היחיש הידידי ר"רהומ
האם מותר לאדם להשכיר את עצמו?
ונב תא דמלל ותיב לעבל ופכ עקתש ,הווצמה תא לטבל עבשנ הזש ,תבתכ
עד הפסח, דכתיב: "כי לי בני ישראל עבדים…" לדבריך, אם כן, היאך יכול
מלמד להשכיר עצמו לזמן אחד? הרי הוא עובר בעשה, כמו עבד עברי
המוכר עצמו! ואף על גב דמלמד ופועל יכולים לחזור בהם, עבד עברי נמי
יוצא בגירעון כסף לכשירצה, ואפילו הכי עובר!
לכמה זמן מותר לאדם להשכיר את עצמו?
אלא אני אומר, דעד שלוש שנים נקרא שכיר, ולא עבד, דכתיב: "כי משנה
שכר שכיר עבדך." דהיינו: שש שנים. הלכך יכול להשכיר עצמו שנה או
שנתיים או שלוש רצופים. יותר לא מצי להשכיר את עצמו רצופות, דעד
שלוש שנים נקרא שכיר ולא עבד.
ואף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר בפרק "מפנין" (שבת דף קכז, א):
"מעשה באדם אחד מגליל העליון, שנשכר אצל בעל בית אחד בדרום שלוש
שנים…" ולאיזה צורך נקט הש"ס שלוש שנים? אלא להשמיענו: שלוש
שנים מותר; יותר – אסור.
ואם אמרת לאו דווקא, דהוא הדין טפי שרי (יותר מותר), ואיכא למימר
דשאני: עבד עבדי דנמכר סתם לעבד, דהיינו יום ולילה לעבוד לו ולמסור לו
אלו ,דבע ירקמ אל הכאלמל וא בותכל וא דומלל לבא .תינענכ החפש ובר
עבר ב"כי לי בני ישראל עבדים, ולא עבדים לעבדים". מכל מקום, מדמי
ליה שפיר לעבד עברי לעניין חזרה, משום דמעבד עברי ילפינן לה בקל
וחומר: ומה עבד עברי, שגופו קנוי, יוצא בגירעון כסף כשירצה, פועל, שאין
גופו קנוי, לא כל שכן (=אנו למדים שפועל יכול לחזור מהסכמתו לעבוד
בקל וחומר מעבד עברי, שיכול להחזיר לאדונו את הכסף שעוד לא עבד
.(תוריחל אצויו ,ותרומת
והתוספות הקשו זה: היאך יכול אדם להשכיר עצמו? ותירצו תירוץ אחר,
ולא נהירא (=ברור) לי תירוצם. מכל מקום מודים הם, ששכיר אינו עובר
ב"כי לי בני ישראל עבדים".
האם יש להתיר לו תקיעת כף?
ואחרי שהוכחתיך שאין איסור, אם נכריחהו לקיים תקיעת כפו ללמדו עד
הפסח, למה נתיר לו תקיעת כפו בעל כורחו של בעל ביתו? הלא תקיעת כף
אין לו התרה, אלא על דעתו של מי שתקעו לו, כמו שכתב רבנו תם. ועוד,
הרי עשה לו טובה שהשכירו, דכל האומנים שומרי שכר. ואי משום מצוות
שלום ביתו של מלמד, הא נמי תלמוד תורה, שלא לבטל תינוקות של בית
רבן, מצווה רבה היא.
סוף דבר, את אשר נדר ישלם, אם לא ייתן לו בעל הבית רשות. ואתה
ותורתך שלום.
