הונאה

כ׳ באב תשפ״ו · תושב"ע

האנוה

כח. ספר החינוך, מצווה שלז


שלא להונות אחד מישראל, בין זכר בין נקבה, במקח ובממכר, שנאמר
"וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו איש את אחיו",
ואמרו זכרונם לברכה בספרא: "אל-תונו איש את אחיו" – זו אונאת
:ןוממ


הווצמה שרוש

שורש המצווה – ידוע, כי הוא דבר שהשכל מעיד עליו; ואם (=ואלמלא)
לא נכתב – דין הוא שיכתב, שאין ראוי לקחת ממון בני אדם דרך שקר
ותרמית, אלא כל אחד יזכה בעמלו במה שיחננו האלוהים בעולמו באמת
הנוי אל אוהש ומכ יכ ,תלעות הזה רבדב שי דחאו דחא לכו ;רשויבו
אחרים – גם אחרים לא יונו אותו, ואף כי יהיה אחד יודע לרמות יותר
משאר בני-אדם, אולי בניו לא יהיו כן וירמו אותם בני-אדם; ונמצא
שהדברים שווים לכול, ושהיא תועלת רב[ה] בישובו של עולם, והשם ברוך
.ורצי תבשל אוה


?האנוה לע הווצמ ימ

מדיני המצווה, מה שאמרו זכרונם לברכה (ב"מ נא א), שהמוכר והלוקח
שניהם מוזהרים באזהרה זו, שנאמר "וכי תמכרו ממכר… או קנה" ולא
יאמר הלוקח "דרך המוכר לשעת שווי ממכרו, ואחר שהוא מוכרו לי
בדמים קלים – אין עלי עוון", שאינו כן, אלא שניהם באזהרה;

כיצד לומדים מהפסוק "וכי תמכרו…", כי ההונאה היא במיטלטלין? (רמז: .62
(."די" הלמה _ _

אף על פי שאיסור גנבה הוא איסור הגיוני, קשה להסביר לגנב, מדוע אסור .63
לגנוב. כיצד מסביר זאת ספר החינוך? _ _

א ,אנ אעיצמ אבב .טכ








המשנה פותחת ב"אחד הלוקח ואחד המוכר", אבל, בסוף המשנה נאמר "רצה .64
אומר לו תן לי מעותיי", וזהו נוסח פנייתו של הקונה המבקש את כספו חזרה. מדוע _ _
לא הוזכר בסוף המשנה המוכר, האומר "תן לי את החפץ"? _ _

?רספס תונוהל רתומש ארמגה הבשח עודמ .65

כדי להתאים את המשנה שלנו לדברי רבי נתן, יש צורך להוסיף משהו בברייתא. .66
העתק את הברייתא, והוסף את החסר בה, כדי שרבי נתן יתאים למשנה. _ _

כדי להתאים את המשנה לדברי רבי יהודה הנשיא, יש להוסיף למשנה חלק מן .67
הברייתא, אותו חלק שרבי שייר במשנה. העתק את המשנה, והוסף לה את אותו _ _
חלק מן הברייתא שרבי שייר. _ _

כדעת מי הברייתא "הנושא ונותן באמונה" (מס' 22בסוגיה)? ענה לפי אביי ולפי .68
.אבר _ _

בי הריכמ תוכלה ,ם"במר .ל



האנוה רוסיא

רכממ ורכמת יכו' רמאנש .ורבח תא תונוהל הנוקל וא רכומל רוסא .א
לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו'. ואף על פי שהוא עובר בלא תעשה –
אינו לוקה. מפני שנתן להישבון. ובין שהונה במזיד בין שלא ידע שיש במכר
זה הוניה – חייב לשלם:


