חמישים שנות לבטים – הקשיים בהוראת תלמוד

כ׳ באב תשפ״ו · תושב"ע


3.21הקשיים בהוראת תלמוד


האם אפשר לדרג את התלמוד?


הצורך לקבוע תכנית מדורגת בתלמוד מחייב להגדיר מה הם הקשיים בהוראת התלמוד,
ולהתחשב בקשיים אלה בשעת קביעת חומר הלימודים לכיתות השונות.

מיונים שונים הוצעו לקשיים שבתלמוד. הקושי העומד מעבר למיונים אלה הוא השאלה
באיזו מידה אפשר להיעזר במיונים השונים כדי לארגן את הלימוד. א"מ ליפשיץ (ליפשיץ
א"מ, "החדר", בתוך: כתבים, כרך א, ירושלים, תש"ד). יצא לפני חמישים שנה בהכרזה
כי אין כל אפשרות לפתור את הקשיים שבהוראת תלמוד על ידי בחירת קטעים
מתאימים. הוא כותב:

"שלושה דברים בתלמוד טעונים לימוד ( )1הלשון, ( )2התוכן, ( )3דרך התלמוד.
תא עדויה לבא ,בר דומיל תשרוד …דומלתה לש תמצמוצמהו תיתוהמה ןושלה

הלשון עדיין לא הועיל כלום.
– מרובה צדדים… נסדר בספרי הפוסקים… והגדול והיפה שבהם – ספר ןכותה

הי"ד לרמב"ם… והכול מוכן ללומד, ואין נגרע דבר, אלא – התלמוד. הלומד והיודע
כל פרטי ההלכות – עדיין לא נפתחו לו שערי התלמוד…
– אופני המחשבה התלמודית, רק מי שדרך התלמוד נהירה לו דרך המשא ומתן

יעבור בין שביליו המעוקלים והמסובכים של פרדס פלאים זה… דרך התלמוד תוכל
להיפרט לכללים ערוכים ומפורשים ולהיכלל ביצירה הגדולה של מבוא התלמוד,
שיהיה כעין יצירה חוזרת של התלמוד, אבל גם כללי התלמוד יהיו בידי אדם שלא
דלה הרבה מים התלמוד לכלים ריקים, לקליפה שאבד גרעינה".

בדברים חריפים אלה שולל א"מ ליפשיץ כל אפשרות של דירוג הקשיים בתלמוד וארגון
החומר בדרך שתסייע ללומד להתגבר על הקשיים אחד אחד. כל אחד מהמרכיבים של
התלמוד ניתן למצאו בצורה מסודרת: אפשר ללמוד לשון, אפשר ללמוד את תוכני
התלמוד, אפשר ליצור ספרי מבוא טובים, אבל כל אלה אינם תלמוד, ואינם מקדמים את
.דומלתה דומילב דמולה

יתרה מזו: ניסיון לדרג את החומר התלמודי לפי דירוג קושי – טוען ליפשיץ – יראה, כי
כל אחד משלושת מרכיביו דורש דירוג אחר. אם ירצו לבנות את התלמוד לפי דירוג
,תידומלתה היגוסה לש ישוקה

"לפי צורות הסוגיות, בהדרגה מן הפשוט והקל אל המסובך והכבד, נמצא
שמבוא… כזה אינו עוד במציאות… וקשה לחשוב שיצליח ניסיון כזה, כי למען
סדר סוגיות לפי צורותיהן יצטרכו לפרק את התלמוד לחוליותיו, לסלק את
הסוגיות מתוך סביבתן הטבעית, ויינטל מהן ריחן וטעמן".

וליפשיץ קובע לסיום, כי יש כאן מעגל שאין לו התחלה: הבנת התלמוד היא סך הכול של
הבנת כל צדדיו, והבנת כל צד מצדי התלמוד תיתכן רק דרך הבנת התלמוד כולו, ואין
מוצא שיטתי ממעגל זה. "זוהי הפרובלמה הקשה בהוראת התלמוד למתחילים".

בהמשך נראה, כי חמישים שנה של ניסיונות ובירורים קידמו אך מעט את פתרון הבעיה.


מיון הקשיים בהוראת התלמוד


נעשו ניסיונות שונים למיין את הקשיים שבהוראת התלמוד. סקירה קצרה של רשימות
קשיים שונות תעמיד אותנו בפני הבעיות שמתכנן הלימודים נתקל בהן בשעה שהוא רוצה
למיין את הקשיים ולבנות על פיהם תכנית לימודים היוצרת מבנה דידקטי נכון של חומר
.םידומילה

צבי אדר (אדר צבי, החינוך היהודי בישראל ובארה"ב, תל אביב, תש"ל). מונה קשיים
:הלא

"שפת התלמוד קשה: ברובו הגדול הוא כתוב ארמית. ענייניו קשים: רבות מן
הבעיות הנידונות בו הן בעיות חוקיות מסובכות בעניינים הרחוקים מעולמו [של
התלמיד]… קשים האופן שבו הוא כתוב וטיב החשיבה האופיינית לו, השקלא
שוריפ לש תונוש תויורשפאב תטרופמה תוניידתהה .קהבומה ידומלתה אירטו
דברי המשנה, הקישור של עניינים שונים זה בזה לשם השוואה ולימוד מן האחד
על השני, המידות השונות שהתורה נדרשת בהן, השלב הנוסף של דיונים מפורטים
של בעלי התוספות על ההתדיינות המפורשת בתלמוד – כל אלה הופכים את
ההשתלטות על דרך החשיבה ודרך הכתיבה של התלמוד למשימה קשה ביותר".

