הארוהל תועצה – הלכ תארקל ידוד הכל

הפטרות הנחמה משוחחות זו עם זו, וגם עם הפיוט לכה דודי, החל מהבית הרביעי: התנערי
.ימוק רפעמ
קומי צאי מתוך ההפכה.רעיון הגאולה מופיע כבר בבית השלישי:

משוחחים עם ההפטרה הרביעית של חדש אלול, ,טויפב ישימחה תיבהו יעיברה תיבה

.םיטפש
עוסקים בשבת: "אם ישראל משמרים שתי שבתות, מיד שני הבתים הראשונים של הפיוט,

נגאלין" (שבת קיח, ע"ב).
– עם פרשת ואתחנן, בעיית שמור וזכור. בפרשת ואתחנן – שמור.הבית הראשון

לבשי בגדי תפארתך עמי – הפטרת שפטים: לבשי בגדי תפארתך ירושלים. בגדי – יעיבר תיב

התפארת של העם, הם ירושלים.
– התעוררי התעוררי – הפטרת שפטים – התעוררי קומי ירושלים. ישימח תיב

קומי אורי כי בא אורך – בסדר הפוך מהפטרת "כי תבוא": קומי אורי כי בא אורך.
עורי עורי – הפטרת שפטים – עורי עורי לבשי עוזך.
כבוד ה' עליך נגלה – הפטרת ואתחנן – ונגלה כבוד ה'.
.ימלכת לאו ישבת אל יכ – אצת יכ תרטפה – ימלכת אלו ישובת אל – ישיש תיב

ורחקו כל מבלעיך – הפטרת עקב – ורחקו מבלעיך.
ישיש עליך אלהיך – הפטרת נצבים – ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך.
ימין ושמאל תפרצי – הפטרת כי-תצא – כי ימין ושמאל תפרוצי.– יעיבש תיב

– לכה דודי לקראת כלה – שבת קיט: ר' חנינא מיעטף קא אפניא דמעלי שבתא, ןומזפ

יאוב ,הלכ יאוב :רמאו תבש ילעמב ינאמ שיבל יאני 'ר .הכלמה תבש תארקל אצנו ואוב :רמא
.הלכ

?הלכה יהימ ?דודה והימ – הלכ תארקל ידוד הכל
בדרך כלל הדוד הוא הקב"ה, והכלה – עם ישראל. אם כך משמעון הביטוי: לך הקב"ה לקראת
עם ישראל, יחד תקבלו את פני השבת.
ואולי השבת היא השכינה, הקב"ה מתחבר עם השכינה, ויחד הם מקבלים את פני השבת.
.ילבק חוחינ וב שי הז גוסמ שוריפ
בואי בשלום עטרת בעלה, תואם את הפסוק במשלי: אשת חיל עטרת הבית האחרון –

.הלעב

יש מדרש האומר שהשבת היא בת זוג של כנסת ישראל. אם כך, עם ישראל הוא הדמות
.תישנה תומדה ,תבשהו ,טויפבש תירבגה

בהפטרות של ז' דנחמתא משובצים ביטויים רבים ממילונם של חתן וכלה:
– כי בעליך עשית אצת יכ תרטפה

כחתן יכהן פאר וככלה תעדה כליההפטרת נצבים –

כי לך יקרא חפצי בה ולארצך בעולה. הדמויות של זכר ונקבה, מתחלפות הפטרת נצבים –

.ויפב ובנזש שחנכ ,ל"נה תורטפהב
– כי יבעל בחור בתולה יבעלוך בניך, ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך.הפטרת נצבים

תוכן ההפטרה של שבת תשובה מתאים לבית .הבושת תבש – אתמחנד 'זב הנורחאה תבשה

האחרון – בואי בשלום עטרת בעלה.
תויורשפאהו ,הלכה יוהיזל תויורשפא המכ ,חותפ לשמב ומכ ,טויפב שי – הלכ יאוב הלכ יאוב

מתחלפות. בהפטרה של שבת תשובה, כולן חוזרות ומתאחדות.

רבי שלמה אלקבץ, מחבר הפיוט, נולד בסלוניקי ב 1500למשפחה של מגורשי ספרד. עלה
לישראל במסע שנמשך כשנתיים, והגיע לארץ ב ,1536נפטר בצפת ב .1583בדרכו לארץ נעצר
באדרינופול, ופגש ברבי יוסף קארו שגם הוא היה בדרכו לארץ ישראל. ב ,1534נפתחו ארובות
השמים, המגיד נגלה לפניהם ואמר להם: "שובו ללימודיכם ועלו לארץ ישראל". סיפור זה
מונח ביסודו של מנהג הלימוד, תיקון ליל שבועות.

לפני שעלה רבי שלמה אלקבץ לארץ, החל בחיבור פירוש "ברית הלוי" לחמש המגילות. פירושו
לשיר השירים נקרא "איילת אהבים".
פירושו זכה להסכמת רבני סלוניקי. הפיוט מכוון לפרקי הנחמה בישעיהו.

