שיחות בספר תהלים

כ׳ באב תשפ״ו · תנ"ך

גרבנזור עשוהי

"לארשי לוק"ב ורדושש תוחיש רחבמ
במסגרת "פרקי היום בתנ"ך"

תהלים יג: פן יאמר אויבי – יכולתיו


בפרק י"ג פונה המשורר אל ה'. אויביו מציקים לו ומבקשים להשמידו. המשורר חש שה'
.ונממ וינפ ריתסה
:עשרה לע רמאנ 'י קרפב

."חצנ האר לב וינפ ריתסה ,לא חכש : ובלב רמא"
:לאוש אוהו עשרה ירבד ומייקתי אמש ששוח דוד

".חצנ ינחכשת ,'ה ,הנא דע"
אם המזמור אינו אישי ודוד מדבר בשמו של עם ישראל, הרי לפנינו תיאור של עם עזוב
לגמרי בסביבת העמים שונאיו. נשקפת לו סכנת כליון, אין לו עוד כוח לעמוד, הוא
מתיירא שמא יגיע קיצו כעם. הוא שרוי ביגון. פתיחת המזמור כולה זעקת יאוש, ואבדן
עצות. ארבע פעמים שואל המשורר "עד אנה".
מלת השאלה "אנה", היא בדרך כלל שאלה על מקום, אך בצירוף התיבה "עד", היא
שואלת על זמן. רש"ר הירש אומר: כאן יתכן ושתי ההוראות כלולות בשאלה. עד לאיזה
מצב של עוני, עד להיכן ימשך מצבי? אך גם במשמעות הזמן: עד מתי? רש"י מעיר:

"עד אנה" – ארבעה פעמים כנגד ארבעה גלויות, ובשביל כל ישראל נאמר.
:וקזחיו ,וכרד תא ול ריאיש 'המ שקבמ ררושמה

"הביטה ענני ה' אלוהי, האירה עיני פן אישן המות".
המשורר משתמש בתפילה העוברת במסורת, מדור לדור בעם ישראל.

"פן יאמר אוייבי: יכולתיו, צרי יגילו כי אמוט".
:השמ לא ה"בקה רמוא ,לגעה אטח רחאל

"ועתה הניחה לי, ויחר אפי בהם ואכלם, ואעשה אותך לגוי גדול".
בתפילתו מזכיר משה את עניין תגובת הגויים:

"למה יאמרו מצרים לאמר,
ברעה הוציאם להרוג אותם בהרים, ולכלותם מעל פני האדמה"
ובסיום נאמר:

"וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו".
גם לאחר חטא המרגלים וחטא העם בעקבותיו, אומר ה' אל משה:

"עד אנה ינאצוני העם הזה, ועד אנה לא יאמינו בי,
.וברקב יתישע רשא תותואה לכב
אכנו בדבר ואורישנו, ואעשה אותך לגוי גדול ועצום ממנו"
גם כאן מתפלל משה:

"ואמרו הגויים אשר שמעו את שמעך לאמר:
מבלתי יכולת ה' להביא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע להם וישחטם במדבר. "
:בישמ 'הו

"סלחתי כדברך".
הרעיון שהקב"ה מבטל את גזרתו על העם מפני החשש מה יאמרו האוייבים מצוי גם
:וניזאה תרישב

"אמרתי אפאיהם, אשביתה מאנוש זכרם.
,רוגא בייוא סעכ ילול
פן ינכרו צרימו, פן יאמרו ידינו רמה,
."תאז לכ לעפ 'ה אלו
ולכאורה, מה איכפת לו לקב"ה מה יאמרו הגויים? מהו החשש שיתחלל שמו בגויים?
:וירבד הלאו .וניזאה תרישב קוספל ושוריפב ן"במרה בישמ וזה הלאשל

"והטעם בטענה הזאת, איננו כרוצה להראות כוחו בין שונאיו, כי כל הגויים כאין
נגדו מאפס ותוהו נחשבו לו, אבל ה' ברא את האדם בתחתונים שיכיר את בוראו
ויודה לשמו, ושם הרשות בידו להרע או להטיב, וכאשר חטאו ברצונם וכפרו בו
כולם, לא נשאר רק העם הזה לשמו, ופרסם בהם באותות ובמופתים כי הוא
אלוהי האלוהים ואדוני האדונים, ונודע בזה לעיני העמים, והנה אם ישוב ויאבד
זכרם ישכחו העמים את אותותיו ואת מעשיו ולא יסופר עוד בהם… והנה תהיה
כוונת הבריאה באדם בטלה לגמרי שלא ישאר בהם יודע את בוראו רק מכעיס
לפניו, ועל כן ראוי מדין הרצון שהיה בבריאת העולם שיהי רצון מלפניו להקים
לו לעם כל הימים כי הם הקרובים אליו והיודעים אותו מכל העמים".
מובן אפוא, שהקב"ה אינו חושש ממה יאמרו הגויים, אלא החשש הוא שאם עם ישראל,
שדרכו נודע ה' בקרב הגויים, יעלם מעל במת ההיסטוריה, לא תושג מטרת בריאת
האדם, שהאנושות תכיר בה' בכוחות עצמה. עונש שלא יובן על ידי האנושות, או יובן
:וששח לומ לא .ותרטמ תא איטחי ,הנוכנ אל

"טומא יכ וליגי ירצ"
'הב ונוחטיב תא ררושמה עיבמ

"ואני בחסדך בטחתי, יגל לבי בישועתך."
:ותעושת לע 'הל רישל לכויש הלאשמ עיבמ אוה

."ילע למג יכ 'הל הרישא"

תהלים יד: אין עושה טוב, אין גם אחד