ניסיון אחר למיין את הקשיים בתלמוד כדי ליצור ספר לימוד למתחילים עשו י"א אפרתי
וי' בורגנסקי, מחברי "תלמוד לתלמיד" (אפרתי ובורגנסקי, תלמוד לתלמיד, שערים א-ג,
המחלקה לחינוך ולתרבות תורניים בגולה, תשט"ו). במאמר "הוראת התלמוד
למתחילים" סוקר י"א אפרתי (אפרתי י"א, "הוראת התלמוד למתחילים", מעיינות ה',
ירושלים, תשט"ז). את הקשיים בהוראת התלמוד, והוא ממיין אותם לקטגוריות אלה:

.1קשיים לשוניים


א. לשון קצרה ותמציתית

ב. חוסר פיסוק וסימון בין הפסקאות השונות

תימרא .ג

ד. טרמינולוגיה רבת גוונים, זרה ורחוקה מאוצר המלים היום-יומי של התלמיד.

.2קשיים הנובעים מן המבנים השונים בתלמוד


א. שלל מבנים מיוחדים ולכל אחד דרכי גישה משלו (שאלה, תשובה, קושיה, תירוץ,

(…אתפקתא ,היעב

.תויורשפאה יוביר .ב

.3קשיים מבחינת התוכן


א. גישה של האמוראים למשנת התנאים

ב. לימוד מן הסתום

ג. ה"סלקא דעתך" (היפותזה) והדחייה (אנטיתזה)

ד. ההגהות והתיקונים המוצעים על ידי האמוראים.

.4קשיים בלימוד סוגיה שלמה


א. הלכות ממקצועות שונים לשם סיוע קושיה או תירוץ

ב. פרשנות המשולבת בתוך דברי האמוראים

.5קשיים אחרים


ריבסהל ידכ קיפסמ וניא י"שר .א

ב. הזמן של 6-5שעות בשבוע אינו מאפשר לסיים עניין בשיעור רצוף אחד

.6קשיים דידקטיים


א. אי אפשר לדרוש מהתלמידים להתכונן לשיעור

רמוחה לע רוזחל השק .ב

ג. קיימים קשיי שפה אצל התלמידים

ד. התלמידים מתרגלים לחזור על מונחים בלי להבינם


כדי לתת לתלמיד אפשרות להתגבר על הקשיים בנו המחברים את ה"תלמוד לתלמיד"
כספר מדורג, שבו יפגשו התלמידים בשנת לימודיהם הראשונה בקשיים המסומנים
במספר .1בשנה השנייה בקשיים המסומנים במספרים 1ו- ,2ובשנה השלישית עם
קשיים המסומנים במספרים .4 ,3 ,2 ,1

רשימה אחרת של קשיים נותן יעקב כץ (כץ יעקב, "על בעיית לימוד התלמוד בבית
הספר", בתוך: הוראת התורה שבעל פה, ירושלים, תש"ך). הוא מבחין בשלושה סוגי
קשיים בהוראת התלמוד:
מקרים המשמשים בסיס לדיון התלמודי, והם רחוקים מעולמנו. .1קשיים מציאותיים:

לדוגמה: שניים אוחזים בטלית.
   
הנחות שתוקפן במסורת ולא בחקירה הגיונית, כמו דרכי האישור .2קשיים הגיוניים:

של החוקים מתוך דברי התורה ("מידות שהתורה נדרשת בהן") או ההנחה שאין
   
.המודכו אנת לע קולחל יאשר ארומא
   
, הנובעים מתוך ערבוביה של המושגים חוק ומוסר. .3קשיים מוסריים


הדגמה של הקשיים המבניים של הסוגיה התלמודית נותן י' איזנברג (איזנברג יהודה
(הרצאה), "על מורכבותה של הסוגיה התלמודית", ידיעון המרכז לתכניות לימודים,
משרד החינוך והתרבות, ירושלים, תשל"ב :).1כאשר יש צורך להחליט מה מבין השניים
נכון – א' או ב' – מצפה התלמיד להוכחות משני הסוגים:
הוכחות לטובת א' (ולכן ב' נדחה).1

הוכחות לטובת ב' (ולכן א' נדחה)..2


בסוגיה התלמודית יפגש התלמיד לעתים קרובות הוכחות בדרך השלילה:
הוכחות שא' לא ייתכן (ולכן ב' מתקבל).3

הוכחות שב' לא ייתכן (ולכן א' מתקבל).4


כאשר הסוגיה התלמודית דוחה את ההוכחות, העניין מסתבך עוד יותר:
הוכחות לטובת א' נדחות בשתי דרכים:.1

1.1גם ב' יכול להתאים להוכחה (ואז, אולי, הן א' והן ב' הם נכונים).
   
1.2א' עצמו אינו מתאים להוכחה (ואז, אולי, רק ב' הוא נכון).
   

