התאור של מות שאול בספר דברי הימים מקביל לסיפור בספר שמואל א'. אך יש לו תוספת
שאינה שם: "וימת שאול במעלו אשר מעל בה' על דבר ה' אשר לא שמר וגם לשאול באוב
לדרוש. ולא דרש בה' – וימיתהו, ויסב את המלוכה לדויד בן ישי" (דבה"א, י' )14-13מחבר
ספרנו פוקד, אפוא, על שאול שני עוונות ורואה בהם עילה למפלתו.
אולם ליד מוטיבציה דתית זאת נמצא בספר דברי הימים גם עדות על הגורמים הריאליים
שהביאו למפלת שאול ולאבדן ביתו. נראים הדברים כי עוד לפני שהובס צבא שאול על הר
הגלבוע התמוטטה מלכותו. והיא התמוטטה לא מכוח עוין חיצוני, אלא על ידי תהליך של
התפוררות פנימית. לכך מביא לנו עדות מאלפת פרק י"ב בדברי הימים א'. לפנינו רשימות של
אנשי חיל שעברו לצדו של דוד עוד בזמן שזה היה בורח בפני שאול. הרשימות עצמן אינן
ערוכות בספר כרונולוגי, אך אם נמיין אותן בסדר מוקדם ומאוחר אנו למדים כי מחנהו של
דוד התחזק על ידי ארבעה גלים של אנשים שעברו לצדו בארבעה שלבים. וכל שלב ושלב מציין
ממילא גם תחנה בירידתו של בית שאול.
הקדומה שברשימות מתיחסת לבני גד, בנימין ויהודה שעברו אל דוד "למצד" (שם, )17כלומר
למצדות עדולם, זיף ועין גדי, אשר בהם הסתתר דוד בבורחו מפני שאול. רשימה שניה מספרת
על גיבורים מבני בנימין, מאחי שאול, אשר באו אל דוד כאשר זה היה עדיין "עצור בצקלג"
(שם, )1ברשימה שלישית אנו שומעים על גיבורי חיל מבני מנשה אשר נפלו על דוד שעה שחזר
משדה ההיערכות בעמק יזרעאל, כלומר יום יומיים לפני מות שאול (שם, .)20ובסוף הפרק יש
לנו רשימה על "ראשי החלוץ לצבא" אשר באו אל דוד חברונה. מאורע זה אירע כבר אחרי מות
.לואש
ענין מיוחד יש לנו בשתי הרשימות הראשונות, כי מהן נוכל ללמוד על התחזקותו ההדרגתית
של דוד מזה, ועל עירעור שלטונו של שאול מאידך. בספר שמואל אנו קוראים כי כאשר נאלץ
דוד לברוח מביתו, הסתתר תחילה במערת עדולם. שם נקבצו אליו אחיו וכל בית אביו וגם "כל
איש מצוק וכל איש אשר לו נושה", כלומר: כל אותם יסודות שירדו מנכסיהם או הסתכסכו
עם תקיפים מהם ונאלצו לבקש מקלט במדבריות מפני זרועה של החברה. זה היה גרעין
.דוד לש ודודגל
לאחר מכן העתיק דוד את מקומו למצדות שמדבר זיף ועין גדי. אליהם מתיחס פרקנו והוא
מספר כי שם הצטרפו אליו מבני יהודה, בנימין וגד. ואמנם, השואת המספרים שמביא ספר
שמואל מאשרת זאת. אם בתחילה מנה גדודו של דוד ארבע מאות איש, הרי בשעה שביקש
מקלט אצל אכיש מלך גת, תחנתו האחרונה, גדל מספרו לכדי שש מאות (ש"א, כ"ב 2; כ"ז )2
אך לא במספרים עיקר חשיבות מסורתנו אלא בטיב האנשים וייחוסם. נמנו כאן אחד עשר
גיבורי חיל אנשי צבא מבני גד. ועל גבורתם מספר הכתוב דרך הפלגה כי הפחות שבהם היה
מסוגל להניס מאה אויבים, ואילו המעולה – אלף! אלה שוב לא היו אנשי מצוק וכל מיני
ארחי-פרחי שנאלצו לברוח מפני הרשות. לפנינו אנשי מלחמה שהצטרפו אל דוד מטעמים
מדיניים או משיקולים אחרים. משמע: דוד הצליח כבר לקשור קשרים אמיצים עם משפחות
מסוימות מבני גד בעבר הירדן מזרחה.
לא פחות מענינת היא המסורת המספרת על בני יהודה ובנימין שבאו אל דוד "למצד". כאן
נזכר אדם אחד בשם: עמשי, הוא היה כנראה אדם חשוב כי זכה למקום מכובד בין גיבורי דוד.
והנה, יש חוקרים המזהים אותו עם עמשי בן יתר שהיה ממשפחת דוד ואשר מילא אחר כך
תפקיד חשוב במרד אבשלום. אם זיהוי זה נכון, מסתבר שלא כל משפחת דוד הצטרפה אליו
מיד. עמשי, לדוגמא נהג בשיטת שב וחכה איך יפול דבר. הוא עבר לדוד רק כאשר הכף נטתה
ולש החפשמה ירשק ללגב ותונמאנב דושחל ליחתה לואש רשאכ ,טלחהב ירשפא הזו ,וא ודצל
עם דוד (דה"א, י"ב .)19
אתו עוברים לדוד גם מבני בנימין, וזאת העדות המענינת ביותר, שהרי שאול עצמו הוא משבט
בנימין, ועל שבטו ומשפחתו ביסס את שלטונו. ולא עוד, אלא לצקלג נופלים אל דוד אף מבני
המשפחה המלכותית עצמה, מאחי שאול ומשומרי משמרת ביתו; כאן תהליך ההתפוררות גלוי
לעין. ומאלף שמו של איש אחד, קצין גבוה; ישמעיה הגבעוני. קרוב לודאי כי נקרא גבעוני על
שום נחלתו שבאה לו מנכסיהם ומקרקעותיהם של הגבעונים אשר שאול רדפם ועקרם
ממקומם. לפנינו אדם שתפס כנראה עמדה חשובה מאד בחצרו של שאול. ישמעיה זה זכה
אפוא מידי המלך בכל הכיבודים ובכל היתרונות אשר שלטון יכול להעניקם. ואף על פי כן,
בסוף ימי שאול, נטש את אדוניו ועבר לצד דוד (שם, שם, )4
מפלת שאול בהר הגלבוע לא היתה אפוא תוצאה של שינוי במאזן הכוחות שבין ישראל ובין
פלשתים. לא המפלה הצבאית בלבד גרמה להתמוטטות ממלכת שאול; שאול הובס מפני
שכבר לפני כן התפוררה ממלכתו.
|