האנוה רועיש

רכמש ירה ?דציכ .הוושב תותש ?בישהל בייח היהיו הינוה אהת המכו .ב
שש הווש וא ,ששב שמח הווש וא ,ששב עבש הווש וא ,שמחב שש הווש
בשבע – הרי זה הוניה ונקנה המקח וחייב המונה לשלם את ההוניה
:הנאתמל הלוכ הריזחהלו
ג. היתה ההוניה פחות מזה בכל שהוא, כגון שמכר שווה ששים דינר
בחמישים ופרוטה – אינו חייב להחזיר כלום. שכל פחות משתות דרך הכל
:וב לוחמל
ד. היתה ההוניה יתרה על השתות בכל שהוא, כגון שמכר שווה ששים
בחמישים פחות פרוטה – בטל מקח, והמתאנה יכול להחזיר החפץ ולא
יקנה כלל. אבל המונה אותו אינו יכול לחזור אם רצה זה וקבל. ואף על פי
שבטל המקח – אין המונה חייב להחזיר עד שתהיה ההוניה יתר על פרוטה.
היתה פרוטה בשווה – אינו מחזיר. שאין הוניה לפרוטות:
ול היהי יתמ דע ?חקמה לטבל וא הינוהה עובתלו רוזחל ול היהי יתמ דע .ה
.ובורקל וא רגתל האריש ידכ דע ?חקמה לטבל וא הינוהה עובתלו רוזחל
ואם שהה יותר מזה, אפילו לקח שווה מאה במאתיים – אינו חוזר:

ו. במה דברים אמורים? בלוקח, שהרי במקח בידו ומראהו. אבל המוכר
חוזר בהוניה לעולם. ואין צריך לומר בבטול מקח, שאינו יודע דמי זה
שמכר עד שיראה כמותו שנמכר בשוק. לפיכך אם היה המקח דבר שאין
במינו שנוי והוא כולו שווה, כגון פלפלין וכיוצא בהם – הרי זה אינו חוזר
:דבלב קושבש רעש לע לאשיש ידכ דע אלא
ז. וכן אם נודע שבא לידו כממכרו וידע שטעה ולא תבע – אינו יכול לחזור
:לחמ ירהש ,עובתלו

העתק את הטבלה שלהלן למחברתך, וציין מהו אחוז ההונאה בכל מקרה:.69

7 5 5 6 6 ערך החפץ
6 4 6 5 7 הסכום ששולם
_
20% 20% _
_
האנוהה זוחא

אנו מבדילים בין 3סוגי הונאה. ציין מה הדין כשההונאה היא פחות משישית, .70
.תישישמ רתוי ,תישיש _ _

בעל "ספר החינוך" מנמק את הגבלת הזמן שבו אפשר לבטל את העסקה .71
שהייתה בה הונאה בדרך זו: "אין ראוי להיות דין החזרה או הביטול נמשך לעולם, _ _
אלא זמן קצוב הוא שנתנו בדברים, כדי שיתקיימו ענייני המקח והממכר בין בני _ _
אדם. והזמן שנתנו אינו שווה בכל הדברים …ושיעור זה הוא לפי ראות עיני הדיין." _ _
הסבר את דברי בעל החינוך, והשווה אותם ל"תקנת השוק" שלמדנו עליה למעלה. _ _

העתק את הטבלה שלהלן למחברתך ומלאנה:.72

מי צריך
,םלשל
,ימל
?המכו
ימל
רתומ
?טילחהל
ריחמה
,הנתשה
וישכעו
ךרע
החפץ הוא
ימ
המיר
ימ תא
– האנוהה
רתוי
תוחפ וא
1/6 -מ
הזיאב
םוכס
רכמנ
?ץפחה
ךרע
ץפחה
ןמזב
הריכמה
_
_
3 _
_
4 5
_
_
8 _
_
6 5
_
_
2 _
_
3 2
_
_
3 _
_
2 3

