דברים על שירתו של ארז ביטון
רקוט ילתפנ
זהות ג' – קיץ תשמ"ג
|
ארז ביטון :חתפמ תולימ |
|
שירתו של ארז ביטון מושרשת היטב בשדה תרבותי שופע אורחות חיים ועשיר בנופים צבעוניים,
חדשים לספרות העברית. תמונה ססגונית של הווי והוויה היא זו ההולכת ומצטיירת ב,צבעי מלים' ודימויים. ריחות וטעמים, צלילים ומראות, מנהגים ודמויות, עגה ולשון, מתרקמים ונטווים למארג מקיף, המשחזר עולם תרבותי, הנאכף ונדחק לשקוע, אך נאבק על קיומו. יש בשירים ניסיון מופגן, מרגיז לעתים, לאזן תפיסות עולם אסתיטיות ותרבותיות שהיו מהלכות בנחת ובביטחון מוחלט .תיאפוריא חרזמהו תיברעמה תונמאה תבשחמ השבכו הסליפ ותוא יביתנ-דחה לולסמב יצירתו של ארז ביטון היא שירה אמיצה, הנוטלת על עצמה ביודעין סיכונים. היא אמנם יודעת את הפיגורות המטאפוריות שבכוחן להטיל על מצבים ומצוקות אנושיים אלומות שברון לב בעולם האהבות הוא תופעה מוכרת ומהלכת בכל הזמנים ובכל החתכים החברתיים. |
|
"אבל למה לרעוד כך על שתי מדרכות /
/ תוכלהה לכ יפל להנתמ לכהשכ / אופא דערנ אל / אופא דעמנ אל נעמוד סתם דהויים בלבו של רחוב יפו – – – והלב יחויר בינתיים, וכשהכל ימוג במרחב / / תוארונ עדנ / .תורובקל הלבוהש ונתבהא תאז יכ ולי ימר מאד וימר אולי גם לך", |
|
עניינו של השיר הוא אפוא מתן מבע למצוקה נפשית פרטיקולרית מאד, אך בכיוונו האלגי ובעצם היותו סיטואציה נבחרת למבע השיר, הוא מצוי במכנה המשותף הגדול שביסוד שירת ארז ביטון, המפלסת את דרכה בין מצוקות קיומיות, חברתיות בעיקר, עדיפות ניתנת למשברים שבאהבות רבשנ רוא דה רכז קר רתווי הז לכמ .החכשה תא הרהמב הירחא רורגת הדירפה .תובזכנ בפרופיל (מנחה, .)5כשגשם יירד בחרון לשטוף את האביב האווילי הוא כבר נושם את גשם ,וידיב רפרפמ רתווי הוג לש דערה קר ,געלב תששממה ,תשמשממה ,הברקה ותבוהא תעיווג הוא יישאר לרחרח את מקומה המהביל הריק (שם, ,)11הוא יודע כי אהבותיו נגזרו עבורו כסדרה, כשיטה, רק להיות אהבות של רגעי המיתה ולנטוש את זכרן כסכין לפליטה (שם, .)25 השיר מקיים במבנהו תנועה פנימית מעגלית המשרתת את מכלול שיריו כאמצעי פרוזודי, צורני, הנטייה אל תחום הטכנולוגיה כשדה שאילה לדימויים ולמטאפורות איננה זרה לעולמו הציורי של ההיצמדות אל הוויה מוכה תסביר, דרך משל, מה כוח היה לה לידיעה כרוניקאית על אודות גשר קרוב לעניין זה הוא הדימוי שנבחר על מנת לתאר את חותם האב שנשאר טבוע אצל יקיריו: "אצל |
|
/ םיחרפה"
לא יהיו אמנם אותם שהביא לאשתו בערב שבת / אבל הם יהיו בהחלט דומים להם". |
|
הלעג הציני ממשיך להפנות את חיציו גם כלפי החברה ואל נקודות התורפה שברגשות שהיא מפתחת לגבי מות אדם המקורב אליה. במתואם למקובל לומר לאחר מות אדם, "הוא היה אומר", יצחקו עכשיו חבריו יותר לזכר בדיחותיו, הם יחפשו סימנים של ידיו בנירות ובמגרות. התמונה המסיימת משלימה עמדות אלה של השיר כלפי החיים והמות, |
|
/ הפיחב לפנ רשג"
חולצים עכשיו את איבריו / / תוריהזב למרות שהם יודעים / ."תמ רבכ אוהש |
|
ה,בלדה על הגשר הנופל' מצטרפת אל אותה קבוצה גדולה של שירים שמצוקות ומשברים קיומיים מונחים ביסוד מהלכיהם. הטרגדיה האנושית שימשה בעצם מנוף להצגה צינית של כמה מן המקובלות, להארה אירונית של ערכי שכול מבוימים, שירתו יודעת עם זאת גם את הנתיבים הפואטיים, המוליכים אל אותו מפלט, משוך ערפל, |
