שיחות בספר תהלים

מזמור א' בתהילים כולל את תאור הצדיק והרשע, והוא כפותח את מזמורי התהילים כולם.
:ק"דר בתוכ הז רומזמ לש ומוקמ לע

"וכלל דוד בזה המזמור תורת האדם, ומה שראוי לו לאדם לעשות בזה העולם, והגמול
והטוב לצדיקים, והעונש לרשעים. והוא מזמור נכבד מאוד, לפיכך החל ספרו בו".

הבה נעיין במזמור, ונראה כיצד כולל המזמור כל כך הרבה, בששה פסוקים קצרים.

המזמור מתחיל בתיאור דמותו של "איש". לא צדיק. לא רשע. איש. בפגישה ראשונה עם
האיש, אין אנו רואים אותו עושה משהו. אנו שומעים כי הוא נמנע מעשות דברים רבים.
שלוש קבוצות אנשים, או מוטב: שלוש השקפות עולם מתחרות על לבו של האיש הזה, והוא
עומד בפני שלושתם. הוא עומד בפני פיתוי הרשעים, החטאים והלצים. האיש שלנו "לא הלך
בעצת רשעים, לא עמד בדרך חטאים, ולא ישב במושב לצים". מהי האידיאולוגיה של כל
קבוצה? לאן הולכים הרשעים?

הוא האידיאולוג. דעתו מבוססת, והעצה שהוא נותן מלאה ומקיפה. המקבל את עצתו עשרה

צריך ללכת על פיה דרך ארוכה. האיש שלנו "לא הלך בעצת רשעים".

מה עושה האיש שלנו, כאשר הוא מצליח לעמוד בפני שלושת האידיאולוגיים המקיפים אותו?
במבט ראשון הוא נראה כל כך סתמי, כמעט הייתי אומר: בטלן. האיש הזה:

"בתורת ה' חפצו, ובתורתו יהגה יומם ולילה".

זה הכל? ובתיאור האיש הזה פותח ספר תהילים? וזהו "מה שראוי לו לאדם לעשות בזה
העולם", כפי שהצהיר רד"ק?!

לא, לא בדיוק. יש המשך לתיאורו של האיש. התיאור הופך מתיאור פרוזאי של מעשי האיש,
לציור משל. התיאור ממשיך:

"והיה כעץ שתול על פלגי מים,
אשר פריו ייתן בעתו,
,לובי אל והלעו
."חילצי השעי רשא לכו

הבה נבדוק. האיש שלנו הוא עץ, חזק, שיש לו מים תמיד. האם שכרו של העץ שהוא נותן
פירות לאחרים? או שמא שפע הפירות הוא שכרם של אחרים, ולא שכרו של העץ עצמו. האיש
שלנו, תכונתו העיקרית אינה במים שהוא מקבל מן הפלג הזורם לרגליו, אלא בפירות שהוא
נותן בעתם. "וכל אשר יעשה – יצליח". הוא עושה. הוא מצליח. הוא נותן לאחרים.

הנה, הצלחנו לבנות את דמות של איש המופת. שלושת ה"לאוים" שבהם מתחיל תיאורו, "לא
הלך, לא עמד, לא ישב" – אינם תכונתו העיקרית. אין הוא איש "לאו", הוא איש ה"הן".
"פריו ייתן בעתו"; "בתורת ה' חפצו"; "ובתורתו יהגה יומם ולילה".

הוא שלם עם דרכו. התורה שהוא חפץ בה, הוא פוגש אותה כאשר היא "תורת ה'" – אבל
לאחר שהוא עמל בה, אין היא עוד תורת ה', אלא "תורתו" שלו: "ובתורתו יהגה יומם
ולילה". הזדהותו עם דרכו מלאה.

הצדיק שלנו איננו פילוסוף. הפילוסוף דבק בעיון. גם הפילוסוף הוגה בתורתו יומם ולילה.
אבל הפילוסוף אינו מתרגם את תורתו למעשה: אין הוא נותן פריו; אין הוא עושה. הוא
.הגוה

הצדיק "פריו ייתן בעתו". ואילו הרשעים: "כמוץ אשר תדפנו רוח". הצדיק מסמל את
הגרעין, ואילו הרשע – את המוץ. הצדיק משפיע על החברה שהוא חי בתוכה, הוא משרת
אותם בפרי מעשיו, הרשע – מציע לחברה רק מוץ.

"על כן לא יקומו רשעים במשפט". הם ימשיכו לשבת, ישבו במושב הלצים.

שלוש דרכים מוזכרות במזמור: דרך חטאים, שהצדיק אף לא עומד בה; דרך רשעים, שסופה
אבדון; ודרך צדיקים – ועל דרך זו ההבטחה: "כי יודע ה' דרך צדיקים". הפועל "יודע" מבטא
במקרא את הקשר האמיץ, החושני, החוויתי. הקשר שבין דרך הצדיק לבין האל אינו קשר
עיוני-פילוסופי. הוא קשר של עשייה, של חוויה. "כי יודע ה' דרך צדיקים, ודרך רשעים
."דבאת

ונסיים בשאלה: תאור של עץ שתול על מים מופיע גם בירמיהו פרק י"ז. גם העץ המוזכר
בירמיהו י"ז נותן פרי, ובכל זאת: הפרי בתהילים פרק א' מסמל דבר אחד, והפרי בירמיהו
.ותונרקסלו ארוקה לש ותנובתל ריאשנ תאז – ירפ לכ למסמ המ .רחא רבד למסמ – ז"י