שמות כ: עשרת הדברות וחלוקתן

אוגוסט 23, 2010 · מאת ש. הכהן ויינגרטן (pdf) · בית

‫תמוז‪-‬אלול תשל"ד‬

‫בית מקרא )נט(‬

‫עשרת הדברות וחלוקתן‬

‫ז‬

‫מאת‬

‫שמואל הכהן ויינגרטן‬
‫בעיקבות דרשות חז"ל על חשיבותן של עשרת הדברות‪ ,‬הואיל ובהן כלולות‬
‫כל תרי"ג המצוות‪ ,‬נתגבשה בעם דעה‪ ,‬לראות בעש'רת הדברות את עיקר התורה‪.‬‬
‫חז"ל דרשו ‪" .1‬הלוחות היו בהן תרי"ג אותיות כנגד תרי"ג מצוות‪ ,‬מן אנכי‬
‫עד אשר לרעך"‪.2‬‬
‫בדעה זו‪ ,‬שהיתה נפוצה בעם‪ ,‬פרשו גם את הירושלמי תענית ‪ :3‬ש"התורה ‪-‬‬
‫כל המצוות כלולות בה" ו"התורה" פירושה עשרת הדברות‪ .4‬ונאמר עודבירושלמי‬
‫י בין כל דיבור ודיבור (נמסרו)‬
‫שקלים ‪" :5‬חנניה בן אחי רבי יהושע אומר‬
‫דקדוקיה ואותיותיה של תורש" ובהכמרך הגמרא שם‪" :‬ר"ש בן לקיש‪..‬‬
‫‪ .‬הוה‬
‫אומר‪ ,‬יפה למדני חנניה בן אחי רבי יהושע‪ .‬מה הים הזה‪ ,‬בין גל גדול לגל‬
‫גדול‪ ,‬גלים קטנים‪ ,‬כך בין כל דיבור ודיבור דקדוקיה ואותיותיה של תורה"‪.‬‬
‫היינו‪" ,‬עשרת הדברותהיו כוללות ונקראות גל גדול וביניהן דקדוקי תורה ודברי‬
‫סופריםוהןגלים קטנים"‪.‬‬
‫גם הגאונים החזיקו בדעה שהבטוי "ספר תורה" בדברי חז"ל פירושו לפעמים‬
‫עשרת הדברות‪ .‬ומצאנו בדבריהם‪" :‬הא דאמור רבנן‪ ,‬לא יאחז אום תפלין‬
‫ב‪-‬ראשו וספר תורה בזרועו ויתפלל‪ ,‬זה 'ספר תורה' שאמרו‪ ,‬כגון שכתוב בו‪ ,‬מן‬
‫'אנכי ה' אלהיך עד וכל אשר לרעך'‪ ,‬שהן תרי"ג אותיות כנגד תרי"ג מצוות‬
‫* פרט לציטוט‪ ,‬אשתמש ב"וברות" בלשון נקבה‪ ,‬מתוךכי היחיד מ"דירות" הוא "דברה"‪.‬‬
‫‪ 1‬בראשית רבהי"ח‪ ,‬כ"א‪ :‬במד"ר נשאי"ג‪,‬ט"ז‪.‬‬
‫‪ 2‬גד בן‪-‬עמי צרפתי (להלן‪ :‬צרפתי) במאמרו "לוחות הברית כסמל היהדות" (תרביץ כרך‬
‫כ"ט‪ ,‬תמוז ת‪"2,‬ב‪ ,‬ע' ‪ ,)373‬מסתמך על לוי גינזבורג וכותב‪" :‬אף ההשקפהבי עשרת הדברות‬
‫מכילים בתוכם כל התורה כולה‪ ,‬בחינת כללים אשר יתר דברי התורה‪ ,‬אינם אלא פרטיהם‪ ,‬זרה‬
‫היא לתלמוד ולמגרש"‪ – ,‬כנראה נעלמו משניהם המקורות הנ"ל‪.‬‬
‫‪ 3‬ת"ד ה"ה וסוטה פ"ח סוף ה"ג‪.‬‬
‫‪" 4‬קרבן העדה" מאת ר'דוד פרנקל שם וראהבעלי התומפהת לפרשת שופטיםובפירוש המיוחס‬
‫‪' .‬לא היה כתוב בו רק עשרת‬
‫להרא"ש על התורה (פ'יתרו) שספר התורה שנשא המלך 'בזרועו‪..‬‬
‫הדברות ונקרא ספר תורה‪ .‬וראה בהקדמת ר' ירוחם פישל פערלא לספר המצוות לרס"ג (ר'סעדיה‬
‫גאון) ע'‪.4‬‬
‫‪ 5‬פ"ו ה"אוכן סוטה כנ"ל‪.‬‬
‫‪5‬א‬

‫תקלין חדתין‪ ,‬שם‪.‬‬

‫‪549‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫תמוז‪-‬אלול תשל"ד‬

‫בית מקרא )נט(‬

‫ש מואל הכהן ויינגרטן‬

‫גק‬

‫שבתורה"‪ .5‬גם רש"י‪ 7‬מם הרדב"ז‪ 8‬כותבים‪ :‬ש"כל '?ש מאות ושלטו לשרה‬
‫המצוות בכלל עשרת הדברות הן"‪ .‬הבוזרי" אומר‪" :‬וה‪,‬פה שמע העם ויבור‬
‫אלוהי מפורש בעשרת הדברות‪,‬שהן אימו ת המצוותושרשיהןא‪.‬‬
‫חלוקת עשרת הדברות ‪10‬‬
‫ידידיה האכסנדרוני(פילון)חילק את תרי"גהמצוותלפי‬
‫וכןערךרביסעדיהגאון'באזהרות‪ ,‬לכלדי‪,‬בורמצוות המסתעפותממנו‪.‬‬

‫היה גם צדשני למטבע‪ :‬הלו שראו ר ק את ע'שרת 'הדברות כעיקר 'וסברו שרק‬
‫המצוות המפורשות הן המחייבוות‪ ,‬והכחישו את חיובן של מצוות אחרות וביחוד‬
‫את אופן ביצוען‪ ,‬לפי שבקבעו בתורה והבעל פה‪ .‬וכך שנינו בברכות ‪" .11‬אמר‬
‫להם הממונה‪ ,‬ברכו ‪,‬ברכה אחת‪ ,‬והםביכו וקראו עשרת הדברות‪ ,‬שמע‪ ,‬והיה אם‬
‫שמוע" וכו'‪" .‬א"ר "הודה אמר ש'מדאל‪ ,‬אף בגבולין בקשו לקרות כן אלא‪ ,‬שכבר‬
‫בטלום מפני המינין"‪ ,‬ומפורש יותר בירושלמי ברכות ‪" :12‬בדין היה שיהיו‬
‫קורין עשרת הדברות בכליום‪ .‬ומפני מה אין קורין אותן? מפני טענת המינין‪,‬‬
‫שלאיהלואומרים‪,‬אלולבדןניתנו למשהבסיני"‪.‬‬
‫‪" 6‬אוצר הגאונים" לברכות ב"ב אות קמ"ח‪ ,‬תשובת רב האי גאון‪ .‬וראה עוד‬
‫תשובת רב נחשוןגאון‪.‬‬
‫א‪ .‬מ‪ .‬הברמן במאמרו "על התפלין בימי קדם" (ספר ארץ ישראל‪ ,‬מחקרים ביויעת הארץ‬
‫ועתיקותיה‪ ,‬ספר שלישי ע' ‪ ,)177-174‬משער‪ ,‬שהכוונה "וספר תורה בזרועו" היא לתפלין‪.‬‬
‫וביחוד‪ ,‬אחרי שנמצאו תפלין של ראש‪ ,‬במערות קומראן שבאחת הפרשיות תוספת של עשרת‬
‫הדברות‪ .‬וראה על כך‪" :‬תפלין של ראש מקומראן" ליגאל ידין‪ ,‬ע' ‪ .24‬הברמן מנסה לעשות‬
‫הקבלה מכאן ‪,‬לגמהא במנחות (מ"ג‪ ,‬ע"ב) ושם כתוב‪" :‬כל שיש לו תפלין בראשו ותפלין‬
‫בזרועו" ומשער שגם כאן "ספר תורה בזרועו" הכתנה ‪-‬תפליןבזרועו‪.‬‬
‫בעיון מעמיק יותר‪ ,‬יתברר לנו שהשערה זאת אינה סבירה‪ ..‬מקורו של הגאון הוא בברכות‬
‫שם אות ק"ז‬

‫כ"ג‪ ,‬ע"ב (ומקבילו בסוכה מ"א‪ ,‬ע"ב); בברכות נאמר‪ :‬ת"ר לא יאחז אום תפליו בידו וספר‬
‫ו בנוגע לתפלין כא הבטוי בידו ובנוגע לספר תורה בא הבטוי בזרועו‪.‬‬
‫תורה בזרועו‪ ,‬היינ‬
‫על כרחך איפוא שהכוונה לספר תורה‪ .‬מפורש יותר‪ :‬בגמרא המקבילה בסוכה נאמר‪ :‬לא יאחז‬
‫אדם תפלין כידו וספר תורה בחיקו‪ ,‬בטוי השגור לספר תורה ולא לגבי תפלין‪ .‬אמנם נראה‬
‫שלפני הגאונים היתה גירסא; "תפלין בראשו" (ולא בידו)‪ .‬ואין זה משנה כלל מההוכחה של‬
‫הגמרא בסוכה‪ ,‬שהכוונה על מפר תורה ולא על ‪,‬תפלין‪ .‬כך הבינו גם הפוסקים שדרשו‪" :‬ספר‬
‫תורה" והוא הדין לכל כתבי קודש ואחויו מחזורים ותפילות (דברי חמודות מאת ר' דום טוב‬
‫ליפמן הלר על הרא"ש גשם תהומת הדשן מאת ר' ישראלאיסרלין)‪.‬‬
‫ועוד‪ :‬במנחות מ"ג‪ ,‬ע"ב יתפרש הענין רק על תפלין‪ .‬כך שדיגו שם‪ :‬ת"ר חביבין ישראל‬
‫שכיבבן הקב"ה במצוות‪ ,‬תפלין בראשיהן ותפלין בזרועותיהן וצפית בבגדיהן ומזוזה בפתחיהן‪.‬‬
‫ועל ברייתא זו קושר רבי אליעזר בן יעקב את מימרתו‪" :‬כל שיש לו תפלין בראשו ותפלין‬
‫בזרועו וצצית בבגדו ומזוזה בפתחו‪ ,‬הכל בחיזוק שלא יחטא"‪ .‬שם בהכרח לפרש ב"תפלין"‬
‫גם כדי להתאים את המספר‪ ,‬לשבע גיום הללחיך (ראה רש"י ‪.(aw‬אין איפוא לעשות הקבלה‬
‫משם לכאן‪ .‬שם תפלין וכאן ספר תורה‪ .‬תפלין גם נתוספת עשרת הדברות‪ ,‬תפלין נקרא ועשרת‬
‫הדברותעל קלףאפילו לבדיכול להקרא ספרתורה‪.‬‬
‫‪ 7‬שמות כ"ד‪,‬יב על הפסוק ואתנה לך‪ .‬וראה עור "תורה שלמה" להרב כשר כרך ט"ז‪ ,‬ע' ‪.203‬‬
‫‪ 8‬ר' דודן' זמרה ב"מוצדת דוד" בסוף מצוהא'‪.‬‬
‫‪ 9‬כרך מ"א אותפ"ז‪ ,‬תרגוםאבן שמואל‪.‬‬
‫‪ 10‬בספרו ‪ tDe Specialibus Legibus‬ראהויוטמן בספר "בחינת המצוות"‪,‬ע' ‪.60‬‬
‫‪ 11‬י"א‪ ,‬ע"ב ‪-‬י"ב‪ ,‬ע"א‪.‬‬
‫‪ 12‬פ"א ה"ה‪ ,‬ראה גם רש"י בבבלי ברכותי"ב‪ ,‬ע"א‪,‬‬
‫‪550‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫תמוז‪-‬אלול תשל"ד‬

‫בית מקרא )נט(‬

‫עשרת הדברות ‪,‬וחלוקתן‬

‫[ב]‬

‫למרות הביטול לאמרן בכל יום‪ ,‬וצבא להדגיש שאין ערך יותר גדול למצוות‬
‫האמורות בעשרת הדברות‪ ,‬על שאר חלקי התורה‪ ,‬המשיך העם לחלק כבוד‬
‫יותר לעשרת הדברות ובשעת קריאתן בציבור‪ ,‬קמו ועמדו‪' .‬מצאו רמז לכך‬
‫בתורה עצמה‪ :‬כתוב ‪ -‬שיתיצבו (בתחתית ההר"‪,‬היינו בשעת מתן תורה ובמעמד‬
‫הר סיני ‪,‬ויתיצבו 'בשמיעת הדברות‪ .‬מצאו רמז לכך גם בדברי חז"לי 'מושבע‬
‫ועומד מהר סיני"‪ .‬ו"במשנה ברררה ‪" :13‬בהר סיני היו כל ישראל עומדים‬
‫ן ה'וביניכם'"‪.11‬‬
‫כדכתיב‪',‬אנכי עומדבי‬
‫‪,‬‬
‫א‬
‫ל‬
‫עשרת‬
‫ת‬
‫א‬
‫י‬
‫ר‬
‫ק‬
‫ד‬
‫ו‬
‫מ‬
‫ע‬
‫ל‬
‫ן‬
‫מ‬
‫נ‬
‫ב‬
‫השאלה אם חובה‬
‫ת‬
‫ו‬
‫ר‬
‫ב‬
‫ד‬
‫ה‬
‫ם‬
‫א‬
‫ו‬
‫ה‬
‫ר‬
‫ר‬
‫ו‬
‫ע‬
‫חילוקי‬
‫דעות‪.‬כבר בזמניםקדומים‪.‬‬
‫הרמב"ם נשאלעלכךולהלן השאלה והתשוב'ה ‪.15‬‬
‫השאלה‪ :‬היה 'מנהג "שיעמדו כולם בעת קריאת הדברות בספר התורה בצבור‪…‬‬
‫וביטל הרב לזה המנהג והנהיג לישב בעת קריאתן‪ ,…‬והביא ראיה לדבריו סמה‬
‫שביטלו רבותינו ז"ל ‪ 16‬שיקראו אותן עם קריאת שמע מפני המינים‪ .‬לפי שהם‬
‫אומרים שלהן מעלה על שאר התורה‪ …‬ובא לזאת העיר 'ממונה אחת הערים‪…‬‬
‫שמנהג אנשי עירו לעמוד בעת קריאת עשרת הדברותיהתחיל עגמו בעת קריאתן‬
‫שמשכו אחריו בז‪.‬האנשים‪.‬יאמרולואנשיהעיר‪,‬איןראוי לשנות מנהגאבותינו‪…‬‬
‫וכל שכן כשההלכה מחזקת אותנו בזה‪..‬‬
‫‪ .‬אמר חרא‪ :‬כבו מצינו שישראל כששמעו‬
‫אותן בעת שדיבר (ה' אליהם)‪,‬הי‬
‫ו עומדים כמו שכתוב 'ויתיצבו בתחתית ההרי ‪.17‬‬
‫אמרו‪ :‬לא היה זה‪ ,‬אלא להקביל פניו יתעלה ולשמוע דבריו‪ .‬אמה להם‪ :‬הנה‬
‫מצינום בבגדד עומדים‪ .‬אמרו‪ :‬זה מפני שראש המתיבתא או ראש הקהל‪ ,‬אשר‬
‫יקראויעמדובפניו‪."…‬‬
‫‪ .‬לישב‪ ,‬הוא הראוי וראיותיו ראיות נכונות‪,…‬‬
‫התשובה‪" :‬זה הרב אשר הנהיג‪..‬‬
‫ואין להוסיף עליהן וכך היה ראוי לעשות‪ .‬בסל מקום שמנהגם לעמוד‪ ,‬צריך‬
‫למנעם בגלל מה שמגיע בזה מן ההפסד באמונה‪ ,‬ומדמים שיש בתורה מדרגות‬
‫ומקצתה מעולה ממק‪,‬צתה‪ ,‬וזה רע עד מאד‪..‬‬
‫‪ .‬ומה שטען החבם 'האחר שבבגדד‬
‫ומקצת הע'רים עושות זאת‪ ,‬אין זה ראיה בשום פנים‪ .‬לפי שאם נמצא אנשים‬
‫חולים‪ ,‬לא נחליא הבריא מאנשיהם‪ ,‬כדי שיהיו שוים אלא‪ ,‬נשתדל לנתח (לרפא)‬
‫כל חולה שנוכל‪..‬‬
‫‪ .‬והיה מן המינים מי שהאמין שאין מן השמים אלא עשרת‬
‫הדברות וששאר התורה משה מפי עצמו אמרו‪ ,‬ולכן ביטלו קריאתן בכל יום‬
‫ואסור בשום פנים לעשות בתורה מקצתה מעולה ממקצתה‪ ,‬ועיין בדברינו בזה‬
‫בפירוש המשנה בפרקחלק"‪.‬‬
‫בפירוש המשניות ‪ 18‬מסביר הרמב"םז "היות התורה מל השמים והוא שנאמין‬
‫כי כל התורה הזאת הנתונה ע"י משה רבינו ע"ה‪ ,‬שהיא כולה מפי הגבורה‪…‬‬
‫‪ 13‬ס' קמ"ו‪.‬‬
‫‪ 14‬שרים ‪ -‬ואתחנן ‪ -‬ה'‪,‬ה‪.‬‬
‫‪ 15‬הואיל ותשובות הרמב"ם הורגמו מעהבית רקבימן האחרון‪ ,‬רוב הפוסקים גם לא ידעו‬
‫אותן‪ ,‬וגם עתה רבים הם שאינם יודעים עליהן‪- ,‬אני מביא את התשובה כולה עם השאלה‪.‬‬
‫ההבאה היא מהרגומו של יהושע בלאו‪ .‬תשובת הרמב"ם ס' רס"ג כרך ב'‪ ,‬ע' ‪( 495‬בתרגומו של‬
‫אברהםחייםמריימן הוא ס" מ"ז‪,‬ע'‪.)46‬‬
‫‪16‬‬
‫‪18‬‬

