המרגיז בתופעה הזאת הוא העובדה שאין הסבר למה שקרה. "ואבד העושר ההוא בענין

רע". מהו העניין הרע? מי גרם לו? האם אפשר היה למנוע אותו? עניין רע. ובגלל העניין

הרע הזה עבד אדם כל חייו, הצליח להיות עשיר, וכשהוא ראה בדמיונו את בנו יורש אותו –

הולך כל עושרו לאיבוד בעניין רע. מה קרה שם? מפולת בבורסה? שוד? פשיטה של מס

הכנסה? שכח האיש את מספר חשבון הבנק הסודי שלו?

"עניין רע" – האיש נותר בלא כלום; הבן נותר בלא כלום.

:תפסונ הנומתו

.

כמה אזלת יד מתוארת בתמונה זו. ממש קיומם של חוקי מרפי. שום דבר אינו מצליח לפי

התכנית; שום דבר אינו מתאים: קלי הרגלים אינם מצליחים לרוץ; הגיבורים אינם

"עת ופגע יקרה את כולם". מצליחים במלחמה; החכמים רעבים; הנבונים עניים;

"כי גם לא ידע האדם את עתו, כדגים שנאחזים במצודה רעה". :רתוי דוע זיגרמ דייצה עודמ

המצודה רעה? האם הדיג יסכים לקביעה כי רשת הדייגים שלו היא רשת רעה? קוהלת רואה

"כדגים שנאחזים במצודה רעה,את ההתרחשויות שבעולם כאילו הן מכוונות נגד האדם:

הדג אינו יודע מדוע הוא נלכד; יתירה מזו: אין כל משמעות וכצפורים האחוזות בפח".

לעובדה שדג א' נלכד ברשת; ודג ב' הצליח לחמוק ממנה. בעולם הדגים הכל פועל באופן

מקרי. הדייג מצליח לאסוף אלף דגים – אבל אין הוא רודף אחרי דג מסוים; גם אין משמעות

לכך שדג אחד נלכד ורעהו נמלט.

תמונת הציפור האחוזה בפח תהיה חריפה עוד יותר אם נעמיד מולה את התמונה של

הציפור הנמלטת מן הפח, מספר תהילים:

בתהילים – נשבר הפח, והציפור נמלטה ברגע האחרון; בקוהלת ניצח הפח. בני האדם הם

כציפורים האחוזות בפח.

איזו תשובה משיב קוהלת לקיומו של הרע בעולם? התשובה בקוהלת אינה חד משמעית.

מצד אחד הוא כמו הופך את העצב למטרה:

מאידך הוא מאשים את האדם בכל הרע:

"וגם לב בני האדם מלא רע והוללות בלבבם בחייהם."

ושוב חוזר הוא וקובע כי האדם צריך לסמוך על כוחו בלבד:

ולבסוף הוא מגיע למסקנה הדתית:

מעניין להשוות את דברי קוהלת לתמונת העולם אותה מתאר רמב"ם. רמב"ם, כמו

פילוסופים אחרים, עוסק בשאלה הזאת: מה מרובה יותר בעולם – הטוב או הרע; הסבל או

ההנאה. רמב"ם מצטט דברי פילוסופים מוסלמיים הטוענים כי העולם בעיקרו רע; ואם

אתה משווה את כמות הסבל שבעולם לכמות השמחה והעונג, תמצא כי העולם בעיקרו רע

.ביאכמו

הניתוח שמנתח רמב"ם דברים אלה מעניין ומרתק, ולא נוכל להביא כאן אלא מעט מדבריו.

הדברים מפורטים במורה נבוכים, חלק ג', פרק י"ב.

הטענה שטוען רמב"ם היא זו: כאשר אתה קובע כי העולם רע, וכי רב בו הסבל, אתה כמו

מניח הנחה שלא ביטאת אותה במילים. אתה מניח כי אתה הוא תכלית העולם, וכי מן

העונג או הסבל שאתה סובל, אפשר להסיק על העולם כולו. מכאן שאם אתה אדם

ליבראלי, ואינך בטוח כי האדם הוא תכלית העולם; או אם גישה מדעית לך, ואינך מחפש כל

תכלית בקיומו של העולם – אין לך רשות לשאול על הטוב והרע שבעולם.

אם כן: הטענה כי הרע בעולם מרובה מן הטוב מבוססת על ההנחה כי העולם קיים בשביל

האדם. לפי טענה זו האדם הוא נזר הבריאה, והעולם צריך להתנהל בהתאם לנוחיות של

.םדאה

ממשיך רמב"ם ושואל: ואם אתה, האדם, עושה מהפכות מיותרות, ואתה סובל בשל כך – מי

גרם לסבל זה?

וממשיך רמב"ם ושואל עוד: ואם אתה, האדם, מחליט שאתה צריך מערכת כלי כסף יקרה;

ושכנך מחליט שהוא צריך מערכת כלי זהב; ושכן שלישי מחליט כי הוא צריך טבעת יהלום

לאשתו – ואתם נכנסים לתחרות ההורסת את שלושתכם; וכאשר אתם נכשלים ונופלים,

אתם באים בטענות אל העולם והרעות המרובות שבו – מי בעצם אשם ברעות אלה,

העולם; בורא העולם; או אתם, שהתחלתם במרוץ בלי שאתם יודעים מדוע בעצם אתם

!?םיצר

אלה שידעו את חכמת המציאות, כותב רמב"ם, הם מבחינים בחסד ובטוב שבעולם. "כל

הלא לכ :הזה קוספה תא ם"במר שרפמ ."ויתודעו ותירב ירצונל ,תמאו דסח 'ה תורמא

השומרים את טבע המציאות ומצוות התורה – אלה חשים את החסד והאמת שבניהול

העולם. טבע המציאות, טוען רמב"ם, לדעת לקבל מן העולם את מה שאדם באמת צריך.

אם אתה רוצה צלחת זהב, אתה חוטא לחוקי העולם; אם אינך שומר את מצוות התורה,

אתה מפר את סדרי העולם. אם כך עשית – לא על ה' תלונתך!

מסקנתו של רמב"ם דומה לזו של קוהלת, אם כי נקודת המוצא שלו שונה:

.ערב לקתת אלו – הרותה יקוח לעו עבטה יקוח לע רומש