שיחות בספר תהלים

מזמורנו נותן לרשע את רשות הדבור, ואנו שומעים מהי האידיאולוגיה של הרשע. מעניין יהיה
לעמוד על מחשבותיו של הרשע, ולבחון מדוע הוא נוהג כפי שהוא נוהג; מדוע הוא רשע.

,לא חכש ,ובלב רמא" :בשוח אוה המ עמשנ ?וישעמ תא קידצמ אוה דציכ ?עשרה בשוח המ
."חצנל האר לב ,וינפ ריתסה

.ותוירזכא תא קידצהל עשרל ול תוביס שלש
האלוהים אינו זוכר מי עושה טוב ומי עושה רע. הוא שוכח את מעשיו, :לא חכש (א)
ולכן אינו מעניש עליהם.
גם אם אינו שוכח, הוא מסתיר פניו; הוא מתעלם מן הנעשה בעולם, :וינפ ריתסה (ב)
הוא אינו רוצה להתערב בעולם הפרוע הזה.
. הוא מעולם לא ראה; הוא מעולם לא ידע מה חצנל האר לב :תישילש הביסו (ג)
מתרחש כאן. הוא מנותק מן העולם.

נבחן קצת יותר לעומק את האידיאולוגיה של הגנגסטר הזה, שפרקנו מתמודד אתו. השקפת
העולם שלו תועלתית. הוא אינו מחפש סיבות להסביר מדוע זכותו לשדוד, להרוג נקי, לחטוף עני.
השיקול היחיד שלו הוא השיקול התועלתי: האם הוא מסכן את עצמו במעשיו, או שאין
סכנה, ולכן הכל מותר.

והרשע מגיע למסקנה כי אין סכנה. ולכן הכל מותר. נחזור ונבחן את ההסבר של הרשע, ונראה
כי הוא מתפתח מרשע נאיבי, פרימיטיבי, הוא מתקדם ונעשה רשע-פילוסוף, רשע היודע
להצדיק את עצמו בהסבר מתוכחם.

ההסבר הראשון של הרשע הוא "שכח אל". האלהים שוכח מה שבני אדם עושים, ולכן אין
סיכון במעשי הרשע. הוא לא יזכור להעניש עליהם. ההסבר מגוחך קמעה. הכיצד מי שברא
את האדם, את הזיכרון של האדם, את התחכום וההתאמה שבין מרכיבי העולם – כיצד יתכן
שהוא יזכור לחוקק את חוקי הטבע המסובכים ביותר, אבל ישכח את מעשי האדם. "שכח
.תיביטימירפ ,תיתודלי הנעט וז "לא

:ולש עשרה ישעמל תפסונ הביס הלעמ אוהו .חקפתמ אוה .וירמש לש טקוש וניא עשרה לבא
"הסתיר פניו". כאן הרשע מדבר כתיאולוג, כמורה דת. הסתרת פנים היא מושג שבהמשך
הדורות התפתח, והוא מבטא את המצב בו האל כמו מסתיר את פניו מבני אדם; הוא כאילו
אומר להם: נראה כיצד תפעלו וכיצד תתנהגו כאשר איני מכוון את מעשיכם. כיצד תבחרו את
המעשה הטוב בלי שאשלח נביא להורות לכם; בלי שיבוא עונש צמוד לחטא. הסתרת פנים זו
וניא עשרה :רמוא אוה .עשרה לש תיעגרה החלצהה תא קידצה ריבסמש רבסה איה
מקבל עונש על מעשיו, כי ברגע זה מסתיר האל את פניו מאתנו, והוא נותן לבני אדם להחליט
.ברעתיש ילב הטלחה לכ

ריתסמ וישכע?ולש עשרה ישעמ תא תושעל עשרל קומינ אוה הז רבסה יתממ לבא
?עשרה זא השעי המו .ונל וינפ תא הלגיו רוזחי רחמהאלוהים את פניו, אבל
והרשע ממשיך ולומד, ממשיך ונעשה מתוחכם. הנימוק השלישי הוא כבר נימוק פילוסופי.
מרשע פרימיטיבי הוא נעשה רשע תיאולוגי; ומרשע תיאולוגי, הוא הופך להיות רשע פילוסוף:
מדוע הרשע חוטא, כי האלוהים "בל ראה לנצח". האל אינו רואה את מה שמתרחש בעולם;
הוא מנותק מן העולם וממעשי בני אדם. העולם פועל על פי חוקיו הוא. הרשע עכשיו הוא
כמעט פילוסוף אריסטוטלי.

:ררושמה לש ותליפת איה הבושתה ?וז תונעט תרשרשל ללפתמה תבושת יהמו