|
"הוא הולך בשקט /
אומרים הוא בודאי מחבר שיר / הם לא אומרים / אולי דמיו שותתים בפנים" ,(3 ,החנמ) |
|
שקט שעל פני השטח הוא זה המתפרש כאילו תואם הוא כרקע למנוחה המדומה שבכתיבת השיר, בדומה לקורא השירים הפשטן, אף אלה הצופים מבחוץ אינם מודעים לבעירה הפנימית .ררושמה תעונת לש הזה טקשה תא העינמה הבעה מקבילה לכך ימצא הקורא בשיר "משחק" (נענע, ,)23 |
|
"פעמים בגבעות /
פעמים בעמקים / / תרתסנ המוהמ דימת וצעקות גדולות במבטים אלמים". |
|
הניגודים בכל המישורים משרתים את העמדות המסוכסכות של נפש המשורר. מה קורה, דרך משל, בערב פגישה עם בתו של משורר, המתייצבת נכחו כסמלת סעד ? אולם ברובד הסמוי מסתברת חתירה אמרת. היא טיכססה לקרוב אליו דרך שירה וסעד כאמצעי העמדות השונות של עולם המשורר הם אלה שהקדימו כבר לפעול כמוליכים אירוניים בשיר העימות והתמורה בין שני חלקי השיר, המהווים מבנה בסיסי לשירת ארז ביטון, חושפים שיר נער שוליים ועובדת סוציאלית' מתבקש בעיקרו להתפרש כבעל אופי פרטיקולארי. הוא מעוגן שירתו המרכזית העדיפה בכל אופן לנוע, מתוך בחירה מודעת ומפוכחת, אל יעדים בלתי ארז ביטון יצא לערוך מגע חוזר של פנים אל פנים עם שרשים תרבותיים, שההתנתקות מהם חומרים תרבותיים מובהקים, שסכנת הטיפול הפולקלורי ארב להם, הוצקו בשירתו לתוך תבניות שירתו מהווה, על כן, מבחינה זו, דוגמא ברורה לאפשרויות הפוטנציאליות המעניינות שהשירה הפנייה אל הפולקלור, אל המורשת העדתית ובעיקר אל הילדות האבודה של זמן תמים, איננה לצד העיסוק בחומרים מן הפולקלור כתופעות צבעוניות בעלות מימד ומשקל, נעשו האביזרים כזוהי דמותה הטראגית של זוהרה אלפסיה (מנחה, ,)29הנוחה להתפרש כסימפטום למשבר ינשה וקלחב ,תרסמנ הז תמועל היהת ,תירזכאה תילאירה התוישחומב ,תיוושכעה היפארגויבה |
|
"היום, ניתן למצוא אותה /
באשקלון, בעתיקות ג', ליד לשכת הסעד". |
|
השיר מסרטט עימות טראגי בין זמני האז והעכשיו, ובין מקומות השם והכאן. המוקד הציוני סולק כגורם קובע על מנת לאפשר לטרגדיה האישית-האנושית לבלוט בחזית הקדמית של השיר. התמורות במעמד ובאופי-האביזרים, הבונים את שני חלקי השיר כשני מצבים וזמנים מנוגדים, הרואכל בצייתמ רישה ,לארשיב תיחרזמה הרבחה לש הדמעמ תדיריו הנולשיכ תא תופקשמ כאלגיה על גורלה של דמות שנעקרה מחיק הפולקלור ומעולם האגדה והושרשה אל תוך מציאות אחרת מוחשית ומתאכזרת, אולם בין השיטין עולה ומבצבצת מחאה סוציאלית נגד הממסד וזשכ ,הל הקנעוהש תונכוס תטימב תפקתשמ תינוריאה-תימינוטימה ותאובבש יזנכשאה מתמודדת עם שטיחי מלך מרהיבים המרובבים עליה, ובקופסאות סרדינים שריח שייריהם מבשם את חדרה. היצאמרופניא רסומכ בצייתמ רבודה ,בצמ תנומת הרואכל וניינעש ריש ונה 'היספלא הרהוז, נתיב שונה מזה אולם באותו מסלול של שירי מחאה הוא זה המתוח למהלכיו של ,שיר קנייה דיזנגוף והפרוורים הם שני הקצוות המסמלים את ההתמודדות בין שתי התרבויות. המיפגש הדובר בשיר הוא הפעם גיבור הדיווח, כשהעימות בין המצבים מהופך לזה לכיוון התנועה אין זו אכזבתו של איש תמים שיצא לחפש את המיזוג ומצא לבסוף פירוד מתסכל, ראיה מפוכחת מרחק אירוני הוא זה הנמתח באופן מיידי בין המשימה הפרוזאית של קניית חנות בדיזנגוף, הנתיב העוקצני הולך ונסלל עמוק אל המוקד הדיזנגופי כשהדובר חודר פנימה לא רק כדי להכות הסאטירה החברתית נבנית אפוא בהצגת המוסדות הדיזנגופיים, המתממשים בזיכרון כל אחד המיפגש הממשי, המגע של פנים אל פנים עם האנשים, יושבי המוסדות הללו, מזמן במהרה את |
