פיטום הקטורת
טסייפ דוד ברה
דל ,ל תומש
מתוך: ביטאון מכללת בית רבקה, אייר ה'תשנ"ה
|
:תיצמת המאמר מסכם את פרשת הקטורת שאנו עוסקים בה פעמיים: בפרשת כי תשא וכחלק מן !רועישב אשונה תרבעה תארקל יטקדיד דוביע קיקזמ רמאמה .הליפתה |
ברייתת פיטום הקטורת
|
|
תנו רבנן: פיטום הקטורת כיצד? שלש מאות ושישים ושמונה מנים היו בה! שלש מאות ושישים וחמישה כמניין ימות החמה, מנה לכל יום פרס בשחרית ופרס בין הערביים, ושלושה מנים יתירים שמהם מכניס כהן גדול מלא חופניו ביום הכיפורים. ואחד עשר סממנים היו בה. ואלו הן: הצרי, והציפורן, החלבנה, והלבונה – ברית כרשינה – תשעה קבין, יין קפריסין – סאין תלתא וקבין תלתא, ואם אין תניא, בר קפרא אומר: אחת לשישים או לשבעים שנה, הייתה באה של שיריים |
|
למנהג חב"ד, נוהגים לומר ברייתא זו, בזמן אמירת 'הקורבנות', לפני תפילת שחרית ולפני תפילת מנחה, ובנוסח שונה מעט בסוף תפילת שחרית. |
|
יש הנוהגים לאומרה רק פעם ביום בסוף תפילת שחרית. האשכנזים בחו"ל נוהגים להגיד ברייתא זו רק בשבתות וימים טובים. טעם המנהג האשכנזי בחו"ל: מכיוון שאם חיסר אחת מכל סממניה חייב מיתה! והרי אמירת הברייתא נחשבת כעשיית הפיטום, בחינת "ונשלמה פרים שפתינו", לכן ביום חול בו ממהרים לעבודה אין אומרים אותה מחשש שלא ידייקו למנות את כל הסממנים, ורק בשבתות כשיש זמן, אפשר להגידה. מסיבה זו, יש נוהגים לאומרה רק מתוך הכתב ולא בעל- פה. (אמנם ה"בית יוסף" דוחה הסבר זה בטענה שחובת המיתה אינה חלה על המפטם כשחסר אחד מכל סממניה, אלא על המקטירה על המזבח. ולפי רש"י, רק הכהן הגדול חייב מיתה אם יכנס לקודש הקודשים עם קטורת חסרה). יש הסוברים כי סגולה למנות בעזרת האצבעות את אחד עשר סממני הקטורת, כך נהג גם הרבי. |
|
אמירת הברייתא היא מעין קיום מצוות פיטום הקטורת והקטרתה. מן הראוי להתבונן ולהבין .הב בותכה תא |
|
פיטום הקטורת חז"ל מספרים על המיוחד ועל הסודיות שבהכנת הקטורת ובפיטומה, עד כי אפילו בזמנים בם הכירו את כל אחד עשר הסממנים התקשו בפיטום הקטורת. רק בית אבטינס הכירו את העשב המכונה "מעלה עשן", עשב הגורם לעשן הקטורת לעלות בצורה ישרה כלפי מעלה, כמקל. כיוון שבית אבטינס דרשו שכר גבוה, ניסו להביא במקומם מומחים מאלכסנדריה שהצליחו לפטם את הקטורת, אבל להם היה "מעלה עשן" אחר ובגללו עשן הקטורת התפזר לצדדים. בלית ברירה, החזירו את בית אבטינס לעבודתם. עד חורבן בית שני לא ידע אף אחד מלבדם את סוד "מעלה ."ןשע |
|
תרוטקה בכרה בקטורת אחד עשר סממנים. לשיטת רבי יוחנן: גם מספר הסממנים וגם שמותיהם הם בבחינת "הלכה למשה מסיני" (זוהי גם שיטת הרמב"ם). לשיטת רב הונא המספר "אחד עשר" וכן שמם של ארבעה מן הסממנים ניתן ללמוד מן הפסוק, ורק שמם של שבעה הסממנים האחרים הם בבחינת "הלכה למשה מסיני" (זוהי גם שיטת רש"י). |
|