גי הריכמ תוכלה ,ם"במר .אל



הונאה בהחלפת חפצים

א. המחליף כלים בכלים או בהמה בבהמה, אפילו מחט בשירין או טלה
בסוס – אין לו הוניה. שזה רוצה במחט יותר מן השירין. אבל המחליף
פירות בפירות, בין ששמו אותם קודם המכירה בין ששמו אותם אחר
מכירה – יש להם הוניה:
ב. בעל הבית שמכר כלי תשמישו – אין לו הוניה. שאילולי לא הרבו לו
הדמים לא היה מוכר לו כלי תשמישו:


מכירה על מנת שאין הונאה

ג. האומר לחברו 'על מנת שאין לך עלי אוניה' – יש לו עליו הוניה. במה
דברים אמורים? בסתם, שאין יודע כמה הוניה יש בו כדי שימחל. ואין
צריך לומר אם אמר לו 'על מנת שאין בו הוניה', שהרי יש בו. אבל במפרש
– אין לו הוניה. שכל תנאי שבממון קיים.
ד. כיצד? מוכר שאמר ללוקח 'חפץ זה שאני נותן במאתיים יודע אני שאינו
שווה אלא מנה, על מנת שאין לך הוניה אני מוכר לך' – אין לו עליו הוניה.
וכן לוקח שאמר למוכר 'חפץ זה שאני לוקח ממך במנה יודע אני ששווה
מאתיים, על מנת שאין לך עלי הוניה אני לוקח ממך' – אין לו עליו הוניה:


משא ומתן באמונה – כיצד?

ה. הנושא והנותן באמונה – אין לו עליו אונאה. כיצד? חפץ זה בכך וכך
לקחתיו, כך וכך אני משתכר בו – אין לו עליו הוניה:
ו. ויש לו להעלות על המקח שכר הכתף ושכר החמר ושכר פונדק. אבל
שכר עצמו מפני שהוא כפועל – אינו מוסיף אותו על המקח, אלא מפרש
ואומר לו 'כך וכך אני משתכר':
במה אין הונאה
ח. אלו דברים שאין להם הוניה. הקרקעות. והעבדים. והשטרות.
וההקדשות. אפילו מכר שווה אלף בדינר או שווה דינה באלף – אין בהם
הוניה. שנאמר 'או קנה מיד עמיתך' – דבר הנקנה מיד ליד. יצאו
הקרקעות ויצאו עבדים שהוקשו לקרקעות, ויצאו שטרות שאין גופם קנוי
אלא לראיה שבהם. ' עמיתך' – ולא הקדש:


תוריכשב האנוה

יז. השוכר את הכלים או את הבהמה – יש להם אוניה. שהשכירות מכירה
בת יומה היא. ואם יש בה הוניה שתות או יותר, בין שנתאנה שוכר בין
שנתאנה משכיר – הרי זה מחזיר הוניה ואפילו לאחר זמן מרובה:

זי-די ,הכ ארקיו .בל



וכי תמכרו ממכר לעמיתך
או קנה מיד עמיתך,
.ויחא תא שיא ונות לא
במספר שנים אחר היובל
תקנה מאת עמיתך.
במספר שני תבואות ימכר לך.
לפי רוב השנים תרבה מקנתו.
ולפי מעוט השנים תמעיט מקנתו.
כי מספר תבואות הוא מוכר לך.
.ותימע תא שיא ונות אלו
ויראת מאלוהיך,
כי אני ה' אלוהיכם.

הפסוקים שהובאו מתחלקים לשניים, והביטוי "אל תונו" כתוב בסוף כל עניין. .73
קרא בעיון את הפסוקים, ומצא את הנושא של כל אחד משני החלקים. _ _

ב-א ,ונ אעיצמ אבב .גל


משנה: ואלו דברים שאין להם אונאה: העבדים והשטרות והקרקעות
…תושדקההו

גמרא: מנהני מילי? דתנו רבנן: "וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד
עמיתך" – דבר הנקנה מיד ליד. יצאו קרקעות, שאינן מיטלטלים; יצאו
עבדים, שהוקשו לקרקעות; יצאו שטרות, דכתיב "וכי תמכרי ממכר" –
שגופו מכור וגופו קנוי; יצאו שטרות, שאין גופן מכור ואין גופן קנוי, ואינן
עומדין אלא לראייה שבהם. הקדשות, אמר קרא "אחיו" – "אחיו", ולא
."שדקה"

