקדום ביותר ועד
לתקופתנו. חולדה היא, למעשה, האשה היחידה המופיעה הן ב"תחנת הנשים" והן במאמר
"נשים למדניות". אבל סקירת שאר הנשים הלמדניות בירושלים לאורך הדורות, או בדיקת
חומרים נוספים על נשים צדקניות בימי הביניים, היתה מעלה, לכל היותר, סיפור דומה
בלבושים שונים, של ביאתן של נשים לכותל המערבי ושפיכתן במקום את שיחן, כגון ביחס
ליבוהל הגהנ יכ רפוסמ הילע ,(1815-1892) "רימדולמ הלותבה" הנכתמה תידגאה תומדל
קבוצה של נשים וגברים מידי יום לכותל להתפלל. עם זאת, מצוי מקור אחד מעניין מהתקופה
שלאחר החורבן, שהיה מתאים מאוד להיכלל ב"תחנת הנשים", המלמד על נחישותן של נשים
לעלות למקום המקדש אחר החורבן. מדובר במעשה שאירע בדורו של התנא רבי יוסי בן
חלפתא, אחד המנהיגים אחר מרד בר כוכבא, ותלמיד מובהק של רבי עקיבא: "והתניא מעשה
באדם אחד שהדיר את אשתו מלעלות לרגל ועברה על דעתו ועלתה לרגל ובא לפני רבי יוסי
אמר לו ואילו היית יודע שעוברת על דעתך ועולה לרגל כלום הדרתה אמר לו לא והתירו רבי
יוסי" (נדרים כג ע"א). מקבילה לכך בשינויים שונים מצויה בתוספתא: "מעשה באחד שהדיר
את אשתו שלא לעלות לירושלם, ובאת והתירה על נדרו, ושאל את ר' יוסה, אמ' לו, אילו
הייתה יודע שמבטלת דבריך שלא בפניך מדירה הייתה, אמ' לו, לאו, והתירו ר' יוסה"
(תוספתא, סדר נשים, יבמות כתובות נדרים נזיר, מהדורת שאול ליברמן, ניו יורק תשכ"ז,
נדרים ה:א, עמ' .)113-114ראה עוד שאול ליברמן, תוספתא כפשוטה, חלק ז, סדר נשים, ניו
'מע ,²יורק תשכ"ז, עמ' ,466ושמואל ספראי, העליה לרגל בימי הבית השני, ירושלים תשמ"ה
.88-91מצויים מקורות נוספים על תנאים ובני אדם אחרים שעלו למקדש אחר החורבן. ראה
שמואל ספראי, "העלייה-לרגל לירושלים לאחר חורבן בית שני", פרקים בתולדות ירושלים
בימי בית שני: ספר זיכרון לאברהם שליט, בעריכת אהרן אופנהיימר, אוריאל רפפורט ומנחם
שטרן, ירושלים תשמ"א, עמ' ( 376-393=שמואל ספראי, בימי הבית ובימי המשנה: מחקרים
בתולדות ישראל, כרך ראשון, ירושלים תשנ"ד, עמ' .)85-102

את הקטעים המובאים בזאת ניתן להפיץ לצורכי לימוד ואמירה.
( )cכל הזכויות ליצירה שמורות ליעל לוין כ"ץ