בזיהוי כל אחד מאחד עשר הסממנים, עוסקים הרב בורנשטיין וה"מכון לחקר המקדש" אשר בעיר העתיקה בירושלים, לא נעסוק בכך במאמר זה. |
|
תרוטקה תרטקה הקטורת הקטרה בבוקר בזמן הטבת הנרות, ובערב בזמן הדלקת הנרות. כהן היה זוכה לעשות עבודה זו רק פעם אחת בחייו (רק "חדשים" ניגשו לפיס מי יקטיר את הקטורת). זאת משום שהקטורת היא סגולה לעשירות כנאמר (דברים לג): "ישימו קטורה באפיך ברך ה' חילו". |
|
הכהן הזוכה בהגרלה, היה מזמין אליו שניים מחבריו שילכו לפניו. אחד, להוריד את האפר מהמזבח הפנימי, והשני, לשים את הגחלים על המזבח. לאחר מכן שניהם היו יוצאים. כל הכוהנים נדרשו לצאת מעבר למזבח החיצון, והממונה, במאמר פיו, היה מזמין את הכהן להקטיר. |
| .המיאבו הנווכב ,תוריהזב תרוטקה תא ריטקמ היה ,שדוקב ודבל אוהשכ |
|
תרוטקה .סומכ דוס תניחבב איה התנכה .1 .2המחסר בה סממן אחד חייב מיתה! .3בהקטרתה ניתן לזכות רק פעם אחת בחיים. .4היא סגולה לעשירות לכהן. .5בעת הקטרתה נמצאים ביחידות בבית המקדש. .6הקטרתה נעשית מתוך אימה ופחד. |
|
בתנ"ך נזכרים עונשים שונים בעקבות עבירות הקשורות בקטורת, כגון: בני אהרון, עדת קרח ועוזיה המלך. |
|
תרוטקה תומכ כמות הקטורת המופיעה בברייתא, היא הכמות הדרושה לשנה שלימה אחת, 365מנים לשנת השמש ושלושה מנים נוספים ליום כפור. החשבון הוא: |
|
הנמ 70 הנמ 70 הנמ 70 הנמ 70 הנמ 16 הנמ 16 הנמ 16 הנמ 16 הנמ 12 הנמ 3 הנמ 9 _______ הנמ 368 |
ירצ .1 ןרופיצ .2 הנבלח .3 הנובל .4 רומ .5 העיצק .6 דרנ תלוביש .7 םוכרכ .8 טשוק .9 הפוליק .10 ןומניק .11 __________ סך הכל |
|
שאר החומרים אינם נחשבים כחלק מכמות הקטורת. חלקם היו בכמויות מזעריות המכונות "כל שהוא" כגון "מעלה עשן" או "כיפת הירדן". חלקם לא נשארו בגוף הקטורת אלא שימשו לצורך שריית הציפורן בהם, כגון "בורית כרשינה" ו"יין קפריסין". |
|
משקל כמות הקטורת השנתית היה שלוש מאות שישים וחמישה מנים. בכל יום הקטירו חצי מנה רבודמ ,הרואכל ,חפנב .הרטקהל שרדנה תרוטקה לקשמ אוה הנמ יצח .ברעב הנמ יצחו רקובב על כמות של בערך מלוא חופניו, של כהן. |
| .תעצוממ הנשל קוידב תומכה הקיפסה ,הז יפל |
|
בהמשך הברייתא שנינו: "תניא: בר קפרא אומר: אחת לשישים או לשבעים שנה, הייתה באה של שיריים לחצאין". |
|
בכל שנה הכינו את כמות הקטורת השנתית, בדיוק 368מנים. אולם מדי 60או 70שנה, היו שיירי הקטורת מכל השנים מתקבצים לכדי חצי מהכמות השנתית. כל 60או 70שנה נשארו 184מנה. |
|
מהיכן נשארה כמות זו? הלא הכמות השנתית התאימה במדויק לשימוש יומיומי ולשלשה מנים ליום כיפור? |
| .תובושת המכ שי וז הלאשל |
|
תועובשב 'תופסות'ה תטיש התוספות במסכת שבועות (ד"ה מותר) והשיטה המקובצת במסכת כריתות (דף ו) מסבירים זאת באמצעות גרסת הירושלמי בברייתא, שאחת לשבעים ושתיים שנים הצטברו השיריים לחצי .(ונינפלש ימלשוריה חסונמ הנוש וז הסרג) תיתנשה תומכהמ וכך החשבון לשיטתם: |