‫ברכותי"ב‪,‬ע"א‪.‬‬

‫‪17‬‬

‫סנהדרין סוף פרק חלק‪,‬היסודהכימיני‪.‬‬

‫שמות י"ס‪,‬יז‪.‬‬

‫‪551‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫תמוז‪-‬אלול תשל"ד‬

‫בית מקרא )נט(‬

‫שמואל הכהן ויינגרטן‬

‫[‪]4‬‬

‫ואין הפרש בין‪,‬וב‪.‬ני הם כוש ומצרים ופוט וכנען ‪ 19‬ושם אשתו מהיטבאל ותמנע‬
‫היתה פלגש ‪ %‬יבין‬
‫‪ ,‬אנכי ה' ‪ 21‬ושמע ישראל ‪ 22‬כי הכל מפי הגבורה והכל‬
‫תורת ה' תמימה וקדושהאמת"‪.‬‬
‫מנהג הקימה בקרשת עשרת הדברות‪ ,‬הכה בכל זאת שרשים עמוקים בתודעת‬
‫העם וברוב בתי הכנסת בתפ'וצות וגם בארץ‪ :‬בהנעת קריאת התורה הציבור‬
‫יושב‪ ,‬והוא קם ועומד בשעת קריאת עשרת הדברות ‪ .23‬ולמרות שדוב הפוסקים‬
‫מכריעים שאין צריך לעמוד בעשרת הדברות ‪ ,24‬יש שמחמירים ועומדים בקריאת‬
‫התורה בכלל‪ ,‬כדעת"יש מחמירים ועומדים וכן עשה מהר"מ" (ר' מאיר מרוטנבורג)‬
‫המובאה ברמ"א (ר' משה איסרלים) ‪ 25‬יתכן שיש להסביר את‪ ,‬דעת המהמירים‬
‫לעמוד בקריאת התורה בכלל‪ ,‬כדי לצאת את דעת הפוסקים שאין לקום ולעמוד‬
‫בעשרת הדברותולאניכראיפוא שקמו לקריאתהדברות‪.‬‬
‫בסיכום נאמרשלפנינושתי דעות‪:‬‬
‫א) עשרת הדב'רות הן עיקר התורה ותמציתה וממילא חשיבותן עולה על‬
‫חלקי תורהאחרים‪,‬וזו דעת האגדהוהמדרשים;‬
‫ב) קביעת ההלכה לפי הרמב"ם‪ ,‬שכל חלקי התורה שוים בחשיבותם ואין ליחס‬
‫שום מעלה מיוחדת לעשרת הדברות‪ .‬לראיה‪ ,‬שאם‪" ,‬חסר בספר תורה אות אחת‬
‫‪ 19‬בראשית ‪-‬נח ‪-‬י'‪,‬ו; שם ל"ו‪,‬לט‪.‬‬
‫‪ 20‬בראשית ל"ו‪ ,‬יא‬
‫‪ .‬בתרגום הרב קאפח‪" :‬אין הבדל בין ובני חם כוש" וכו' הדוגמה‬
‫‪ 21‬שמותכ'‪ ,‬ב;בדבריםה'‪,‬ו‪.‬‬
‫‪ 22‬דברים ו‪,,‬ד‪.‬‬
‫"ותמנעהיתה פלגש" חסרה‪.‬‬
‫‪ %3‬ראה "זר התורה" להרב הז‪.‬גר‪,‬ומברג ת"ז‪ ,‬אות ט"ז וכן פ"י אות ע'‪ :‬ונוהגין לעמוד‬
‫בקריאהיטל עשרת הדברות‪ .‬והאה עוד נספר "באר יעקב" מאת ר'היים יעקם קרוזהאר ס' קמ"ו‪:‬‬
‫שאם כל הצבור עומדים בע‪,‬ת קרקא‪,‬ת עשרת הדברות‪-‬אין'(זה)נכון‪ .‬וגן שם‪ :‬ולדעת האר"י ז"ל‪,‬‬
‫אפילויחיד לא יעמוד בעשרת הדברות‪ .‬ב"זר התורה" מובא‬
‫אליהו" מאת ר'אייה‬
‫ו ישראל‬
‫ס' ה' כותב‪ :‬דאינו רשאי להחמיר ולעמוד (בקריאת התורה)ש"קוי‬
‫במקום שנהגו כ"נית יוסף" לישם‪,‬‬
‫אפילו בעשרת הדברות‪ .‬וראה גם ‪.‬בספר "חכמת שלמה" (קובץ מאמרים בתורת ישראל בעריכת‬
‫חיימ יהודה עהרנרייך ע' ‪ 124‬וכן בספר "כפי הארן" ס'‬
‫מאת ‪,‬אהרן מגל מפשטתן‪ .‬וראה‬
‫"ם‬
‫"מועדים בהלכה" להרב זוין ע' שב"ו‪ .‬נוהג הציב‪.‬ור לעמודלג‬
‫י בקריאת שיר‪,‬ת הים‪ .‬ואולי מטעפ‬
‫שבד‪,‬ברי "שב‪,‬ח ותהלה לחי ~הלמים" מחמירים העומדים (מסכת סופרים פי"ג‪,‬‬
‫יש מביאים‬
‫ראיה שבשעת קריאת שיבת היםיש לעמודלפי סנהדרין צ"ב‪ ,‬ע"ב‪" :‬מתים שהחהי"הי‬
‫"יתזקאל עמדו‬
‫על רגליהם ואמרו שירה‪( ".‬רא‪,‬יהזו שמעתימפי הרב מימון ז"ל)‪.‬‬
‫‪ 24‬כך פוסק ה"בית יוסף" (ר' יוסף קארו) ס' קמ"א‪ :‬דדוקא הקוראצריך לעמוד‪ ,‬אבל לא שאר‬
‫הציבור‪ .‬והוא מסיים‪ :‬וכן נוהגין‪ .‬אמנם הוא מביא שב"הלכות קטנות"יבע‬
‫ל "המרדכי" על פרק‬
‫"הקומץ רבה"‪ ,‬תתקס"ח כתוב‪:‬יש ששדים בשעת קריאת התורה ומביאים ראיה מדכתיב "וכפתחו‬
‫עמדו כל העם" (נחמיה ח'‪ ,‬ה)‪ .‬ואין ראיה מכאן‪ ,‬דבסוטה 'ל"ט‪ ,‬ע"א מפרש‪" ,‬עמדו" ‪-‬לשון‬
‫שתיקה‪ .‬ב‪,‬מלים אלה פוסק גם הגר"א (ר' אליהו מו‪,‬ילנה‪ ).‬בביאורו ס' קמ"ו ומס'יים שם‪ .‬מכלל‬
‫דכ"ע מותר וכןעיקר‪ .‬וראה גם "דעת תורה" להגאון מהרש"ם‪(,‬ר' שלום מרדכי שבדרון)‪ ,‬ס‪ ,‬קמ"ו‬
‫בעת קריאת ספר תורהאין להם לציבור לעמוד אלאליש‪.‬ב‪..‬‬
‫‪ 25,‬סוף ס' קמ"ו‪ .‬אולם הב"ח ("בית חוש" מא‪,‬ת ר' יואל סורקים) ס' קמ"א מביא‪ :‬דגם‬
‫מהר"מ (מרוטנברג) שעמד ‪,‬בקריאת התורה‪ ,‬דלא מדינא היה נוהג כך‪ .‬גם הרמ"א עצמו הוא נגד‬
‫המחמירין‪ ,‬כי כפי שקבעו כללים בפסקי הרמ"א‪" :‬שאם הוא כתב‪' :‬ויש מחמירין' ולא משתמש‬
‫בבטוי 'יש אוסרין'‪ ,‬דעתו נוטה לדעת המתירין"‪ .‬וראה על כך כשו"ת "חות יאיר" ס' קפ"ה(ג);‬
‫ש"ךיו"ד‪ ,‬ס' ‪,‬ל"ט סוף סק"חו"עין הרואים" למהרש"ם דףק"א‪.‬‬
‫‪552‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫בית מקרא )נט(‬

‫תה‬

‫תמוז‪-‬אלול תשל"ד‬

‫עשרת הדברות וחלוקתן‬

‫מפסוק 'אלוף תממך‪ ,‬הוא נפסל כמו אם היה הסר שת אחת מעשרת הדברות"‬
‫יוצאאיפוא שאגדה לחוד והלבה לחוד‪ :‬האגדה נדרשת ומרימה עלנס את חשיבותן‬
‫של עשרת הדביות וההלכה קובעת את שויונם של כל דברי התורה והמחמירים‬
‫משתדליםלקיים אתשתיהגישותגםיחד‪.‬‬
‫‪6‬ק‬

‫במקורותינו הקדומים אין קביעה מפורשת וברורה מהיכן למנות את עשרת‬
‫הדברות‪ ,‬ואיזה מןהלאווים שבפסוקי הדברותנמנים לעשרה‪ ,‬ואיזה מהם מצטרפים‬
‫לדיבור אהד‪.‬‬
‫מקובלת חלוקה מדור דור והיא מופיעה ככותרת על ארון הקודש או על תיבת‬
‫הש"ץוהיא כתובהעלשנילוחות‪ ,‬חמש בצד אחד והמש בצדשני כדלקמן‪,‬‬
‫(ו) לא תרצח‬
‫(א) אנכי ה'‬
‫(ז) לא תנאף‬
‫(ב) לאיהיהלך‬
‫(ח) לא תגנוב‬
‫(ג) לא תשא‬
‫(ט) לא תענה‬
‫(ד) זכור את‬
‫(י) לא תחמוד‬
‫(ה) כבד את‬
‫מסתבר‪ ,‬שחלוקה זאת‪ ,‬היתה בל כך מפורסמת‪ ,‬שחז"ל לא מצאו צורך להזכירה‬
‫במפורש‪ ,‬בהתאם להסבר הרמב"ם בפירושו 'למותניות מנחות ‪" :27‬ודיני הציצית‬
‫והתפלין והמזוזה‪…‬לא דברה (המבינוק‪..‬‬
‫‪.‬לפי שהיו הדברים מפורסמים בזמןחיבור‬
‫המשנה עניניםידועיםינהוגים ביד כל העם" ‪ 28‬אך עובדההיא שאי קביעת‬
‫החלוקלהוה‬
‫ימ‬
‫ב‬
‫יפורש‪ ,‬גרמה לפלפולים גם במניתו של "אנכי" כדיבור ראשון‪ ,‬וגם‬
‫לדיונים ולמחלוקת בין מ'וני המצוות‪ ,‬אם‪ ,‬אנכי ה' נמנה למצוה או שהיא 'מצוה‬
‫כוללתולכןאינהנמניתכמצוהלחוד‪.‬‬
‫ו 'כולל "אנכי" בכלל תרי"ג מצוות‪.29‬‬
‫ר' שמעון קיירא ב"הלכות גדולות" אינ‬
‫וכנגדו מכוהנים דברי הר"ב"ם בספר המצוות ‪" .30‬נתבאר לך שאנכי ה' מכלל‬
‫תרי"ג מצוות"‪ .‬גם ממשמעות דברי ההמב"ן ‪ ,31‬יש להסיק ש"אנכי" נמנה בין‬
‫מצוותעשה‪.‬‬
‫"‬
‫י‬
‫כ‬
‫נ‬
‫א‬
‫"‬
‫ת‬
‫י‬
‫י‬
‫נ‬
‫מ‬
‫את‬
‫ח‬
‫ר‬
‫כ‬
‫ה‬
‫ל‬
‫כ‬
‫לקירור‬
‫בין תרי"ג מצוות למנייתו‬
‫ואף עלפי שאין‬
‫כדיבורלחוד‪ ,‬בכלזאתהשפיעוחילוקידעותאלהגםבקביעתוכדיבור‪.‬‬
‫הרשב"ץ (ר' שמעון ב"ר צמח דוראן) ‪ 32‬אינו מצטרף נאופן מוחלט לדעת בעל‬
‫י מצא סמך לדעתו ‪ -‬אך הואמביאש"הילמדנו" ‪ 33‬אומר‪:‬‬
‫"הלכות גדולות" ‪ -‬אםכ‬
‫"שדיבור 'אנכי' ההאמכ"ל המצוות ומכלל עשרת הדברות‪ …‬והמובן‪..‬‬
‫‪ .‬שהיה נראה‬
‫‪" 26‬נפש החיים" לר' חיים מוואלוז'ין‪ ,‬שער ד' סוף פרק ו' על יסוד תנא דבי אליהו זוטא‬
‫סוף פרק ב' (וראה שם את הפירוש "ישועות יעקב")‪ .‬ובתדבא"ז בא הפסוק "ואחות לוטן תמנע"‬
‫(בראשית ל"ו‪ ,‬כב) במקום הפסוק "אלוף תמנע" (בראשית ל"ו‪,‬מ) שבא ב"נפשהחיים"‪.‬‬
‫‪ 71‬פ"ר‪ ,‬מ"א‪.‬‬
‫‪ 28‬וכך מבארים את המשנה הראשונה ‪,‬בברכות‪" :‬מאימתי קורין את שמע?" ואין כל הוראה‬
‫שיש לקרוא שמע‪ .‬כי מצות קריאת שמע היתה מפורסמת והמשנה באה רק לקבוע את זמנה‪.‬‬
‫ראה על כך בהקדמה ל"סמר הקבלה" לראב"ד‪.‬‬
‫‪" 29‬זהר הרקיע"‪ ,‬לא תעשהא'‪.‬‬
‫‪ 30‬מצות עשהא'‪.‬‬
‫‪ 31‬שט‪.‬‬
‫‪ 3%‬ב"זהר הרקיע"‪.‬‬
‫‪ 33‬בפרשת ושא‪.‬‬
‫‪553‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫תמוז‪-‬אלול תשל"ד‬