|
/ לבא"
האנשים ברוול / / ימצע תא לאוש ינא מי הם האנשים ברוול / מה יש באנשים ברוול / אני לא פונה לאנשים ברוול".. |
|
ההתיחסות אל אנשי רוול בעגה ובלשון נמוכה כמו, מי הם האנשים, מה יש בהם, מה הולך בתוכם, משקפות הן בעיקר את המגע השבור שהוא מפתת כלפיהם, "אני לא פונה לאנשים ברוול". יתכן שמבצבצת כאן סוף כל סוף עמדה מפוכחת כלפי האופי הנלעג שבאינטגראציה מלאכותית מעין זו. ניתן בכל אופן לקלוט מן הדברים רגשי נחיתות מסוימים של איש הפרוורים במפגשו עם החברה הנוצצת. תמונה חדה על מצב היחסים תתבהר לנו שעה שהאנשים ברוול מפירים את השתיקה ופונים זוהי נקודת ההיפוך הנותנת לו להרגיש פתאום כי הבתים העומדים כאן עליו, גבוהים כאן עליו, שיר קניה בדיזנגוף הוא דוגמא להצבעה מפורשת על ההתמודדות שבין שתי התרבויות. מילונו השיר השכיל בכל אופן להימלט מן הליקוי הפלאקטי האורב לכל תמאטיקה בעלת אופי וכחני. המחאה המובעת בשיר איננה כפי שצפוי בנסיבות מעין אלה, נגד קיפוח ומצבי מצוקה כפויים, |
* * *
|
אולם בעיקרה מתגלית שירתו בראייתה המפוכחת, בליסטראותיה אינם נורים בצורה עיוורת נגד כל מטרה המזוהה בצבעה המערבי או המזרח אירופאי. היא יודעת להבחין בין הערכים והקניינים ולהציג את הנכון והראוי על יתרונם. אחיזתה בקרנות המורשת התרבותית-המזרחית איננה נעדרת ראיה מפוכחת. האירוניה הדקה, המשוזרת שתי וערב במסכת יצירתו, יודעת גם את ההצלפה העצמית את העמדת הערכים התפלים על פחיתותם. היא מודעת היטב לחוסר התועלת ולחוסר הכנות שבהחייאה טוטאלית של הקניינים. דוגמא מובהקת לכך יהיה, דרך משל, השיר ,תקציר שיחה' (נענע, ,)11שהוא תאומו המאוחר הפגנת האותנטיות של הניטיב בתחומי הלשון, הביגוד והשם הפרטי, איננה מוצגת אמנם כמיבצע אולם זה לא, רבותי, זה לא, ראייתו המפוכחת של המשורר היא זו הפועלת בו להעריך נכונה את |
|
"ובכל זאת טופחת שפה אחרת בפה עד פקוע חניכיים, /
ובכל זאת תוקפים רימות דחויים ואהובים / ואני נופל בין העגות / ."תולוקה לילבב דבוא |
|
האמנם לפנינו שאלת ה,לאן' הפיירברגי במהדורה מזרחית? מצוקת בין התחומים והרשויות היא בכל אופן זו המחלחלת בין השיטין. היהודית המרוקאית ניצבת מנגד לעברית המעודכנת מאד. ריחות המזרח האותנטי תוקפים ואינם נותנים מנוח כשהם דחויים ואהובים כאחד, |
|
"ואני נופל בין העגות /
."תולוקה לילבב דבוא |
|
