גרבנזיא הדוהי
"לארשי לוק"ב ורדושש תוחיש רחבמ
במסגרת "פרקי היום בתנ"ך"
במסגרת "פרקי היום בתנ"ך"
:יננעיו יתארק יל התרצב 'ה לא תולעמה ריש ה' הצילה נפשי משפת שקר מלשון רמיה: מה יתן לך ומה יסיף לך לשון רמיה: חצי גבור שנונים עם גחלי רתמים: אויה לי כי גרתי משך שכנתי עם אהלי קדר: רבת שכנה לה נפשי עם שונא שלום: אני שלום וכי אדבר המה למלחמה: |
(א) (ב) (ג) (ד) (ה) (ו) (ז) |
|
מזמור ק"כ, הנו מזמור שלמרות קיצורו, ניתן להתפרש בכמה דרכים. בשיחתנו זו נעמוד על .רומזמבש תוינוגברהו רשועה מה אופיו של המזמור? האם הוא מזמור קינה, על הרעות הנגרמות על ידי לשון רמייה, או ואמנם – רוב הפרשנים מפרשים את המזמור כמזמור תפילה ובקשה. והביטוי "קראתי ויענני" – על מה מתלונן בעל המזמור? |
"ה' הצילה נפשי משפת שקר, מלשון רמייה." |
|
מיהו זה המכונה "שפת שקר"? האם זה עם, או אולי אדם, ואולי אף לא אדם, אלא תכונת הדיבור שבאדם? :היעבה תא רותפל עייסמ וניא אבה קוספה |
"מה ייתן לך ומה יוסיף לך לשון רמייה?" |
|
אל מי פונה בעל המזמור: לבעל הלשון, ושאלתי היא "מדוע אתה משקר", או שמא הפסוק ממשיך את הפסוק הקודם, והשאלה מכוונת לה': מדוע אתה, ה', מניח את קיומה של לשון הרמייה? מה מוסיפה זו לך, שאתה משאירה ומקיימה? פסוק ד' מצטרף אף הוא לקושי: |
"חצי גיבור שנונים עם גחלי רתמים." |
|
האם פסוק זה הוא המשך השאלה "מה ייתן לך ומה יוסיף לך לשון רמייה"? או שמא הפסוק הנו תשובה: לשון רמייה תביא על הדובר בה, חצי גיבור שנונים וגחלי רתמים? חלקו השני של המזמור עוסק ביחס שבין ישראל לשכניו. נמשיך לעיין במזמור, ונחפש בסופו :באכו לבס הנה תומואה ברקב תוהשה |
"אויה לי כי גרתי משך, שכנתי עם אוהלי קדר" |
|
המדבר הופך כאן נציג האומה כולה, המצטערת על שהיא גרה עם "משך" ועם "קדר". רואל תועמשמ תלבקמ איהו ,ק"דר יפב תרבסומ הלא תומוא ברקב תולגה לש השגדהה ונתפוקת רואלו ותפוקת |
"וזכר הגלות אשר בישמעאל, ולא זכר אשר באדום, כי רוב גלות ישראל בין הישמעאלים". |
| על שכנות זו עם ישמעאל מתאונן בעל המזמור: |
"רבת שכנה לה נפשי עם שונאי שלום. אני שלום וכי אדבר המה למלחמה." |
|
ראינו, אם כן, כי סופו המזמור מתייחס לקשרים שבין ישראל וקדר; ישראל וישמעאל. אילו תשובות ישיב סוף המזמור לגבי השאלות שהצבנו בתחילתו? נחזור ונקרא את תחילת :רומזמה |
"ה' הצילה נפשי משפת שקר מלשון רמייה מה ייתן לך ומה יוסיף לך לשון רמייה" |
|
בהתחשב עם סופו של המזמור, נפרש פסוקים אלה כפנייה של ישראל לשכניו: המשורר מבקש מה' שיצילו מלשון רמייה, והוא מתלונן על שכניו המשתמשים בלשון זו: |
"מה ייתן לך ומה יוסיף לך לשון רמייה" |
|
.וינכש דגנ ררושמה סירתמ :ךשמההו |
"חצי גיבור שנונים עם גחלי רתמים." |
|
המשך זה יכול להתפרש בשתי דרכים: או כהסבר מהותו של לשון הרמייה, שהוא כחצי גיבור חדים, ובקציהם גחלים הגורמות שריפה. והסבר אחר: תשובה יש כאן. ה' משיב לבעל המזמור: שאלת מה ייתן לשון רמייה – התשובה: הלשון תגרום לדובר בה להיפגע בחצי גיבור שנונים עם גחלי רתמים. הנה, שלמותו של המזמור פתרה חלק מהשאלות שראשיתו הציבה בפנינו: המשורר מתלונן |
"אני שלום, וכי אדבר – המה למלחמה"; |
| שעה שאני קורא באוזניהם קריאת שלום – הם מכינים את עצמם למלחמה. |
|
חזרה לתוכן תהלים |
