שיחות בספר תהלים

:דודל תניגנ לע חצנמל
שמעה אלהים רנתי הקשיבה תפלתי:
מקצה הארץ אליך אקרא בעטף לבי בצור ירום ממני תנחני:
:ביוא ינפמ זע לדגמ יל הסחמ תייה יכ
אגורה באהלך עולמים אחסה בסתר כנפיך סלה:
כי אתה אלהים שמעת לנדרי נתת ירשת יראי שמך:
ימים על ימי מלך תוסיף שנותיו כמו דר ודר:
ישב עולם לפני אלהים חסד ואמת מן ינצרהו:
כן אזמרה שמך לעד לשלמי נדרי יום יום:

:ררושמה ירבד תא ארקנ

מדוע נזכר המתפלל באלוקיו רק בהיותו במלחמה רחוקה? מדוע בארץ לא התפלל במסירות
:וירבד תא עמשנ .התופירח לכב תאזה הלאשה תא לאוש שרדמה לעב ?תאזכ

עובדה: הדרך אל האלוהים עוברת את מסלול הכאב והצער "תשב אנוש עד דכה, ותאמר
שובו בני אדם" – עד דכדוכה של נפש. כאשר הנפש מדוכדכת, זוכר האדם את האלוהים.
הבדיחות של הליצנים אינן מדברות אז אל ליבו.

והדרשן ממשיך וזועק: מה שאתם זוכרים עכשיו, אל תשכחו כאשר תשובו מן המלחמה. את
שאתם יודעים בימי מלחמה – זכרו גם בימי שלום. התחילו את התפילה מקצה הארץ. סיימו
כאשר אתם בבתיכם בשמחה ובאושר.