הפתיחה המז'וריט של השיר מתהפכת אל מינור אלגי כלשהו עם הסיום, הפריצה הפתיטית של מורשי לבב, שכבשה את חלקו הראשון של השיר, נבלמה לאחר מכן, בחלקו השני, בראיה .תוחיר ,תימויק הקוצמ הפשחש תחכופמ טעמים, עגות וצלילים משמשים את השירים כמיטונימים להווי חברתי שלם. יש מהם המשרתים בולט במיוחד בקבוצה זו הוא ,שיר עונת מיבשל הלפת' (נענע, ,)26השופע שיגרת חיים אפורה כאלו הם גם השירים המתעדים בין שורותיהם ,שמחה במלח' (מנחה, , ,)32חתונה מרוקאית' אף על פי כן, דומה, שגם חומרי ההווי בדרכם אל השחזור והתיעוד השירי שימשו לארז ביטון המפתח לסוג מרכזי זה בשירת ארז ביטון נמצא בשירו המוקדם, המצביע כבר בשמו, 'דברי רקע 'אהבת ילדים בזרביות' (נענע, )8הנו דוגמא נוספת להעלאה מחודשת של עולם ילדות הטבוע מוטיב 'השיבה המאוחרת' שניתן לו מבע בסיפורת העברית, בין היתר, בכיוון של רקונסטרקציה התופה (רתימ ילכ) 'הדורצ אבאבר' רישב אצמנ ,תירשפא יתלבה ,תרחואמה הבישל שרופמ עבמ עלינו לזכור כי נוחה האפשרות לפרש את כאב השיבה המאוחרת, הבלתי אפשרית שהשיר נותן חריפה במיוחד ההפעלה האירונית העומדת ביסוד השיר 'אלקסקס אולפראן' (נענע, ,)16הוא |
|
"כשרק עלינו לארץ ישראל, /
רצתה אמי להקים בחצר הבית כפר הולדת". |
|
הכיוון הוא בנסיון לשחזר ולהחיות מחדש עולם ישן מגיאוגראפיה רחוקה בתוך מציאות חדשה, רבשמ תא רבד לש ופוסב שמממהו רישה לש וניינע רקיע אוהש תומישה .תיושכעו תישחומ המורשה ותרבותה, הוא בין ראיה נאיבית וכמו- רומנטית של האם, שבתפיסתה העממית, ,שדחה תיבה רצמ לא התדלוה רפכ תקתעה לש תורשפאה תולקב הנימאמ איה ,תינטשפה לבין הראיה המפוכחת של הילדים הקטנים, הערים לתנועת הזמן ולתמורות החברה והמקום ומייצגים על כן אותה עדות כנה וחדה כלהב שהמלך הוא בעצם ערום. האם מבקשת זרדים לעשות קסקסים ולמכור אותם בלירה, והילדים שמים אותם בצחוק על הראש כמו כובע. האם בונה פראן להוציא מתוכו לחמים קטנים ויונים צלויות, אך לדידם של הילדים נשאר הפראן כמו גבנת בחצר הבית, וכדרכם של צפרים יושבים עליו הילדים ועושים עליו את צרכיהם. דומה שדבריו של הילד אל אמו, "אם כך למה לא הבאת כפר על גבך / ואיפה עפר ארץ ישראל" מביאים את השיר אל פסגתו האירונית, הראיה הקומית של הילדים עם שהיא חושפת את חוסר התועלת שבשיבה מאוחרת, היא ממתנת את משמעותה הטראגית, היא מעידה על אותה מידה של פיכחון המאפשרת להבחין בין הקניינים והערכים הראויים שנהיה נאבקים על קיומם, לבין התפלים שכל שיבה אליהם היא בבחינת רקונסטרוקציה נלעגת חסרת תוחלת. הטלטלה הנפשית בין התרבויות משקפת תמונת מצב של החברה המזרחית בכללה, אך בעיקר יתש יפלכ תלעפומ תינוריאה הדמעה רשאכ בטיה תדדחתמ תישיאה תימויקה הקיטאמלבורפה |
|
/ וישכע"
נשים בטעם תות שדה / / ריפסקש לש תוכירכ חירהל יתוא תודמלמ מן המאה השבע עשרה / מלמדות אותי לשחק בחתול סיאמי בתוך סלון ירוק" .(13 ,םש) |
|
לכאורה מקיים השיר עדיפות ויתרון לרשות התרבותית החדשה בתוכה תקע יתד. המיפגש החוזר עם עולם הילדות חושף את השבר החוצץ בינו לבין מעגלו החברתי הקדום והישן, שהוכרע על ידי זרמים חדשים, מודרניים. אולם הקורא הקשוב יידע להבחין ולזהות את החוד הסאטירי המופנה וננעץ עמוק בבשר שתי התרבויות. ייצוגו של עולם ילדותו במיטונימים של טעם עראק וריח זעפרן צורב ובעיקר במצב הילד, המתואר מאידך גיסא בונה חלקו האחר של השיר את מעגלו החברתי החדש באור היתולי, הזיקה תוברתה יפלכ רישה לש תיפצתה תדוקנ יהוזש הנקסמל חרכהב הכילומ תילותיהה הגוצתה
שירת ארז ביטון היא על כן אמיצה, מרגיזה ושופעת אירוניה חדה כחרב פיפיות. אלו הם נימוקים
טובים ששירתו תטביע את חותמה בתרבות היהודית ובשירה העברית.
|
 
|