לרבינו שמואל בן מאיר (הרשב"ם ) פירוש על קהלת

מלה כפולה על הולך אל דרום וסובב, לומר שהוא סובב סובב סובב הולך הרוח, .ו

והולך כל הרוחות שבעולם,
וכן חוזר וסובב חלילה לעולם בכל הקפותיו וסיבוביו, שהוא שב ,חורה בש ויתוביבס לעו

והולך בכל הרוחות שבעולם. אבל אדם, היום כאן ומחר בקבר, ומעשיו נפסקין, שלא יזכר עוד,
על כן נאמר 'מה יתרון לאדם'.

שאם יתמלא לא יהיו הנחלים הולכים עוד אליו.והים איננו מלא, .ז

גם למחר הם שבים והולכים אל הים, אל מקום שהנחלים הולכים שם הם שבים ללכת,

שלא יניחו הנחלים מנהגן ומרוצן. אבל אדם מניח מנהגו ווסתו להיות בטל מעולמו. הכל מוסב
על 'מה יתרון'.

כל מעשה עולם יגיעים הם, שאין איש יכול לספר ולדבר כולם.כל הדברים, .ח

.תודלונה תא הפצמ אוה דימת יכלא תשבע עין לראות,

תמיד אזן שומעת ותאבה לשמוע את המעשים שנעשים בעולם.ולא תמלא אזן משמוע,

על שם שהאוזן חלולה נופל בה לשון מילאוי.,אלמת אל

לשון עיף ויגיע (דברים כ"ה י"ח).,םיעיגי


המ ומה יתרון לאדם בכל אלה, מה שהיה כבר הוא שיהיה עוד להבא, ,היהש המ .ט

שאין דבר חדש תחת השמש. ,אבהל דוע השעיש אוה ,רבכ השענש


שהרי יש לך דבר אחד בעולם שיאמר אדם לחברו ראה זה דבר חדש הוא בעולם, ואין .י

דבריו אמיתין שכבר היה לפנינו כדבר הזה.

מוסב על מה יתרון לאדם.אין זכרון לראשונים, .אי

בני אדם שנבראו לפנינו בעולם, אין להם זכרון, שכבר מתו ואבד זכרם.,םינושארל

עם אותן שיהיו לא יהיה להם זכרון עוד,שיבואו אחרינו בעולם וגם לאחרונים

באחרית הימים של אחרונים, כי כולם ימותו ולא יזכרו עוד. שאם ימות אדם ,הנורחאל

אחד היום, לא יולד לעולם אדם כמוהו, שאין בני אדם דומין זה לזה. אבל שאר בריות מתות
יש להם זכרון, שאם תמותו אלו היום, תוולדו למחר דוגמתן בעולם, ועל כן יאמרו הרואים
בריה זו דומה לבריה פלונית שעברה מן העולם, נמצא שיש להם זכרון לשאר בריות. מה שאין
כן באדם על כן נאמר מה יתרון לאדם.

שהרי הייתי מלך ומפני גדולתי היה לבי פנוי.,תלהק ינא .בי


במעשה עולם, ומצאתי שהוא ענין רע נתן הקב"ה ,המכחב רותלו שורדל והיתתנו .גי

להתנהג בם. 'ענין' מהפעל של ה"י ענה. וכל 'לענות' מן 'ענה', ועל כן הוא נופל על לבני אדם

לשונו, כאשר יאמר 'קנין' 'לקנות' מן 'קנה', 'בנין' 'לבנות' מן 'בנה', כן יאמר 'ענין' 'לענות' מן
'ענה'. לשון אחד לשניהם.

ורצון רוח ורעות מן פעל של רעה, כמו 'דמות' מן 'דמה' 'רעות' מן 'רעה' ,חור תוער .די

'ענות' מן 'ענה'. רוח טלנ"ט בלע"ז.

שאם עוות אדם את מעשיו, אינו יכול להיות מתוקן במעשיו מעוות לא יוכל לתקון, .וט

.ה"בקה ינפל הליחתבכ
כופל מלתו, ואם חסר שום דבר, אותו חסרון אינו יכול להיות עוד מינוי וחסרון לא יוכל,

וספור עם המותר שנשתייר.

.ז'עלב ימיישניפ דברתי אני עם לבי, .זט

וכך אמרתי.,רמאל

יותר מכל החכמים שהיו לפני בירושלים קודם שנולדתי.,לכ לע


כמו ולדעת, וכן דעת מה יעשה ישראל כמו לדעת.,תעדו .זי

.ללוהמ יתרמא קוחשל ומכ ,תוללוה

.המכח תעדל לע ונושל לפוכו המכח ,תולכשו

לשון ריצוי כמו ורעות רוח. וכאשר יאמר 'צביון' מן 'צבה', 'אביון' מן 'אבה', 'עליון' ,ןויערו

מן 'עלה', 'הגיון' מן 'הגה', כן יאמר 'רעיון' מן 'רעה', לשון ריצוי.

שהרי ברוב חכמתו מחשב ומעמיק על ראות עיניו ומתוך כך כועס ,המכח בורב יכ .חי

.סעכ בורב
כופל מלה, שמתוך שהוא מוסיף חכמה יתרה ודעת הרבה, מחשב ומעמיק במעשיו ,ףיסויו

של הקב"ה שהוא עושה בעולם, על מה הוא עושה אותם, שאינו יכול לעמוד עליהם, ומתוך רוב
מחשבותיו כועס ומוסיף מכאוב: