שיחות בספר תהלים

כ׳ באב תשפ״ו · תנ"ך

גרבנזור עשוהי

"לארשי לוק"ב ורדושש תוחיש רחבמ
במסגרת "פרקי היום בתנ"ך"

תהלים כב: אלי אלי למה עזבתני?


במזמור דבריה של דמות מעונה וסובלת. עינויי גוף ועינויי נפש. אויבים המשולים לחיות
רעות רודפים את הדובר ומצפים למותו. את הירושה, את בגדיו, הם מחלקים ביניהם עוד
בחייו. השונאים לועגים ובזים לאמונתו ולביטחונו בה'. את הסיבה לסבלו הוא תולה
:הנענ אלו 'ה לא ארוק אוה .ובזע 'הש הדבועב

"אלוהי, אקרא יומם ולא תענה".
הדובר במזמור מגיע כמעט לכלל ייאוש. הוא מרגיש כה קטן וסובל עד שהוא קורא:

"ואני תולעת ולא איש, חרפת אדם ובזוי עם".
ה"בקהמ שקבמו הווקת אלמתמ אוה וניתובאל למגש הבוטהו 'ה תואלפנ תא ורכזב לבא
שיושיעו. תקוותו היא כה גדולה עד שהוא מודה מראש לאלוהיו וקורא לכל העמים ולכל
.ותלודגבו 'הב ריכהל תורודה
בניגוד לדבריו בתחילת המזמור: "אקרא יומם ולא תענה" הוא אומר עכשיו:

"ומקרני רמים עניתני"…
"כי לא בזה ולא שקץ ענות עני, ולא הסתיר פניו ממנו, ובשועו אליו שמע".
במזמור לא נזכר מהי הצרה ממנה מבקש המתפלל להיוושע. מיהו המתפלל ומי הם אויביו?
נחלקו חכמים ומפרשים בשאלת זיהויה של הדמות הדוברת במזמור. האם מדובר כאן
.רוביצה לש רומזמ וא ,טרפ והשזיא לש תישיא הליפת אוהש רומזמב
:תוירשפא המכ עיצמ קרפל ושוריפ תליחתב ק"דרה

"…והם [כלומר חז"ל] אמרו: כי על אסתר נאמר זה, ועל ישראל שהיו בגלות באותו
.ןמז
ויש מפרשים אותו על דוד בעודנו בורח מפני שאול.
והנכון, כי איילת השחר נאמר על כנסת ישראל שהיא בגלות הזאת. וסוף המזמור
יוכיח, וקראה 'אילת השחר' כמו שהמשיל אותה בשיר השירים בצבאות או באילות
השדה… ועתה היא בחשכה בגלות הזאת כאילו היא נשכחה ונעזבה וקוראה מן
הגלות: 'אלי אלי למה עזבתני?' והוא בלשון יחיד, על עם ישראל יחד, שהם כאיש
."דחא בלבו תולגב דחא
תא ראתמה טרפ לש ורומזמ אוה רומזמה יכ העד דחא דצמ שי ק"דר הנמש תוירשפאב
מצבו, אסתר או דוד, ומצד שני דעה כי האני הדובר במזמור הוא עם ישראל. רש"ר הירש
רואה אף הוא במזמור מזמורו של עם ישראל וזו לשונו:

"מזמור זה עידוד מצד ההכרה שהנה הבוקר ממשמש ובא למי שעודנו שרוי באישון
לילה. ישראל הוא, ישראל המבטא את רגשותיו בחשכת גלותו. ליל הצרות מקיף
אותו, ליל האובדן הנשקף. הוא מרגיש כאילו ה' עזבו ; עם כל זאת הוא יודע שלא
פסק יחסו אל ה', וכשם שהוא זוכר את הישועה אותה מצאו אבותיו בה' בכל
צרותיהם, כן הוא מטפח, נוכח עיני שונאיו, את זיכרון כל הדברים שהיו לו עד כה
לעידוד ולסעד, וזה נותן לו את כוח ההבלגה על כל ההפסדים החיצוניים ואת
הביטחון בתשועת ה' העתידה לבוא. עתה מרוממת אותו הצפייה לשמש מבשר דבר
ה', מדרגה אשר הוכשר לה דווקא בניסיונות הסבל שעברו עליו ושעמד בהם. והוא
נעשה מבשר תחילה לצאצאי עמו בלבד ואחר כך לכל האנושות שתבוא לידי הכרה
בממשלת ה', תשתעבד בעצמה לרצונו ותגיע לאושר הניתן להשיג בארץ ולהנאת
החיים האמיתיים. חזיון העתיד מלא האור המתפתח מתוך ליל הגלות היהודית –
הלוא הוא השחר, אור הבקר המנבא רוב טוב, אשר אותו יביאו מבשרי האור של יום
ישראל ויום העמים המתעתד לבוא".
מפרשים חדשים רואים בפרק מזמור של פרט, יחיד סובל המספר על צרותיו. לדעתו של
שרע לע בכושה ללפתמה .ותכממ האופר שקבמ אוהו השק הלחממ ללפתמה לבוס לקנוג
:ובצמ תא ראתמ יווד

"כמים נשפכתי, והתפרדו כל עצמותי, היה ליבי כדונג, נמס בתוך מעי.
."ינתפשת תומ רפעלו ,יחוקלמ קבדומ ינושלו ,יחוכ סרחכ שבי
האויבים הם אלה המוצאים להם שעת כושר ללעוג לו על אמונתו בה'. הם מתלוצצים על
דברי הביטחון בה' שהוא משמיע תמיד.

.שאר ועיני הפשב וריטפי ,יל וגיעלי יאור לכ"
גול אל ה', יפלטהו, יצילהו, כי חפץ בו".
הם מצפים לקצו וכבר מחלקים בדמיונם את רכושו ביניהם:

"יחלקו בגדי להם ועל לבושי יפילו גורל".
למשמע הלעג הוא מתחזק בביטחונו בה' ומתפלל אליו מן המצוקה הקשה.
סיום הפרק הוא אופטימי. המשורר מתאר את ההודאה שיודה לה' לאחר תשועתו. הוא
יהלל את ה', יערוך סעודת הודיה ויקריב שלמים. חבריו יצטרפו לסעודה וישבחו אתו את
.'ה

"מאתך תהלתי בקהל רב. נדרי אשלם נגד יראיו.
יאכלו ענוים וישבעו יהללו ה' דורשיו…"
ישועתו תביא את כל הגויים להכיר במלכות ה'. הכל יספרו את ישועת ה' מדור לדור.

"יזכרו וישובו אל ה' כל אפסי ארץ
וישתחוו לפניך כל משפחות גוים
כי לה' המלוכה ומושל בגוים
אכלו וישתחוו כל דשני ארץ, לפניו יכרעו כל יורדי עפר, ונפשו לא חיה
רודל ינדאל רפוסי ונדבעי ערז
יבואו ויגידו צדקתו לעם נולד כי עשה"


תהלים כג: ה' רועי לא אחסר