הוכחות נגד א' נדחות גם הן בשתי דרכים:.2

2.1גם ב' לא ייתכן (ואז, אולי, הן א' והן ב' אינם נכונים).
   
2.2א' עצמו ייתכן (ואז, אולי, הן א' והן ב' נכונים).
   

אותו דבר, כמובן, לגבי ההוכחות בעד ב' או נגדו.

של המסכת. הפרק הראשון של מסכת בבא מציעא, לדוגמה, רדסקושי נוסף טמון ב
פותח במשנה "שניים אוחזין בטלית". כדי להבין משנה זו יש לדעת את מה שנאמר בפרק
השני של המסכת. עורך התלמוד לא התחשב בארגון הנושא, והוא כאילו הניח, שהכול,
פרט לדף הנוכחי, ידוע ללומד. מסיבה זו הסוגיה בנויה לעתים קרובות על הנחות הבאות
אחר כך! ואמנם, בפירושו למשנת "שניים אוחזים" שואל הרשב"א מדוע משנה זו היא
הראשונה במסכת, ומשיב תשובה טכנית (שהדבר נובע מהקשר לסוף המסכת הקודמת).


מיון הקשיים בסוגיה התלמודית


ניסתה להגדיר, מה הם האלמנטים הגורמים לכך שסוגיה תהיה בר אילן תשל"ג תינכת
"קשה". הגדרה זו הייתה נחוצה כדי להדריך את כותב התכנית שעה שהוא בוחר את
חומר הלימודים לכיתות השונות.

התכנית מציעה שלוש נקודות מבט שיש להתחשב בהן בבחירת החומר. בסעיף המסביר
:רמאנ "השק רמוח" והמ

ז. החומר ידורג בדירוג היררכי, כאשר בכל שלב יתוספו קשיים נוספים.

ח. החומר ייחשב לקשה, אם הוא יכלול כמה מרכיבים מתוך רשימת הקשיים

.ןלהלש

הקביעה הסופית, מה קשה ומה קל, תיעשה בכל סוגיה לגופה, שכן קשה לקבוע

נורמות חיצוניות ולקבוע על פיהן באופן מדויק את דרגת הקושי של הסוגיה.

י. סוגי הקשיים

קשיים צורניים:

.1קשיי לשון או קטעי ארמית מרובים

.2מונחים ומטבעות לשון שיש צורך להכירם כדי להבין את כוונתם

קשיים תוכניים:

.3עניינים המצריכים יחידות רקע (ריאליה, היסטוריה);

.4דיונים מופשטים המצריכים שימוש בדרכי החשיבה שהילד טרם קנה אותן

.5מושגים קשים לתפיסת התלמיד

.6דרכי מחשבה הזרים לתפיסת התלמיד, או דרכי מדרש המוצאים פסוק

מפשטו או המסתמכים על קטעי מקרא קשים
   

.7נושאים המעוררים התנגדות

קשיים מבניים:

היגוסה יבלש לש תכבוסמ תופעתסה .8

.9נושאי לוואי הרחוקים מן הנושא הראשי

יש לשים לב לעובדה כי למרות מיון הקשיים לתשעה סוגים עדיין התכנית טוענת, כי
"קשה לקבוע נורמות חיצוניות ולקבוע על-פיהן באופן מדויק את דרגת הקושי של
הסוגיה". פירושו של דבר, למעשה, כי גם לאחר מיון זה קביעת החומר התלמודי לכיתות
השונות היא עדיין אינטואיטיבית.

כדי להדגים את הקשיים בדירוג הקושי של הסוגיה התלמודית, וממילא בקביעת מטרות
ברורות בתחום המיומנויות והכשרים האינטלקטואליים, נדגים כיצד נראית סוגיה
תלמודית כאשר היא מנותחת לפי קריטריונים פסיכולוגיים, כפי שהדברים הוצגו בישיבת
הוועדה לתכנון הלימודים בתורה שבעל פה ביום .2.12.70


"ולש תואיצמ וליא" היגוסה חותינ


הסוגיה "אלו מציאות שלו" (בבא מציעא כא, א-ב). נלמדת בבית הספר היסודי. מה הן
?טרפב וז היגוס תארוהבו ,ללכב תידומלת היגוס תארוהב תויגולוכיספה תויעבה

האפיזודות והטיעונים מובאים .1הדיון במחשבה התלמודית הוא היפותטי-דדוקטיבי.

כהשערות גרידא הנבדקות בזו אחר זו. הגמרא מבודדת את היסודות המשפטיים
שבמקרה הנדון לפניה, נותנת להם ביסוס מן המקורות, ודנה בהם כשהיא חוזרת, דוחה
ובונה מחדש את המקרה כשהוא מאורגן סביב יסוד מרכזי חדש. האפיזודה המובאת
.יונישלו דוביעל תנתינה החכוה אלא ,"תואיצמ" הנניא ארמגב

לחשוב בדרך זו בגיל 12שנה, ולא לפני כן. ליחתמדרך מחשבה זו היא היפותטית. הילד
כדי להשתמש בדרך חשיבה זו על הילד להשתמש בהיגיון פורמלי, ולא בדרך חשיבה
קונקרטית, המטפלת במצבים ממשיים ומבססת עליהם את שיקול הדעת שאותו מסוגל
.תוצובקב לולכל וא גרדל ,גווסל דליה