|
םינמ 368 םינמ 365
םינמ 0.5 |
ושע הנש ידמ במשך 365ימי השנה השתמשו ב- בערב יו"כ לקחו 3מנים כדי להוציא קטורת דקה מן הדקה, אבל למעשה הכניס הכהן הגדול רק מלוא חופניו, שהיא כמות של בכל שנה נשארו שיריים של אם כן, במשך 72שנים נותרו |
|
לדבריהם, "לא דק" התנא באומרו ש"הייתה באה של שיריים לחצאין", שנותרה חצי מהכמות השנתית, כלומר 184מנים, כי ב- 72שנים נותרה רק כמות של 180מנים. |
|
לגרסה זו, מדברת הברייתא על 72שנה, אך המספר אינו מדויק, כי מתאים יותר לכתוב 73או 74 שנה. ומבארים ה'תוספות' שיתכן שהגרסה הנכונה היא שבעים שנה, במקרה כזה מתאים שעיגל התנא את הסכום למספר עגול "שבעים", ולא חש לדייק בסכום של 73או 74שנים. |
|
'ירטיו רוזחמ' תטיש המחזור ויטרי אכן מצטט גרסה בה נכתב: אחת לשבעים ושלוש שנים הייתה באה של שיריים ןיאצחל |
|
'תצבוקמ הטיש' תטיש בשיטה מקובצת מוסיפים על דברי התוספות, כי יתכן שהכהן לא השתמש בחצי מנה ביום כיפור אלא בקצת פחות. במקרה כזה, נשאר קצת יותר. כך שאחרי 72שנה נשארה בדיוק מחצית .תיתנשה תומכהמ |
|
תועובשב א"שרהמה תטיש המהרש"א מציע חשבון כזה: 'שנה פשוטה' רגילה היא בת 354יום, מחציתה ,177הוסף לכך 3מנים עבור יום כיפור, הרי לך 180מנים. וזהו הפירוש ב"של שיריים לחצאין": חצי מהכמות השנתית בתוספת שלושת המנים = 180מנים. כך יוצא שב- 72שנים נשארת בדיוק הכמות המכונה "לחצאין". |
|
תותירכב 'תופסות'ה תטיש במסכת כריתות (דף ו) מחשבים התוספות במדויק (בד"ה אחת לע"ב) את הסכום "של שיריים :"ןיאצחל |
|
לדבריהם, ביום כיפור היה הכהן נוטל רק 'מלוא חופניו' מתוך שלושת המנים. כמות זו, לשיטת !דבלב הנמ תישימחכ קר איה ,'תופסות'ה |
|
והכמות הדרושה לשימוש יומיומי במהלך שנת שמש ממוצעת היא: 365.25מנים. כי שנת השמש היא בממוצע: 365.25יום. |
| וכך הוא החשבון: |
|
םינמ 368 |
מידי שנה עושים בשימוש יומיומי בשנת שמש ממוצעת זקוקים ל- הנש לכב תיראשה הנש 72 -ב תרבטצמה תיראשה |
| משארית זו יש להפיק שני דברים: |
|
א. "לחצאין" חצי מהכנת כמות שנתית ( ,)368כלומר, 184מנים. ב. "מלוא חופנים" לימי הכיפורים של 72השנים. אם נחשב זאת נמצא שהכמות של מלוא חופני הכהן ביום הכיפורים היא ,14/72שהיא בערך כחמישית מנה. שכן – |
|
םינמ 198 םינמ 184 _______ םינמ 14 |
הנש 72 -ב תרבטצמה תיראשה "לחצאין" חצי הכמות השנתית הנותר לימי הכיפורים במהלך 72השנים: |
|
ומכאן, שלשיטת ה'תוספות', הכהן הגדול ביום כיפור, אינו לוקח חצי מנה אלא רק כחמישית מנה .(הנמ 14/72 =) |
|
'תצבוקמ הטיש'ב ש"ארה תטיש השיטה מקובצת (כריתות דף ו) מביא בשם הרא"ש: בייצור הקטורת התחשבו בשנת השמש שהיא בת 365יום. השנה הנהוגה למעשה היא שנת הלבנה. האורך הממוצע של שנת הלבנה (במשך 19שנה) הוא 365יום. אולם בשנה מעוברת היו זקוקים ל- 19מנים יותר, ובשנה פשוטה היו זקוקים ל- 11מנים פחות. |