‫בית מקרא )נט(‬

‫שמואל הכהן ויינגרטן‬

‫‪%‬‬

‫מזה שאם ה א ממנץ הדברות שגם המ מממן המצמתן הרשב"ץ עצמו החר בו‬
‫מההקשר הזה וממשיך‪" :‬נוכל לנמר שהדיבור 'אנכי'‪ ,‬לאיחייב היותו מצוה מפני‬
‫שהוא אחד מעשרת הדברות"‪ .‬וסברה זאת כחה גם להיפך‪ ,‬וצינו‪ :‬אם מונים את‬
‫"אנכי" למצוה‪,‬איןזהמחייבלקביעתוגםלדיבור‪.‬‬
‫בספרו האחר‪ ,‬שו"ת תשב"ץ ‪ 34‬מברר הרשב"ץ ענין זה יותרואימר‪" :‬ושמא‬
‫יש לומר‪ ,‬שדיבור 'אנכיי ו'לאיהיה לך' דיבור אחד הוא‪..‬‬
‫‪ .‬ואם כןיהיה הדיבור‬
‫השני‪ ,‬לא תעשה לך‪ …‬ולא תשתחוהל'הם ‪,‬ולח תעברם הם פרטי לאו ד'לאיהיה‬
‫לך'‪ ,‬שאין למנותה‪ …‬שאין חלוקת הדברות כחל'וקת המצוות‪ ,‬שהרי הכתוב מעיד‪,‬‬
‫שהם עשרת הדברים ורז"ל העידו‪ ,‬ששתי מצוות הן‪' ,‬אנכי' 'ו'לאיהיהלך'‪ .‬ואילו‬
‫‪ .‬אבל מ'לא תחמוד' שתיים‪,‬‬
‫הדברות והמצוות שוים היו‪ ,‬הנשארות תשע דברות‪..‬‬
‫אין ראיה‪ …‬אם כן על כרחנו יש לנו לומר שאין מנין עשרת הדברות נמנה לפי‬
‫מנין המצוות"‪ .‬והוא מסיים‪" :‬ועוד שזה ענין מעורבב לעשות 'אנכי' ו'לא יהיה‬
‫לך' דיבור אחד מלא תעשה לך'‪ ,‬דיבור שני‪ .‬והדרך הישרה בזה והכל מודים‬
‫בהשדיבור'אנכי'‪ ,‬אחד‪,‬ישגהאו לא ומנה(למצוות)ויהיהדיבוראחד"‪.‬‬
‫הסמ"ק כותב ‪35‬י "והיכן כתיבא מצוה זו (אנכי)‪..‬‬
‫‪ .‬ועל כרחין שהוא ויבור"‪.‬‬
‫את דבריו אלה מפרש בעל הגהות הר"ף (רבנו פרץ)‪,‬יתימ‬
‫ר‪" :‬מאחר שאנכי ה'‬
‫אלהיךהיא אחד מעשרת חוברות וכל הדברות 'הםצוויים‪ ,‬כמוכן'אנכי' הואצווי"‪.‬‬
‫ומבאר את דברי הר"ף בעל "צביון עמודים""‪ 3‬על הסמ"ק‪" :‬דליכא דיבור בלא‬
‫צווי וכל דלית בי' צווי גם דרבור מקרי‪ …‬ולאידך גימא‪ ,‬דיבור מבלי שיהיה‬
‫בו מצוה‪ ,‬ללכא"‪.‬‬
‫‪37‬‬
‫בבעיה זו דן גם בעל "לב שמח" 'ואומר‪" :‬ומכל מקום יש לנו לדעת שאם‬
‫'אנכי' היא מצוה היתה האויה לבוא בדרך צווי‪ ,‬דע או שמע שאנכי ה'‪….‬‬
‫כשאר מצוות עשה‪ ,‬זכור אתיום השבת‪ ,‬כבד את אביך‪..‬‬
‫‪ .‬וזאת היתה טענה לקצת‬
‫החולקים שאמ'רו שזה הפסוק הקרמה אל עשרת ההברות‪..‬‬
‫‪ .‬האני אומר שאם זה‬
‫הודעה‪ ,‬היא אינה צריכה לגופה במקום הזה‪,‬כי כבר נאמרה להם מפי ה' עלידי‬
‫משה במקום ההאוי לה‪..‬‬
‫‪ .‬ואם כן עתה למהיחזור השי"ת עודויודיעה מה שכבר‬
‫הודיעם בתחילה‪ ,‬אלא ודאי כאן אינו הודעה אלא מצוה מכלל קוררת הדברות‪…‬‬
‫והן הם לבדם אשר נכתבו על לוחות האבן‪..‬‬
‫‪ .‬והשכל' גוזר שלאיכתוב על הלוחות‬
‫שום דבר אחר מהמצוות‪ .‬ואם כן‪' ,‬אנכי' שהוא הראשון מהכתוב שם‪ ,‬מצוה‬
‫היאגםכן"‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו‬
‫ה‬
‫י‬
‫י‬
‫ת‬
‫ג‬
‫ו‬
‫ל‬
‫פ‬
‫משה"‪.38‬‬
‫א‬
‫ו‬
‫ה‬
‫א‬
‫ו‬
‫ה‬
‫"משרת‬
‫ר‬
‫ק‬
‫י‬
‫ע‬
‫ד‬
‫"‬
‫ל‬
‫ע‬
‫ב‬
‫‪:‬‬
‫אחרת‬
‫בועה‬
‫ר‬
‫מ‬
‫ו‬
‫א‬
‫אי‬
‫‪,‬‬
‫‪1‬‬
‫‪4‬‬
‫ל‬
‫א‬
‫"‬
‫‪,‬‬
‫ה‬
‫ש‬
‫ע‬
‫ב‬
‫ו‬
‫ש‬
‫ת‬
‫א‬
‫י‬
‫ה‬
‫ש‬
‫א‬
‫י‬
‫ה‬
‫ש‬
‫ת‬
‫ו‬
‫ו‬
‫צ‬
‫מ‬
‫מ‬
‫ם‬
‫י‬
‫י‬
‫ס‬
‫מ‬
‫ו‬
‫‪:‬‬
‫מעשרת‬
‫הקרמה"‬
‫תשיב זה‬
‫כיון‬
‫הדברים ודברותלחוד ומצוותלחוד"‪.‬‬
‫חילוקי דעות נוספים נגרמו בענין זה עצמו ע"י דברי הרמב"ם ב"מורה‬
‫הנבוכים"‪ .39‬וכך 'הם דבריו‪" :‬שהש'בת היא‪..‬‬
‫‪ .‬שלישית למציאות השם והרחקת‬

‫יא‬

‫‪34‬‬
‫‪36‬‬
‫‪37‬‬
‫‪38‬‬
‫‪39‬‬

‫‪ 35‬ספר מצות קטן מאתובגויצחקמקורביל‪.‬‬
‫ס"א‪ ,‬ס' של"ט‪.‬‬
‫ספר"צביון העמודים"על הסמ"ק מאת הרבצבי שפירא‪,‬ע'ה'‪.‬‬
‫פירושעל "ספר המצמת" להרמב"ם מאתרביאברהםאליגרי‪ ,‬מצות עשהא'‪.‬‬
‫חיבורעל"יד החזקה" מאתרבייצחקעטיה‪ ,‬הלכותיסודי התורהדיןו'‪.‬‬
‫חלקשני פרק ל"א‪.‬‬
‫‪554‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫בית מקרא )נט(‬
‫[ק‬

‫תמוז‪-‬אלול תשל"ד‬

‫עשרת הדברות וחלוקתן‬

‫השניות"‪ .‬הנורבוני ‪ 40‬מסיק מכאן שגם ב"יד החזקה" ובספר המצוות‪ ,‬בהם מונה‬
‫הרמב"ם את "אנכי" בין תרי"ג המצוות‪" ,‬סובר הרב‪ ,‬שאנכי ה' אלהיך איננו‬
‫מצוה‪..‬‬
‫‪ .‬ואף כי ב'ספר היד' מנה זה בכל'ל המצוות‪ ,…‬זה טעם 'אנכי'(היינו זה‬
‫פירושו)אנכיה'אלהיך‪..‬‬
‫‪.‬הנני מצןך‪ :‬לאיהי‪:‬הלךאלהיםאתרים"‪.‬‬
‫ר' יוסף ן' שם טוב ‪ 41‬אומר‪ " .‬להאמין היחודויהיה 'אנכי' ו'לא יהיה לך'‬
‫דבר אחד ו'לא תשתחוה להם' גם כן‪(,‬היינו ‪-‬שייר ללאיהיה לך)‪,‬ו'לא משא'‬
‫ד בור שני ו'זכור את יום השבת לקדשו' דבור שלישי ולכן יאמר הרב‪,‬‬
‫שלישית למציאות השם אף ש'הוא דיבור תביעי"‪ .‬לכאורה הדברים‪" ,‬שלישית‬
‫למציאות השםאףשהוא דבור רביעי"‪ ,‬אינם מובנים‪ ,‬אך אם נעמיק קצת בדברי‬
‫השם טוב‪ ,‬נוכח שהם עולים בקנה אחד עם דברי האברבנאל ‪ .42‬האברבנאל שואל‪:‬‬
‫"היאך אמר הרב שמצות השבתהיאשלישית למציאות האל‪,‬כיכפי סדר‪,‬הדיבורים‬
‫היא רביעית? לפי שהדיבור האחד הוא‪' ,‬אנכי' והשני 'לא יהיה לך' והשלישי‬
‫'לא תשא' ויהיה אם כן 'זכור את יום השבת'‪ ,‬רביעית 'ולא שלישית"‪ .‬הוא נושיב‬
‫על שאלתו‪" :‬כוונתו שכאשר עשינו חלק אחד ממציאות השם והרחקת השניות‪,‬‬
‫והנה סמכם יחד‪..‬‬
‫‪ .‬וכאילו שני המאמרים ענינן וגזרתם אחד‪ .‬ולכן היה האחד‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ל‬
‫ל‬
‫ו‬
‫ש‬
‫‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫'‬
‫ך‬
‫י‬
‫ה‬
‫ל‬
‫א‬
‫'‬
‫ה‬
‫'‬
‫ך‬
‫ל‬
‫א‬
‫ל‬
‫'‬
‫ד‬
‫ח‬
‫א‬
‫ה‬
‫ו‬
‫ן‬
‫ו‬
‫ש‬
‫ל‬
‫ב‬
‫ה‬
‫י‬
‫ה‬
‫י‬
‫‪,‬ולהיות‬
‫מהם בלשון מחייב 'אנכי‬
‫‪,‬‬
‫'‬
‫א‬
‫ש‬
‫ת‬
‫ה אחריה מצות 'לא‬
‫שני הדברים וגזרתם אחדיהי‬
‫שהיא גזרה שניה‪ .‬לכן‬
‫גזרה שלישית‪..‬‬
‫‪' .‬רצה לנמר חידוש העולם ובריאותו אשר באה בדיבור 'זכור‬
‫אתיום השבת'"‪.‬‬
‫לפי פירוש זה‪ ,‬אין הרמב"ם מתכוון כלל למנין עשרת הדברות וסידור מנינם‪,‬‬
‫אלאעלגזרותויסודותהאמונה‪.‬‬
‫על יסוד האמור נראה שגם השם טוב מתכוון לגזרות ולסוגי המצוות אלא‪,‬‬
‫שבהמשך דבריו נשתבשה המלה דב שהתחיל בה ל‪-‬דבור‪ .‬יש איפוא‬
‫לקרוא‪" :‬להאמין היחוד ויהיה ~נכי' ו'לא יהיה לך' דבר (ענין) אהד ו'לא‬
‫תשא' דבר שני ו'זכור את השבת לקדשו' דברשלישי‪ .‬ולכן יאמר הרב שהיא‬
‫שלישיתלמציאות השם‪,‬אף שהואדבוררביעי"‪.‬‬
‫‪43‬‬
‫‪.‬‬
‫ל‬
‫א‬
‫נ‬
‫ב‬
‫ר‬
‫א‬
‫ל‬
‫מפרש‬
‫ר' יוסף קאפח בת'רגומו של מ'ורה הנבוכים‬
‫בדומה‬
‫הוא‬
‫גם מסתמך על ההקבלה לפרקי"ג ח"א של המורה עצמו ואומר‪" :‬בעשרת הדברות‪,‬‬
‫הדברה הראשונה ‪ -‬מציאות ה'‪ .‬אחריה ‪' -‬לא יהיה לך' ו‪/‬לא תשא'‪ ,‬באחדות‬
‫השם‪.‬כי גם 'לא תשא' קשורה עם היחוד וכאשר אדם נשבע בזולתו‪ ,‬הרי הוא‬
‫מייחס לו אלהותוכפי שכתב רבנו בספר המצוותעשיןז'‪ .‬ואחר כן‪' ,‬זכור ווומור'‬
‫היא המצוה השלישית‪..‬‬
‫‪ .‬ולעיל בפרק י"ג מחלק זה‪ ,‬סוף ההשקפה הראשונה כתב‪:‬‬
‫והיא שניה ליסוד היחוו‪ ,‬כלומר שאחר 'לא יהיה 'לך' ו'לא תשא' שהן ביחוד‪,‬‬
‫‬‫באהשניהלהן 'השבת'‪,‬ודברירבנוזהיםכאן ושם"‪,‬‬
‫'לדעת אלה ש"אנכי" אינו נמנה כדיבור‪ ,‬יהיה הדיבור הראשון "לא יהיה לך"‪.‬‬

‫י‬

‫‪ 40‬ר' משההנורבוני שם‪',‬בחיבורועל המורה‪.‬‬
‫‪ 41‬ר'יוסף ב"ר שם טוב‪ ,‬אבן שם טוב‪,‬בחיבורו על המורה‪.‬‬
‫‪ 42‬דוןיצחק אברבנאלבחיבורועלהמורה‪.‬‬
‫‪ 43‬מהדורת מוסד הרב קוק‪ ,‬תשל"ב‪,‬ע' רל"ט‪ ,‬הערה‪.4‬‬
‫‪555‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫תמוז‪-‬אלול תשל"ד‬

‫בית מקרא )נט(‬

‫שמואל הכהן ויינגרטן‬
‫הסוברים כך מביאים ראיה לסברתם מהגמרא בהוריות ‪" :44‬איזו היא מצוה שהיא‬
‫נאמרה בתחילה‪ ,‬הוי אומר‪ ,‬זו עבודת כוכבים"‪ ,‬הדיבור "לא יהיה לך"‪ .‬אלא‬
‫‬‫שהרוב מפרשים את הגמרא‪ ,‬שהכוונה גם על הדיבור "אנכי"‪ .‬רש"י מפרש‪:‬‬
‫"מצוה שנאמרה בתחילה"‪ .‬דכתיב בתחילת עשרת הדברות‪/ ,‬אנכי' ו'לא יהיה‬
‫ר;‬
‫לך' ומצרף את 'אנכי' למצוה שבאמרה בתחילה"‪ .‬המאירי ‪ 45‬אומר מפורש יות‬
‫"ומה שאמרנו מכאןאיזו היא מצוה שהיא תחילה ‪-‬זוצבירה זר'ה‪ ,‬לא שהדיבור‬
‫'לא יהיה'‪ ,‬הוא הראשון‪ ,‬כמו שדימו רבים‪ ,‬אלא אף דיבור 'אנכי' הוא אזהרה‬
‫על עבודה זרה"‪ .‬בעל "לב שמח" הולך בעקבותיו‪" :‬כי 'אנכי' ו'לא יהיה לך'‬
‫‪ .‬וזו מצות לא‬
‫שתיהן גם יחד הרחקה הן מן עבודה זרה‪ …‬אל)‪ 2‬שוו מצות עשה‪..‬‬
‫תעשה‪ …‬אם כן ב'מה שכתב ע"ז היא המצוה שנאמרה בתחילה‪ ,‬אף כיוונך‪.‬‬
‫‪ .‬אתרווייהו שזכר‪' ,‬אנכי' ו‪,‬לאיהיה לך'‬
‫ל‪'-‬אנכי' שהוא דיבור ראשון‪ …‬דהיינו‪..‬‬
‫קאי"‪ .‬גם בעל "קנאת סופרים" ‪ 46‬מפרש‪ :‬דדברי הגמרא בהוריות "אדיבור קמא‬
‫דאנכי ה'נמיקאי"‪.‬‬
‫בסיכום‪ :‬רבים החולקים על הרמב"ם 'ועל מוני מצוות אחרים‪ ,‬אם "אנכי"‬
‫מצוה היא אם לאו‪ ,‬ואינם דנים בשאלת מנינו לאחת מעשרת הדברות‪ .‬אבל גם‬
‫אלה שדנו אף לשאלה זו‪ ,‬באולידי מסקנה דלא תליא חדאבאידך ואם גם שלמנין‬
‫תרי"גאינו נמנה‪,‬דיבור רשמוןהוא בעשרתהדברות‪.‬‬
‫‪]87‬‬

‫ש"אנכי" הוא הדיבור הראשון‪.‬‬
‫כבר הזכרנו שבמקורות חז"ל‪ ,‬לא נאמר‬
‫י‬
‫כ‬
‫ר‬
‫ו‬
‫פ‬
‫מ‬
‫ב‬
‫‪,‬‬
‫ם‬
‫ל‬
‫צ‬
‫א‬
‫אבל מדברי חז"ל ודרשותיהם‪ ,‬נראה וכמקובל היה‬
‫שהדיבור הראשון‪-‬‬
‫אףעלפי שלא בא בצורתצווי ‪-‬הוא"אנכי ה'אלהיך"‪.‬‬
‫בירושל‪,‬מי ברכות ‪ 47‬נאמר‪" :‬מפני מה קורין שתי פרשיות (גירסא אחרת‪ :‬ג'‬
‫‪ .‬רבילוי אמר‪ ,‬מפני שעשרת הדברות‬
‫פרשיות) של קריאת שמע הללו בכליום ?‪..‬‬
‫כל'ולין בהן‪' .‬אנכי ה' אלהיך' והמקביל‪' :‬שמע ישראל ה' אלהינו'‪' .‬לא יהיה לך‬
‫אלהים אחרים'‪ ,‬והמקביל‪' :‬ה' אחד' ‪ .48‬ברור איפוא‪ ,‬ש'אנכי' הו‪ 14‬דיבור ראשון‪.‬‬
‫גם מדברי המכילתא ‪ 49‬יוצא‪ ,‬ש"אנכי" הוא הדיבור הראשון‪" ,‬כיצד נתנו‬
‫עשרת הדברות? חמשה על לוח זה וחמשה על לוח זה‪ .‬כתיב אנכי ה' אלהיך‬
‫‪.‬כתיב 'לאיהיה'לך'וכנגדו 'לאתנאף'"‪.‬‬
‫וכנגדו‪ ,‬לא תרצח‪..‬‬
‫גם מהפסיקתא רבתי למדים אנו ש"חנבי" הוא דיבור ראשון‪ .‬שם‬
‫"מפני מה נאמרו עשרת הדברות בלשון יחיד ? מפני שהיחידים ביטלו אותם‪.‬‬
‫נאמר‪:‬‬

