סמ תמלעה
|
|---|
|
א ,גיק אמק אבב .אכ
|
![]() ![]() ![]() ![]() |
|
פרש את הדין של שמואל, "דינא דמלכותא דינא"..44
באילו מהמקרים הבאים מותר לא לציית לגובה התשלום? .45 אילו הם שלושת סוגי המוכסים שמותר להבריח מהם את המכס?.46 |
סר ,ד א"בשרה תובושת .בכ
|
|
תשובה זו עוסקת בדיני מסים. סיפור המעשה כך היה: יהודי עזב את עירו טורטושה, לאחר שפרע את כל חובותיו לממונים על המס. בזמן שגר במקום אחר, שילמה הקהילה 1000דינרים למושל בשם דון רמון. לאחר שובו לעיר, דרש הקומנדור (המושל) מבני העיר, שישלמו גם לו 1000דינרים, כמו ששילמו לדון רמון. השאלה היא, אם האיש שעזב את טורטושה חייב להשתתף במס החדש הזה, שבני העיר נתחייבו בו בגלל מה שנתנו לדון-רמון. והרי התשלום לדון רמון ניתן, כאשר אותו יהודי גר בעיר אחרת, והוא לא התחייב להשתתף בו! הטענות הן כאלה: |
| תנעוט הליהקה | הנתבע טוען |
|---|---|
|
.1החוב החדש הוטל לאחר שובך לעיר טורטושה. .2לקהל יש רשות (=חותם) לשלם לאיזה שר משרי העיר שירצו ולכן התשלום השני לא _ שולם בגלל התשלום הראשון. _ .3כל תשלום גורר אחריו תשלום אחר, ואם ננהג לפי טענתך, לעולם לא תתחייב לשלם מסים. _ |
המס החדש הוטל בגלל מה ששילמתם לדון-רמון. והרי התשלום לדון-רמון לא חל עליי, כי כששילמתם לו גרתי מחוץ לעיר. לכן כתשלום שנובע מאותו תשלום אינו חל עליי. |
|
השאלה והתשובה כלשונן |
:הלאש
|
|
אחד מיושבי טורטושה, שיצא מן העיר לדור באשר ימצא, וטרם צאתו פרע לממונים על המס כל מה שהוטל עליו עד אותו יום ויצא. ולימים חזר ונתיישב בעיר. ותכף עם שובו נתעורר אחד מאדוני הארץ וביקש מן הקהל אלף דינרים, מחמת שכבר נתנו אלף דינרים לאדון אחר קודם שובו של זה העיר, כי כן מנהג לאדוני העיר. ועכשיו טען זה, שאינו חייב באלף דינרים אלו, שכבר חל חיובם קודם שובו. והקהל טוענים, (א) שאחר שובו באה הסיבה באלף דינרים אלו, כי לא על דבר ידוע נותנים לאדונים, רק לפי מה שרצו האדונים, בין בסיבה בין שלא בסיבה. (ב) ועוד, שיש להם חותם שיוכלו לתת לכל מי שירצו. וכאשר נתנו האלף דינרים האלו, לא נתנו בסיבת מתנת האדון הראשונה, אלא בלא סיבה. (ג) ועוד, כי לעולם יחזרו חלילה, ואם כן ?בייחתי יתמ |
:הבושת
|
|
דיני המס בכל מקום אין יסודתן בהררי קודש התלמוד, ובכל מקום ומקום תמצא בו דינים מחולפים על פי הנהוג והסכמת גדוליהם אשר גבלו ראשונים. ורשאין הן בני העיר לעשות תקנות קבועות ומנהגים ידועין, כפי מה שירצו שלא על פי ההלכה, שזה דבר שבממון הוא. ועל כן, אם יש מנהג ידוע להם בדבר זה, הלך אחר המנהג. שהמנהג מבטל .הזב אצויכב הכלהה תא אבל אם אתה שואלני במקום שאין שם מנהג ידוע, מה יהיה משפטו על פי דין ההלכה, בזה ודאי הדין עם היחיד. שכיוון שהקומנדור טוען, כי מחמת שנתנו לדו-רמון דמונקאדה הוא מבקש מהם, ובטענה הוא בא, ואינו מבקש אלא מאותן שנתנו לדו-רמון, וכל שנתנו לו לאחד מיד הן חייבין לתת לשני, וכפי דברי הקומנדור, מיד חל החיוב על הקהל לתת לקומנדור אלף דינרים, ואיך ישלם זה במה שכבר נתחייבו הם לתת קודם בואו? |
