מדרש בלשון לא מדרשית

הביטוי הבולט ביותר לכך שהכרה סגנונית-מדרשית לא היתה בשתי התקופות הראשונות של
הכתיבה העגנונית, היא מציאותן של יצירות שלמות שנכתבו במוצהר בסגנון לא מדרשי מובהק,
אם כי יש לציין, שגם בהן ישנן פליטות קולמוס סגנוניות חז"ליות. הכונה לשתי הנובלות: 'והיה
ובסגנון יראי, ו'בדמי ימיה' שנכתבה בסגנון ⁷ (ב"ערת) ופי תפוקתב הבתכנש 'רושימל בוקעה
⁸ מקראי, לקראת סוף תקופת גרמניה (תרפ"ג).

מבוכת הביקורת שהתלבטה בניגודיות בין הסגנון היראי, למסקנת 'העקוב', שיש שראו בה
תא תתמאמ ,הרואכל ⁹ ,לארשי ינומא ימולשמ אוהש רוביגל המיאתמ הניאש ,הכלהל הריתס
הספק שהעלינו, והיא מצביעה על חוסר התאמה בין תוכן לצורה, אם כי לחלוטין לא מאותה
.הביס

¹⁰ עגנון, עצמו, התייחס לכך בקורטוב של הומור:

תיאור זה של המצב הסגנוני, השאלה, ואף ניסיונות התמודדות ראשוניים, מצויים במאמרו של
ויס, מציג קטגוריות שימושיות אירוניות או רטוריות אחרות לשימוש של עגנון ¹⁴ .'בוקעה' לע ,סיו .ה
בביטויים פסוקים ומאמרי חז"ל, או גם מגיע למסקנה בדבר אקראיותם האסוציאטיבית. יחד עם
זאת, הוא מעלה את השאלה המדרשית, ביחס לשני מוקדים מקראיים: איוב, ומגילת אסתר.
'בפתיחה לסיפור שומעים אנו הד קלוש של המבנה התחבירי המיוחד לספר איוב, וכן עולים
מוטיבים נוספים מן המקורות התלמודיים העוסקים באיוב … הדפים … בבא בתרא מבטאים
ברחבות רבה את דרך ראייתם של חז"ל את איוב. חלק מן המוטיבים המופיעים בסיפורו של
עגנון מצויים שם, אך אין להגיד בוודאות שיש הסתמכות ישירה על המקורות הללו.' ( .)91גם
לגבי מגילת אסתר, אין ספקו בענין המדרשי נעלם: 'שיעורם של השיבוצים ממגילת אסתר, פסוקים
ושברי פסוקים, עולה מבחינה כמותית על שיעורו של כל מקור אחר ביצירה … נראה אומנם כי
הופעתם של רוב הפסוקים הללו היא אסוציאטיבית גרידא, כפי שעשרות מקורות אחרים משובצים
בתוך הטקסט ורובם אינם יוצאים מגדר תקרית בלבד (מילה חד ממדית)'. אולם יחד עם הספק
באה קביעתו של ויס: 'אך נראה, שלפחות חלק מן השיבוצים הללו תורם למורכבותה של היצירה
מבחינה האידאות המעמידות אותה' ( .)114ויס מציג ניסיונות אחדים לבחינת השאלה, ומסקנתו:
'יש מקום רב לשאלה, האם קיים יחס דיאולוגי מפרה בין מקורות חז"ל, העוסקים במגילת אסתר
לבין רבדים עמקים יותר של הרובד התקריתי המתאר או מציין את פעולות הגיבורים ביצירה'
.(115)

אכן בחינת יחס דיאלוגי מפרה בין חז"ל ו'העקוב', העומד מעבר לפעולת הגיבורים ביצירה,
מחזירה אותנו אל בחינת טיבה המדרשי, ולבעיית הסגנון הבלתי מדרשי המשהה הכרוכה
.הבקעב

שתי דרכים לפנינו לבחינת הטקסט.

בחינת נושאים ומוטיבים מדרשיים המצויים בטקסט העגנוני. אם נלך בדרך זו קשה – תינכות

יהיה לדבר הפריה דיאלוגית. התוצאה תהיה מין עיבוד משעבד שלא יהיה שונה מן הדרך
הרבנית- יראית, רק בתוכנו, אך לא יוכל להקרא מדרש.

בחינת התהוות הטקסט ודרך תפקודו על פי המודל המדרשי, שתוביל מבפנים גם -תיגולוטנוא

אל המסע הטקסטואלי ממנו התהווה, וממילא אל התוכן הממלא אותו.