‫‪44‬‬

‫דף ח'‪ ,‬ע"ב‪.‬‬

‫‪45‬‬

‫(ר' מנחם המאירי) על מסכת הוריות‪ ,‬שם‪.‬‬

‫‪ 46‬חיבורעל ספרהמצית מאת ר'חנניהקאזיס‪.‬‬
‫‪ 48‬הירושלמי מונה את כל הדברות ומקביליהן בפרשיות של קריאת שמע‪ .‬בהגיעו לדיבור‬
‫"לא תחמוד" נאמר‪ :‬לא תחמוד 'בית רעך ובמקביל מביא‪ :‬וכתבת על מזוזות ביתך‪ ,‬ביתך‪ ,‬ולא‬
‫בית הבריך‪ .‬על "לא תחמוד אשת רעך" אין הירושלמי מביא הקבלה‪ .‬הרגיש בדבר בעל ה"פני‬
‫משה" ומסביר‪ :‬בית ולא בית חברך ובזה נרמז כל הדיבור "לא תחמוד"‪ ,‬שאם חומד לבית חברו‪,‬‬
‫סוף שיחמוד אשתו וכל אשר לו‪ .‬לדעתי‪ ,‬סמך הירושלמי על ההקבלה בדבו‪,‬ר "לא תנאף‪ .‬לא‬
‫' אמר הקב"ה‪,‬‬
‫תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם‪ ,‬א"ר לוי ליבא ועינא תרין סרסורי וחטאה‪..‬‬
‫אייהביתליליבךועיניךודע דאתלי‪.‬‬
‫‪" 49‬מסכת דבחודש" פ"ח אחרדיבור "לא תענה"‪.‬‬
‫‪ 47‬פ"א‪ ,‬ה"ה‪,‬‬

‫‪556‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫וק‬

‫בית מקרא )נט(‬

‫ע שר ת הדגרות וחלו ק תן‬

‫תמוז‪-‬אלול תשל"ד‬

‫'אנכי' ‪ –‬ביטל מיכה; 'לאיהיה' ‪ –‬ביטל ירבעם; 'לא תשא' ‪ –‬ביטל מקלל"‬

‫וכו‪/‬‬
‫ת‬
‫י‬
‫י‬
‫נ‬
‫מ‬
‫א‬
‫צ‬
‫ו‬
‫י‬
‫ל‬
‫כ‬
‫ו‬
‫"‬
‫"‬
‫י‬
‫כ‬
‫נ‬
‫א‬
‫"‬
‫ר‬
‫ו‬
‫ב‬
‫י‬
‫ד‬
‫כ‬
‫ם‬
‫ג‬
‫ממדרשים אחרים ‪:50‬‬
‫ראעען‬
‫הדברות‬
‫‪,‬‬
‫ם‬
‫ה‬
‫ל‬
‫הוא (משה) אומר‬
‫חוץ משניים שהקב"ה אמרן לישראל‪' :‬אנכיי ו"לא יהיה‬
‫לך'"‪ .51‬על הפסוק ישקני מנשיקות פיהו שבשיר השירים‪ ,‬אומר רבי יהושע‪:‬‬
‫"ב' דברות שמעוישראלמפי הקב"ה‪':‬אנכיי ו'לאיהיה'" ‪.53‬‬

‫הדעה ש"אנכי" היא רק כותרת כוללת‪ ,‬מעין דברי פתיחה‪ ,‬או "אנכי" ו"לא‬
‫יהיה" הם דיבור אחד‪ ,‬אינה מובאת בדברי המפרשים הדנים בה בשם אומרם‪.‬‬
‫הראב"ע ‪ 53‬בפרשת יתרו ‪ 54‬מזכיר את הדעה הזאת‪" :‬יש אומרים 'לא יהיה‬
‫לך' הוא הדיבור הראשון"‪ .‬בעל "מנחת שי" ‪ 55‬אומר‪" :‬אחרים (שאומרים)‬
‫ש'אנכי' אינו מעשרת הדברים ורק פתיחה להם"‪" ,‬ש'אנכי' ו'לאיהיה לך'‪ ,‬דיבור‬
‫אחד הוא"‪ .‬וכך מזכיר גם המאירי ‪ ;55‬סלא שהדיבור 'לא יהיה'‪ ,‬הוא הראשון‬
‫כמו שדימו רבים"‪ .‬גם המהר"לי‪ ,5‬משאיר את בעלי הדעה הזאת‪ ,‬מבלי להזכיר‬
‫מי הם‪ .‬הוא אומר‪" :‬הרבה בג" אדם‪..‬‬
‫‪ .‬היו אומרים‪,‬כי התחלת עשרת הדברים‬
‫הואמן'לאיהיהלךאלהיםאחרים'"‪.‬‬
‫נדמה ומהסבה שאין המפרשים מזכירים את מקורה של דעה זו‪ ,‬היא משום‬
‫שהנוצרים החזיקו בה‪ ,‬והואיל והמפרשים השהמשו בביטויים חריפים נגדה‪,‬‬
‫נמנעו לכנותם ‪,‬בשם‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ת‬
‫א‬
‫ז‬
‫ה‬
‫ואף עלפי שהראב"ע עצמו אימץ בתחילה את הדעה‬
‫ובפרשת ואתחנן‬
‫על הפסוק "כבד‪ …‬למעןייטב לך' ‪ 58‬הוא כותב‪" :‬רק הישר בעיני‪ ,‬שמלת 'אנכי'‬
‫איננה מהעשרה כי 'אנכי' הוא המצוה ועיקר המצוות‪ …‬והנה‪ ,‬לא תחמוד בית‬
‫רעך' הדיבור התשיעי‪ ,‬ו'לא תחמוד אשת רעך' הדיבור העשירי"‪ .‬תילם הוא‬
‫חזר בו מדעה זאת ובפירושו הארוך בפרשת יתרו ‪ 59‬הוזו כותב‪" :‬והאומרים כי‬
‫דיבור 'אנכי' אינו מעשרת הדברות‪..‬‬
‫‪ .‬ויש אומרים 'לא יהיה לך' הוא הדיבור‬
‫הראשון והשני 'לא תעשה לך פסל' וזהאינו נכון‪,‬כימענין אחד הוא ז'ה‪..‬‬
‫‪ .‬ואחרים‬
‫אמרו כי 'לא תחמוד בית רעך' דיבור תשיעי והדיבור עשירי 'לא תחמוד אשת‬
‫‪ .‬והנה נשחת טעמם‪ .‬והאמת‪,‬כי דיבור 'אנכי'‪ ,‬הוא הראשון"‪.‬‬
‫רעך'‪ …‬גם זה הבל‪..‬‬
‫‪ 50‬ראה ב"תורה שלמה" מאת הרב מ‪ .‬כשר‪" :‬תרגום ירושלמי על עשרת הדברות"‪ ,‬כרך‬
‫ט"ז ע' קפ"א; "מדרש עשרת הדברות לרס"ג" (שם ע' קפ"ג); "מדרש עשרת הדברות‪-‬מעשיות"‬
‫(שמ‪ ,‬ע' קפ"ט); וכן‪ ,‬מעשים על עשרת הדברות או הגדה של שבועות"‪ ,‬הוצאת הרבי‬
‫‪ .‬ל‪.‬‬

‫פישמן (תרפ"ב)‪.‬‬

‫‪ 51‬שמות רבה פרק מ"ג‪,‬ח'‪.‬‬
‫‪ 52‬שיר השירים רבה א'; את דברי הגמרא‪" :‬אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמעגום"‬
‫(מכות כ"ד‪ ,‬ע"אוהוריות ה' סוף ע"א) לאהבאתי‪,‬כי שם לא תכרה המלהדיבור‪,‬‬
‫‪ 53‬רבי אברהם אבןעזרא‪.‬‬
‫‪ 54‬שמות כ'‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ 55‬ר'ידידיה שלמהמגורצי‪.‬‬
‫‪ 58‬דברים ה'‪ ,‬טז‪.‬‬
‫‪ 56‬על הוריות ח'‪.‬‬
‫‪" 57‬תפארת ישראל"‪ ,‬פרק ל"ז‪.‬‬
‫‪ 59‬שמות כ'‪ ,‬א; יהודה ליבפליישר (במבוא לפירוש אבן עזרא הקצר (ע‪ (xxxill ,‬דן בשאלה‪:‬‬
‫איזה משני הפירושים נעשה תחילה‪ .‬הוא כותב שיש דעה שפירושו הארוך חיבר הראב"ע ‪.‬שנה‬
‫לפני פטירתו‪ ,‬ואף על פי י‪2‬פליישר אינו מקבל ‪.‬את התאריך הזה (שם ע' ‪ t(XXXV‬הוא מוכיח‬
‫שפירושו הארוך‪,‬היינו הפירוש על ספר שמות הנמצא בחומשים‪ ,‬הוא המאוחר‪.‬‬
‫‪557‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫תמוז‪-‬אלול תשל"ד‬

‫בית מקרא )נט(‬

‫שמואל הכהן ויינגרטן‬

‫‪01‬ח‬

‫גם המהר"ל כותב ברוח זו‪" :‬הרבה בף אדם אשר לא ראו שר חכמה והע‬
‫דצלכים אחרי סברת לבם‪ ,‬טבעתם על דעתם מה עמיה נראה להם ולא חיפעת‬
‫החכמה במטמוניות חכמים והיו אומרים כי התחלת עשרת הדברים הוא מן‬
‫'לא יהיה לך אלהים אחרים' והיו נות'נים סברות בדויות למצוא עשרת הדברים‪.‬‬
‫זה אמר‪ ,‬כי 'לא יהיה 'לך' ו'לא תשתחוה להם' שניים‪ …‬ויש שהיו אומרים‪ ,‬כי‬
‫'לאתתמורביתרעך'ו'לאתחמוד אשתרעך'הואלשניים"‪.‬‬
‫דבריהם מכוונים כנגד החלוקה הנוצרית‪ .‬אלא‪ ,‬לא הנוצרים היו הממציאים‬
‫דעה‪,‬זאת‪,‬הםאימצואותהבשינוייםקלים‪.‬‬
‫‪o‬‬

‫‪e‬‬

‫הראשון שסטה מהחלוקה המק‪,‬ובלת הוא פילון‪ .‬הוא כותב‪" :‬משה חילק את‬
‫עשרת הדברות בשתי שורות של חמשה דברות" ולפיו הסידור הוא כדלהלן‪:‬‬
‫(א‪-‬ב)אנכי‪ .‬לאיהיהלך (ז) לא תנאף‬
‫(ב) לא תעש'ה לך פסל (ו) לא תרצח‬
‫(ח) לא תגנוב‬
‫(ג) לא תשא‬
‫(ט) לא תענה‬
‫(ד) זכור‬
‫(י) 'לא תחמוד‬
‫(ה) כבד‬
‫פילוןמכניסכאן ש'לשהשנויים לעומתהחלוקההמסורתית‪.‬‬
‫א) "אנכי" ו"לאיהיה"מצורפיםלדיבור אחד!‬
‫ב) "לא תעשהלך פסל" נמנהכדיבורבפניעצמו ‪.62‬‬
‫ג) הדיבור 'לא תנאף" מקדיםלדיבור "לא תרצח" ‪.63‬‬
‫פילון לאידע עברית‪ 6'4‬וכלידיעותיו בתורה נבעו מתרגום השבעים‪ .‬על מספר‬
‫שנויים בין תרגום השבעים לבין מקור התורה‪ ,‬שנעשו בכוונה תחילה‪ ,‬מודיעים‬
‫‪" 60‬תפארת ישראל" פרקל"ז‪.‬‬
‫‪ 61‬אני מצטטלפי התרגוםהגרמני‪:‬‬
‫‪~ber‬‬
‫‪ ,Dekalog‬בתרגום‪ ,‬ליאופולד כהן‪.‬‬
‫‪ 62‬נחמה ליבוביץ‪ ,‬הפנתה את תשומתלבילרעיוןיפה שהגה אחד מחוקרי פילון על הבנסתו‬
‫של "לא תעשה לך פסל" במנין עשרת הדברות; פילוןחי בתרבותיון‪ ,‬שבה היה הפסל מעיקרי‬
‫התרבות ומשך את הלב ביופיו‪ ,‬ולפיכך ראה לנכון לעשות "לא תעשה לך פסל" דיבור בפני‬
‫עצמו‪,‬כדילהגןמפני השפעהזו‪.‬‬
‫‪ 63‬פפירוס נאש‪ ,‬אשר לפי השערת אול‪,‬ברייט נכתב בתקופת המכבים‪ ,‬גם כן מקדים את‬
‫‪ .‬פרת‪ ,‬בבית מקרא‬
‫הדיבור "לא תנאף" לדיבור "לא תגנוב" (מנין עשרת הדברות מאת ד"רמ‪.‬י‬
‫שנה א' ע' ‪ .)100‬וראהבפילון (בתרגום הגרמני כרך א' ע' ‪ 398‬הערה ‪ )2‬שם מובאה דעה שהקדמת‬
‫"לא תנאף" ל"לא תגנוב" 'באה מתוך תנאי המציאות במצרים‪ ,‬שהיתה שטופת זמה‪ .‬ואמנם הרב‬
‫כשר ב"תורה שלמה" (כרך ט"ו‪ ,‬ע' ‪ )109‬מביא שגם אצל חז"ל הקדימו גלוי עריות לשפוכות‬
‫דמים‪ :‬מקדש ראשון חרב‪ ,‬מפני ג' דברים שהיו בו ע"ז נ"ע ושפכ"ד (יומא ט'‪ ,‬ע"ב); הגשמים‬
‫תענית‪ ,‬ג'‪ ,‬ה"נ וכן תוספתא פאה א'‪ ,‬א; גטין ו'‪,‬‬
‫נעצרים טעון ע"ז ג"ע ושפכ"ד (ירושלמי‬
‫ע"ב; סנהדרין ע"ד‪ ,‬ע"א)‪.‬‬
‫וזכריה פראנקלב‪Historiscil Kritische Studien zu der Septuaginta -‬‬
‫‪ 64‬וכותבעלי‬
‫(לייפציג ‪ ,1841‬ע' ‪ (xv‬שפילון לא ידע כלל עברית‪ ,‬נר‪,‬אה לי שכתביו הם עדות לכך ומנומק‬
‫עלידיהם 'בהחלט‪ .‬ואםיהיה ברצונו שלמי שהוא מתוך אהבתו לפילון‪ ,‬להסיר ממנו את העלבון‬
‫הזה או שירצה להעריכו כמלומד‪ ,‬כרבי בקי גדול‪ ,‬הרי דעה סוביקטיבית כזו‪ ,‬תהיה בניגוד‬
‫‪Die Werke Philos von Alexandrien,‬‬

‫‪den‬‬

‫לאמתהאוביקטיבית‪.‬‬

‫‪558‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫חק‬

‫בית מקרא )נט(‬
‫עשרת הדגרות וחלוקתן‬

‫תמוז‪-‬אלול תשל"ד‬

‫לנו כבר חכמי התלמוד ‪5‬קהשנויים האחרים‪ ,‬ממבר לפעמים אץ כל טעם‬
‫נתהוו לדעת חוקרי התרגום הזה"כי הנוסחהיוני של תרגום השבעים עצמואינו‬
‫בידינו באותה הצורה כפי שיצא מתחתידי המתרגמים" ונוסהא'ותיו "עברוידי‬
‫סופרים ומעתיקים ועסקנים במשך כמה דורות"‪ .06‬יתכן‪ ,‬ש'לפני פילון היה‬
‫נוסח‪,‬בוהיוהשנויים‪.‬‬
‫גם יוסיפוס מביא את סדר עשרת הדברות‪ ,‬לא כמקובל אצל חז"ל‪ .‬לפיו ‪:67‬‬
‫(א‪-‬ב) הדיבור הראשון‪ ,‬שאחד הוא‬
‫(ו) הששי‪ ,‬להשמר מרצח‬
‫‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫י‬
‫ע‬
‫י‬
‫ב‬
‫ש‬
‫ה‬
‫ר‬
‫אלהים‬
‫(ז)‬
‫שלאלנאוף‬
‫(כ) השנימצוה שלאלעשות כל‬
‫(ח) השמיני מצוה‪ ,‬שלאלגנוב‬
‫תמונה‪..‬‬
‫‪( .‬ט) והתשיעי‪ ,‬שלא לענות עדות שקר‬
‫(ג) והשלישי‪ ,‬שלא להשבע בורם‪…‬‬
‫(י) והעשירי מצוה שלא לחמוד שום‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫(ד) הרביעי מצוהלשמיראתהשבתות‬
‫דבר שלאישאחר‪.‬‬
‫(ה) והחמישי‪ ,‬לכבד אתההורים‬
‫יוסיפוס כתב את ספריו בלשון יונית והשתמש בהבאותיו מהתורה בתרגום‬
‫השבעים ‪ .68‬הוא א'מנם ידע עברית‪ ,‬אבל הלך בעקבותיו של פילון והיה משועבד‬
‫לפרשנותו‪ .‬כנראה גם בלמדנותו לא עלה על פילון‪ ,‬אם הביא הלכה על פי רוב‬
‫הביאהכמופילוןופעמים רבותהדברים שלאהיה להם שחרבזמנו‪.69‬‬
‫גם יוסיפוס מצרף את שתי הדברות הראשונות לדיבור אחד‪ .‬הוא לא מקדים‬
‫את הדיבור לא תנאף לדיבור לא תרצח‪ .‬כנראה היה לפניו נוסח של השבעים‬
‫ששנויזה לאהיהבו‪.‬‬