חוק אל מציאות ולהפך. תהליך דדוקטיבי זה קשה םושייקושי נוסף טמון בתהליך
בייחוד כשהמציאות המובאת בגמרא אף היא אינה מציאות קבועה, אלא מציאות
.תיטתופיה

הסוגיה שלפנינו מבחינה בין "דרך נפילה" ל"דרך הינוח": התנהגות המעידה על כוונת .2

בעליה. אם בעל האבדה הניח את החפץ, הוא ישוב לקחתו. אם החפץ נפל ממנו, הדבר
תלוי בסימן: אם יש בחפץ סימן, בעליו יחפש אחריו; אם אין בו סימן, הוא יתייאש ממנו.
כאן נדרש מן הילד כושר שיפוט אנושי אובייקטיבי, מזווית הראייה של הזולת. תהליך זה
.תוידדהייתכן כשהילד שולט בפעולה הלוגית של

היא מיצוי כל האפשרויות שגרמו למציאה ובדיקתן בזו אחר זו, .3דרך הדיון בגמרא

כאשר בכל פעם האפשרויות מאורגנות בדרך אחרת.
נדרשה כאן אפשרות ראיית אותו מצב מכמה נקודות מבט, כשאותם הגורמים במקום
אחר מקבלים משמעות אחרת. במקרה שלנו קיימות שלוש אפשרויות:

ירד יבד אתשנכמב דרך הינוח דרך נפילה
תומא 'דב בק גם מעט אסורים גם הרבה פירות מותרים

זו מציאות היפותטית, וספק אם הילד מסוגל לאקרובטיקה שכלית הדרושה ליצירה
הספקולטיבית שממנה מתלבן יסוד הלכתי משפטי. אין הדבר פשוט בשביל הילד, ויש
לחשוש שהעניין ייתפס אצלו כאפיזודות הלכתיות בודדות, ולא כפי שנדרש בגמרא,
.היפיעס לע תחא הביטחכ

תומכה תויעב .4

א. היכן מצליח הילד להבחין במצבים של "דרך נפילה", "דרך הינוח" שאינם בין

ימנ יכהמ ריצב וליפא"ו "ימנ אבוט וליפא" אלא "תוריפ טעמ"ל "תוריפ הברה"

לא". כאן אין המדובר בכמות קוקרטית קבועה כגורם לדיון, אלא אינסופית, במובן

החשיבה הלוגית. אף זו אינה מתחילה לפני גיל .12

ב. "קב בארבע אמות": מושג כמותי זה מורכב משני סוגי מידות שונים, נפח ושטח,

היוצאים פיזור במרחב. פעולה לוגית זו נקראת טריאציה כפולה, אף זו בלתי

.12-11 ליג ינפל תירשפא

הקושי בסעיף :3שינוי זווית הראייה לשם בדיקת מצב באופן :"הנימ אקפנ" .5

אובייקטיבי, מסתבך כאן סיבוך נוסף: יציאה מזווית ראייה אישית לזווית ראייה של
הזולת והרגשתו הפסיכולוגית. במקרה שלנו קיימים שני הלכי רוח אצל האדם: האם קב
ב-ד אמות מופקר בגלל הטרחה ללקוט את הפירות, או משום שכמות כזו אינה חשובה?
הגמרא מעלה מצבים שונים שבכל אחד מהם ייראה אחד הטיעונים חזק יותר ממשנהו.
יש לשאול אם המחשה על הצגה, שבה ייצגו שני ילדים את שני צדי הבעיה, תעזור או
תפריע לתהליך ההפשטה ההיפותטי-דדוקטיבי הנדרש כדי להבין את הדמיון המשפטי.

האדם כמושג ולא כמציאות עובדתית מסוימת. אדם "סתם", …"שיניא חרט אל" .6

.ידוזיפא אלו ילמרופ יטסיטטס גשומ "שיניא"

ךותמ רותיואפשר להסביר לילדים מושג ייאוש מהו על יסוד של :"תעדמ אלש שואיי" .7

ידיעה, הבא כתוצאה מהלך נפש רגשי אנושי. ייאוש שלא מדעת אינו כזה. כאן מדובר
.ידוזיפא-ישגרה ונכותמ טשפומ יטפשמ גשומב

"מהשתא הוא דמייאש": הזמן מאבד כאן את אופיו הצורני שבו הזרימה .8מושג הזמן

של הזמן היא בכיוון אחד. הזמן כמושג מופשט הוא תהליך רלטיבי המורכב מגורמים
שונים, והוא מופשט מן המציאות המתלבשת בו, הוא הכפלה של שני גורמים: המרחב
(או מספר הפעולות המתרחשות) והמהירות. לפני גיל עשר צמוד הזמן לאחד משני
הגורמים, ואינו תוצאה של שניהם. הילד נצמד לגורם אחד ושוכח להתחשב גם בשני.