בדוק, כיצד ניסה הרמב"ם את הלכה ח בהתאם לגמרא..74

וט ,הכ ארקיול ן"במר .דל


ואני חושב עוד סברא, שוודאי המאנה את חברו לדעת עובר בלאו, בין
במיטלטלין בין בקרקעות, שבהן דיבר הכתוב "אל תונו איש את אחיו
במספר שנים אחר היובל", שהוא מזהיר שיקנו וימכרו לפי השנים ולא
יונו איש את אחיו. אבל רבותינו חידשו באונאה תשלומים בשתות המקח
האנואהש יפל ,תועקרקה ולטיב דבלב הזמו .תותשמ רתויב חקמ לוטיבו
בהם אפילו ביתר משתות – מחילה, כמו שהיא מחילה במיטלטלים בפחות
משתות, אף על פי שהוא אסור להונות כן לדעת… אבל אזהרת הלאו
נוהגת בכולן, ולכך אמר "וכי תמכרו ממכר", לשון רבים, למוכר קרקעות
ולמוכר מיטלטלין, "או קנה מיד עמיתך", היחיד מהם, המוכר
המיטלטלין מיד ליד. ואמר לכולן "אל תונו". וכיוון שייחד והפריש
המיטלטלין, ריבה בהן דין אונאה, והיא בחזרת התשלומין.

המ .(אל רוקמ) ח ,גי הריכמ תוכלהב ם"במרה ירבדל ן"במרה ירבד תא הוושה .75
דעת הרמב"ן בשאלה, אם יש איסור הונאה בקרקעות, ומה דעת הרמב"ם בשאלה _ _
זו? ומה דעתם ביחס להחזרת הכסף או ביחס לביטול העסקה במקרה של הונאה _ _
?תועקרקב _ _

סכם את הדברים שאין בהם הונאה, והסבר את הטעם לכך..76

יש חנויות שמופיע בהן שלט כגון זה:.77


___________ :יאנוטיס ריחמ
_________________ :םיסמ
__________________ :חוור
_________ :הנוקל ריחמ ה"ס
מה הם יתרונותיו של שלט כזה?

בקשר להונאה בקרקעות יש מחלוקת, אם הונאת-קרקע בשיעור של יותר מ- .78
?וז הלאשב ם"במרה קספ המ .חקמה תא תלטבמ 100% _ _

די הריכמ תוכלה ,ם"במר .הל



מסחר הוגן – כיצד?

א. כבר בארנו שהנושא ונותן באמונה ואמר 'כך וכך אני משתכר' – אין לו
הוני ואפילו אמר 'זה לקחתי בסלע ובעשר אני מוכר' – מותר. אבל בית-דין
חייבין לפסוק השערים ולהעמיד שוטרין לכך. ולא יהיה כל אחד ואחד
משתכר כל מה שירצה, אלא שתות בלבד יפסקו להם בשכרם ולא ישתכר
:תותש לע רתי רכומה
ב. במה דברים אמורים? בדברים שיש בהם חיי נפש, כגון יינות שמנים
וסלתות. אבל העקרין, כגון הקושט והלבונה וכיוצא בהם – אין פוסקין
להם שער, אלא ישתכר כל מה שירצה:


איסור לאגור מצרכים

ה. אין אוצרין פירות שיש בהם חיי נפש בארץ ישראל, וכן בכל מקום
שרובו ישראל – שהרי מגיע מדבר זה צער לישראל. במה דברים אמורים?
בלוקח מן השוק. אבל המכניס משלו מותר לעשות לו קבו אוצר:
ו. מותר לאצור פירות שלוש שנים – ערב שביעית ושביעית ומוצאי
שביעית. ובשני בצורת – אפילו קב חרובין לא יאצור, מפני שמכניס מארה
בשערים. וכל המפקיע שערים או שאצר פירות ארץ או במקום שרוצו
:תיבירב הוולמכ הז ירה – לארשי
ז. במה דברים אמורים? בפירות שיש בהן חיי נפש. אבל התבלין, כגון
כמון ופלפלין – מותר לאצור אותם בארץ ישראל ולהוציא אותם ממקום
למקום כשאר העקרין:


סמכות בני העיר לקבוע מחירים

ט. רשאין בני העיר לקץ להם שער לכל דבר שירצו, ואפילו בשר ולחם,
ולהתנות ביניהם וכל מי שיעבור יענשו אותו כך וכך:
י. רשאין אנשי אומנויות לפסוק ביניהם, שלא יעשה אחד ביום שיעשה
חברו וכיוצא בזה, וכל מי שיעבור על התנאי יענשו אותו כך וכך:
יא. במה דברים אמורים? במדינה שאין בה חכם חשוב לתקן מעשה
המדינה ולהצליח דרכי יושביה. אבל אם יש בה אדם חכם חשוב – אין
התנאי שלהם מועיל כלום ואין יכולין לענוש ולהפסיד על מי שלא קבל
התנאי, אלא אם כן תהנה עמהם ועשו מדעת החכם. וכל מי שהפסיד לפי
התנאי שאינו מדעת החכם – משלם:

לפניך תיאור של תופעות שונות בחיי המסחר. קבע, על פי עיון בדברי הרמב"ם, .79
אם תופעות אלה מתאימות להלכה או נוגדות לה, או אולי אין קשר בין דברי _ _
:הלא תועפותל ם"במרה _ _
– "חוק הקרטלים", החוק האוסר על המוכרים של סחורה אחת להתאחד כדי _ _
לקבוע מחיר אחיד לסחורה, באופן שלא תהיה תחרות ביניהם _ _
– שביתת קונים, שארגוני הצרכנים מארגנים כאשר המחירים עולים כדי להכריח _ _
את המוכרים להוריד מחירים _ _
– "פער התיווך", ההפרש בין מה שהחקלאי מקבל למה שהצרכן משלם, הפרש _ _
המגיע לפעמים ל- %100 _ _
– אגירת מצרכים הנעשית לפני עליית מחירים על ידי הסוחרים, המסרבים למכור _ _
ומחכים למחיר החדש (השאלה היא, מה מותר לאגור ומה אסור) _ _
– שביתת עובדים שוועד העובדים מחליט עליה על דעת עצמו _ _
– אחסנת אלפי עופות בקירור מפני שקיים עודף. _ _

וט הריכמ תוכלה ,ם"במר .ול


א. המוכר לחברו במידה, במשקל או במניין וטעה בכל שהוא – חוזר
לעולם. שאין הוניה אלא בדמים. אבל בחשבון – חוזר:
ב. כיצד? מכר לו מאה אגוזים בדינר ונמצאו מאה ואחד או תשעים
ותשעה – נקנה המיקח ומחזיר את הטעות, ואפילו לאחר כמה שנים. וכן
אם נמצאו המעות חסר או יתר מן המנין שפסקו – חוזר. ואפילו לאחר
שקנו מידו שלא נשאר לו אצל חברו כלום – חוזר, שקנין בטעות הוא. וכן
:הזב אצויכ לכ
ג. וכן המוכר לחברו קרקע או עבד או בהמה או שאר מטלטלין ונמצא
במקח מום שלא ידע בו הלוקח – מחזירו אפילו לאחר כמה שנים. שזה
מקח טעות הוא. והוא שלא ישתמש במקח אחר שידע במום. אבל אם
נשתמש בו אחר שראה המום – הרי זה מחל ואינו יכול להחזיר:
ו. כל הלוקח סתם – אינו לוקח אלא הדבר השלם מכל מום. ואם פרש
המוכר ואמר 'על מנת שאין אתה חוזר עלי במום' – הרי זה חוזר עד
שיפרש המום שיש בממכרו ויחול הלוקח, או עד שיאמר לו 'כל מום
שימצא במקח זה הפוחת דמיו עד כך וכך קבלתי אותו'. שהמוחל צריך
:הינוהב שרפמה ומכ ותוא שרפיו וב ול לחמיש רבדה עדיל

