מלכים א, פרקים כ, כב: מלחמת אחאב וארם

:הז אשונב וננוידב ונינפב תודמוע תויזכרמ תויעב שולש

א. מדוע זכו מלחמות אלה, ופרשת היחסים עם ארם בכללותם, לפירוט כה רב?

ב. במלחמה השנייה זכה אחאב לניצחון גדול ביותר (פסוק כט) ואף לנס גלוי: "וינסו הנותרים
אפקה אל העיר ותפל החומה על עשרים ושבעה אלף איש הנותרים". נס זה של נפילת החומה
ארקמב ראותמ אוה ירה ?תאזב באחא הכז המב .עשוהי ינפל וחירי תומוח תליפנ תא ריכזמ
כמלך רשע, שבזמנו הגיע נגע עבודה זרה לשיא חדש:

פתרונן של שלוש בעיות אלה קשור זה בזה, והוא מציב בפנינו שאלה חינוכית ממדרגה ראשונה,
המצדיקה דיון מפורט במלחמות שבין אחאב ובין בן-הדד. אך לפני שניגע בבעיה רבת-ערך זו,
נדון בשלוש הבעיות הנזכרות.

במקרא מתואר מסר חינוכי מסוים גם כלפי בן-הדד ועמו: שיכירו בעקבות כישלונם באפסות
אליליהם (פרק כ, פס' כח). מצינו כן גם אצל פרעה מלך מצרים וכן במקומות אחרים בתנ"ך. אך
ברור מן התיאור כולו כי אותם ניצחונות באו למען למד את אחאב ובני דורו את אפסות אמונתם
באלילים ואת הכרתם בעזרת ה' ובעליונותו. חז"ל הסבירו כי אחד מגורמי הניצחון באותם ימים
היה האחווה הפנימית ששרתה בין בני ישראל, שלא היו בהם מלשינים. אך ברור כי בנוסף לכך
ויתומחלמו ויתורוק רופיסב הריתי תוכירא וניצמ אל ירהש ,רתוי קימעמ יכוניח רסמ שפחל ונילע
של כל מלך אחר בספר מלכים, לאחר פילוג הממלכה, מעין זו המצויה בתיאור מלחמותיו ומעשיו
.באחא לש

נראה, כי כדי להבין את הגורמים ואת המשמעויות לנסים שנעשו לאחאב, עלינו לראות את
הדברים בפרספקטיבה רחבה. יש לזכור כי אחאב וישראל זכו לנס גלוי לפני כן: הבצורת הכללית
והממושכת, ובמיוחד האירועים בהר הכרמל, ששיאם בירידת האש מן השמים על המזבח שבנה
אליהו (פרק יח). המטרה שם ברורה היא: להוכיח על-ידי אותו נס גלוי את אפסות האלילים
לעומת כוחו של ה' ("עד מתי אתם פסחים על שתי הסעפים"). נראה, כי אותה תכלית מצויה
בנסים שאירעו במלחמות עם ארם. אין זה מקרה כי הנביא אומר לאחאב מראש בשם ה': "ונתתי
את כל ההמון הגדול הזה בידך וידעתכם כי אני ה'" (פרק כ, פס' כה).

הייתה זו שעה גורלית בחיי האומה. העבודה הזרה בימי אחאב לבשה אופי חמור ביותר. פולחן
יהולאב תטלחומ הריפכ וב היה – לארשי תכלממ לא לבזיא ידי-לע רדחוהש – ינודיצה לעבה
ישראל, וייחוס הכוחות המתגלים בטבע לאלוהי צידון. (ראה על כך, למשל, באנציקלופדיה
המקראית בערך "בעל"). האירוע הגדול בהר הכרמל לא הספיק. אמנם העם כולו, ויש להניח
כי גם אחאב עצמו, התרשמו עמוקות מאותו מעמד מרומם, כמפורש בכתובים, אך הייתה זו
והילא לש ותחירב .העפשה התוא לטבל הגאד ,הרשאה יאיבנ ידי-לע ,לבזיא .העשל תולעתה
בשל רדיפותיה, היא עדות ברורה לכך. גם אכזבתו ורצונו למות ולהפסיק את שליחותו הנבואית
מקורן באותה אכזבה גדולה לאחר האירוע המיוחד במינו.

