שיחות בספר תהלים

כ׳ באב תשפ״ו · תנ"ך

גרבנזור עשוהי

"לארשי לוק"ב ורדושש תוחיש רחבמ
במסגרת "פרקי היום בתנ"ך"

:ג םילהת
ה' מה רבו צרי, רבים קמים עלי


הסמיכות של פרק ג' לפרק ב' היא סמיכות של ניגוד. פרק ב' הוא שיר מזמור לכבוד מלך, משיח
ה', הגובר על כל אויביו בעזרת ה' התומך בו. לפי הפרשנים הפשטנים המלך הוא דוד, שעליו
דוד תא גיצמ 'ג רומזמ .הגספב אצמנ דוד 'ב קרפב .'הב הרכהל תושונאה תא איבהל לטוה
בשעותיו הקשות: כאשר עליו לברוח מפני אבשלום בנו.
בשמואל ב' פרקים ט"ו-י"ט מסופר על מרד אבשלום באביו. מרד שהוא אחד מן העונשים שנענש
דוד על מעשה בת שבע: תחילה מת הילד שנולד בחטא. אחר כך מענה אמנון את תמר ושוכב
אתה, אבשלום הורג את אמנון. בהמשך מורד אבשלום ושוכב עם נשי אביו לעיני ישראל. את
מסכת העונשים מסיים מותו של אבשלום. בשרשרת העונשים הזאת מתקיימים דברי נתן
:שרה תשבכ לשמ רחאל ורמאנש ,איבנה

"ועתה לא תסור חרב מביתך עד עולם…
כה אמר ה' הנני מקים עליך רעה מביתך ולקחתי את נשיך לעיניך ונתתי לרעיך,
ושכב עם נשיך לעיני השמש הזאת."
בהקדמה לפירוש הפרק אומר ר' שמשון רפאל הירש:

לארשיב תמאה תרוסמ איה הקוחר המכ דע הרומ ,אפוג תאזה תוישרפה תוכימס"
מאידיאליזציה של האישים הדגולים שלנו, רחוקה מלשוות להם דמות על אנושית,
נקייה מחטא. ואדרבא, באור האמת הזאת חולשותיהם וחטאיהם מטעימים לא פחות
מאשר מעלותיהם, את הכרת החוק המוסרי. אין תורת אמת מכסה על שום חטא, מראה
היא על צדקת ה' הבלתי משוחדת בהטילה אף על בחיריה את כל כובדה של הכפרה
ומורה בדוגמתם אף לבני תמותה בעלי מוסר רעוע, שלא יפלו ברוחם בתעיותיהם, אלא
להפך, למצוא שוב את הדרך משפלותם אל הרום הבהיר של קירבת אלוהים…
דוד המלך, נתפס בתאוות היצר, הפר את המוסר ואת אושרו המשפחתי של אחד מנתיניו,
ותוכלמ סכ תא ונממ לזגש ,ורשבו ומצע ,ונב ינפמ ותחירבב ונווע תא התע אשונ אוהו
וביתו. קצף עמו, תוכחתו והאשמתו, מביאים אותו לידי ייאוש, ובעצם העובדה שהוא
שכב, ישן והקיץ שוב – הוא מוצא את הביטחון שה' לא נואש ממנו, ובכך הוא מביע ללב
כל השקועים בחטא ויגון את הנחמה ואת עוז הרוח שאי אפשר לגזלם לעולם: איש אשר
ה' מניחו לקום משנתו לקראת יום חדש, מובטחת לו בזאת עזרת ההשגחה העליונה
במאמציו לשוב ולזכות בטוהר חיים ושמחת חיים".
על אבשלום מספר הכתוב:

"ויגנב אבשלום את לב אנשי ישראל. והעם הולך ורב את אבשלום."
:עידומו דוד לא אב דיגמה

"היה לב איש ישראל, אחרי אבשלום.
ויאמר דוד לכל עבדיו אשר אתו בירושלים קומו ונברחה, כי לא תהיה לנו פליטה מפני
… "םולשבא
וחרבב" :החירבה לש תושקה תועשב הזה רומזמה תא רמא דוד יכ ונתוא תדמלמ 'ג קרפ תרתוכ
מפני אבשלום בנו." את העובדה שעם רב הלך עם אבשלום מביע דוד בשימוש משולש במילות
:יוביר

"ה', מה רבו צרי, רבים קמים עלי,
רבים אומרים לנפשי, אין ישועתה לו באלוהים סלה."
למרות שהוא שרוי בסכנה חמורה, משום שאויביו מקיפים אותו, אין הוא מאבד את ביטחונו
בה', והוא סמוך ובטוח שה' יצילו. כדאי לשים לב לשינויים בכינויי הקב"ה. דוד פונה אל ה',
בשם הויה. "ה' מה רבו צרי", "ואתה ה' מגן בעדי". לעומת הקמים על דוד, האומרים: "אין
ישועתה לו באלוהים", דוד עומד עתה מול האלוהים הדן אותו על חטאיו, מתפלל דוד:

. "הלס ושדק רהמ יננעיו ,ארקא 'ה לא ילוק"
:הדרח לש הריווא איה קרפה תליחתב הריוואה

"ה' מה רבו צרי, רבים קמים עלי" .
לאחר שדוד שוכב וישן – החרדה אינה טורדת שינה מעיניו – וכשהוא מקיץ משנתו, מתחלפת
תחושת הפחד בתחושת ביטחון:

"לא אירא מרבבות עם אשר סביב שתו עלי.
,יחל יביוא לכ תא תיכה יכ יהולא ,ינעישוה 'ה המוק
שיני רשעים שיברת."
:ורמא דוד לש ויפדור

"אין ישועתה לו באלוהים",
ולעומתם קורא דוד:

. "יהולא ינעישוה"
. "העושיה 'הל"
המזמור כולו נאמר בלשון יחיד: צרי, עלי, אקרא, ויענני, הושיעני. ורק בסיום עובר המשורר
ללשון רבים: "עמך", "על עמך ברכתך". דוד אינו מבקש רק את טובתו האישית, אלא את טובת
.ומע
המעבר מתפילת היחיד ובקשותיו לתפילה לשלום הכלל, לבקשה שה' יברך את עמו, הוא מעבר
שכיח במזמורי תהילים.


תהלים ד: בצר הרחבת לי, חונני ושמע תפילתי