‫להם‪,‬‬

‫למרבה התמיהה אנו מוצאים אי הקפדה בסדר המקובל של עשרת הדברות‬
‫במחזור ויסרי‪0‬י‪.‬‬
‫מחזור זה ‪ 71‬מצמיד לכל אחת מהדברות פיוטים ומדרשים אשר תוכנם תואם‬
‫ט'‪,‬‬
‫מכילתא שמותי"ב‪ ,‬מ'; מסכתסופרים פ"א‪ ,‬ח‪-‬ט‪.‬‬
‫‪ 65‬ממבכוואת ע"‬
‫אימם‪.‬צ‪ .‬סגל יספר ד'‪ ,‬מהדורה ד'‪ ,‬ע' ‪ 935‬וכן זכריה פראנקל‪ ,‬על הספטואגינטה‬
‫למקרא‬
‫‪66‬‬
‫כנ"ל ע' ‪ 65‬ובהערה ב' שם‪ :‬שלא היה מעולם טקסט קבוע בתרגוםהיוני‬
‫‪ .‬וראה גם ה"מקרא‬
‫ותרגומיו"לגייגר ע‪62 ,‬ואילך‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫)‬
‫‪8‬‬
‫‪3‬‬
‫‪,‬‬
‫ט‬
‫וראה גם תרגום שור ספר ג' ה' (‪.)5‬‬
‫‪ 67‬קדמוניות בתרגום שלי ספר שלישי ה' (ע'‬

‫‪ 68‬מבוא המקרא לסגל‪,‬ע' ‪.936‬‬
‫‪ 69‬ראה על כך ד"רב‪( .‬דב) ריטר‪" ,‬פילון בהלכה בהשואה ליוסיפוס" (גרמנית) והדבר מוכח‬
‫גם מתוך הערותיו של ד"ר שור 'בתרגומולקדמוניות‪.‬‬
‫‪ 70‬נירנברג‪ ,‬תרפ"ג‪ .‬העורך והמסדר לדפוס‪ ,‬הרב שמעון הלוי הורוביץ וכן המגיהים‬
‫והמוסיפים ‪ -‬הערות והשלמות ‪ -‬רבי שלמה אהרן תרטהיימר מירושלים‪ ,‬והפרופ'א‪ .‬ברלינר‪,‬‬
‫העירו כלל על הסדר בניגוד למקובל במנין עשרת הדברות ועל הערבוב בסדר ב"מיסודו של‬
‫ר"מ ש"ץ"‪ ,‬לא העיר על כך הרב פישמן‪-‬מימון במהדורתו את "המעשים על עשרת הדברות ‪-‬‬
‫הגדה לשבועות"‪ ,‬למרות שהשווה במה מהסיפורים הבאים שם לאלה שבמחזורויסרי‪ .‬לא העיר‬
‫שום דבר‪,‬בנדון זה ר' אברהםאפשטיין במחקרו על ר' שמעיה תלמידו וסופרו של רש"י בדברו‬
‫על מחברו של מחזור ויטרי (כתבי אברהם אפשטיין ח"א‪ ,‬ע' רפ"ו); לא הרגיש בכך יצחק רפאל‪/‬‬
‫מתרגם מחקרו שלאפשטייןומוסיף הערותלו‪ .‬והדבר תמוהמאד‪.‬‬
‫‪ 71‬מעמ' ‪319‬סימן רפ"חואילך‪.‬‬

‫יא‬

‫‪559‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫תמוז‪-‬אלול תשל"ד‬

‫בית מקרא )נט(‬

‫שמואל הכהן הינגרכן‬

‫‪21‬ח‬

‫את הדיבור‪ .‬הוא מתחיל בכותרת "דברא קדמאה" ומצרף לדיבור זה תיאור‬
‫של המעמד בהר סיני‪ :‬איך שיצאוזיקין וברקים בשעת מתן תזרה‪ .‬לפיד די'נור‬
‫מימינהלמיימינים בהוכ'ו'ומסיים‪ :‬לא יהיה לך אלהים אחרים עלפני‪,‬‬
‫בסימן רצ"א ‪3‬ז באה כותרת‪" ,‬דברא תנינא‪ ,‬לא תשא"‪ .‬הוא מעטר את הדיבור‬
‫במדרשים על נושא של שוא‪ :‬אשר לא נשא לשוא נפשי ולא נשבע למרמה‪ ,‬זה‬
‫משהוכו'‪ .‬כותרת "דברא תליתאה"חסרה‪.‬‬
‫בסימן 'רצ"ד ‪ 73‬באה הכותרת "דברא רביעאה"‪ .‬אבל אם נעיין בתשומת לב‬
‫לפירוש הפיוט המובא בסימן רצ"ג~י ונשוה אותו לפיוט מיסודו של ר' מאיר‬
‫שליח ציבור בסימן ש"ז ‪ :Ta‬ארקא ורקיעא ודבהון ושבימי‪ .‬אדרע גבורתיה‪,‬‬
‫שכללא בשית ימי‪..‬‬
‫‪ .‬גמירא דכולא שבתא‪ .‬וכו' והמובא כאן תחת הכותרת‬
‫"דיברא תליתאה""‪ ,7‬נוכל להניח שלסימן רצ"ג חסרה רק הכותרת "דיברא‬
‫תליתאה"‪.‬ויוםכןיהיההדיבורהשלישי ‪-‬שבת‪.‬‬
‫ל"דיברא רביעאה" בסימן רצ"ד ישנו פירוש לפיוט המובא ביסודו של ר'‬
‫מאיר ש"ץ בסימן ‪.‬ש"ח‪ :‬אמר יצחק לאברהם אבוהי‪ ,‬מה נאה מדבחא רבנית לי‬
‫אבאוכו'‪.‬יהיהאיפואהדיבורהרביעי‪- ,‬כבד‪.‬‬
‫י מביא המחזור פירוש לפיוט המובא בסימן ש"ט‪:‬‬
‫לכותרת "דיברא חמישאה"ז‬
‫‪..‬‬
‫‪.‬ביני טוריות צווח יואב וכו' ואשר תוכנו עניני רצח‪ .‬יהיה איפוא הדיבור‬
‫החמישי‪ ,‬לא תרצח‪.‬‬
‫בסימן רצ"ו תחת הכותרת "דיברא שתיתאה" בא הפירוש לפיוט אשר בסימן‬
‫ש"י‪:‬יוסףתקיףיצריה‪,‬היינו ‪ -‬לאתנאף‪.‬‬
‫בסימן רצ"ז לכותרת "דיברא שביעאה" בא במקום פיוט בנושא של גניבה‪,‬‬
‫הפיוט‪ :‬או מאן דאיתתא דכולה בהיתתא וכו' המובא ביסוד ר' מאיר ש"ץ בסימן‬
‫שי"א כביסוס לדיבור "לא תחמוד" ובכך גם נגמר סדר עשרת הדברות בדילוג‬
‫על הדיבור השמיני‪ ,‬התשיעי והעשירי‪ .‬והמחזור מסיים‪" :‬סליק פירוש של‬
‫דברותוהתרגוםהפוך הדףותמצא"‪.‬‬

‫אי הסדר בסדר הדברות נמשך גם בהבאת הדברות ב"יסודו של ר' מאיר‬

‫ש"ץ"‪8‬ז‪.‬גם כאן באה כותרת "דיברא חנינא" כו' לא תשא" ‪,re‬‬
‫אין אני מוצא שום הסבר על הערב'וביה בסדר עשרת הדברות במחזור 'ויסרי‪.‬‬
‫קשה להניח שאמנם היו בין מסדרי המחזור מצדדים בחלוקה המתנגדת לדברי‬

‫חז"ל‪ .‬והדבר טעוןעיון‪.‬‬
‫גם במדרשים אחרים על עשרת הדברות יש אי אלה סטיות מהסדר המקובל‪.‬‬
‫ב"מדרש עשרת הדברות‪-‬מעשיות" ‪ ,80‬מופיע הדבור ככותרת למדרש באותו נושא‪.‬‬
‫כגון ‪-‬א‪ .‬אנכי;ב‪ .‬לאיהיה וכן הלאה‪ .‬כותרת‪" ,‬לא תרצח" חסרה‪ .‬ואמנם בעמוד‬
‫‪ 72‬ע' ‪.323‬‬

‫‪ 75‬ע' ‪.340‬‬

‫‪ 78‬מתחיל מע‪.338 ,‬‬

‫‪ 73‬ע' ‪.330‬‬
‫‪ 76‬ע' ‪.339‬‬

‫‪ 74‬ע' ‪.328‬‬
‫‪ 77‬ע' ‪.331‬‬

‫‪ 79‬לדעתי‪ ,‬מלות הסיום אחרי כל קטע‪ ,‬כמו אחרי דיברא חנינא (ע' ‪" ,)338‬לא יהיה‬
‫ואחרי דיברא תליתאה (ע' ‪" )340‬זכור את יום השבת" וכן אחרי כל הדברות (עמודים‪:‬‬
‫‪ 343 ,342‬ולהלאה) כותרות הןלקטעים (דברות)הבאיםאחריהם‪.‬‬
‫‪80‬‬

‫מובא כ"תורה שלמה" להרב כשר כרך ט"וע' קפ"ט‪.‬‬
‫‪560‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫לך";‬
‫‪,341‬‬

‫בית מקרא )נט(‬

‫יק‬

‫תמוז‪-‬אלול תשל"ד‬

‫עשרת הדברות וחלוקתן‬

‫קצ"ב כהמשך לדיבור הקודם‪ ,‬מתהילה פיסקה‪ ,‬ר' מאיר‪ .‬ואחריה‪" :‬ראש הישיבה‬
‫אמר‪ :‬פשפשנו בדינך וראינו להאכילך לחיות רעות"‪ ,‬אחרי סיפור זה‪ ,‬סיפור‬
‫נוסף (ע' קצ"ג) המתחיל‪" :‬למקובה באדם‪ ,‬שמלאך ‪,‬המות בא ליטול את נשמת‬
‫החתל"‪ .‬ואם נניח שסיפורים אלה באים לבסס את הדיבור "לא תרצח"‪ ,‬כפי‬
‫שסיפור דומה עם מלאך המות נמצא אחר הדיבור "לא תרצה" ב"מעשים על‬
‫עשרתהדברותי ‪- ,81‬מופיע כאדיבור עלא תנאף"לפניהדיבור 'לאתרצח"‪.‬‬
‫יש להניחכי אי‪-‬הסדר בכמה מן המדרשים נובע מהחיפוש לרמזים על עשרת‬
‫הדברות גם בתורה וגם בכתובים‪ ,‬כדי למצוא אפשרות לראות אותן כעיקרי‬
‫המצוות‪,‬ביחודאחרישביטלואתקריאתןבציבורמפני טענתהמינים‪.‬‬
‫בירושלמי ברכות ‪ 82‬נאמר שעשרת הדברות נכללות בקריאת שמע‪ .‬סדר‬
‫הדברות תלוי איפוא בנקודת המוצא של המסתכל‪ .‬אם הוא לוקה את עשרת‬
‫הדברות ליסוד השואתו עם קריאת שמע‪ ,‬או משתמשת אצלו קריאת שמע ליסוד‬
‫הסתכלותו‪.‬‬
‫‪83‬‬
‫;‬
‫ל‬
‫ע‬
‫"‬
‫ן‬
‫כ‬
‫ל‬
‫"‬
‫נ‬
‫ה‬
‫ואומר‬
‫צריך‬
‫ה"באר היטב" מסתמך על הירושלמי ברנות‬
‫האדםלכוון"(בקריאתשמע)‪:‬‬
‫לדיבור (א) אנכי ה‪ /‬אלהיך‬
‫בה' אלהינו‬
‫" לב) לאיהיהלך‬
‫ה' אחד‬
‫" (ג) לא תשא‬
‫ואהבת‬
‫" (י) לא תחמור‬
‫וכתבתם‬
‫" (ח) לא תגנוב‬
‫ואספת דגניך‬
‫" (ו) לא תרצח‬
‫ואבדת מהרה‬
‫" (ה) כבד אתאביך‬
‫למעןירבוימיכם‬
‫" (ז) לא תנאף‬
‫ולא תתורו‬
‫" (ד) זכור אתיום השבת‬
‫למען תזכרו‬
‫(ט) לא תענה‬
‫אני ה'אלהיכם‬
‫בספרי מנהגים נאמר‪" :‬ויש ‪,‬נוהגיך לומר מזמור ט"ו בתהלים‪ ,‬ה' מי יגור‬
‫‪ .‬מפני דאיתא במדרש הנעלם שבמזמור זה מרומזין‬
‫באהליך‪ ,‬לפני פסוקי דזמרא‪..‬‬
‫עשרת הדברות"‪ .‬כאמור‪ ,‬ההאיל 'וביטלו את אמירת עשרת הדברות בתפילה‪,‬‬
‫ק‬

‫משמש מזמורזהמעיןתחליףלהן‪.‬‬
‫"‪:‬‬
‫"אמרהבי‪,‬בלהו עשרת הדברותמשהמעימינייהו‬
‫כנגד (א) אנכי ה'אלהיך‬
‫הולך תמים‬
‫" (ב) לאיהיה'לךאלהיםאחרים‬
‫ופועל צדק‬
‫ודובר אמת בלבבו‬

‫לארגלעללשונווכו'‬

‫"‬

‫"‬

‫(ג) לא תשא‬
‫(ט) לא תענהברעךעד שקר‬

‫‪ 81‬מהוורת הרב פישמן תרפ"ד ובתורה שלמהע' קצ"ג‪.‬‬
‫‪ 82‬פ"א‪ ,‬ה"ה‪.‬‬
‫‪ 83‬בש"ע או"ח ם‪ ,‬ס"א‪ ,‬סק"א‪.‬‬
‫‪84‬‬

‫"ליקוטי מהרי"ח (ר' ישראלחיים פרידתן) סורפסוקי דומרא‪.‬‬
‫‪561‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫תמוז‪-‬אלול תשל"ד‬

‫בית מקרא )נט(‬

‫שמ‪1‬אל הבהן ויינגרטן‬
‫(ק תחללי'צבתות בפרהסיה‬
‫וחרפה לא נשאעלקרובו‬
‫(‪ 0‬לא תרצח‬
‫נבזהבעיניו נמאס‬
‫(ק כבדאתאביך ואת אמך‬
‫ואתיראי ה'יכבד‬
‫מ) לא תנאף‬
‫נש'בע להרע‬
‫כספולאנתן בנשך‬

‫~ט‬

‫(ח) לא תגבב‬

‫ר) לאתחמיד‬

‫ושוחדעלנקי לא לקח‬
‫ואמנם במאמר זהר זה מצננן ר' יהודה‪" :‬לית אינת כסדרן" ‪ 85‬המאפיץ את‬
‫הדרשות הנ"ל‪ ,‬ששלשתהדברותהראשונות‪,‬הן בכלזאתכסדרן‪.‬‬

‫מבוכה לא קטנה במנין עשרת הדברות נגרמה ע"י סוגי שני הטעמים‪ :‬הטעם‬
‫התחתון והטעם העליון‪ .‬הטעם התחתון משמש לקריאה ביחיד (שניים מקרא ואחד‬
‫תרגום) והטעם העליון לקריאה בציבור‪ .‬בפרשיות "יתרו" "ואתחנןי לפי הטעם‬
‫התחתון‪ ,‬מתחלקות עשרת הדברות לשלשה עשר פסוקים ואילו לפי הטעם‬
‫העליוןהן מתחלקות רק לתשעהפסוקים‪.‬‬
‫חלוקתהפסוקים בפרשתיתרווכך בפרשתיאתהנן‪.‬‬
‫בטעם העליון‪:‬‬