עתה ניתנת לאחאב, לשרי צבאו, לחייליו וכמובן לזקנים ולעם כולו, עדות נוספת לאפסות האלילים
ולעליונות ה'. השליחויות הנבואיות השונות המתוארות בפרק כ' (עוד לפני הקרבות) באו לשם כך.
זוהי דרך של חינוך על-ידי תמריץ חיובי, לאחר שהדרך הראשונה, על-ידי ענישה (הבצורת
.שממ לש תוריפ האשנ אל (תכשוממה

יש בכך הסבר משוער לניצחונות הגדולים. לפנינו השאלה הגדולה ביחס להתנהגותו של אחאב,
שהפך את דברי הנביא והחיה את בן-הדד בניגוד לכל שיקול צבאי מסתבר. את התשובה למעשה
זה של אחאב מוצאים אנו במקור חיצוני. בתעודה אשורית מספר המלך האזורי שלמנאסר
השלישי על מלחמה גדולה שהוא ניהל כנגד ברית של עמי המזרח התיכון, כאשר בראשם עמדו
אחאב ובן-הדד. המקור מתאר את הקרב שהתנהל בעיר קרק הסמוכה לנהר פרת בשנת 853
לפני הספירה. התעודה מובאת כאן לפנינו בתרגום עברי:

יצאתי מן הפרת וקרבתי לחלב. אנשי חלב יראו להילחם (בי) ואחזו ברגלי. כסף זהב – מסיהם
גלחרא לש וירע יתשל יתברקו יתאצי בלחמ .בלח לש דדא לאה ינפל תונברוק יתברקה .יתלביק
ולכיה יצפח(ו) ושוכר ,וללש תא יל יתאצוה .ותוכלמ ירע – נגראו גרב ,נדא תא יתדכל .יתמחה
,יתסרה ותוכלמ ריע רקרק תא .יתברק רקרקלו יתאצי נגראמ .שאב ויתולכיה תא יתצה(ו)
.יתפרש שאב יתברחה

(ח' תדמור, בתוך: תולדות עם ישראל בימי קדם, עמוד )120

התנהגותו של אחאב, לאור אירוע זה, לובשת אור שונה לחלוטין. "ואני בברית אשלחך. ויכרת
לו ברית וישלחהו" (פרק כ, פס' לד). כתובים אלה רומזים לברית הצבאית שכרתו אחאב ובן- הדד
כנגד אשור. מסתבר כי אחאב חשש שאם הוא יהרוג את בן-הדד וישתלט על ארצו, יעמוד לבדו
מול האויב הגדול: אשור. הוא הניח שסיכוייו לעמוד מול אויב חזק זה קלושים המה. מכאן שניצחון
מוחלט על בן-הדד וכיבוש ארם יהיו מעין "ניצחון פירוד", ניצחון לשעה שבעקבותיו הוא עלול
לנחול מפלה כללית. הוא נהג, אם כן לכאורה, כמדינאי המרחיק ראות והחפץ את טובת עמו
וטובת ארצו. תכונות חיוביות אלו מצויות גם בפעולות אחרות של אחאב, כפי שיצוין להלן.

בעובדות אלו יש משום הסבר לבעיה שעלתה מן השאלה השנייה שהוצגה לעיל. אך היא מעוררת
בעיה גדולה חדשה: מדוע, אם כן, קצף הקב"ה על אחאב קצף כה גדול?