|
נסה להגדיר, במה בדיוק חלוקים הקהילה והיהודי שבא לעיר. האם הם .47 חלוקים בעובדות או רק בדין? _ _ ?א"בשרה לביק תונעט וליא .48 ?הליהקה לש תונעטה שולשל א"בשרה בישי המ .49 |
כג. תשובות הרשב"א ה, ער (למתקדמים)
|
|
גם תשובה זו עוסקת בדיני מסים ובסמכות הקהילות להטיל מס על .םיבשותה השאלה המובאת כאן היא זו: קהל בבל קבע, כי כל אדם שיש לו כסף בבבל, חייב לשלם מסים לבבל, ואפילו הוא גר בעיר אחרת. ומי שלא ישלם, ייקנס. ראובן גר באנטוכיה ומשלם שם מסים. מלך בבל ואנטוכיה היה חייב לראובן כסף, ולכן הורה לגזברו שבבבל לתת לראובן שטר על הכסף .ול בייח היהש טוענת הקהילה כלפי ראובן: קיבלת שטר חוב בבבל; אתה חייב אפוא לשלם ממנו מסים, אף על פי שאתה גר באנטוכיה. טוען ראובן: אני גר באנטוכיה ומשלם שם מסים. אינני אשם, שהמלך נתן לי שטר חוב בבבל; להפך: אני מעדיף שהחוב יוחזר לי באנטוכיה, .ןמוזמבו לש סמה ימוחתל תעגונה ,וז הלאשב א"בשרה קספ המ הארנ הבושתב .הליהק לכ השאלה והתשובה (בשינויים קלים) |
:הלאש
|
|
קהל בבל עשו תקנה ביניהם על ענייני המס, ובכלל פרטי התקנה פרט אחד זה נוסחו: "כל מי שיודע לו קרקע או מיטלטלין בעירם, אע"פ שהוא דר בעיר אחרת, שיפרע עמהם על אותו ממון כשאר פורעי המס ."לבבב רשא עקרק ונריע ינבמ וניאש דחאל עדיש ימ לכו" :וחסונ הזו ,רחא טרפ דוע או מיטלטלין בכאן, בבל, שיודיע זה ויפרע עליו מס בעליו." ועוד התנו באותה תקנה עניין אחר, וזה נוסחו: "כל בר ישראל מפורעי המס, אשר יעבור שום דבר ממה שכתוב בתקנה, יהא עבריין על החרם, וייתן וישלם קנס כך וכך." וראובן גר באנטוכיא ופורע מס ומכל אשר לו שם באנטוכיא. וראובן זה, הדר באנטוכיא, היה לו חוב על המלך המולך באנטוכיא ובבבל. והיה למלך גזבר יהודי בבבל, וציווה לו המלך, שיפרע אותו החוב לראובן השע אוהה רבזגהו .לבב להק ושעש הנקתה התוא רחא היה הזו .רכזנה לו שטר חוב, לראובן הנזכר, מאותו חוב. ועכשיו ידעו הקהל באותו חוב, שהתחייב הגזבר לראובן, ומבקשים ממנו המס מזמן השטר. והנה רוצים לקנוס אותו בקנס התקנה, מפני שלא פרע עמהם. וראובן זה טוען, (א) שאינו מבני עירם, ולא היה בתקנתם לעולם, והרי הוא פורע מס באנטוכיה, מקום דירתו על כל אשר לו, ובפרט על חוב זה. וקהל אנטוכיה החרימו על כל הדרים עמהם לפרוע מס על כל אשר לו בשום מקום, ואין לקהל בבל לחייב שום אדם שהוא בן קהילה אחרת. (ב) ועוד, כי אין לו שום קרקע ולא מיטלטלין בעיר. כי אותו חוב אשר נשאר לו שם ביד הגזבר, לא נשאר לו כי אם מפני שהגזבר אלים ולא יכול להוציאו מידו. (ג) ועוד טוען על הקנס ועל החרם, שאינו מחויב בכך עד שיצא הדין לאמיתו, אם הוא חייב לפרוע עמהם מס אם לאו. ומאותו היום שייוודע הדין עם מי ואילך. עוד יש טענות רבות בנוסח שאלתך, ולא כתבתי אלא קצרן של טענות, שאני רואה עיקר העניין סובב עליו. |
:הבושת
|
|