הזמן האובייקטיבי מחייב פעולה לוגית של סריאציה כפולה (מהירות Xמרחב). פעולה זו
קשה אף למבוגר, בעיקר במצב המוזכר בגמרא. שהרי ממבט ראשון הזמן שוטף לכיוון
אחד, בהיותו פונקציה של מאורעות בזה אחר זה, והוא צמוד לשינוי שבמצבים. הכול
יודעים, שהייאוש בא רק לאחר הידיעה שחפץ אבד. אין אדם מתייאש מדבר הנמצא
ברשותו, אלא רק מדבר שברצונו להשיגו ואינו יכול. כאן מפסיק הייאוש להתקבל כמושג
רגשי, והופך למושג הלכתי טהור, הקשור לחפץ ולא לאדם. חפץ שאין בו סימן מקבל דין
ייאוש מרגע שאבד. דין יש כאן ולא מצב, כי מבחינה הלכתית מגמת הדיון הוא בטיב
.אל ותו תולעבה רשק

במקרה זה אין יותר קשר בין החפץ לבעליו, ולכן יש כאן מה שהגמרא קוראת "ייאוש",
שבמקרה זה הוא מצב החפץ ולא מצב פסיכולוגי של בעליו.


מחקר על דרכי המשא ומתן בתלמוד


בחוג לחינוך של אוניברסיטת בר אילן נערך מחקר קצר שניסה למצוא את המבנה של
המשא ומתן התלמודי. מחקר זה נערך בשנת תש"ל, ולא נסתיים ולא פורסם.

דו"ח ביניים של מחקר זה חוזר על הקשיים שצוינו עד כה: חוסר כלים בטוחים שאפשר
לקבוע לפיהם מה מידת הסיבוך והקושי של הסוגיה התלמודית, וממילא חוסר ביטחון
בקביעת המטרות בתחום הכשרים והמיומנויות.

בדו"ח ביניים כותב צבי ורצברגר דברים אלה:

"לאחר ניתוח של קרוב ל- 50סוגיות מסכת שבת דף כ, ע"ב-דף ל"ד, ע"ב בדרך של
הפשטת תהליכי החשיבה (דרך זו מפורטת בדו"ח הקודם, מיום ט' בניסן תש"ל),
ערכנו השוואה בין הסוגיות כדי לבחון אם קיימות סוגיות מקבילות מבחינת
המבנה, כך שנוכל לכלול את כל הסוגיות במספר סוגי מבנים.

מסקנתנו היא, כי בניגוד לדרכי משא ומתן שבהן ניתן להצביע על מספר כללים
המקיפים את כל דרכי המשא ומתן, אין אפשרות זו קיימת כאשר דנים על המבנה
.היגוסה לש יללכה

כדי להבהיר את מסקנתנו נציג כאן את שיטת ההשוואה של הסוגיות.
לצורך ההשוואה נבדקו בכל סוגיה הפרטים הבאים:
א. סוגי המשא ומתן המופיעים בה (דהיינו שאלה, תשובה וכו')

םרפסמ .ב

ג. סדרם בסוגיה.

מן הראוי לציין, כי בניתוח דרכי משא ומתן הבחנו בכמה סוגי שאלות או תשובות,
אך בהשוואת הסוגיות "ויתרנו" על פירוט זה, והסכמנו לקבל אף שתי שאלות
מסוג שונה, וזאת משום שנוכחנו לדעת כי הקבלה מדויקת הכוללת זהות בסוגים
בוודאי שאינה נמצאת. (הדברים אמורים גם ביחס ליתר דרכי המשא ומתן
המופיעים בסוגיה, כגון ראיות, דחיות וכו').

אף לאחר "ויתור" זה התברר, שמתוך כל הסוגיות שבדקנו אין אפשרות להצביע
אף לא על שתי סוגיות שתהיינה זהות זהות מוחלטת, כלומר, שכל שלושת
הפרטים המוזכרים יהיו שווים בשתיהן.
רק אם נקבע כי שתי סוגיות נחשבות לזהות אם מופיעים בהן אותם דרכי משא
ומתן, למרות שאינם מופיעים בסדר שווה ובמספר שווה, ולמרות שבאחת
הסוגיות יש דרכי משא ומתן נוספים שאינם נמצאים בשניה, רק אז נוכל למצוא
סוגיות זהות. אך לדעתנו אין ערך רק להקבלה מסוג זה".


מחקר על סיבוך הדיון


מחקר שמטרתו לתת כלים למדידה של סיבוך הדיון בסוגיה התלמודית נערך על ידי פרופ'
יצחק שלזינגר (שלזינגר יצחק, "ממדים של סיבוך הדיון", דו"ח מוגש למשרד החינוך
והתרבות, המכון למחקר שימושי, ירושלים, סיוון, תשל"ב). המחקר בדק את ממדי
הסיבוך של הסוגיה התלמודית בהתעלם מדרכי המחקר הרגילות של התלמוד, המבררים
לופיטל רישכמ חתפל התייה רקחמה תרטמ .תיחכונה התרוצל היגוסה העיגה דציכ
במידת הסיבוך של הסוגיה.

ההנחה היא, שסיבוכה של הסוגיה הוא אחד הגורמים לקושי שבהוראתה (נוסף לקשיים
התוכניים והלשוניים). גם כאשר הלשון קלה והתוכן קרוב ללומד, עשוי הסיבוך שבסוגיה
לגרום קשיים בלימוד.