ההנחה, במקרה השני היא, כי הניסיון העגנוני לכתוב מדרש בסגנון לא מדרשי, מיקד את עיקר
המאמץ בשכבות החיצוניות של הטקסט, שלא חדר אל שכבות התהוותו.

התכונה הראשונה אותה נבחן היא מידת נזילותו של הטקסט שלפנינו. האם ההדרכה המוסרית
המובאת לפני כל פרק ובתוך הפרקים היא ענין מהותי, המציג לנו טקסט מוגבל בעל משמעות
אחת, זו או אחרת? או שענין זה כרוך בסגנון היראי בלבד ואילו תפקודו של הטקסט עצמו, כמו
זה המדרשי, יש לו מהלכים מעבר לו אשר יסודותיהם בונים את הטקסט?

כדוגמא, ניקח את הסיפור החסידי על הבעש"ט ומידת הבטחון, שהרבה עמדו על מקורו החסידי
¹⁵ אם כי אף אחד מהם לא העיר על השינויים הלשוניים ביניהם.

שאלתנו היא: האם ההקדמה לפני הפרק: 'תוכו רצוף מעשה בתוך מעשה ולכן הפרק ארוך ביותר'
ודברי ההסבר לאחריו: 'שהדי במרומים כי לא עשיתי זאת אלא כדי ¹⁶ ( )3המתכוונת גם אליו,
להראות לך כי מעשה אבות סימן לבנים … והצגתי את המעשה בהמוכס כאן, כדי …'( ,)6אכן
מגבילה את תפקודו בכל מובן שהוא, גם לזה האירוני בדרגותיו השונות. אם כדעת קורצווייל,
אירוניה במתכונתה הקיצוני של לעג- שאין ניסים מתרחשים, או במתכונתה הממותנת- ניגודיות
אם כדעת ויס, אירוניה ¹⁷ בין 'המציאות שאבדה את ה'ודאות הדתית והאמונה התמימה'.
במתכונתה המוכיחה – כי עובדי ה' הראשונים היו ראויים לנסים, ואילו האחרונים, שעבדי היצר
והשקר הם, אינם ראויים להם?

רבחתמ וירחאלש ינונגעה טסקטהו ,רבסה ירבד ,קספה ,ינונגס חוור הז עטקב תוארל שי אמש וא
אל מרכיבי הסיפור החסידי, אם כי בהדגשיו הפרטיים המתבטאים בשינויים הלשוניים, ואפילו
נבנה מהם. כאשר המחבר אומר: 'אך נחזור לענייננו' אכן הוא חוזר בקטע הבא לענין לפני הרווח
.ינונגסה

אם נעמיד, שוב, את המרכיבים של הסיפור החסידי, מתוך השחזור הפרשני העגנוני, נמצא שיש
לפנינו: עגלה, ושוט עבות, ושליח הרשות שבא לפרוע חוב ואוחז בידו את מדת הדין. התמונה
:והיעשיב קוספה שרדמ לא הליבומ

כך גם בסוגיא התלמודית בסוכה שם:

ונדמה, כי חשוף ²⁴ .הריציה לש הירקוח רבכ ודמע 'בוקעה'ב תינומידה היווהה תואיצמ לע
רציה ישרדמב הבחרה רתיב תקסועה עוטנ אוה הב תידומלתה איגוסהו ,ישרדמה טסקטה
הרע, עשויה להסביר חלק מן התהיות שהועלו בהקשר.

²⁵ .תיב לעבב ,ינעב ,יקדנופב תוינומידה לש הינפ יוביר

ערל – הכינוי מצוי בנוסח תרע"ט של 'העקוב' (פ'), וכפי שאמרו בסוכה שם, הוא משבע שמות
.ערה רציל ול וארקנש

רושק יותיפה לש יבקנה דצה ²⁶ ערלית- 'מצא שם ערלית שיושבת על פרשת דרכים' (.)25
בעריות כמו בהפניה זו למעשה תמר ויהודה. גם בסוגיא בסוכה מדומה היצה"ר לליסטים
היושב ב'פתח עינים' כתמר שנאמר בה 'ותשב בפתח עינים' (בר' לח יד). ובבראשית רבא
נאמר: 'לפתח חטאת רובץ' (בר' ד ז) רובצת אין כת' כאן אלא רובץ בתחילה הוא תש כנקבה
²⁷ ואחר כך הוא מתגבר כזכר'.