‫בטעם התחתון‪:‬‬

‫‪2‬‬

‫אנכי ה'‪…‬מביתעבדים‪.‬‬
‫לא תעשהלך‪..‬‬
‫‪.‬עלפני‬

‫‪1‬‬

‫אנכי ה'‪ …‬לאיהיה לך‪..‬‬
‫‪ .‬לא תעשה‬
‫‪ .‬לא תשתחוה‪ …‬ועשה חסד‪…‬‬
‫לך‪..‬‬

‫‪ 3‬לא תעשה לך‪ ,..‬מתחת לארץ‬
‫‪ 4‬לא תשתחוה‪..‬‬
‫ולשומרי מצותי‬
‫‪.‬לשונאי‬
‫‪ 3‬זכור אתיום השבת‪…‬כי ששתימים‬
‫‪ 5‬ועשה חסד‪..‬‬
‫‪.‬ולשומרימצותי‬
‫‪..‬‬
‫‪ .‬ומקדשהו‬
‫‪ 6‬לא תשא‪..‬‬
‫‪ .‬את שמולשוא‬
‫את‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫ד‬
‫ב‬
‫כ‬
‫אביך נתן לך‬
‫‪4‬‬
‫‪ 7‬זכור אתיום לקדשו‬
‫‪ 8‬ששתימים‪..‬‬
‫‪ 5‬לח תרצח‬
‫‪ .‬מלאכתך‬
‫‪ 9‬ויוםהשביעי‪..‬‬
‫‪ 6‬לא תנאף‬
‫‪ .‬אשרבשעריך‬
‫‪ 7‬לא תגנב‬
‫‪ 0‬כי ששתימים‪..‬‬
‫‪ .‬ויקדשהו‬
‫‪ 8‬לא תענהברעך עד שקר‬
‫‪ 1‬כבד את‪..‬‬
‫‪.‬נתןלך‬
‫‪ 9‬לא תחמד בית רעך‪ ..,‬לא תחמוד‬
‫‪ 2‬לא תרצח‪ ,‬לא תנאף‪…‬‬
‫אשת‪..‬‬
‫‪.‬וכלאהגרקרעך‬
‫לא תענה ברעך עד שקר‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪ 3‬לא תחמוד בית רעך‪.‬‬
‫א‬
‫ל‬
‫תחמוד‬
‫אשתרעך‪..‬‬
‫‪.‬וכל אשרלרעך‬
‫לכאורה אין להסיק מסקנות מחלוקת הפסוקים על מנין עשרת הדברות‪ ,‬שהרי‬
‫גם בקריאהליחיד (בטעם התחתון) נרן מספר הפסוקים תואם את מספר הדברות‪.‬‬
‫ומה לי שלשה עשר פסוקים לבין תשעה בקריאה בציבור? גם אלה וגם אלה‬
‫‪2‬‬

‫לא תשא‬

‫‪ 85‬מדרש הגהר "לקט שמואל" מאת הרב שמואל קיפניס על כתובים‪ .‬במס' מכות כ"ג‪ ,‬ע"א‬
‫גורש מזמור זה על אחד עשר יסודות האמונה‪ :‬דרש רבי שמלאי‪ ,‬שש מאות ושלש עשרה‬
‫‪ .‬בא דוד והעמידן על אחת עשרה‪ ,‬דכתיב "מזמור לרוד ה‪ ,‬מי יגור‬
‫מצמת נאמרו למשה‪..‬‬
‫באהליךוכו' וראה גם תגחומאשופטים‪ ,‬אותט'‪.‬‬
‫‪562‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫תמוז‪-‬אלול תשל"ד‬

‫בית מקרא )נט(‬

‫עשרת הדברות וחלוקתן‬

‫[‪]15‬‬

‫אינם מתאימים למנין ההבשת‪ .‬אלא‪ ,‬שלפי 'החזקוני' ‪ 88‬ובעקמותיו בעל "מנחת‬
‫שי" (שניהם בפרשת יתרו) מדגישים‪ ,‬שחלוקת הפסוקים בטעם העליון‪ ,‬באה‬
‫להורות שכל אחד מהפסוקים "דברה אחת לעצמה היא" ומשום כך "עושין 'לא‬
‫תרצח' 'לא תנאף'‪' …‬לא תענה'‪ ,‬אהבעה פסוקים" ולכן "הקורא בצבור צריך‬
‫שיקרא כל דיבור ודיבור בפני עצמו"‪ .‬הרי צירופם של "אנכי" 'ו'לא יהיה לך"‬
‫לפסוק אחד כאילו בא לאמור שהם גם דיבור אחד‪ .‬נמצא שלפי הטעם העליון‬
‫חלוקת ‪ n~vv‬הדברות תואמות את חלוקתפילון ויוסיפוס הבעקבותם את החלוקה‬

‫הנוצרית‪.‬‬

‫ר' וואלף היידנהיים ז‪ 8‬אינו משלים עם הקביעה הרגילה של חלוקת הפסוקים‬
‫לפי הטעם העליון לתשעה פסוקים הנמצאת בכל החומשים‪ .‬אחרי שהוא מפרש‬
‫את "החזקוני"‪ ,‬שיתאים לדעתו וחולק על כמה מקודמיו ‪ 88‬הוא קובע‪ ,‬שלפי‬
‫הטעם העליון צריכה ההלוקה להיות לעשרה פסוקים‪ ,‬ולא לתשעה‪ .‬כי על פסוק‬
‫‪ .‬ע'בדים‪ ,‬אין מי שיחלוק שהוא פסוק בפני עצמו‪ .‬ואם כן‪ ,‬הרי לפנינו‬
‫אנכי‪..‬‬
‫עשרה פסוקים התואמים את עשרת הדברות לפי המקובל‪ .‬הוא מסיים‪" :‬מכלל‬
‫הדבריםגלוילעיניים‪ ,‬כשמש בצהריים‪,‬שמעוים לא נהגו לקרות'אנכי' ו'לאיהיה‬
‫לך' בפסוק אחד"‪.‬‬
‫גם יהודה אריה בלוי ‪ 89‬מניה שעשרת הדברות בטעם העליון מתחלקת לעשרה‬
‫פסוקים‪ ,‬ולא לתופעה‪ ,‬ולא עוד הוא מניח שגם לפי החלוקה בטעם התחתון צריכה‬
‫החלוקה 'להיות עשרה פסוקים‪ ,‬ולא שלשה עשר‪ .‬טעמו ונימוקו מבוססים במסורת‬
‫פסוקים‪ ,‬סימן כנדב‪ ,‬סיכום זה מתאים 'רק עם חלוקת עשרת הדברות לעשרה‬
‫מנין הפסוקים‪ ,‬אשר בסוף כל פרשה הפרועה‪ .‬והנה בפרשת יתרו‪ ,‬נקבע‪ :‬ע"ב‬
‫פסוקים‪ .‬בח'לוקד‪ ,‬של שלשה עשר פסוקים היה צריך להיות הסיכום ע"ה פסוקים‬
‫וסימן אחר‪ .‬אותו הדבר הוא במנין הפסוקים בפרשת ואתחנן; מנינם הוא קי"ט‪.‬‬
‫גם סיכום זה מתאים רק אם מונים בעשרת הדברות עשרה פסוקים ולא שלשה‬
‫עשר‪ .‬אחרת היה צריך להיות הסיכום קכ"ב‪ .‬ואמנם במסורת המנין הוא קי"ח‬
‫והסימן עזיאל ‪.90‬‬
‫ההשואה מכאן עם החלוקה בטעם העליון שגם שם צריכה להיות החלוקה‬
‫לעשרה פסוקים סבירה היא איפוא‪ .‬ואמנם הפרשיות‪ ,‬סתומות ופתוחות הן עשר‪.‬‬
‫ומלבד ש"לא תחמוד" בא בטעם עליון בפסוק אחד מתאימה חלוקת הפסוקים‬
‫לפיהפרשיית לחלוקתהפסוקיםלפי הטעםהעליון‪.‬‬
‫אברהםגייגר מצדד אף הוא לחלוקה של עשרה פסוקים בקריאה בטעםהעליון‪.‬‬
‫אלא‪ ,‬הוא סובר שהפסוק הראשון אינו מסתיים גמלת עבדים‪ ,‬כי אם במלים על‬
‫"פני"‪ ,‬ו"אנכי" ו"לא יהיה לך" דיבור אחד הוא והשני איפוא‪" ,‬לא תעשה לך פסל"‪.‬‬
‫אין הוא נכנס כלל לפירושים אלא‪ ,‬גוזר ואומר‪" :‬לפי החלוקה הרגילה נמצאים‬
‫‪ 86‬ר'חזקיהו ב"רמנוה ממפרשי התורההראשונים‪.‬‬
‫‪ 87‬בחומש "עין הסופר"; רדלהיים הקע"ח (‪ )1818‬בנספח לספר שמות‪" :‬הערה על קריאת‬
‫הדברותלפיחילופי נקודותיהם וטעמיהם"‪.‬‬
‫‪ 88‬וביחוד אל "משאות בנימין" תלמיד המהרס"ל והרמ"א‪.‬‬
‫‪ 89‬היה האשבית המדרשלרבנים בבודפשט‪.‬‬
‫‪90‬‬

‫‪ Magyar Zsidb Szemle‬משגת ‪1896‬ע' ‪ 325-6‬ולהלן‪. :‬ן‪.11. zs. 8‬‬
‫‪563‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫תמוז‪-‬אלול תשל"ד‬

‫בית מקרא )נט(‬

‫שמואל‬

‫הכהן ויינגרין‬

‫"ט‬

‫בעשרת הדברות '?נים ומדר פסוקים‪ .‬ו?הראעתן מס"מ במלים 'על פנ""‪ .‬וכן‬
‫ממשיך הוא‪" :‬בכל ההוצאות שלנו (של התורה) נפלו כאן שגיאות שיש לתקנן‬
‫י שימתלב קפדנית למספרים שמביאה המסורה" ‪.91‬‬
‫עליד‬
‫ואמנם גייגר יודע‪" ,‬שמבחינת התורה‪ ,‬אין להתכחש שקיים הבדל ניכר בין‬
‫אמונה באל אחד" ואין 'לפי זה להסתפק רק בהיסב ש"ל‬
‫האלהת אלילים‬
‫"אנכי" ולכן מביאה התורה גם "לאיהיה לך"‪ ,‬ו'לא תעשה"‪ ,‬אך "אין צורך משום‬

‫יבין‬

‫כךלקבועדיבורמיוחד"‪.‬‬

‫והנה‪ ,‬כל ההסתמכויות על המסורה ועל מנין הפסוקים לפיה‪ ,‬נסתרות עלידי‬

‫מחקרו של שלמה יהודה רפמורט ‪ .92‬הות העלה במחקרו‪ ,‬שיש סתירות במסורת‬
‫עצמהוכןשישהבדליםבמניןהפסוקיםביןחכמי ארץישראללביןחכמיבבל‪.‬‬
‫כל הראיות מהמסורה וממנין הפסוקים האיות קלושות הן ואין להכריע על‬
‫פיהן‪.‬המחוורביותרהוא‪:‬שמ‪,‬ניןהפסוקים לחודומניןהדבהותלחוד‪.‬‬

‫המאחדים את "אנכי" ואת "לא יהיה לך" לדיבור אחד או המתחילים כדיבור‬
‫ראשון "לא יהיה לך" ועאנכי" נחשב כפתיחה‪, ,‬נאלצים לקבוע דיבור אחר במקים‬
‫"אנכי" כדי להשלים את המנין לעשר‪ .‬פילון ויוסיפוס קבעו‪ ,‬שהצוויים "לא‬
‫תעשה לך פסל" ו"לא תשתחוה להם"‪ ,‬הם דיבור שני‪ .‬אחרים משלימים את‬
‫החסר בהפרידם את הדיבור "לא תחמוד" לשתי דברות‪" :‬לא תחמוד בית"‬
‫ו"לא תחמוד אשת רעך"‪ .‬בעל "מנחת שי" מסביר את הטעות‪ ,‬שגרמה להפרדה‬
‫הזאת‪" ,‬הואיל והפרשיות מתחלקותבין 'לא תחמוד ביתי לבין 'לא תחמוד אשתי"‬
‫ בסימן של פרשה סתומה (ס)‪ ,‬הראב"ע‪ ,‬שבתהילה מצא את ההפרדה של "לא‬‫תחמוד" לשניים ‪3‬בפרשת ואתחנן)‪ ,‬חזר בו (בפרשת יתרו) ואחרי שהוא קובע‬
‫את "אנכי" לדיבור ראשון וטוען ש"לא תעשה לך פסל" ו"לא תשתחוה להם"‬
‫שייכים כהסבר לדיבור "לאיהיה לך"‪" ,‬ואיןנכון (להפריד)כימענין אחד הוא זה‬
‫וזה"ושובאיןלוצורך בהפרדת "לאתחמוד"לשתידברות‪.‬‬
‫הנוצרים לסוגיהם השונים‪ ,‬קיבלו את הצירוף של "אנכי" ו"לא יהיה לך"‬
‫לדיבור אחד‪ ,‬אך שהם רואים ב"אנכי" דברי פתיחה לדברות ומתחילים ב"לא‬
‫יהיה לך" כדיבור ראשון‪ .‬אולם אין הם בדעה אחת ביחס להשלמת המנין; מהם‬
‫שמפרידים בדיבור "לא תהמוד" לשתי דברות ומהם שמונים ‪ -‬כמו פילון‬
‫ויוסיפוס ‪"-‬לא תעשהלך פסל"כדיבורבפניעצמו‪.‬‬
‫יש גם חלוקות יוצאות דופן‪ ,‬כגון "לאיהיה לך"‪ ,‬דיבור ראשון; "לא תעוסה לך‬
‫פסל"‪ ,‬דיבור שני ו"לא תשתחוה להם" דיבור שלישי ויש גם שמדלגים על‬
‫דברות‪,‬כפי שנראהלהלן‪.‬‬
‫אצל הקטולים וכן אצל הלוטרנים נתקבל מאז אוגוסטינוס (אחד מאבות‬
‫‪ 91‬נוססיה על כך ראה‪ 718. Theologie :‬ז‪ W_issenschaftliche Zeitschrift 11‬מרטנת ‪,1837‬‬
‫ע' ‪153-147‬וכן בשנהזוע' ‪;469‬ש‪ .‬בערב‪ Orient -‬משנת ‪ 1851‬ע'‬
‫‪4. 25. 82. 92‬ג משגת ‪ 1906‬ע' ‪ 135‬וראה שם הערותיו של בלאו; "הליכות קדם" לפאלק‬
‫מכתבשי"ר לג' פאלקע' ‪10‬ואילך‪.‬‬

‫‪564‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫בית מקרא )נט(‬

‫חק‬

‫תמוז‪-‬אלול תשל"ד‬

‫עשרת הדברות וחלוקתן‬

‫הכנסיה הוטולית ועע‪ )435-4‬הסדר‪ :‬מן "אנכי" עד ל"שומרי מצמתי"‪ ,‬דיבור‬
‫רששתי‬
‫ "אנכיי ועלאיהיה לך" ‪ —‬דיבור אחד‪' .‬לא ומנא" דיבור ‪'1ff‬‬‫יר ‪–‬‬
‫הו‬
‫ואתהדיב‬
‫עי"לא תחמוד"הםמפרידיםלשניים‪.‬‬
‫גם חלוקתן של הדברות על שני הלוחות‪ ,‬אחרת היא אצלם מהמקובל אצלנו‪.‬‬
‫הגמרא בירושלמי שקלים ‪ 93‬שואלת‪" :‬כיצד היו הלוחות בתאבים? חנינה (בן‬
‫אחי ר' יהודה) בן כמליאל אומרג המ‪,‬שה ‪%‬ל לוה זה וחמשה על לוח זה‪..‬‬
‫‪ .‬ורבנן‬
‫אמרו‪ n~my :‬על לוח זה ועשרה על לוח זה"‪..‬‬
‫‪ .‬נקטו בכל זאת כדעת חנינה בן‬
‫גמליאל‪ ,‬האומר‪ :‬חמשה על לות זה וחמשה על לוח זה‪ .‬הקלתולים ‪,‬מחלקים את‬
‫הדברות‪ ,‬שלש בלוח אחד ושבע בלוחשני‬
‫‪ .‬הם נותנים טעם לכך‪ ,‬ששלש הדברות‪:‬‬
‫"אנכי" ו"לא יהיה" ‪ -‬אחד; "לא תשא" ‪ -‬שנים‪" ,‬זכור" שלשה ‪ -‬והן מצוות‬
‫ביןאדם למקום‪,‬ואילו שאר השבעהןמצוותשבין אדםלחברו‪.‬‬
‫הכנסיה היונית‪ ,‬הקלוויניסטים והאנגליקאנים חילקו את עשרת הדברות כפי‬
‫חלוקת פילון‪ ,‬היינו קובעים גם "לא תעשה לך פסל" לדיבור ואינם מחלקים‬
‫"לא תחמודעלשתי דברותיי‪.‬‬
‫הלוטרנים משנים את סדר הרציפות של הפסוקים בעשרת הדברות;‬
‫אחרי‬
‫הפסוק "לא תעשה לך פסל" ‪ -‬שהוא לדעתם דיבור שני ‪ -‬בא הפסוק "לא‬
‫תשתחוה להם ולא תעבדם"‪ ,‬וכאן הםמפסיקים באמצא הפסוק‪ .‬את המשך הפסוק‪,‬‬
‫"כי אנכי ה' אלהיך‪ …‬פוקד עון אבות על בנים‪..‬‬
‫‪ .‬ועל רבעים לשונאי" וכן את‬
‫הפסוק‪" ,‬ועשה הסד‪ ,,.‬ולשומרי מצותי"‪ ,‬הם מעבירים אחרי הדיבור העשירי‪,‬‬