שני טעמים ניתנים לצורך במציאת כלי פורמלי לניתוח הסוגיה:

א. כאשר חומר הלימוד נהיר למורה, הוא עשוי שלא להבחין במידת הסיבוך שבו.

ב. כלי כזה עשוי להיות מכשיר לבחירת חומר הלימוד, שכן גם המתכנן צריך כלי

.היגוסה לש תובכרומה תדימ המ רידגהל לכוי ותרזעבש

המכשיר שהוצע בנוי לפי מיון הסוגיה התלמודית ל"איברים", שהם הצעדים של שיקול
הדעת. האיברים השונים מצטרפים ל"מהלך", שהוא קושיה, ציטוט, ראיה וכדומה,
וה"מהלכים" השונים מצטרפים "לדיון".

הוצעו מדדים למידת הסיבוך ב"מהלך" ובדיון כולו.
מכשיר זה עדיין אינו יכול לשמש מורה דרך למתכנן, מכמה סיבות:
מידת הסיבוך שבסוגיה היא רק אחת מתוך כמה מרכיבי הקושי. מכשיר שיכול לתת .1

קנה מידה כמותי לקושי שבסוגיה צריך יהיה להתחשב בכל גורמי הקושי.
   
גם ביחס למידת הסיבוך לא הצליח המכשיר לתת מימד כמותי לדרכי ההתייחסות .2

השונות שבדיון. מכאן שהמכשיר עדיין איננו פותר גם את הקושי הזה.
   
כך לעניין מידת המפורשות של איברי המהלך – באיזו מידה רמוזות או מפורשות .3

ההנחות או המסקנות שבמהלך: גם תכונה זו לא זכתה לאפיון כמותי.
   

ואמנם, מחבר המחקר מקווה ש"עבודה זו תהווה צעד ראשון לקידום הוראת מקצוע
התלמוד בבתי הספר", וכן "שהיא תתרום לגיבוש דרך למחקר של האספקטים המבניים
של הדיון התלמודי" (שלזינגר יצחק, "ממדים של סיבוך הדיון", דו"ח מוגש למשרד
החינוך והתרבות, המכון למחקר שימושי, ירושלים, סיוון, תשל"ב).

בשנת תשמ"א יצאה לאור חוברת הדרכה לפרק "אילו מציאות", וכן סדרת שקפים
להוראת הפרק, עבודה שהיא המשך למחקר זה של פרופ' יצחק שלזינגר.

בשנת תשמ"ו יצאה לאור על ידי צוות בהנחיית פרופ' שלזינגר החוברת "פרקי גמרא" (רון
צילה, ריבלין שלמה ושלזינגר יצחק, "פרקי גמרא", מכללה דתית למורים ע"ש ליפשיץ,
ירושלים, תשמ"ו), הכוללת מדריך למורה וחוברת לתלמיד. חוברת זו היא המשך פיתוח
.רגניזלש .י לש ותטיש

:תרבוחה הנכוה היפלש הטישה תראותמ אובמה ירבדב

"תכנית הלימודים שאנו מפתחים עתה נועדה להכניס את התלמיד בהדרגה
ללימוד התלמוד. לשם כך לא די בבחירת קטעים קלים שיילמדו בתחילת השנה,
אלא יש לבחור קטעים שמופיעים בהם גורמי הקשיים המאפיינים את הגמרא
ולסדר את הקטעים בסדר כזה, שלימודו של קטע אחד ישמש הכנה ללימודם של
קטעים הבאים אחריו.

הקשיים שבלימוד הגמרא הם, כידוע, קשיים הקשורים בלשונה הארמית וקשיים
שבחומר – הנושאים שהגמרא מטפלת בהם. אך דומה שהקשיים המאפיינים
: מופיעים בה שיקולי דעת מורכבים, ויש קשיים שבמבנהביותר את הגמרא הם
בה משא ומתן מורכב. התכנית הנוכחית מנסה לדרג את הקטעים מבחינת סוגי
שיקול הדעת המופיעים בהם. נסיון זה מבוסס על ניתוח מדוקדק של הקטעים. לא
היה די בשיפוט אינטואיטיבי, שכן יש ושני קטעים נראים פשוטים באותה מידה
(כגון קטעים המכילים רק קושיא ותירוץ הנראים פשוטים), ובדיקה מדוקדקת
מראה לעתים קרובות, כי גדול ההבדל מבחינת הקשיים שהם מעמידים בפני
.דימלתה

תשומת לב לצד הפורמלי היא הכרחית בהוראת גמרא: לא תיתכן הבנת הקטע
לצא ריאשהל היושע תלפרועמ הנבה ;תעדה לוקיש הנבמב הרורב הנבה אלל
התלמיד טעם לפגם, הרגשה שלא השתלט על החומר. לימוד בדרך זו שכרו יוצא
בהפסדו. מוטב שהתלמיד ילמד מעט ויבין מה שלמד על בוריו, משילמד הרבה
והדבר ישאיר אצלו משקע של רגשות שליליים בעטיה של חוסר הבנה.

הוראה המבהירה את הצד הפורמלי של הגמרא תתרום גם תרומה מכרעת לפיתוח
חשיבתו של הילד, ילדים רבים מתקשים בהבנת שיקולי דעת מורכבים, ובמיוחד
כאשר העניין הנידון הוא עניין מופשט. לימוד גמרא בדרך המוצעת חושף את הילד
לשיקולי דעת כאלה, מבהירם לו ומרגילו באופן הדרגתי להתמודד אתם.