מהו ההבדל בין "אונאה" לבין "מקח טעות"?.80

מה בין שימוש בחפץ לאחר גילוי המום לבין השימוש בו לפני גילוי המום?.81

במכירה פומבית המוכר מדגיש כי אי אפשר לבדוק את החפץ, וכי אין הוא .82
אחראי לכך שהחפץ במצב תקין. מה דין מקח טעות ביחס לחפץ שנקנה במכירה _ _
?תיבמופ _ _

מפעלים מוכרים בהנחה גדולה מוצרים שיש בהם פגמים קלים. מהם התנאים .83
?וב רוזחל לכוי אל הנוקהש ידכ תאזכ הריכמב _ _

ול-הל ,טי ארקיו .זל


.הרושמבו לקשמב הדמב טפשמב לוע ושעת אל
מאזני צדק אבני צדק איפת צדק והין צדק יהיה לכם
אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים.

י"שר

אם לדין, הרי כבר נאמר (לפני כן, בפסוק טו) "לא תעשו עוול במשפט".
ומהו "משפט" השנוי כאן? היא המידה, המשקל והמשורה. מלמד,
שהמודד נקרא "דיין". שאם שיקר במידה, הרי הוא כמקלקל את הדין,
וקרוי עוול, שנאוי ומשוקץ, חרם ותועבה, וגורם לחמישה דברים
האמורים בדיין: ( )1מטמא את הארץ ( )2ומחלל את השם ( )3ומסלק את
השכינה ( )4ומפיל את ישראל בחרב ( )5ומגלה אותם מארצם.

במידה: זו מידת הארץ; במשקל: כמשמעו; ובמשורה: זו מידת הלח;
אבני צדק: הם המשקלות ששוקלים כנגדן; איפה: היא מידת היבש; הין:
.חלה תדימ איה וז