הנהגות המסים בכל מקום איני רואה בקהילות שינהגו על דרך אחד, לפי שאין ההנהגות להם בנויות על קו הדין המחויב מדין התלמוד. שאילו כן, הייתה מידה אחת לכל הקהילות, כמו שיש להם בשאר .הרותה יטפשמ וכמו שביארו ז"ל בכיוצא באלו, ואמרו בפרק א' בבא בתרא (ז, ב): כופין בני החצר זה את זה בכך וכך, כופין בני המבוי זה את זה בכך וכך. ואמרו: מי שיש לו חצר בעיר אחרת, בני העיר משעבדין אותו בכך וכך. אלא שבענייני המסים הוצרכו הקהילות להיות שותפין, כל קהל וקהל לאנשיו, ולשים תחומין לשותפין. לפי שהמלך מבקש דרך כלל ולא דרך פרט, ויכולין הם, אחר שיסכימו רוב כל קהילה וקהילה, וכמו שאמרו: "מתנין בני העיר ולהסיע על קצתם." (הסבר: כיוון שהמלך מבקש סכום מס כללי ואינו קובע מי ישלם וכמה ישלמו, יכולים בני העיר להחליט כיצד לשלם מס ולהכריח את המיעוט לנהוג כהחלטת הרוב.) ולפיכך איני יכול לחתוך את הדין בזה ובכיוצא כזה כאחד מדיני התורה והתלמוד הערוך בידינו. ומכל מקום טענות ראובן נראות לי יפות, שאי אפשר לממון אחד לפרוע מס בשני מקומות, וכיוון שכן, נראה למי דומה שחייב ראובן לפרוע. ורואין אנו, שראוי לפרוע עם בני מקומו באנטוכיה, מקום שהוא יושב .םש והגע עצמך: שני תחומי מס שנבלעין זה בתוך זה – כגון שיש בין בבל ואנטוכיה כעשר פרסאות, ומיצעו ביניהם את התחום – בני כפרים המובלעין בתוך החמש פרסאות הסמוכות לאנטוכיה פורעין מס עם אנטוכיה. והדבר הנהוג לקהילות, שאנשי אנטוכיה מלווים לכותים הגרים במקומות הסמוכות לבבל, ובני בבל מלווים לכותים הדרים במקומות הסמוכים לאנטוכיה, התאמר שיפרעו אנשי בבל מס באנטוכיה על כל חוב שיש להם, על כל כותי השוכן בתוך תחום מס אנטוכיה? אם כן, התבלבלה כל הארץ: היום יפרע כאן על חוב זה, ותוא ישנאמ דחאל רניד הווליו רוזחישכ ,רחמלו ,קלתסי ,הבגישכו מקום, יתחייב. ואין לדבר לא סוף ולא קצבה. אבל באמת, אם היה לאחד עסק קבוע מופקד ביד אחד מאנשי אותו המקום, או שהוא בא ומתעסק שם בקבע – גובה וחוזר ומלווה – זה מתחייב לפרוע מס עם אנשי המקום שקבע שם עסקיו. ולא מדין התורה, אלא שאנשי המקום יכולים לעכב על ידו שלא יתעסק בתחומם, כדי שלא ימעט להם הרווח, לפי שהמלך כמתנה עם מי שפורע שם חלק המלך, שירוויח ברווח מקומם בסחורה ובשאר רווחים, ולא אדם אחר. אבל ראובן זה, שאין לו בארצם כלום, אלא שהמלך ציווה לגזבר שיפרע לו כך וכך בשבילו ומממון המלך, מדין התלמוד איני רואה כן. והגע עצמך: אילו ציווה המלך לגזברו שיפרע לו מן המכס כך וכך, ובא זה וקיבלם בבבל, ליטול מזה בידו אחת ולפרוע בידו אחרת למס בבל. ואף זה כיוצא בו, שאף על פי שאינו נפרע מיד, אינו מחמת שהוא עושה עסקיו שם, אלא שלא רצה המלך או גזברו לפרוע לו מיד. ובשביל שהוא !?סמה ערפיש רתוי דוע דיספי ,דימ ערפנ אוהש יממ רתוי דיספמ גם על עניין הקנס נראות לי טענות ראובן. אם זה מדין התורה פטור, מאין יודע שהוא מתחייב בדינם?! אין זה לוקה בממונו ומשלם קנס על .חווצו דמעש |
|
סכם את טענות ראובן..50
מהו העיקרון שעל פיו נקבעים דיני מסים?.51 במדינות שונות יש חוק נגד "כפל-מס"; דהיינו: אדם הגר במדינה אחת ועשה .52 מה פסק רשב"א בשאלתו של ראובן, ומה הם נימוקיו?.53 |
![]() ![]()
|