|
כיום, מעברים את השנים על פי חישוב מדויק, אבל בזמן שהסנהדרין עיברו את השנים לפי הצורך יתכן שבזמנם היו כמה פעמים יותר שנים פשוטות זו אחרי זו. |
|
כך מוסברת הגרסה "אחת לשישים או לשבעים שנה". כל שנה נשארו 2.5מנים אחרי ניכוי חצי המנה של יום כיפור. ב- 60שנה נשארו 150מנים. ואם קרה אז, שמשום מה נוספו 3שנים פשוטות, ובכל שנה פשוטה נשארו 11מנים הרי נשארו 183מנים (183=150+ ,)3×11זוהי בערך מחצית .תיתנשה תומכהמ |
|
אנתה "קד אל" ל"נה תוטישה לכל לכל השיטות הנ"ל קיים אי דיוק מסוים בברייתא, ולכן או שמוסיפים ש"לא דייק התנא", או שמשנים את הגרסה מ- 60ל- 73שנים. או שמתחשבים במקרה מיוחד של שנים פשוטות רבות מהרגיל. |
| ונראה לי להציע ולהוסיף תשובה פשוטה. |
|
תרוטקב חלמה תפסות היו בקטורת עוד חומרים בנוסף ל- 11הסממנים. רובם היו 'כל שהוא', או לצורך שריית הציפורן בהם, ולכן הם לא הוסיפו למשקל הקטורת. |
|
זה נכון לגבי כל החומרים חוץ מאחד: "מלח סדומית רובע" (=רבע הקב). זו כבר לא כמות מזערית, .תרוטקה לקשמב יוטיב ידיל אובל הלוכיה תומכ אלא |
|
עלינו לתרגם נפח של 'רבע קב' מלח למשקל במנים. הדבר קשה מעט מכיוון ש: .בקה עבר לש חפנ והמ תונוש תוטיש שי .1 .הנמה לקשמ והמ תונוש תוטיש שי .2 .3יש שני סוגי מנים. מנה של חול ומנה של קודש. המנים של הקטורת לפי הרמב"ם היו של חול, ולפי 'מחזור ויטרי' (מתלמידי רש"י) ו'כל בו' היו של קודש. מנה של קודש גדול פי שניים ממנה של .לוח .4יש כמה סוגי מלח. כל אחד עם משקל סגולי אחר, משקל הנע בין 0.5ל- .1.5אנו לא יודעים מהו .ולש ילוגסה לקשמה והמו 'תימודס חלמ'ה |
|
לצורך הצעת החשבון, נניח ש: .1חישוב רבע הקב ייעשה לפי שיטת ר' חיים נאה (בירושלים, מקובל לנהוג כמוהו). .תוטישה בור יפל השעיי הנמה בושיח .2 .3ננקוט כשיטת הרמב"ם הנ"ל שהמנים בקטורת היו כשל חול. .4משקלו הסגולי של המלח הממוצע הוא ( .1בין שני הקצוות: 0.5ו- .)1.5 |
|
:הז יפלו א. משקל רבע הקב הוא: 345.6גרם. לפי החשבון הבא: 0.25קב = 6ביצים (לכל הדעות). לפי ר' חיים נאה כל ביצה = 57.6סמ"ק. לכן 0.25קב = 345.6= 6×57.6כלומר 345.6סמ"ק. ב. אם הנחנו כי המשקל הסגולי של המלח שווה ל- .1הרי משקל רבע הקב מלח הוא 345.6גרם. ג. מנה של חול הוא בן 25סלעים. |
|
לרוב השיטות, משקלו של סלע הוא 17גרם. אי לכך, משקלו של מנה = 425גרם ( 425=.)17×25 |
|
לפי זה, כשנתרגם את נפח רובע הקב למשקל של מנים נמצא שמשקל רובע הקב של מלח = 0.8131764מנים. (שכן 0.8131764= .)345.6/425 |
|
אם נצרף את כמות ה"מלח סדומית" לכמות הקטורת הכללית, נמצא שבכל שנה ייצרו 368.8131764מנים של קטורת. |
|
תרוטקה תיראש לש קיודמ בושיח הלוח הנהוג מבוסס על שנת השמש של רב אדא, ואורכה: 365ימים, 5שעות, 997חלקים, ו- 48 .םיעגר |