נתברר לנו, שכאשר באים להציע מבחר מדורג של קטעי גמרא, המתחשב לא רק
בקשיים הלשוניים והחומריים אלא גם בקשיים המבניים, אי אפשר לבחור את
הקטעים כך שיהיו כולם מפרק אחד, ואפילו לא ממסכת אחת; לא ניתן היה
למצוא קטעים מתאימים במספר מספיק, אלא אם כן מלקטים אותם ממקומות
שונים בש"ס. המבחר שלפנינו מכיל קטעים ממסכתות אחדות: ברכות, פסחים,
הליפת ינידמ ,אשונל אשונמ תופוכת רבוע דימלתהש אצמנ .דועו אעיצמ אבב
לדיני מקח וממכר ומדיני שמירה להלכות פריקה וטעינה, כך מעשיר התלמיד
בהמשך השנה את אוצר ידיעותיו ביהדות.

בגיוון זה בנושאים יש, כמובן, משום הכבדה. במדריך זה ניסינו להקל על המורה
את המלאכה על ידי הסבר נרחב לנושאים שבכל קטע. חשוב לזכור, שעל
התלמידים להבין – באופן כללי – מהו העיקרון בסידור הקטעים, מדוע הם
המופיעים בקטע םינבמהעוברים מנושא לנושא. המורה צריך להראות להם כיצד
דומים למבנים שכבר פגשו בהם בקטעים קודמים. במדריך למורה מצוין ליד כל
קטע מהו המבנה המופיע בו והיכן כבר נפגשו במבנה מעין זה. בכך מופנית תשומת
הלב של התלמיד לצד המבני של הקטע, דבר המפתח את יכולתו להתמודד עם
הצד המבני. אך בכך לא די. אחרי לימוד כל קטע חייב המורה לערוך עם תלמידיו
השוואה מפורטת של מבנהו עם מבניהם של קטעים קודמים, שכבר נלמדו"

.('ב-'א 'מע ,אובמ)

יש להבחין, כי הניסיון לבנות מסלול מדויק של קשיים אילץ את המתכננים לוותר כליל
על תוכני הלימוד. מעתה הילד מחליף את נושא הלימוד בכל קטע, שכן לא נושא הקטע
עיקר, אלא מידת מורכבותו. התלמיד, לפי הצעה זו, לומד נושאים לפי סדר זה: שאילת
גשמים בתפילת עמידה, קריאת שמע בקול, משיכת לקוחות על ידי חלוקת ממתקים,
עמידה בקריאת התורה, אונאה לקונה ולמוכר, וכן 27נושאים נוספים שונים הרחוקים
.הזמ הז

מתכנני התכנית סבורים, כי כך "מעשיר התלמיד במשך השנה את אוצר ידיעותיו
ביהדות". ספק רב אם לימוד של פרגמנטים התלושים מעניינם ואינם קשורים זה לזה
מעשירים את אוצר הדעת. ידיעת פרט אחד בדיני אונאה אינו מכשיר את הלבבות לדיני
אונאה, מה גם שעיקר הקטע הוא הצד הפורמלי שבו, ולא תכניו.


תונקסמ


ראינו, כי קביעת המטרות בתחום הכשרים והמיומנויות לוקה בחסר: אין מדיניות
ברורה של דירוג הכשרים לפי רמת התלמידים וגובה הכיתה, והניסיון לנתח את הסוגיה
התלמודית מבחינה פסיכולוגית מעלה קשיים וספקות על עצם היכולת של התלמיד
ללמוד תלמוד לפני גיל ,13-12והרי בכל מערכת החינוך הוא מתחיל ללמוד תלמוד לפני
.הז ליג

עמדנו על עמדתם של 1 קרפב .דומלתה דומיל תלחתה ליג תא תוחדל תונויסנ ויה
עיצה ד"ערת ינומכחת תינכתמחנכים והוגים בדבר הגיל המתאים ללימוד תלמוד. ב
ד"ר יוסף זליגר לחלק את בית הספר לחטיבות: גן ילדים, בית מקרא (גיל ,)9-5בית
תלמוד (גיל )17-13ובית מדרש (גיל .)22-17תכנית זו לא נתקבלה, גם מפני שהיא דורשת
מרובה: לפי תכנית זו הילד צריך ללמוד בשנת לימודיו הראשונה את כל סדר מועד עם
פירוש רש"י – משימה שהיא בלתי אפשרית לחלוטין גם ללומד מבוגר!