המאה השש עשרה הייתה מאה של משברים רוחניים קשים לעם היהודי, הופעתם של דוד
.וכלומ המלשו ינבוארה

הכל" טויפה היה ,הלבקה תרות החרפשכ ,וירוגו י"ראה לצא ,הרשע ששה האמה לש תפצב
דודי", להמנונם של המקובלים. הפיוט התקבל בכל קהילות ישראל. הוא נדפס בסוף המאה
השש עשרה ,1584בסידור ונציה, ובסידור אמסטרדם. בסוף המאה ה 17בסידור בני אשכנז.
במכנס שבמרוקו, בלנצוט שבפולין, ובהרבה בתי כנסת אחרים, רשומים מילותיו של הפיוט על
.תסנכה תיב ריק

המשורר היהודי שהתנצר, היינריך היינה, כתב בגרמנית שיר על שבת המלכה, שבתשתיתו
.ידוד הכל טויפה חנומ
במאה העשרים נכתבו בארץ לפחות ארבעה שירים המתייחסים לפיוט זה.

לפיוט מספר רבדים, האחד מתייחס אל בניין ירושלים, והאחר מתייחס לשמירת השבת ושכר
.הימייקמ
תישנה תוהמה ,תישנ תוהמו תירבג תוהמ וב שי .דודיעהו האירקה תולימ תובורמ טויפב
עוברת איזושהי מטמורפוזה. זהו פיוט המלווה ריטואל דתי, בזמן ובמועד מוגדרים. הפיוט
פותח במוטו: דוד כלה ושבת. זהו פיוט הנאמר בציבור, הדוברים הם בדרך כלל גוף קיבוצי:
.הכלנ ,ונעימשה
ולפעמים ביחיד: נפשי.

עוסק במצוות השבת. "לשם לתפארת ולתהלה" – בדברים כו :19לתהלה הבית הראשון

לשם ולתפארת.
פני שבת נקבלה – התימנים הוגים: פני שבת נקבילה.
מתמיהה הקדמת המילה שמור לזכור בפיוט, בשונה מסדר הופעתן של מילים אלו בתורה.
וכתב על כך הרב עובדיה יוסף :

מתחיל העיסוק בגאולה. הבית מסתיים בהבטחה כללית: "והוא יחמול עליך ישילשה תיבב

חמלה". בבית השלישי יש מעבר מהשבת של כל פרט, אל המישור הלאומי: "רב לך שבת בעמק
הבכא" – במאה השש עשרה, הופיע ספרו של רבי יוסף הכהן, המתאר את גירוש ספרד, ומכנה
.אכבה קמע – ילפורטסטקה עוראה תא

הלאשמ וב שי .דוד תיב ערזמ אוהש חישמב .הלואגבש המחנב קסוע יעיברה תיבה

."הלאג ישפנ לא הברק" :תישיא ,תימיטניא

מדבר על התעוררות מתרדמת הגלות, ועונה לשאלות הבית הקודם. ישימחה תיבה


מדבר על בנין בית המקדש, וירושלים – "ונבנתה עיר על תילה". ישישה תיבה


מדובר לראשונה על עונשם של האויבים, ורק אח"כ, תחול קרבה גדולה מאד יעיבשה תיבב

בין ה' לעמו "כמשוש חתן על כלה".

עוסק רק בהשלכות החיוביות של הגאולה, ביאת המשיח שהוא מבית פרץ – ינימשה תיבה

בן יהודה. הכינוי "איש בן פרצי", למשיח, מופיע בבראשית רבה.

השתנה לחלוטין מצב הרוח, גיל ושמחה במקום הפיכה ועמק יעישתה תיבבו ינימשה תיבב

.אכבה
הגבר שנקרא לפני קבלת השבת – דוד, נקרא עתה – בעל. קבלת שבת היא כעין כניסה לחופה.
זהו שיר של געגועים וכיסופים לזכות בקרבת השכינה, בהקמת בית המקדש.

לפיוט תשעה ענפים, בכל ענף ארבעה משפטים, לשלושת הראשונים חריזה וקצב שונים משל
.הלהמשפט הרביעי. כל משפטי השורה הרביעית, חורזים:
בשמונה הבתים הראשונים – אקרוסטיכון, הבית התשיעי אינו מצטרף לאקרוסטיכון, יתכן
.רחואמ אוהש

מלבד שאלת הקדמת שמור לזכור, נשאלת שאלת הטעם להחלפת הניגון בבתים האחרונים של
השיר. ואם כבר להחליף ניגון, מדוע לא החליפו מנגינה באות הראשונה של שם המשפחה
באקרוסטיכון 'הלוי', היינו בבית חמש, 'התעוררי התעוררי'.
לשיר לחנים רבים. בדרך כלל, בבית השישי: "לא תבושי ולא תכלמי", מתחלפת המנגינה.