| בכל שעה 1080חלקים, בכל חלק 76רגעים. |
|
(לפי חשבון זה אחרי 19שנה, מתוכן 12שנים פשוטות ו- 7שנים מעוברות, עוברות בדיוק 19 .(אדא בר תטישל שמש תונש |
| אורכה של שנת השמש לפי ר' אדא הוא איפוא 365.2468993יום. |
| :תיראשה בושיח |
|
םינמ 368.8131764 םינמ 365.2468993 םינמ 0.5 םינמ 3.0662771 |
ורציי הנש לכ במשך שנת השמש השתמשו ב- ביום כיפור, לקח הכהן הגדול תעצוממה תיתנשה תיראשה |
| והנה שארית זו של 183.97663מנים היא בדיוק חצי מהכמות השנתית! |
|
אולם, במקרה ושנת הששים הייתה שנה מעוברת, ואז צרכו 19מנים יתרים, במקרה כזה הגיעו לחצי הכמות השנתית רק 7-6שנים מאוחר יותר. |
|
יתכן, שזוהי כוונת הברייתא באומרה: "אחת לששים או לשבעים שנה הייתה באה של שיריים לחצאין". בערך 60שנים. בדיוק – תלוי מתי חלה השנה המעוברת. |
|
הצעת חשבון נוספת אם נניח כשיטת רש"י שהמנה הוא מנה של קודש, שהוא 50סלעים, וננקוט כשיטת החזון-איש .ק"מס 100 אוהש ,הציבה חפנב |
| נוכל להגיע לאותו חשבון הנ"ל אם נשנה את ההנחה בדבר המשקל הסגולי של המלח. |
|
ז"בדרה תטיש העיפומ איה .הזב תקתעומה ז"בדרה תטיש תא ,תחא הדימלת ינפל האיבה ,הז שוריפ יבתוכ רחאל בתשובותיו, "תשובות הרדב"ז" (תשובה אלף קט). |
|
[הרדב"ז רבי דוד בן שלמה אבן זמרא. נולד בספרד בשנת ה"א רל"ט ( )1479ונפטר בשנת ה"א של"ג ( )1573בצפת. הוא יצא עם הגולה מספרד בשנת ה"א רנ"ב ועלה לצפת. בשנת ה"א רע"ג ירד ר' דוד מצרימה, שם היה לראש קהילת היהודים המקומית, ושימש כרב, אב בית-דין, ראש ישיבה וגבאי קופת הצדקה, וכל זה ללא תשלום עקב עשרו הרב שבא לו מהצלחתו במסחר. לספרייתו הגדולה יצא שם בעולם. הוא חזר לארץ בשנת ה"א שי"ג ( )1553והתיישב שוב בצפת. פירושו הטיש"ה לעב ,יזנכשא לאלצב 'ר .10,000 -מ רתויל עיגמ ויתובושת רפסמ .יסאלק בשחנ ם"במרל .[ודימלת היה ,"תצבוקמ |
|
שאלה: על ברייתא זו שאנו רגילים לומר "פטום הקטורת כיצד כו'" דקשיא בה טובא. דקתני ושלושה שהיה מוסיף בה כהן גדול, ולשון "מוסיף" לא שייך, אלא אם יש שם קודם, ואי יוסיף בה קאי אשעת הפטום הכי אבעי ליה למיתני "ומחזירן למכתשת בערב יום הכפורים, וכהן גדול נוטל ממנו וכו'". ותו: דמלא חופניו הוא קרוב לפרס, דהא "תני בר קפרא אחת לששים או לשבעים שנה הייתה באה של שיריים לחצאין", ולמה היו שלושה מנים יתרים לצורך מלא חופניו של כהן גדול?! ותו: כדי לקיים בה מצות "דקה מן הדקה" והא הוי טעמא למחזירין למכתשת והכי הוה ליה למתני "ומחזירן למכתשת כדי לקיים בה מצות דקה וכו' ונוטל ממנה מלא חופניו". |
|