הסיבות שבגללן מקדימים בלימוד התלמוד בבית ספר הן שתיים: האחת – מורשת
,י"שר טעמו שמוח דליה עדי טעמכ" :ארמג דומילל ריהמ רבעמ היה "רדח"ב ."רדח"ה
מיד הכניסוהו לחדר הגמרא" (ליפשיץ א"מ, "החדר", בתוך: כתבים, כרך א, ירושלים,
תש"ז). מסורת הלימוד חייבה לימוד מוקדם של גמרא, ובתי הספר לא הביאו בחשבון, כי
רפסממ העבש יפו השיש יפ התייה ארמג דומילל "רדח"ב השדקוהש תועשה תומכ
השעות בבית הספר. אמנם גם בתקופת הלימוד ב"חדר" נשמעו קולות שהמליצו על
דחיית הגיל שבו מתחילים בלימוד גמרא: יוזל ראכנו (ראכנו יוזל, "חינוך נערים",
המאסף, תקמ"ט) למשל, מציע לא ללמד גמרא לפני גיל .9דעתו של המהר"ל מפראג
, והוא טוען כי יש לקיים את המשנה הקובעת ש"בן חמש עשרה 1 קרפב האבוה
לתלמוד". אך כל הניסיונות לדחות את גיל לימוד הגמרא עלו בתוהו: מסורת הלימוד
גברה, וילדים החלו ללמוד גמרא בגיל צעיר ביותר.

סיבה שנייה להקדמת לימוד הגמרא, סיבה הקיימת במיוחד בבתי ספר מבוססים, היא
לחצם של ההורים. הם רואים הישג בכך שילדיהם מתחילים ללמוד גמרא בגיל מוקדם,
והם מעריכים את בית הספר לפי מידת הקדמתו את לימוד הגמרא. לחץ זה של הורים
קיים במיוחד בבתי הספר הממלכתיים-דתיים, המתחרים בבתי ספר של החינוך העצמאי
שבהם מקדימים מאוד את לימוד הגמרא ומקדישים לו יותר שעות לימוד.

קולות נגד לימוד תלמוד בבית הספר היסודי נשמעים לאחרונה ביתר שאת. מכתב גלוי
להנהלת אגף החינוך הדתי, חתום על ידי 26רבני בתי-ספר, קובע כי:

"לימוד גמרא החל מכיתה ה' אינו הולם את הצורך ואת הכושר של תלמידינו,
ושכרם יוצא בהפסדם. אשר על כן יש ליתן את הדעת לחזרה אל הוראת המהר"ל
לקיים את דברי המשנה במסכת אבות: 'בן חמש למקרא, בן עשר למשנה ובן חמש
.(א ,כ הטוס) "דומלתל הרשע

ההישגים של הקדמת הלימוד נתונים בספק. יש הטוענים, כי ככל שתלמיד מתחיל ללמוד
בגיל נמוך יותר, כך מרובות השגיאות שהופכות להיות נחלתו. מורים המלמדים תלמידים
מתחילים שגילם מבוגר מופתעים מסוג יוצא דופן של שאלות שתלמידים אלה שואלים –
שאלות על ההנחות המובלעות בלימוד הגמרא, תלמידים שהורגלו בלימוד גמרא מגיל
צעיר אינם מבחינים בשאלות אלה, ועקב כך אינם מסוגלים לברר לעצמם את ההנחות
.תידומלתה היגוסה רדסב תועלבומה

לאור המצב הקיים, חייב המתכנן לארגן את המקצוע באופן שהתלמידים יפיקו את מלוא
התועלת האפשרית מלימודם בגיל צעיר ושהנזקים האפשריים יהיו מעטים ככל האפשר.
המקצוע חייב להיות בנוי בדרך, שהתלמיד יוכל להתגבר על קשייו, שאפשר יהיה לפתח
אצלו גישה חיובית למקצוע, ושחומר הלימודים יהיה בסיס להעמקה נוספת בכיתות
.תואבה

הניסיונות למצוא דגמים של סוגיות שאפשר יהיה לאמן בעזרתן את התלמיד המתחיל לא
הביאו לתוצאות. ה"תלמוד לתלמיד" נתן מבחר של קטעי גמרא, אבל לאמיתו של דבר
היו אלה קטעים מהמשנה, מפורשים על ידי הגמרא. דרך המלך טרם נמצאה.

בדרך של פתרון ביניים: מידת המורכבות תכנית בר-אילן תשל"ג הרחב הז בצמ רואל
של הסוגיה תיקבע על פי כמות סוגי הקשיים המופיעים בה, אבל גם קביעה זו תידון בכל
סוגיה לגופה. במלים אחרות: כמות מרובה של קשיים בסוגיה משמשת למתכנן אות
אזהרה המחייב אותו לבדוק אם החומר מתאים לכיתה או לא. אך גם כאן הקביעה
הסופית אם החומר ייכלל בתכנית היא במידה רבה אינטואיטיבית, ומבוססת על
.ןויסינה

ייתכן שבעתיד יימצאו כלים מדעיים שיהיה אפשר למדוד על פיהם את מידת הקושי של
כל סוגיה בהתחשב בכל המרכיבים שלה: לשון, תוכן, סיבוך, התאמה אמוציונלית,
התאמה פסיכולוגית ועוד. לפי שעה הכלים העומדים לרשותו של המתכנן מוגבלים, והוא
חייב להיעזר בהם ולהחליט החלטות על פיהם. הוא עובד בעזרת רשימת קשיים, ניסיון,
.רשי לכשו היציאוטניא

 


אבה קרפה

תוכן חמישים שנות לבטים

תוכן תוכניות לימודים בתושב"ע

חזרה לדף הבית חזרה לתוכן תושבע

עוצב ע"י שלומית 27/09/00