ב-א ,חפ ארתב אבב .חל


מ. ספר החינוך



רנט. מצוות צידוק המאזניים והמשקלים והמידות

לצדק המאזניים והמשקלים והמידות וליישר אותם ולהשמר מאוד ב,
שנאמר "מאזני צדק אבני צדק איפת צדק והין צדק יהיה לכם". ולשון
ספרא: "מאזני צדק" – צדק את המאזניים יפה יפה, כלומר: שתהיין
המאזנים מיושרות. ויש בענין המאזניים כיוונין גדולים לפי שאפשר
לעשות בהם כמה מיני שקרים, ידוע הדבר. "אבני צדק" – צדק את
המשקלות יפה יפה, גם במשקלות גם כן אפשר לעשות בהן הרבה מיני
שקר, וכעין מה שאמרו זיכרונם לברכה (ב"מ סא ב): אני עתיד לפרע ממי
שטומן משקלותיו המלח. "איפת צדק" – צדק את האיפות יפה, "והין
צדק" – צדק את ההינין יפה. והיפה היא מידת היבש, והין – מידת הלח,
והזהירתנו התורה בכל אחד ואחד מדברים אלו בפרט לחומר העניין, ואף
על פי שהכל נכלל בכלל "ולא תונו איש את עמיתו". ולשון ספרא: על תנאי
כך הוצאת אתכם מארץ מצרים, שתקבלו עליכם מצוות מידות. ואמרו גם
כן זיכרונם לברכה (ב"מ שם): אני שהבחנתי במצרים בין טיפה של בכור
לטיפה שאינה של בכור-אני עתיד לפרע ממי שטומן משקלותיו במלח כדי
להונות הבריות שאין מכירין בהן.
שורש מצוות היושר והרחקת הגזל והתרמית מבין בני אדם – ידוע לכל בן
.תעד
מדיני המצווה, כגון מה שאמרו זיכרונם לברכה, שאין עושין משקלות של
בדיל ועופרת וכל שאר מיני מתכות, מפני שמעלין חלודה ומתחסרין; אבל
עושין אותן של אבן וזכוכית וכיוצא בהן. והדברים שאמרו במדידת
הקרקע, ומה שלמדונו בצורת המחק שקורין בלעז רשור"א, ואמרו גם כן
,רתויב הנטק הדימ התיה וליפאו ,דדומש תעב חלה תדימב חיתרי אלש
הרותב רמאנש ,אוהש לכב תודימה לע הדיפקה הרותהש ,וניצמ ירהש
הנטק הדימ איה הרושמהו ,"הרושמבו לקשמב הדימב … לווע ושעת אל"
ביותר שהיא חלק אחד משלושה ושלושים בלג; והשעורים שנתנו זיכרונם
לברכה באורך קנה המאזניים ובאורך החוטים, והחלוקים שאמרו בין
מאזניים העשויין לשקול מין אחד למאזניים של מין אחר; ומה שאמרו
שחייבין בית דין להעמיד שוטרים בכל מקום ומקום להיות מחזרים
לצדק המאזניים והמשקלות, ויש להם רשות לקנוס בממונו גם בגופו כל
שנמצא כמו משקל חסר. ויתר פרטיה, בפרק חמישי מבתרא [ח"מ סימן
.[אלר
ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. והעובר עליה – ביטל עשה,
מלבד שעבר על לאו דאונאה וגזלה וגנבה אם יש בה שווה פרוטה. ומה
שיקשה בעניין יותר, כי המשקר במידות, לא ייתן לב לכל הלוקחים ואינו
יודע למי גזל שיחזיר אליו גזלו; וזהו שאמרו זיכרונם לברכה (ב"ב פח ב):
קשה מאוד ענשן של מידות.

חי הריכמ תוכלה ,ם"במר .אמ


א. אסור לרמות את בני אדם במיקח ומימכר או לגנוב את דעתם. ואחד
נכרים ואחד ישראל שווים בדבר זה. היה יודע שיש בממכרו מום – יודיעו
ללוקח ואפילו לגנוב דעת הבריות בדברים – אסור:
ב. אין מפרכסין את האדם ולא את הבהמה ולא את הכלים הישנים כדי
שיראו כחדשים. אבל מפרכסין החדשים, כגון שישוף ויגהץ וייפה כל
:ויכרצ
ד. מותר לבור את הגריסין אבל לא על פי המגורה, שאינו אלא כגונה את
העין וידמה שהוא הכל ברור. ומותר לחנוני לחלק קליות ואגוזים
לתינוקות ולשפחות כדי להרגילן לבוא אצלו. ופוחת משער שבשוק כדי
להרבות במקיפין ממנו, ואין בני השוק יכולין לעכב עליו ואין בזה גנבת
:תעדה
ה. אין מערבין פירות בפירות, אפילו חדשים בחדשים. ואין צריך לומר
ישנים בחדשים. אפילו הישנים ביוקר והחדשים בזול – מפני שהלוקח
רוצה לישנם. ביין הוא שהתירו לערב קשה ברך בין הגתות בלבד מפני
שמשביחו. ואם היה טעמו נכר – מותר לערב בכל מקום. שכל דבר הנכר
טעמו מרגיש הלוקח ולפיכך מותר לערב אותו:
ו. אין מערבין מים ביין. ומי שנתערב לו מים ביינו – לא ימכרנו בחנות
אלא אם כן מודיעו. ולא לתגר אף על פי שמודיעו, שמרמה בו אחרים.
ומקום שנהגו להטיל מים ביין – יטיל. והוא שיהיה בין הגתות.