כלב – בנוסח תרע"ט (פ) כלבו של הערל הוא, ובמהדורת תשי"ג בשינויים. על הכלב המפתה
וכדימוי ליצר הרע מצאנו בבראשית רבא בהמשך לדרשת 'לפתח חטאת רובץ:

יאוותה רחא תוקחתה רחא השעיש ול יואר ³⁴ שיחזור מוטיבי זה ועוד אחרים הפזורים ביצירה
המדרשי שלה, מתוך המעקב אחר היציאות הטקסטואליות ממנו אל מוקדים משמעיים שונים,
שהם מעבר למסגרת המאמר הנוכחי.

השאלה היא, האם תהליך ההתהוות שהצגנו עד כה ביחס למרכיבי הטקסט העגנוני, דהיינו
השוט, העגלה, ויצר הרע, מתרחש על גבי הטקסט התלמודי מתוך האתגר הפרשני שהוא
מזמין? אם כך, אין הוא יוצא מגדר יחסי זיקה. או, כיאה לתהליך המדרשי, חודר תהליך זה
אל הבסיס המקראי מתוכו מתגבש המדרש התלמודי, וממנו פונה הוא לחלונות ולערוצים
טקסטואליים שונים. ובענייננו, האם תכונת ההונאה, שהסוגיא התלמודית מציגה לנו מתוך
הפסוק בישעיהו ה' ביחס ליצה"ר, שתחילתו כחוט העכביש (בוכיא) שאוחז את האדם בחבלי
שווא, ואחר כך הופך לעבות העגלה, מפותחת בטקסט העגנוני, המעלה את דמות בעל
השוט המפתה ומכה, מתוך ההקשר בפרק בישעיהו המדבר על החורבן והגלות העתידיים?