ד"ר יוסף קליין מציע הסבר משותף לשאלת הקדמת שמור לזכור, ולשאלת חילופי המנגינה:

לפיוט מבנה סימטרי, שתי קבוצות של ארבעה בתים, ובראשם בית הרומז על תוכן התבנית.

ידוד הכל :ןומזפה

רוכזו רומש :חתופ תיב

הכלנו וכל תבש תארקל .1
.2מקדש מלך עיר מלוכה
ימוק רפעמ ירענתה .3
יררועתה יררועתה .4

ישובת אל .5
.6והיו למשסה שוסיך
.7ימין ושמאל תפרוצי
.8בואי בשלום

תא תושעל לארשי ינב ורמשו" תיביטקא תוגהנתה למסמ רישב עיפומה "רומש" לעופה
השבת". רבי שלמה אלקבץ הקדים את הפועל שמור לזכור, תוך אזכור האות הראשונה משמו
בפתיחת הבית הראשון, על מנת לרמוז על הצורך בהקדמת ההכנות האקטיביות לקראת
.השעמה ימי תששב תבשה

ארבעת הבתים הראשונים בשיר רומזים על ההכנות האקטיביות לקראת השבת, וארבעת
הבתים האחרונים, מתארים את הברכות בהם יזכו שומריה. הם מתארים את השפע המוענק
לעמלים בהכנתה.

במהלך הדורות, לדעתו של קליין, היה מי שהבחין בתבנית של הפיוט, ועודד בשל כך את
חילופי המנגינה, במקום המצביע על חילופי התבנית.

מלים: אברהם שלונסקי
לחן: יאיר רוזנבלום

המשורר אברהם שלונסקי היה מזוהה עם מפ"ם, השומר הצעיר. אדם סוער מאד, בעל רגש
לאומי חזק (ראה שירו: נדר). שלונסקי, כמשוררים עבריים אחרים, חילן טקסטים ומושגים
.םייתד

שירי שבת מסוג זה הינם גם: "ירדה השבת אל בקעת גינוסר" של דוד זהבי ; "האוהבים על
שפת הים" ו"שבעה ימים ושבעה.." של לאה גולדברג. אלו הם טקסטים שעצבו זהות.

ניתן לשאול, האם כל יצירה שנכתבה על ידי יהודים מבטאת עולם יהודי?
שיר זה מבטא את היחיד שנותר עם המושגים היהודיים, אבל ללא אמונה באל. האל אבד
.תידוהי תוהז תאטבמה תינוליח תד יהוז .הז רודל

התפרסם בזמנו הסיפור על ברל כצנלסון. בערב תשעה באב 1934החליט הנוער העובד לצאת
למחנה קיץ. ברל כצנלסון פרסם בדבר מאמר בשם: "חרבן ותלישות". במאמר הטיח בבני
הנוער: אתם באתם לחדש, לבנות חברה סוציאליסטית, אז איך אתם מעיזים לצאת למחנה
בתשעה באב. איך אינכם מתייחסים לארוע כארוע בעל משמעות לאומית, תרבותית.

בשיר זה יש פניה לאל: "עטף נא אל שדי, רבוני" ודבור לאל בגוף נוכח, אתה. הבית האחרון
"?תחכש התאה" :לאל הינורט אטבמ
.יתשא ,הצור ינא ,ישפנ :דיחיה לש ורישכ חתופ רישה

שני הבתים האחרונים מדגישים יותר את הדובר הציבורי, הקיבוצי: שרנו, עולים, יהודים
יבואו, אנחנו ראויים. יש כאן עקבות ברורים של מאורעות התקופה, ההעפלה. השיר מזכיר
במפורש את הפיוט של רבי שלמה אלקבץ: וזמר בקול: "באי כלה…". והוא גדוש קודים
וסמלים יהודיים: הדלקת נרות, ברכה על הנרות, קדוש, חלה, קדוש לבנה, מזוזה, טלית,
מנורת שבעת הקנים, שבת.

הפזמון מכפיל את עצמו בבית השלישי, מה שיוצר ציפייה לאני הקיבוצי, ולגאולה הציונית
המופיעה בבית הבא העוסק בהדלקת קני מנורת שבעת הקנים, הסמל היהודי המובהק ביותר.
הבית החמישי והשישי פונים אל האל, ופותחים ב"התזכר", אולי הד ל"שמור וזכור" מהפיוט
.ידוד הכל

יש כאן טרוניה לאל הנובעת מאכזבה, ההבטחה לגאולה לא התקיימה, והבית הבא מנסה
להציע הסבר לאירועים הקשים: 'האתה שכחת'?

השיר מסתיים בהאדרת שם בני חבורתו של שלונסקי: "אנחנו ראויים לשבת ראשונה במשתה
שבתך הגדולה". חבורה זו של חלוצים, שעמדה בראש מהפכה ציונית, רואה עצמה ראויה
.רתכל