פרק קי"ט בתהלים, המכונה "תמניא אפי" על שהוא בנוי כולו לפי סדר אלף-בית כפול שמונה,
עוסק כולו ביחסו של האדם לתורה. התורה גם היא מכונה במזמור, בכל קטע שבו, בשמות
הבאים (לפעמים בשינויים קלים): תורת ה', עדותיו, דרכיו, פקודיך, חוקיך, מצוותיך, משפטי
צדקך, דבריך – אף הם שמונה שמות. שמונה שמות אלה, ושוב בשינויים קלים ביותר, מופיעים,
וכמעט באותו סדר, גם בפרק י"ט בתהלים. אולם, אם בפרק י"ט רק מחציתו של הפרק
:עבטב יוליג ידיל האבה 'ה לש ותלודג תא השיגדמ הינשה תיצחמה וליאו ,'ה תרותל תשדקומ
"השמים מספרים כבוד א-ל" (מזמור י"ט, ב'), הרי מזמורנו, קי"ט, מכיר רק את התורה ואת
.היתווצמבו הב יוטיב ידיל האבה 'ה לש ותלודג
כבר בפסוק א' שבפרקנו, ובפסוק ב' שבו, מובע היחס האמביוולנטי של האדם מישראל לתורת
ה'. בשני הפסוקים אלה באות לידי ביטוי שתי גישות יסוד של עמנו לתורה ולמצוותיה: האם
עלינו לקיים את התורה בגלל ההגיון שבה, טוהר המידות שהיא מעניקה לנו, מאחר שהיא
משמחת לב ונפש ודרכיה דרכי נועם? אנחנו רואים את עצמנו מצווים ועושים – לאו דווקא צו
מגבוה, אלא אף מצו פנימי, מוחלט, החלטי, המעניק לנו את ההרגשה של תורה נכונה, מוסרית
ומדריכה בדרך ישרה – שהאדם רוצה לבור לו! או אולי אחרת לגמרי: עלינו לקיים את התורה
ואת מצוותיה, מבלי לשאול, מבלי לחקור, מבלי לדרוש, אולי אפילו מבלי להבין אותה בהגיון
הפכ אוה ,התוא הוויצ אוה ,הניבה אוה .('א קוספ) "'ה תרות" הלוכ איה יכ .ונבש ישונאה
אותה עלינו – גם אם אין היא תמיד חופפת את הבנתנו ואת המושגים המקובלים עלינו.
"אשרי תמימי דרך – ההולכים בתורת !וז הנורחא השיג יוטיב ידיל האב ונקרפבש 'א קוספב
! ובמדרש שוחר טוב מסביר: בתמימות קיבלו ישראל את התורה: אמר להם ה': "כל חלב "'ה
שור וכשב ועז – לא תאכלו" (ויקרא ז' כ"ג), ולא אמר להם למה – וקיבלו עליהם! אמר להם:
"וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו" (שם י"ט, כ"ג), ולא אמר
להם למה – וקיבלו עליהם! לא אמרו לו: מה שכרנו שנעשה את המצוות? אלא הלכו בדרכיו של
הקב"ה, מבחינת "נעשה" גם אם לא "נשמע". זהו היחס המובע בפסוק א': "אשרי תמימי
דרך": תמימים, חסידים, מאמינים, ואינם שואלים.
: חוקרים הם, "והושרדי בל לכב" :הנושארה השיגה יוטיב ידיל האב ,תאז תמועל ,'ב קוספב
דורשים הם ורוצים לדעת, להבין ולתפוס את עמקי התורה ומצוותיה. ושוב, לפי מדרש שוחר
טוב: שוקדים, ושוחרים וחוקרים באיזה דבר יבואו לחיי העולם הבא. מבחינת: "נעשה –
ונשמע" (שמות כ"ד, ז') – שני הדברים גם יחד!
ולפי דברי הרב שפירא מלובלין, זכר צדיק לברכה, יחס זה בא לידי ביטוי בתפילה. אנו
קובעים: 'אין כאלוקנו – אין כאדוננו'. ולאחר מכן מתחילים לחקור ולדרוש: 'מי כאלוקנו? מי
כאדוננו?' ורק בדרך זו יתקיים בנו הפסוק שבפרקנו: "תחי נפשי ותהללך ומשפטך יעזרני"
(פסוק קע"ה). אין יצר הרע שולט על התורה – ומי שהתורה בליבו – אין יצר הרע שולט בו.
|