.1מאמר זה מתבסס על ד' חשן, יצירת עגנון נדבך נוסף בספרות המדרש והאגדה, חיבור לשם קבלת
תואר דוקטור לפילוסופיה, אוניברסיטת בר אילן, רמת גן, תש"ס, (מעתה: 'נדבך').
.2מאמרים שיצאו ממחקר זה, ראה: ד' חשן, עגונות, מדרש שיר השירים לגן עדן, מבוע, לג, תשנ"ט, עמ'
( 111-134מעתה: עגונות), מעשה תפילת האם, (חלק א) מבוע, לה, ירושלים, תשס"א, עמ' ,65-76
(חלק ב), שם, לו, עמ' .69-85
.3במיוחד יש לשים לב לאפיון היחס שבין משל ונמשל, תוך וחיצון, פשט ודרש המצוי במודל המדרשי ויש
לו יישומים מאלפים בטקסט העגנוני, פרק חמישי: עמ' ,93לאופיו של הטקסט של חז"ל, ועמ' ,288
תת-פרק: הסוגיה הרומנים.
.4ראה נדבך, עמ' ,219פרק שביעי: שכלול אונטולוגי תוך כדי תהיה סגנונית.
.5על לשון יצירת עגנון כלשון חכמים, ראה נדבך, עמ' ,50פרק שלישי: לקראת שיח בקורתי חדש על
יצירת עגנון, הלשון כתמרור דרך ראשוני, הדבר מתייחס לכלל יצירת עגנון, דהיינו מהדורת שמונת הכרכים
(תשי"ג-תשכ"ב) אשר כוללת ברובה יצירות שנכתבו אחר שנות השלושים, או גם יצירות מוקדמות
ששוכתבו, אם כי לא תמיד ניתן היה לעשותו בכלל, וכגון שתי הנובלות בהן נעסוק ואחרים, או לעשותו
בצורה מוצלחת. ראה נדבך, שם הערכנו את היצירה העגנונית מפרספקטיבה זו.
.6ראה נדבך, עמ' ,253פרק שמיני: החיבור בין סגנון למהות- הסוגיה-הרומנים-בשערה של תקופה
.הלכ תסנכה-השדח
.7והיה העקוב למישור, הפועל הצעיר, ה, גליונות ,7-16תרע"ב, התפרסם גם בהוצאת י"ח ברנר,
ירושלים, תרע"ב (המובאות הן ממהדורה זו), יצא גם בתרע"ט (ראה להלן), בכל סיפוריו של ש"י עגנון
תרצ"א, כרך ג, ובמהדורה שניה של כל סיפוריו, תשי"ג, כרך ב.
.וז הריציב קוסענ רמאמה לש 'ב קלחב ,77-124 'מע ,ג"פרת ,זי ,הפוקתה ,הימי ימדב .8
.9ראה נדבך, סקירת בקרת עגנון, עמ' .-15
.10על פי עדותו של עגנון הוא סיפר זאת לר"ש ביאלובלוצקי החולה 'משראיתי שדעתו בדוחה עליו'.
.11ראה נדבך ע -126על הז'אנרים השונים של המודל המדרשי : הלכה הגדה מדרש ותלמוד, שלא
כהגדרה המסורתית או המחקרית אך העגנונית.
.12על מקורות המשמעות של אגדה כסיפור בדיון, ראה נדבך עמ' ,45והערות שם.
.13ראה נדבך, עמ' 477הערה ,1848על פתרון לשון החידות בה השתמש עגנון המוסב על היצר הרע.
.14ה' ויס, והיה העקוב למישור, בתוך על והיה העקוב למישור, מסות על הנובלה לש"י עגנון, ערך י'
פרידלנדר, רמת גן, תשנ"ג, עמ' .-81
.15קהל חסידים, א' וולדן מלקט, למברג, תר"ל, עמ' יט. על כך ראה ג' נגאל, ש"י עגנון ומקורותיו
החסידיים, עיון בארבעה מסיפוריו, אוניברסיטת בר אילן, רמת גן, ,1983עמ' ,12ל' לנדאו, מקורות
.157 'מע ,1978 ,26 ,תורפסה ,'רושימל בוקעה היהו'ב תורוקמ-ודבספו
.16אך לא רק אליו, שכן מצוי שם, גם סיפור גנב הזהובים, המצוי בקהל חסידים החדש (אמונת צדיקים),
.94-96 'מע ,הר
.17ב' קורצווייל, מסות על סיפורי עגנון, ירושלים-תלאביב, תשכ"ו, עמ' ( ,29מעתה: מסות).
.18במקור החסידי אין שוט כי אם מקל. שינוי הנוסח לשוט בא לקשור את הדמות המענישה בהקשרה עם
הסוסים והעגלה.
.19מחזור לראש השנה, בקדושה של חזרת הש"ץ של מוסף, הפיוט: וכל מאמינים, הפותח: 'האוחז ביד
.'… טפשמ
.20הוצ' יודישער פרלאג, ברלין, תרע"ט, הוצאה מאויירת, ויש הרבה שינויים מתרע"ב לתרע"ט.
.21על תכונת הסימולטאניות של הטקסט החזל"י ראה נדבך, פרק חמישי, על ישומה ההדרגתי בטקסט
העגנוני ראה שם פרק שישי שביעי, עמ' ,204-228ויישומה המלא ראה שם, פרק שמיני.
.ט"ערת תסריג .22
.23וכך היא הגירסא שם במקום שליח-שוטר, ע"ש.
.92 – סיו ,34 'מע ,תוסמ ,לייווצרוק האר .24
.25ראה ויס ( ,)99שראה בר' ענזיל מסיטרי צד של הסיטרא אחרא, ולדידנו זה מתגלם בעני האורח. הרב
הוא בעל הבית, הכיר מהות אורחו העני ונלחם והכריע אותו. אכן, במהדורות המאוחרות נוספו עוד מכינויים
.ולא
.26רש"י על המלים 'פתח עינים' (בראשית להלן ) מפרש: על פרשת דרכים.
.210 'מע ,ו בכ ,אבר תישארב .27
.28תרגום: יש כלבים ברומי שיודעים לגנוב דעת. הולך ויושב לו לפני חנות של נחתומין ועושה עצמו
מתנמנם, ומתנמנם הנחתום והוא (הכלב) שומט הככר לארץ, ועד שאוספין אותן נמצא הוא חוטף בפיו כיכר
ומהלך בו'. תמונה זו של הכלב פותחה בתמול שלשום, עמ' .299
.95 'מע סיו האר .29
.30ראה ויס שם, ותשובותיו עמו.
.97-101 'מע סיו האר .31
.32ראה ג ' שקד, בת המלך וסעודת האם, בתוך: אמנות הסיפור של עגנון, תל אביב, ,1976עמ' .201
.33ראה מהרש"א שהסביר זאת כפשרת תאוות, ורש"י כהאכלה רוחנית בלחם ומי תורה.
.34למשל מוטיב 'שם ושארית' עליו מדבר ויס (עמ' )81מצוי בסוגיא בהקשר ליצר הרע.
טוב' ישעיהו מא ז בהקשר לדבוק ע"ז, ואף אצלנו הוא מעורר חשד של פולחן המעקב את חוט