השבת גזלה

כ׳ באב תשפ״ו · תושב"ע

הלזג תבשה

ב קרפ הלזג ,ם"במר .חי



התנתשנ אלש הלזגה תרזחה

א. הגזלה שלא נשתנית, אלא הרי היא כמו שהייתה, אף על פי
שנתייאשו הבעלים ממנה, ואף על פי שמת הגזלן והרי היא ביד בניו –
הרי זו חוזרת לבעליה בעצמה. ואם נשתנית ביד הגזלן, אף על פי שעדיין
לא נתייאשו הבעלים ממנה – קנאה בשינוי, ומשלם דמיה בשעת הגלה:


התנתשנש הלזג

ב. ודין זה דין תורה הוא. שנאמר 'והשיב את הגזלה אשר גזל'. מפי
השמועה למדו, אם היא כשגזלה – משלם אותה. ואם נשתנית בידו –
משלם דמיה. נתייאשו הבעלים ממנה ולא נשתנית – קנה הגזלן כל
השבח שהשביחה אחר ייאוש, ואינו משלם אלא בשעת הגזלה. ודבר זה
מדבריהם מפני תקנת השבים. וכשמחזיר לו הגזלה – שמין לו השבח
ונוטל מן הנגזל:
ג. מכרה הגזלן או נתנה במתנה, אף על פי שלא נשתנית הגזלה – אינה
חוזרת בעצמה מיד הלוקח. הואיל ונתייאשו הבעלים, בין לפני מכירה
ונתינה בין לאחר מכירה ונתינה, קנאה הלוקח בייאוש ושנוי רשות:
טו. גזל כלי ושברו – אין שמין לו הפחת, אלא משלם דמיו והכלי השבור
של גזלן. ואם רצו הבעלים ליטול הכלי השבור – נוטלין ומשלם הפחת.
שזו תקנה היא לבעלים. ואם לא רצו – הרשות בידם. וכן כל כיוצא בזה:
טז. גזלה שלא נשתנית והוקרה, אף על פי שנתייאשו הבעלים ממנה –
הרי זו חוזרת לבעלים ואין לגזלן בה כלום. שלא תקנו לגזלן את השבח
אחר ייאוש, אלא כגון גיזות וולדות. אבל שבח היוקר, אם הייתה הגזלה
:הב הכוז וניא – יניעב תרזוח

הרמב"ם מבדיל בין גזלה שיש להחזיר אותה גופה, בין גזלה שיש להחזיר את .33
תמורתה ובין גזלה שאין צורך להחזירה כלל. הסבר את שלושת המקרים האלה. _ _
אשר למקרה השלישי, האומנם הנגזל מפסיד גם את החפץ שנלקח ממנו וגם את _ _
?ותרומת _ _

מתי החפץ הנגזל הופך להיות רכושו של הגזלן? מתי הוא הופך להיות רכושו של .34
הקונה מן הגזלן? לאיזה צורך חשוב לנו לדעת, מתי קנו הגזלן או הקונה את החפץ? _ _

גזל עגל, ואחרי שנה הפך העגל פר, ומחירו עלה. מה חייב הגזלן להחזיר? (עיין .35
(.זט הכלהב _ _

ד הלזג תוכלה ,ם"במר .טי



שבועת הגזלן

א. קנס קנסו חכמים לגזלנים שיהיה הנגזל נשבע על כל מה שיטען
ונוטל מן הגזלן. והוא שיהיה זה מחזק, שגזלו בשני עדים:


לזג יממ עדוי וניאו ,לזג

ט. הגוזל אחד מחמשה, ואין ידוע מי הוא הנגזל, וכל אחד ואחד מהם
תובעו ואומר 'לי גזלת', אף על פי שאין שם עדי שגזל – הרי כל אחד מהם
נשבע שזה גזלו ומשלם גזלה לכל אחד ואחד. אף דבר זה קנס הוא
שקנסוהו חכמים, מפני שעבר עברה וגזל. אבל דין תורה אינו חייב לשלם
:קפסמ
י. אמר לשניים 'גזלתי אחד מכם' או 'אביו של אחד מכם ואיני יודע
איזהו', אם בא לצאת ידי שמים – חייב לשלם גזלה לכל אחד ואחד. אבל
בדין אינו נותן אלא גזלה אחת והם חולקין אותה ביניהם. שהרי אין
אחד מהם יודע שנגזל אלא זה בא והודיעם, ולא קנסו חכמים בדבר זה,
מפני שאין לו תובע:


תיבה לעב תונמאנ

יב. ראוהו עדים שנכנס לתוך בית חברו שלא בפני בעל הבית, ונטל משם
כלים. אף על פי שהוציאם מגולין, ואף על פי שבעל הבית הזה עשוי
למכור את כליו, אם טען ואמר 'דרך גזל לקחן', והלה אומר 'ברשותך
באתי ואתה מכרתם לי' או 'נתתם לי' או 'בחוב שיש לי אצלך תפשתים'
– אינו נאמן. שכל הנכנס לבית חברו שלא בפניו, ונטל כלים משם
והוציאם בפני עדים, הרי זה בחזקת גזלן. לפיכך מחזיר הכלים לבעל
הבית ואין כאן שבועה. שהרי העדים ראו מה גזל. ואחר שיחזיר חוזר
ותובע את בעל הבית בכל מה שיטען, והדין ביניהם:
יד. מעשה באחד שחטף לשון של כסף מיד חברו בפני עד אחד, ובא
החוטף ואמר 'חטפתי ושלי חטפתי' – וחייבוהו חכמים להחזיר, מפני
רמאש ומכ הדוה ירהש ,עבשיל לוכי וניאו הז דעב העובש ביוחמ אוהש
העד. ואלו לא היה שם עד כלל – היה נשבע שבועת הסת ששלו חטף.
ואילו הכחיש העד ואמר 'מעולם לא חטפתי' – היה נשבע שבועת התורה
שלא חטף. וכדין זה דנין בכל כיוצא בזה בכל מקום.

רואיב

שבועת היסת: שבועה שהטילו חכמים על הנתבע הכופר בכל התביעה,
שיהא נשבע ונפטר, או אם ירצה יהפוך את השבועה לתובע, שיישבע
.תודוהל (וילע עיפשהל) ותיסהל ידכ הנקות העובשה .לוטייו
וא דחא דע ירבד שיחכמה ומכ ,הרותה הבייחש העובש :הרותה תעובש
.רטפייו עבשייש – תצקמב הדומה

יש הבדל בדין בין המקרה המתואר בהלכה ט לבין המקרה המתואר .36
בהלכה י. השווה בין הדינים והסבר, מה ההבדל בין שתי ההלכות: _ _

י הכלה ט הכלה _

ןיא

כן, הנגזלים

האם יש מישהו
התובע מן הגזלן
?הלזגה תא
ןלזגה

םילזגנה

תא הליג ימ
עניין הגזלה?
חייב לשלם רק
תחא הלזג
פטור מלשלם

מהו עיקר הדין?

חייב לשלם לכל

דחא

חייב לשלם
?סנק

לש וניד המ
ידי תאצל אב"ה
?"םימש

.ג ,ג אעיצמ אבב ,הנשמה אוה י הכלהב ם"במר ירבד רוקמ .37

אמר לשניים: גזלתי לאחד מכם מנה, ואיני יודע איזה מכם, או: אביו _ _
של אחד מכם הפקיד לי מנה, ואיני יודע איזה הוא – נותן לזה מנה ולזה _ _
.ומצע יפמ הדוהש ,הנמ _ _

א. השווה את לשון המשנה ללשון הרמב"ם, ומצא את אותן המלים _ _
ם"במרה טימשה עודמ ,ריבסהל הסנ .טימשה ם"במרהש הנשמהמ _ __ _
מלים אלו. _ __ _

ב. באיזה מקרה פירש הרמב"ם את המשנה כעיקר הדין, ובאיזה – _ _
כ"בא לצאת ידי שמים"? _ __ _

ג. במשנה יש שני מקרים: .1גזלתי אחד מכם. .2אביו של אחד מכם הפקיד.
תיתכן, כמובן, גם אפשרות נוספת: אחד מכם הפקיד. נסה לשער מה
יהיה הדין במקרה זה: האם גם כאן יצטרך לשלם לכל אחד מהם כדי
לצאת ידי שמים, או שבמקרה כזה די יהיה אם ישלם פיקדון אחד
לשניהם? כדי להשיב, חשוב על נקודות אלה: האם מחזיק הפיקדון
חטא? מי בא אל מי כדי להשיב את הפיקדון? מי צריך לזכור מה קרה?

תוכל להיעזר בדברי הרא"ש, הכותב כך: ואחד משניים שהפקיד אצלו,
ולא תבעי ליה, פטור אף לצאת ידי שמים, דהווה ליה למפקיד למידק.
להכי נקט במתניתין "אביו של אחד מכם הפקיד אצלי מנה", ולא תנא
"אחד מכם", כדקתני גבי גזל (בבא מציעא פרק ג, סימן ט).

בהלכה יב הרמב"ם כותב, שהגזלן לקח "שלא בפני בעל הבית". מה יהיה הדין, .38
אם לקח את הכסף בנוכחות בעל הבית – _ _
?קתושו האור תיבה לעבו – _ _
– ובעל הבית צועק "גזלן, הצילו!!"? _ _

במקרה של אדם החוטף חפץ מחברו, יש לקבוע את הדין לפי האפשרויות .39
המובאות בטבלה שלהלן. העתק את הטבלה למחברתך, וכתוב במשבצות הריקות _ _
מה הדין בכל מקרה: _ _