שיחות בספר תהלים

מזמור קמ"ט כולל פסוק שהאוזן המודרנית כמו נבהלת לשומעו:

לעשות נקמה בגויים, תוכחות בלאומים,
לאסור מלכיהם בזיקים, ונכבדיהם בכבלי ברזל,
לעשות בהם משפט כתוב…"

האמנם רוצה המשורר לקחת נקם מן הגויים? האם נאה לקחת נקם? והרי פסוק ידוע הוא: "לא
תיקום ולא תיטור"!
כדאי לברר בירור קצר את משמעות המושג "נקם" במקרא, ולבדוק אם אמנם דבקה בו אותה
.ונב תררועמ הלימהש תיסינטסיא תושיגר

נתחיל אולי בסיפור קצר: לאחר השואה פורסמה סדרה של ספרים בשם "מן המוקד". אחד
הספרים האלה נשא את השם "לי נקם ושילם", והרעיון של הסיפור הזה היה: אסיר יהודי
שייבתמ ידוהיה .זוכירה הנחמ דקפמ תא גרוהו ודיל האבש תונמדזה לצנמ זוכיר הנחמב
במעשיו, מפני ש"לי נקם ושילם" – לאדם אין רשות לנקום!
האמנם? האמנם נקמה היא גמול אלוהי, ולאדם אין רשות ליטול חלק בה? האמנם מציג
המקרא עמדה לפיה חייב אדם להושיט הלחי השנייה למכהו, או שמא להפך?

נבדוק מספר מקומות בהן מופיעה הנקמה, ונראה מה יחס המקרא אליהם. לפני מות משה
:ול רמאנ

"נקום נקמת בני ישראל מאת המדיינים,
אחר תיאסף אל עמיך" (במדבר ל"א, ב).

משה מעביר את דבר ה' לעם, וניסוחו זהה לניסוח הפקודה שקיבל:

"היחלצו מאתכם אנשים לצבא,
ויהיו על מדין, לתת נקמת ה' במדין".

בנס שמש בגבעון, מופיע פסוק שירי:

"וידום השמש וירח עמד, עד יקום גוי אויביו,
.(גי ,י עשוהי) "רשיה רפס לע הבותכ איה אלה

שמשון קורא באזני פלשתים, לאחר ששרפו את אשתו ואת אביה:

"אם תעשון כזאת, כי אם נקמתי בכם, ואחר אחדל" (שופ' ט"ו, ז).

גם בתיאור מעשי ה' והנהגתו את בני אדם מופיעה הנקמה כדרך מקובלת של עונש על מעשי רע.

"אל נושא היית להם, ונוקם על עלילותם" (תה' צ"ט ח);
"אם בגוי אשר כזה לא תתנקם נפשי" (ירמיה ה, ט).

בדברי ישעיהו אנו מוצאים את הנקמה כמקבילה למשפט:

"הוי, אנחם מצרי, ואנקמה מאויבי…"

:ךשמהבו

"ציון במשפט תפדה, ושביה בצדקה".

בנבואות על הגוים מצויה לשון הנקמה.

"כי יום נקם לה', שנת שלומים לריב ציון"

קורא ישעיהו לאדום;

,תירפוגל הרפעו ,תפזל הילחנ וכפהנו"
.(ט ,דל והיעשי) "…הרעב תפזל הצרא התייהו

בנבואות יחזקאל מופיעה הנקמה רק לגבי אדום ופלשתים, העמים שהראו את אכזריותם כלפי
.ותלפמ תעב תומקנ וב ושעו ,לארשי

האם נוכל לגבש מכל אלה מסקנה בדבר יחס המקרא לנקמה? האם נוכל לאשר מפסוקים אלה
?יוחדו סואמ רבד הנה המקנ יכ ,הליחת ונשגרהש השגרהה תא
דומה כי ניתן להבדיל בין נקמת היחיד ברעהו – זו הנקמה שהמקרא דוחה אותה, וכולל אותה
בצווי "לא תיקום ולא תיטור את בני עמך", לבין נקמה במשמעות גמול צודק הניתן לאויבי
ישראל. הנקמה הזאת מוזכרת במקרא כביטוי לעונש המוטל על עם חוטא, עונש הבא לכפר על
חטאי העם, ועל הפגיעה שפגע בישראל ואלוהיו. על נקמה זו נאמר: "ישמח צדיק, כי חזה נקם".

:ונרומזמב ררושמה ללפתמ וז המקנל

יעלזו חסידים בכבוד, ירננו על משכבותם.
רוממות אל בגרונם, וחרב פיפיות בידם.
לעשות נקמה בגוים, תוכחת בלאומים.
לאסור מלכיהם בזיקים, ונכבדיהם בכבלי ברזל.
לעשות בהם משפט כתוב, הדר הוא לכל חסידיו הללויה!