‫כנותן טעם לכל הדברות‪ .‬רכך נדפס בספריהם 'ללימודי הדת (כאטכיסמוס) של‬
‫האוונגלים האוגסבורגיים‪.95‬‬
‫באוונגליון עצמו אין אחידות לסדר הדברות המ'ובאות שם‪ .‬בשני הסינופטים‬
‫מתי (י"ס‪ ,‬יז‪-‬יט) ומרקום (י'‪ ,‬יו‪-‬יט) הסדר שהה‪ .‬ואילו גלותך (י"ח‪ ,‬יט‪–‬ג)‬
‫יש סטיה‪ .‬במתי ובמרקוס נזכרות עם דברי הפתיחה שש דברות‪ ,‬בלוקס ‪ -‬רק‬
‫חמש‪ .‬בשלשתם דברי הפתיחה שוים‪" :‬אחד הוא האלהים"היינו ‪" -‬אנכי" ו"לא‬
‫יהיה לך" ביחד‪.‬‬
‫הסדר בלוקס‪:‬‬

‫הסור במתי ומרקוס‪:‬‬

‫לא תנאף‬
‫לא תרצח‬
‫לא תגנב‬
‫כבד‬

‫(ו) לא תרצח‬
‫(ז) לא תנאף‬
‫(ח) לא תגנב‬
‫(ט) לא תענה‬
‫(ה) כבד‬
‫לוקס‪ ,‬כמו פילון‪ ,‬מקדים את הדיבור "לא תנאף" ל"לא תרצח"‪ .‬יתכן‪ ,‬שהסדר‬
‫השונהבאוונגליונים‪,‬הואההיתר אצלהנוצרים לסדר את הדברותכרצונם‪.‬‬
‫(ז)‬
‫(ו)‬
‫(ח)‬
‫(ה)‬

‫‪ 93‬פרקששי‪ ,‬סוף ה"א‪.‬‬
‫משנת ‪ 1906‬ע' ‪ ;41‬מאמר "לוחות הברית כסמל היהדות" לצרפתי ע'‬
‫‪25. 52. 94‬‬
‫יפדיה מקראיתערך"דברות"‪.‬‬
‫]ו‬
‫‪.‬ל‬
‫ועיןעודאנציק‬
‫‪4. 25. 52. 95‬ב משנת ‪1906‬ע'‪.45‬‬

‫‪388‬‬

‫‪565‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫תמוז‪-‬אלול תשל"ד‬

‫בית מקרא )נט(‬

‫שמואל הכהן ויינגרטן‬

‫[‪18‬ן‬

‫לסדר השונה בחלוקההנוצריתנביאשתידוגמאות‪:‬‬

‫א) בהוצאת בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי יצאה בתשל"ב‪ ,‬חוברת בשם‬
‫יאוסף מהלמן" ‪ ,96,‬ובוצילום של דף עם עשרת הדברות‪ .‬סדר החלוקה של הדברות‬
‫מתאיםלשיטההקתולית‪ ,‬שלש דברותעללוח אחדושבעעל הלוחהשני‪.‬‬
‫(ה) כבד אתאביך‪.,,‬‬
‫(א‪-‬ג) אנכי ה'אלהיך‪..‬‬
‫‪ .‬לאיהיהלך‬
‫(ו) לא תרצח‬
‫עד ולשומרי מצוותי‬
‫(ז) לא תנאף‬
‫(ג) לא תשא‪…‬‬
‫(ד) זכור אתיום השבת‪,.,‬‬
‫(ה) לא תגנוב‬
‫(ט) לא תענה ברעך‪…‬‬
‫(י) לא תחמודבית‪.,.‬‬
‫(י) לא תאמוד אשתרעך‪…‬‬
‫ב) על שטיח‪-‬קיר גובלין‪ ,‬הנמצא במוזיאום אשר בהיכל של'מה‪ ,‬רקומות‬
‫עשרתהדברותעללוהאחד‪.‬‬
‫' א'‬
‫אנכיי‬
‫לאיהיה לךאלדיםאחרים‬
‫לא תעשה לך פסלוכלת'מונה‬
‫לא תשא את שם ה'אלדיך לשו(א)‬

‫(א)‬
‫(ב)‬
‫(ב)‬
‫(ג)‬
‫(ד) ז'כור אתיום השבתלקדשו‬

‫(ה)‬
‫(ו)‬
‫(ז)‬
‫(ח)‬
‫(ט)‬

‫כבד אתאביךואתאמך‬
‫לא תרצח‬
‫לא תנאף‬
‫לא תגנב‬
‫ללאת)ענה ברעך עד‬

‫ל(א ת)חמדביתרעךשקי‬

‫(י)‬
‫מענינת כאן חוטר העיקביות בתחליף שם ההויה‪ .‬שם ההויה בפסוק "אנכי"‬
‫מוחלף ביוד (י')‪ ,‬אלהיך בא' (א')‪ .‬לא תשא את שם ה' הוחלף השם בה' ואלהים‬
‫ב‪-‬אלדים(ד' במקום הן)י‪.9‬‬
‫סדר החלוקה הנוצרית חדר לתחום היהדות‪ ,‬וביחוד ליהדות איטליה‪ .‬כמה‬
‫מארונות קודש שהובאו מאיטליה ושוקמו בארץ‪ ,‬כוללים כקישוטים מבחוץ‪ ,‬או‬
‫‪" 96‬אוסף מהלמן" ע' ‪ .79‬הדף נדפס בבאזל בשנת ‪ 1530‬בערך‪ .‬הוא נמצא ע"י ד"ר מהלמן‬
‫נספר תיאולוגי נוצרי בפריו‪ .‬יש לשער שהרף הוה הוכן לשמש שער לספר תיאולוגי‪ .‬יתכן‬
‫שלא נשתמר ממגועיתקנוסף‪.‬‬
‫‪97‬‬

‫על ‪ n~ww‬וה מצויר‪ ,‬איך משה הבנו מקבל את הלוחות מאתידי אלהים‪ .‬נעשה על פי‬

‫ציורו של ברארידינו ואן אמלט וזמנו הוא מחצית המאה השבע עשרה‪ .‬מוצאו מפלורנץ (איטליה)‪.‬‬
‫על השטיח מלמעלה רקום בלטינית כותרת אשר פירושה‪ :‬משה מקבל את עשרת הדברות‪.‬‬
‫האותיות שהכנסתי בסוגריים מבוטות בידי משה המחזיק בלוח‪ .‬הא' במלת לשוא מכוסה ביד‬
‫אלהיה צרפתי כנ"ל ע' ‪ .300 ,379 ,378‬הבאחי רק דוגמאות כאלה‪ ,‬הנמצאות בירושלים או‬
‫דוגמאותשצרפתי לאהביאן‪.‬‬
‫‪566‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫בית מקרא )נט(‬
‫~ק‬

‫תמוז‪-‬אלול תשל"ד‬

‫עשרת הדגרות וחלוקתן‬

‫בפסם הדלתות‪ ,‬את עשרת ולברות בחלוקה יוצאת דופה ה"נו לפי החלוקה‬
‫הנוצרית‪ .‬אותו חזיון יוצא דופן חוזר גם במפות תיבה ‪ 98‬ובפרוכיות שנרקמו‬
‫בהן עשרתהדברותוכןכתרי‪-‬תורה‪ ,‬שהדברותנחקקובהם‪.‬‬
‫השאלה הנשאלת איך קהה הדבר? ואם על הערבוביה אשר במחזור ויסרי‪,‬‬
‫שנראה 'כדמיון לחלוקה הנוצרית‪ ,‬אין בידי אלא תמיהה‪ ,‬הרי על אימוץ חלוקה‬
‫נוצרית בלוחות עשרת הדברות במספר בתי כנסת שבאיטליה יבארונות הקודש‬
‫ושאר תש'מישי קדודנה שהובאו משם ארצה‪ ,‬נדמה שיש הסבר מתקבל עלהדעת‪.‬‬
‫נדמה‪ ,‬שה"הסתננות" של החלוקה הנוצרית ביהדות איטליה‪ ,‬מסתברת על רקע‬
‫התרבותי שלה‪ .‬שני גורמים בבדי מווקל שאירעו בתחילת המאה השש עשרה‬
‫הם שהביאו לידי עם‪-‬הארצות ולירידה רוחנית גדולה ביהדות זו‪ .‬כגורמים‬
‫ראשיים יש לראות את גזירת שריפת התלמוד והמדרשים בראש השנה ה' שי"ד‬
‫(‪ )1554‬ואתסיסמאותהריניסאנס‪.‬‬
‫גורמים ראשיים אלה בצירוף גורמים משניים; מעמד הרבנים‪ ,‬שהיה רופף ‪;100‬‬
‫לא היו באותו זמן רבנים ‪,‬בעלי משקל ‪ 101‬והמאבק בין ראשי הקהלות והרבנים‬
‫ם אלה לאהתיעצועםהרבניםועשו מהשרצו ‪.102‬‬
‫למנהיגותבגיטו‪.‬מנהיגי‬
‫‪,‬‬
‫ת‬
‫י‬
‫מ‬
‫ד‬
‫נ‬
‫פ‬
‫של‬
‫התפתחות‬
‫ה‬
‫א‬
‫צ‬
‫ו‬
‫ת‬
‫ה‬
‫י‬
‫ה‬
‫הריניסאנס בקרב יהודי איטליה ‪%‬א‬
‫הווו‬
‫בא כהשפעה מן החוץ‪~ ,‬מהסביבה והחברה הנוצרית‪ .1oa‬בתקופת הריניסאנס‬
‫נוצרה קירבה בין האוכלוסיה היהודית והנוצרית‪ .104‬אצל רוב היהודים היתה‬
‫שאיפה לחדור לחברה הכללית ולקחת תבל בכל מערכתהחיים התוססיםוהמענינים‬
‫שהיו נחלת התקופה ‪ .105‬בכל ענין חיקו את הנוהג בחברה הנוצרית‪" ,‬הכל לפי‬
‫אפנת המדינה" ‪ .106‬הקלקול המוסרי‪ ,‬ששרר בתקופת הריניסאנס אצל הנוצרים‬
‫עבר גם לרחוב היהודי והיו מעשים מגונים בעיסקי מין עם נוצריות וגם עם‬
‫נזירות בתופעה רגילה‪ .‬היהודים השתתפו עם הנוצרים גם בציד‪ .‬מלבד כל זה‪,‬‬
‫גם כפו על היהודים האזנה לדרשות מפיהם של כומרים ונזירים ‪ .198‬החיקוי‬
‫למעשה הנוצרים היה ללא הבחנה ופגע בעיקרי היהדות‪ .‬בדומה לפסל משה‬
‫של מיכאל אנג"לו‪ ,‬הקימויהודי סילנה פסל של מימה רבנו‪ ,‬שנעשה בידי אמן‬
‫נוצרי והעמידו אותו במקום פומבי בגיטו שלהם ‪ .109‬השאיפה של בני הריניסאנס‬
‫לתפארת אמנותית‪ ,‬שימשה דחיפה גם להכנסת אמנות הצורה לבית הכנסת ‪.110‬‬
‫מחלוקת גדולה פרצה בקהלה אחת בענין פרוכת רקומה בצורה בולטת עם דגם‬
‫(סמל) משפחתי (צבי) בבית הכנסת בימי חג ומועד‪' .‬ולמרות התנגדותו ש'ל הרב‪,‬‬
‫תלו אותה על ארון הקודש‪ .‬הדבר עורר 'הדים גם בשאלות ותשובות של רבני‬
‫הזמן ההוא ‪.111‬‬

‫‪ 98‬התיבה ‪ -‬השולחןשעליומניחים את ספר התורה בשעתהקריאה‪.‬‬
‫‪ 99‬ראה על כך "היי היהודים באיטליה בתקופת הריניסאנס" מאת משה אביגדור שולוואם‪,‬‬
‫ניו‪-‬יורק תשט"ו (להלן‪ :‬שולוואס)‪ .‬ע'‪.274‬‬
‫‪ 100‬שולוואם ע"ע ‪.177 ,267‬‬
‫‪ 101‬המבוא לשו"ת"זקנייהודה" לר'י"אממודינאע' ‪.22‬‬
‫‪ 104‬שם ע' ‪.169 ,168‬‬
‫‪ 103‬שם ע' ‪.175‬‬
‫‪ 102‬שם‪ ,‬ושולמאסע' ‪.267‬‬
‫‪ 107‬שם ע' ‪,164 ,151‬‬
‫‪ 106‬שםע' ‪.221 ,162-160‬‬
‫‪ 105‬שם‪,‬ע' ‪.338‬‬
‫‪ 110‬שם ע' ‪.223‬‬
‫‪ 109‬שולוואס ע' ‪.219‬‬
‫‪ 108‬מבוא לשו"ת"זקני והודה"ע'‪.2‬‬
‫‪ 111‬שו"ת "אבקת רוכל" סוףסימן מ"ב‪.‬‬
‫‪567‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫תמוז‪-‬אלול תשל"ד‬

‫בית מקרא )נט(‬

‫שמואל הכהן ויינגרטן‬

‫]‪ao‬‬

‫אין לוחית הברית ידועים כסמל היהדות; בבתי כגסת שנחשפו אנו מוצאים‬
‫מנורה‪ ,‬שופר‪ ,‬לולב‪ ,‬מחתה‪ ,‬אבל אין אנו מוצאים את לוחות הברית‪ .‬היהודים‬
‫שביקרו בכנסיות נוצריות וראו שם את לוחות הברית עם עשרת הדברות בכתב‬
‫עברי‪ ,‬הכניסו אותם כמו שראום‪ .‬העמדת לוחות הברית על ארון הקודש בבתי‬
‫הכנסתבאירופה‪ ,‬באה לשםמאיטליה‪.112‬‬
‫אחרי מלחמת העולם השניה וחורבן יהדות איטליה פסק הישוב היהודי בכמה‬
‫ערים באיטליה ובתי הכנסת נעזבו‪ .‬ד"ר ש‪.‬א‪ .‬נכון‪ ,‬רחש דבר טוב והעביר את‬
‫רהיטי בתי הכנסת של רבים מהם וקרונות קודש‪ ,‬פרוכיות‪ ,‬ספרי תורה עם‬
‫תיקיהם וקישוטיהם) לארץ‪ .‬בין הארונות שהעביר 'נמצאות לוחות הברית עם‬
‫עשרת הדברות בחלוקה נוצרית‪ .‬מהנמצאים בירושלים‪ :‬ארון קודש מקונליינו‪-‬‬
‫ויניטו משנת ‪ 1701‬עימד בבית הכנסת בנוסח רומי ומעליו שני לוחות הברית‬
‫עם עשרת הדברותבחלוקההבאה‪,‬‬
‫(ו) לא תרצח‬
‫(א‪-‬ב)אנכי(וכולל לאיהיה)‬

‫(ז) לא תנאף‬
‫(ב) לא תעשה‬
‫(ח) לא תגנוב‬
‫(ג) לא תשא‬
‫(ט) לא תענה‬
‫(ד) זכור‬
‫(י) לא תחמוד‬
‫(ה) כבד‬
‫באותו סדרכתובים עשרתהדברותעל דלתותארוןהקודשבפנים‪.‬‬
‫באותו בית כנסת נמצאת מפת‪-‬תיבה משנת תפד"ה (‪ ,)1729‬שעליה מרוקמות‬
‫עשרת הדברות באותוסדר‪.‬‬
‫ד‬
‫ו‬
‫ע‬
‫ו‬
‫י‬
‫ת‬
‫ו‬
‫ת‬
‫ל‬
‫ד‬
‫ל‬
‫לוחות‬
‫במוזיאום של בית כנסת זה יש‬
‫ארון קודש המעבר‬
‫הברית‪'.‬לוח אחד בכלדלת‪.‬עיטרת הדברות באותכאןבחרוזים‪.‬‬

‫בצדימין‪:‬‬

‫בצד שמאל‪:‬‬

‫אנכי ד' א'הוצאתיךממצרים‬
‫לא תרצחאיש'כי תנקוםאיןלך‬
‫אין לו גואל‬
‫עם בהר אל‬
‫לא תנאףעם אשתרעך ובפת בגם‬
‫(ב) א'ל תעשלך פסלגם לא תשתחוה‬
‫אל תגאל‬
‫יאין כא'‬
‫לוכ‬
‫ת‬
‫ל‬
‫ו‬
‫ז‬
‫א‬
‫ל‬
‫ה‬
‫ק‬
‫(ג) ‪ …‬שוא לא תש‪,‬אכי לאינ‬
‫נפש‬
‫ב‬
‫ו‬
‫נ‬
‫ג‬
‫ת‬
‫ן‬
‫ו‬
‫ה‬
‫כי אשמע‬
‫שועת שואל‬
‫כל עושה אל‬
‫לא תחמו'בית אשת‪,‬רעשורן‬
‫(ד) שבת קודש אות לחרוש חפש‬
‫גם עברו א' הוא‬
‫אסור עם ירואל‬
‫אל תעןשואכי'לאיכון דובר‬
‫(ה) כבדהוריםיען תשב ארךימים‬
‫שקרנג' הא'‬
‫על אדמת א'‬
‫תורת חסדתנצורלעדכי כה חמדתכל ישראל‬
‫מלבד ש"לא תעשה לך פסל" מופיע כדיבור בפני עצמו וכדיבור ש‪,‬ני‪ ,‬היינו‬
‫"אנפי" ו"לא להיה לך" מצורפים כדיבור ראשון בא כאן הדיבור "לא תענה"‬
‫כדיבורעשיריוהדיבור "לא תחמודעהוקדם'לדיבורתשיעי‪.‬‬