תשובה: צריכים אתם לדעת, כי ברייתא זו אינה שנויה בשום מקום בלשון זה, אלא מסדרי התפלות חברו מפסקי ברייתות שנויות בכריתות, והתם לא קשיא כלל, תעיינו שם! ומכל מקום לא גרסינן הכא "ומחזירן למכתשת כו'", אלא הכי גרסינן: ושלושה שהיה מוסיף בה כהן גדול בערב יום הכפורים מחזיר למכתשתן [מחזירן למכתשת] ונוטל ממנו מלא חופניו כדי לקיים בה מצוה דקה כו'". ונותן טעם לב' הדברים שמחזירם למכתשת כדי שתהא דקה מן הדקה. ונוטל ממנה מלא חופניו כדי שתהיה נטילתה מדקה מן הדקה, דבעינן "ממנה" ולא "כולה" ולכך היו ג' מנים שאפילו הגדול שבאדם לא יוכל לחפון את הכל בפעם אחת, והכל לפי מה שהוא אדם. ולבינוני היה שיעורו פרס או יותר מעט. ומכל השנים לא היה שם מותר, כשתחשוב שנים מעוברות ופשוטות זולת מותר החופנים של יום הכפורים, והכל לפי החופנים. וממנה היה מותר לששים או לשבעים שנה, ואז היו מפטמין לחצאין. וכן כתב רש"י ז"ל בריש כריתות. ואם תאמר: והלא כל מותר הששים אינו כי אם ק"פ מנה, ומחצה הקטר הוא קפ"ד? כל שכן, כשתסלק פרס בכל יום הכפורים לחפינת כהן גדול שהם שלשים מנה לששים שנה?! ויש לומר: שהרי היה שם מותר ס' רבעי קבין של מלח סדומית רובע לכל שנה. שהרי שס"ח מנים היו מסמני הקטורת, וכן כתב רש"י ז"ל התם, ומה שהיה מתפזר בשעת שחיקה דאי אפשר בלאו הכי אפילו לבקיאין וזריזין, הכרעות המשקלות היו שם ומלא רובע הקב כנ"ל. |
|
בתשובה זו של הרדב"ז כתוב (ללא פירוט החישוב) שהיה בקטורת מותר שישים רבעי קבין של מלח סדומית והוא מוסיף שגם רש"י ז"ל כתב אותו הדבר, אבל רש"י זה לא נמצא בש"ס המצוי .ונדיב |
|
"תימודס חלמ"ב תקולחמ ובתכ אל 'תצבוקמ הטיש'הו 'ש"ארה' ,'תופסות'ה המל :ימצע לע יתישקה ,הז רבסה תביתכ רחאל פירוש כה פשוט ומדויק זה?! מדוע הם נדחקו להסתפק בפירושים מסובכים ולא מדויקים? |
|
ויש לומר שהדבר תלוי במחלוקת הראשונים, האם בנוסף למשקל הקטורת היה גם המרכיב של ."תימודס חלמ" |
|
הרמב"ם בפרק שני מהלכות כלי המקדש מפרש שמערבים בקטורת מלח סדומית, כפי שכתבנו לעיל. אולם לשיטת ה'תוספות' בכריתות ו' אין מערבין בקטורת מלח סדומית כלל. ופירוש הברייתא הוא כך: שבמקרה ולא מצא "יין קפריסין" כדי לשרות בו את הציפורן, אז מביא "חמר חורין עתיק" עם "רבע הקב מלח סדומית" כדי לשרות בו את הציפורן. |
|
לשיטת ה'תוספות', ה"מלח סדומית" לא נשאר בין מרכיבי הקטורת. ואפילו לפי הדעה הסוברת שעל הקטרת הקטורת להיות מלווה במלח, אין מערבים בה את המלח כאחד ממרכיביה בעת הפיטום, אלא מולחים אותה בכל פעם לפני ההקטרה כפי שמולחים כל קרבן בטרם הקרבתו .חבזמה יבג לע |
|
מובן איפוא, כי לפי ה'תוספות' מלח סדומית אינו מוסיף משקל לקטורת ולכן הביאו הראשונים את תירוציהם הנ"ל. |
|
אבל לפי הרמב"ם נוכל לתרץ על דרך הרדב"ז אם נחשב את הוספת "מלח סדומית" למשקל הכללי .תרוטקה לש |
|
ויהי רצון, שבזכות לימוד הברייתא העוסקת בפיטום הקטורת, נזכה במהרה לבניין בית המקדש והקטרת הקטורת פעמיים בכל יום על מזבח הזהב, עד שהעזים ביריחו יתעטשו מריח הקטורת .(ב"ע אל אמוי האר) |
|
:תורוקמ תמישר
|