"כה אמר ה' יען שלחת את איש חרמי מיד, והיתה נפשך תחת נפשו ועמך תחת עמו" (פרק כ,
פס' מב). הרי המניע למעשהו של אחאב היה לכאורה פטריוטי ביותר. הוא אף ויתר למענו על
כבוד אישי גדול ביותר שהיה נופל בחלקו לו הכה את בן-הדד ואת ארם מכה שלמה. לא היינו
יכולים לטפל בבעיה חשובה זו – אשר מבחינה חינוכית ערך ראשון במעלה לה – בלא הכרת
התנאים ההיסטוריים שהביאו להתפתחות העניינים כפי שתוארו לעיל. יש להניח כי זהו המסר
החינוכי העיקרי של היחידה כולה. אשר על כן ראוי הוא לדיון יסודי. לפנינו התנגדות עקרונית
לכריתת ברית צבאית עם עמי נכר. בכל הבריתות הצבאיות שנכרתו עם עמי נכר מצויה עדות
על השפעה רוחנית שלילית ביותר. העדות הטובה ביותר לקשר שבין ברית מעין זו ובין קבלת
התרבות האלילית הנוכרית מצויה בברית שכרת אחז מלך יהודה עם תגלת פלאסר מלך אשור
(מלכים ב, פרק טז). עוד בהיותו בדמשק, מיד לאחר כריתת הברית, מבקש אחז מאוריה הכהן
לבוא מירושלים אל דמשק ולבנות לו מזבח דומה לזה המצוי בה גם בחצר המקדש. לא בכדי
מוקדשים פסוקים הרבה לאירוע זה באותו פרק. אף חזקיהו המלך, שהיה נאמן למצוות ה'
רתויב הפירח החכותל הכז המוד אטחב אטחש רחאל – רתויב יבויח רואב ארקמב ראותמו
ולנבואה כי בעלי בריתו (בבל) עתידים להגלות את זרעו אחריו (מלכים ב, פרק כ).

בבריתות מעין אלו טמונה למעשה ההשקפה כי הניצחון הוא ברוב חיל וכוח. בשעה שאחד
המסרים החינוכיים החשובים שבמקרא כולו הוא כי קיום מצוות התורה והליכה בדרכי ה' הם
הערובה האמיתית לניצחון. אחאב ודאי צריך היה להיוועץ בנביא, שבישר לו מראש על כל
האירועים עם בן-הדד ומה לעשות בארם בשעה שהאויב האשורי ניצב בשער. הוא הדין באחז
ובחזקיהו, שצריכים היו להיוועץ בנביא ישעיהו שפעל בזמנם. יש להדגיש עובדה זו כדי להימנע
מן הסכנה שתלמידינו, מתוך פשטנות יתירה, יעבירו באופן אוטומטי מסרים אלה לאירועים
אקטואליים שבימינו, מבלי לבדוק את הבעיות בהיקפן המלא.

עדות ברורה לכישלון "המדיניות הנבונה" של אחאב עולה מן המלחמה השלישית: עם סיום הקרב
כנגד אשור חוזרת היריבות הישנה עם בן-הדד למקומה, ואחאב נופל בקרב. הוא אף לא למד
דברים אחרים מן הנסים שאירעו לו. פרק כא – המפריד בכוונה מלאה בין המלחמות השונות
ישעממ דחא תא ראתמ – (בכ קרפב תרכזנה – הנורחאהו כ קרפב תורכזנה – תונושארה יתש)
העוול החמורים שנעשים תחת מלכותו של אחאב: הריגת נבות והחרמת כרמו על-ידי איזבל למען
אחאב. אמנם אין אחאב עצמו מבצע אותו מעשה נורא, אך הוא פסיבי ונותן לאיזבל לבצע את
זממה. כדברי הנביא: "במקום שליקקו הכלבים את דם נבות, שם לקקו הכלבים את דמו של
אחאב". יתר על כן, כשם שאחאב התעלם מדברי הנביאים בשם ה', בכרתו ברית עם בן-הדד
ובהשאירו אותו בחיים, כן הוא מתעלם מדברי מיכיהו בן ימלא, המייעץ לו לא לצאת למלחמה
.תישילשה

אירועים אלה כולם, בפרספקטיבה רחבה זו, מביעים בהדגשה יתרה שני רעיונות יסוד החוזים,
כאמור, מספר פעמים במקרא כולו: ההתנגדות התקיפה לכריתת ברית צבאית עם עמי נכר
ועליונות השליחות הנבואית בשם ה', גם על שיקולים מדיניים, אשר לכאורה השליטים השונים
סוברים שהם הדרך הרצויה בה יש לילך. עיני בשר ודם – ויהא חכם ונבון כאשר יהא – לא יראו
.ויאיבנ יפב 'ה ירבדכ ,קוחרמל