‫(י‬

‫‪ 112‬שולוואסע' ‪;225-224 ,167‬צרפתיע' ‪.392 ,386 ,380 ,375-9‬‬

‫‪568‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫בית מקרא )נט(‬
‫עשרת‬
‫הדברות‬
‫ומלוקתן‬

‫חק‬

‫תמוז‪-‬אלול תשל"ד‬

‫גד בן‪-‬עמי צרפתי מזכיר עוד דוגמה בזאת‪ ,‬בפיוט שבארוןיעייפ‬
‫ו בסרמידה‬
‫משנת ‪ ,1543‬שגם ‪ DW‬הדיבור השני "לא תעשה לך פסל" והדיבור העשירי ‪–‬‬
‫"לא תענה"‪.‬‬
‫את‬
‫של‬
‫א‬
‫ל‬
‫"‬
‫א‬
‫צ‬
‫מ‬
‫נ‬
‫א‬
‫ל‬
‫הקדמת‬
‫הסבר מניח‬
‫לעת עתה‬
‫תחמוד"‬
‫הדעת 'לשנוי‬
‫והעמדת "לא תענה" לדיבור עשירי‪ .‬צרפתי משער שהנוצרים עצמם לא דייקו‬
‫בנוסחהנבוןולא שמרואףעל חלוקתאוגוסטינוס ‪.113‬‬
‫ואולי אין בקביעת "לא תענה" לדיבור עשירי הקוי לנצרות‪ .‬יתכן שנזדמן‬
‫בידי הכותב הרמזים לעשרת הדברות בקריאת שמע ‪ 111‬ושם "לא תענה" הואהדיבור‬
‫העשירי והדבר מצא חןבעיני הכו'תב‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ד‬
‫ד‬
‫פ‬
‫ס‬
‫‪,‬‬
‫ק‬
‫י‬
‫ת‬
‫ב‬
‫במוזיאום ישראל (מוצג ‪5/12‬א נמצא ספר תורה‬
‫נוסח‬
‫שהובא‬
‫מאיהאן ובכתר התורה הצמוד לתיק פח נחושת משני הצדדים‪ .‬בצד ימין ציון‬
‫"לנדבת רוחו" של מביא את הספר עם התיק לירושלים עם ‪" 1WW‬איש צעיר כה"‬
‫אהרן שלום בכה"ר יעקב אהרן גבאי יצ"ו" ‪ .115‬בצד וסמאל באות עשרת הדברות‬
‫והן כדלהלן‪:‬‬
‫(ב)‬

‫לאיהיה‬

‫(ג)‬
‫(ה)‬
‫(ז)‬
‫(ט)‬

‫לא תשא‬
‫כבד‬
‫לא תנאף‬
‫לא תענה‬
‫לא תחמוד אשת‬

‫(ד) זכור‬
‫(ו) לא תרצח‬
‫(ח) לא תגנוב‬
‫(י) לאתחמודבית‬
‫(י)‬
‫(ישלקרוא "לאיהיה"ו"לא תשאעברצופות)‪.‬‬
‫במוזיאום ישראל נמצאת גם פרוכת מאיטליה משנת ‪ 1742‬או ‪( 1760‬תלוי איך‬
‫קוראים את תאריך השנה בריקום‪ :‬תק"ב או תק‪",‬כ) ורקום בה עשרת הדברות‬
‫ה החלוקה‪:‬‬
‫(סימנה ‪ .)152/7‬הפרוכת עשויה ממשי ברקד על בטנת קטיפהיכ‬
‫(ו) לא תרצח‬
‫(א) אנכי ה'אלהיך‬
‫(ז) לא תנאף‬
‫(ב) לא תעשהלך‬
‫(ה) לא תגנוב‬
‫(ג) לא תשא‬
‫(ט) לא תענה‬
‫(ג) זכור‬
‫(י) לא תחמוד‬
‫(ה) כבד‬
‫מעשהידיהופריכפיה שלהכבודה מרתליאונה‪…‬‬
‫‪ 113‬שם ע' ‪.389‬‬

‫‪ 114‬ראה ע' ‪.561‬‬
‫‪115‬‬

‫תאריך הבאתו הוא "כי הנני מביא את עבדי נצה" ולפי הנקודות על האותיות יוצא‬

‫שנת תקצ"ט‪.‬‬

‫‪ 116‬מתעוררת שאלה‪ :‬מה לחלוקה נוצרית וליהדות איראן? מי היה אהרן שלום גבאי?‬
‫האם על טיו נעשתה החלוקה הנוצרית‪ ,‬ואם לא‪ ,‬על פי מי? יש גם לשער שהחקיקה נעשתה‬
‫בירושלים‪ .‬ואם כן‪ ,‬מי היה זה שעל מיו נעשתה החלוקה הזאת? לעת עתה אין כל אחיזה‬
‫לחקירת הובר המתמיה הזה‪ .‬על פתק ההסברה סומן‪" :‬הובא מאיראן"‪ .‬כדי למצואאיזה אחיזה‬
‫לחלוקה נוצרית באיראן‪ ,‬פניתי במכתב לד"ר שחר‪ ,‬הממונה על חפצים אלה‪ ,‬ושאלתי‪ ,‬איך‬
‫נתגלגל ספר תורה זה למוזיאום‪ .‬קבלתי תשובה טלפונית באמצעות המזכירה‪ ,‬שמפר התורה‬
‫ישראל‪ .‬ממוזיאום בצלאל ואין שום רישום ע"י מי בא הספר לשם‪ .‬אני משער‬
‫עבר‬

‫למוזיאוני‬

‫‪569‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫בית מקרא )נט(‬

‫תמוז‪-‬אלול תשל"ד‬

‫שמואל הכהן ויינגרנן‬

‫~מ‬

‫קירית אחר בסדר הדברות נמצא בידיעה שבאה בירחון המדעי היהודי‪-‬‬
‫האונגריז‪1‬י‪ .‬ע‪ .‬והשדאס כותנ‪" :‬ראיתי 'לוח שזיתי' אש'ר מוצאו מהאי ק‪,‬ורפו‬
‫שנקנה ע"י המשורר אדולף אגאי (משורר יהודי אונגרי) בבקרו באי ובו עשרת‬
‫הדברותבדילוגש'לשתי דברות‪',‬זכור' ו‪,‬כבד' ובחלוקהנוצרית‪.‬‬
‫לאיהיה‬
‫(ב) לא תעשה‬
‫לא תשתחוה‬
‫(ג) לא תשא‬
‫‪,‬‬
‫ר‬
‫ס‬
‫ח‬
‫ה‬
‫א‬
‫צ‬
‫י‬
‫את‬
‫‪.‬‬
‫ת‬
‫ו‬
‫ר‬
‫ב‬
‫ד‬
‫ה‬
‫ם‬
‫י‬
‫ל‬
‫ש‬
‫ה‬
‫ל‬
‫ו‬
‫ההמשך‬
‫ואם לשחזר‬
‫אין בידיעה זו על שאר‬
‫(ט) 'לא תענה‬
‫(ו) לא תרצח‬
‫(י) לא תחמוד'בית‬
‫(ז) לא תנאף‬
‫(י) לא תחמוד אשת‬
‫(ח) לא תגנוב‬
‫ד"ר יום ‪.‬טוב (ליפוט) באסו‪ ,‬במאמרו על תשמישי קדושה בקהלת אלט‪-‬אופן‬
‫(או בודה)‪ ,‬מזכיר פרוכת אשר עליה רקומים שני לוחות הברית ובעשרת הדברות‬
‫בהם הסור הוא‪" :‬לא יהיה" "לא תעשה" וחסר הדיבור לא תשא ‪ .118‬הוא כותב‪,‬‬
‫גם על ציץ לספר תורה שגם בו חרותות עשרת הדברות וגם בהם הסדר "לא‬
‫‪ .119‬באסו מעיר‪ ,‬שהיתה‬
‫יהיה" "לא תעשה" "לא תשתחוה" (כדיבור בפני‬
‫כאן שטחיות‪ ,‬קלות דעת‪ .‬על כך העירע‪ .‬וואדאס ‪ :120‬שהסדר הזהאינובלי כוונה‬
‫והיא חלוקה נוצרית‪ .‬באטו ענה לו שגם בחלוקה שונה‪ ,‬אסור היה לדלג על‬
‫הדיבור עלא תשא" ‪.121‬‬
‫;‬
‫‪.‬‬
‫ם‬
‫י‬
‫נ‬
‫ו‬
‫ר‬
‫מ‬
‫ו‬
‫ש‬
‫ה‬
‫לפיהם עשרת הדברות הן‪:‬‬
‫כתיוקה מגמתית ישלציין את הלוקת‬
‫(ס לא תרצח‬
‫(ב) לאיהיה‬
‫(ז) לא תנאף‬
‫(ג) לא תשא‬
‫(ח) לא תגנוב‬
‫(ד) זכור‬
‫(ט) לא הענה‬
‫(ה) בבד‬
‫(י) לא תחמוד‬
‫כדיבור עשירי באים הפסוקים‪ :‬והיה כי יביאך ה' אלהיך אל ארץ הכנעני‬
‫אשר אתה בא שמה לרשתה והקמותה לך אבנים גדולות ושדת אותם בשיד‪…‬‬
‫והיה בעברכם את הירדן תקימו את האבנים האלה אשר אנכי מצוה אתכם היום‬
‫בהרגריזים ‪.122‬‬
‫שספר זה הוא אהד מניצולי העיר העתיקה מזמן מלחמת הקוממיות והובא ע"י המציל לשם‪.‬‬
‫על יסוד השם גבאי‪ ,‬החליטו על מוצאו מאיראן‪.‬איןליידיעה ברורה על קיום בית כנסת לעדת‬
‫הפרסים בעיר העתיקה‪ .‬ואמנם‪ ,‬השם גבאי‪ ,‬אינו מיוחד ליוצאי פרס בלבד‪ .‬גם בין יוצאי‬
‫כורדיסטאןידוע השםגבאי‪ .‬לעדתהכורדים (צ'רמוקלים)היהבית כנסתבעירהעתיקה‪.‬‬

‫עצמי‬

‫‪4. zs. 82. 117‬ג משנת ‪ 1906‬ע' ‪.45‬‬
‫‪ 118‬שםע' ‪( 152‬א‪.)19‬‬
‫‪ 121‬שם ע' ‪.261‬‬
‫‪ 120‬שם ע' ‪.358 ,277‬‬
‫‪ 122‬לפי מסורת השומרונים נכתבת המלה הר גריזים‪ ,‬הרגריזים‪ ,‬כמלה אחת‪ .‬חמשה חומשי‬
‫תורה נוסח שומרוני‪ ,‬הוצאת אברהם ורצון צדקה‪ ,‬תל‪-‬אביב תשכ"ג‪ ,‬תשכ"ד‪ .‬כך גם בפרשת‬
‫שמות וגם בפרשת ואתחנן‪.‬‬
‫‪ 119‬שם ע' ‪(273‬ב‪.)19‬‬

‫‪570‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫בית מקרא )נט(‬
‫[‪]23‬‬

‫תמוז‪-‬אלול תשל"ד‬

‫עשרת הדברות וחלוקתן‬

‫עוד על שלוגמהקוריוזים‪,‬ברצוני להתעכבבזה‪ .‬דגמים הם להפליא‪ ,‬אםכי שונים‬
‫הםמבהינתארץמוצאם‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫'‬
‫האחד היה באונגריה‪ .‬מר וואדאס מודיע עליו ‪ :‬מורה דת אחד חיבר ספר‬
‫לימוד‪-‬דת בשביל תלמידי בתי ספר יסודיים ממלכתיים‪ ,‬כי החוק האונגרי חייב‬
‫שיעורי דת של שעה אחת בכל שבוע בכל בתי הספר הממלכתיים‪ .‬בכל מקום‬
‫שלא היו בתי ספר יהודיים מהכרים כחוק‪ ,‬ביקרו ילדי היהודים בבתי ספר‬
‫ממלכתיים‪ .‬ספר לימוד‪-‬דת זה היה איפוא מיועד להם‪ .‬בספר זה באו עשרת‬
‫הדברות לפי החלוקה הנוצרית‪ .‬הספר היה בשימוש עד שמי שהוא הרגיש בכך‬
‫ועורר רעש‪,‬ואזהוחלףהספר‪.‬‬
‫הקוריוז השני היא החיברת תורה‪ ,‬שעורים במקרא לבית הספר הממלכתי‬
‫(שמות‪ ,‬במובר)‪ .‬בפרק עשרת הדברות (עמודים ‪ )95–88‬באות הדברות בחלוקה‬
‫נוצרית‪ .‬הדיבור הראשון‪" :‬אנכי" ו"לאיהיה לך" דיבור ראשון‪" .‬לא תעשה לך‬
‫‪124‬‬
‫פסל"דיבורשני‬
‫ן ‪125‬‬
‫הקוריוז השלישי הוא‪ :‬תרגומו הרוסי של הספר "שמע ישראל" לדב רוז‬
‫במקור העברי של המפר (ע' ‪ )81‬מביא המחבר צילום של עשרת הדגרות מתנ"ך‬
‫קורן‪ .‬בנראה נתקשה ‪.‬לצלם את הדברות מפרשת יתרו‪ ,‬כי שם פסוקי עשרת‬
‫הדברות משולבים עם פסוקים קודמים וכן בסופם‪ ,‬לכן העדיף המחבר לצלם את‬
‫הדברות‪ ,‬שבסוף הספר‪,‬היינוהדברות שבפרשתיתרו בטעםהעליון‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬חלוק‪,‬ת הפסוקים שונה בטעם העליון‪ .‬במקום שלשה עשר פסוקים לפי‬
‫הטעם התחתון ישנם רק תשעה פסוקים לפי הטעם העליון‪ .‬מ"אנכי" עד שומרי‬
‫מצוותיהוא שם רקפסוקאחד‪.‬‬
‫המתרגם לרוסית נמשך איפור אחרי הטקסט העברי וסידר אף הוא בתרגומו‬
‫(ע' ‪6‬ך‪-‬וו) את קבינות הפסוקים מ"אנכי" עד שומרי מצוותי בקבוצה אחת‬
‫וברציפות‪ .‬ואף עלפי שהוסיף בתרגום סימני פסיקבין הפסוקים‪ ,‬כאשר באלציין‬
‫את מספר הדברות‪ ,‬שבמקור העברי לא צוין‪ ,‬סימן את כל קבוצת הפסוקים‬
‫מ"אנכי" ועד כשומרי מצוותי"‪ ,‬כדיבור ר'אשון‪ .‬כדי להשלים את המנין לעשרה‬
‫חילק את הפסוק עלא תחמוד* לשניים‪ ,‬למרות ש‪,‬בתורה גם בטעםהעליין הוא‬
‫מהוה רקפסוקאחד‪.‬‬
‫אי ההקפדה בענינים יסודיים‪ ,‬וביחוד בספרים שמגמתם להקנות תודעה יה'ודית‪,‬‬
‫גורמת לחדירתן ש‪,‬ל השקפותנוצריות ההולכות וקונות זכות אזרח במהלך המחשבה‬
‫היהודיתגםבדברים ש'בקדושה‪.‬‬
‫‪4. 25. 52. 123‬ג משנת ‪ 1906‬ע‪.44 ,‬‬
‫‪ 124‬בחוברת המקבילה "מדריך למורה" מסבירים ה'מחברים "שלפנינו שתי אפשרויות לחלוקה‬
‫והעורכים בחרו באחת" מהן‪ .‬ביום א' שבט תשל"ג העירותי על כך למשרד החינוך וההרצות‬
‫והצעתי לגנוז את החוברות‪ .‬היתה חליפת מכתבים בנדון זה וביום ‪,‬ב' באד"א הודיעוני במכש‬
‫שאת הערותי הביאו לתשומת לב של היועץ ל"תכניות למודיות"‪ ,‬הפרופ‪ ,‬משה גרינברג והוא‬
‫חווה את דעתו‪.., :‬כי יש להוציא דף השלמה לדיון בחו‪,‬ברת (ובמדריך)‪ ,‬המציע את החלוקה‬
‫הרווחת ונימוקיה וכו'‪ .‬משרד החינוך‪ ,‬המרכז לתכניות לימודיות‪ ,‬במכתבו אלי מסתיים‪" :‬אנו‬
‫י את דף ההשלמה ואמנם עד היום לא קיבלתי אותו וגם לא‬
‫נוהג כעצתו"‪ .‬ביקשתי שישלחול‬

‫שמעתיעליו‪.‬‬
‫‪ 125‬עלסטיהימת הפנה את תשומתלבי הרב ז"רצביהרבבי‪.‬‬
‫‪571‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

⬇ הורדת הקובץ (PDF)