חמישים שנות לבטים – תכנית הלימודים בדינים

כוללת דינים! התכנית קובעת, כי "לימוד הניא ב"צרת תנשתכנית הלימודים מ
המשנה צריך לשמש כמקור ובסיס ללימוד ההלכה". כמו כן מופיעה הערה, כי:

השעות המוקצבות להוראת דינים מראות, כי אין הכוונה לעיסוק רציני בדינים: הבנים
לומדים 6ש"ש תפילה בכיתה ב' ובכיתה ג', 6ש"ש ביאורי תפילה ודינים בכיתה ד',
ומכאן ואילך נעלמים שני מקצועות אלה. הבנות לומדות 5ש"ש תפילה בכיתות ב', ג'
תיעובש העש ,'ח-'ו תותיכב תחא תיעובש העש ,'ה התיכב הליפת ירואיב ש"ש 2 ,'ד-ו
אחת משנה ודינים בכיתה ה', שעה שבועית אחת בכיתות ו'-ח', שעה שבועית אחת משנה
ודינים בכיתה ו' ו- 2ש"ש בכיתות ז'-ח'. אם נסכם את כל השעות המוקצבות לנושאים
עוצקמל תושדקומ 'ו-'ה תותיכב יכ ,אצמנ ,ידוסיה רפסה תיב לש תוהובגה תותיכב הלא
!ש"ש 3 'ח-'ז תותיכבו ,ש"ש 2

המחשבה החינוכית העומדת מאחרי תפיסה זו היא, שהוראת דינים אינה תפקידו של
בית הספר, אלא תפקיד הבית. כשם שאין שיעור מקודש לנימוסים, והם מוקנים באווירת
הבית ובית-הספר, כך אין צורך בהוראת דינים ואורחות-חיים.

תפיסה זו הייתה רווחת בעבר, ושרידיה קיימים עד היום: בחלק ניכר מן הישיבות אין
לימוד מסודר של דינים, וזאת מתוך הנחה כי הידיעות נרכשות בלא שיהא צורך בלימוד
.יתטישו רדוסמ

הרודהמו ,ו"טשת תנשתכנית הלימודים הראשונה בדינים במדינת ישראל יצאה לאור ב
שנייה של תכנית זו יצאה בשנת תשכ"ב. ההבדלים בין המהדורות מעטים, ולכן נדון
.דחאכ תוינכתה יתשב

התכנית כוללת שלושה נושאים מקיפים וכמה נושאים קצרים. הנושאים המקיפים הם:
תבש

חגים ומועדים

בין אדם לחברו.

הנושאים הקצרים הם:

לו היו נושאי החגים מפוזרים באופן מסודר, היה אפשר ליצור מבנה ברור, שבו עוסקים
בכיתות א'-ג' בכל החגים, ובכיתות הבאות אחריהן חוזרים פעם או פעמיים נוספות על
לימוד כל חג, לפי כמות החומר שיש ללמד בקשר לחג ובהתחשב ביתר הנושאים הנלמדים
באותה כיתה. המבנה הנוכחי אינו מראה שהייתה מחשבה בכיוון זה. אין היגיון בכך
שדיני ראש חודש נלמדים בשתי כיתות סמוכות, ד'-ה', ואחר כך אין חוזרים אליהם. כמו
כן לא הגיוני שחג הסוכות, המכיל פרטי דינים רבים וסבוכים, נלמד רק פעם אחת,
בכיתה ו', ואילו חג החנוכה, שענייניו מעטים ופשוטים, נלמד פעמיים.

אם הטבלה של החגים הראתה שפיזור הנושאים בין הכיתות אינו ערוך כהלכה, בדיקת
הנושא "שבת", שהוא כבד וסבוך, תראה שאין מחשבה של בניית התכנים בסדר מחושב
מראש, באופן שכל לימוד יהיה מבוסס על הלימוד שלפניו. הנושא "שבת", מורכב מאוד,
והוא נלמד בכיתות ב'-ז'. הטבלה הבאה תראה, אילו תכנים כלולים בכל אחת מהכיתות
:"תבש" אשונה תא תודמולה

הקילד

.הלוח

בתכנית קיימת התחשבות מעטה בהנחה זו: בכיתה ב' כלולים רק נושאים פוזיטיביים,
אבל בכיתה ג' כלול כבר הנושא "טלטול ברשות הרבים והוצאה", נושא סבוך ולא מוכר
לילדים, שכן ברוב ערי ישראל יש עירוב, ואין איסור טלטול. מחבר התכנית עמד על
,חינהל שי !'ז התיכב תישילשבו 'ד התיכב היינשב ודמלל שיש עבקו ,הז אשונ לש ישוקה
שבשתי הפעמים הראשונות של לימודו הייתה התועלת מעטה.

פעמים מוצאים בתכנית נושאים הנלמדים בסדר הפוך: לראשונה התוצאה, ואחריה
העיקרון. למשל: לפי העיקרון של "תוספת שבת", הנלמד בכיתה ד', אפשר להבין מהו
זמן מוצאי שבת, הנלמד בכיתה ג'.

עיפומ תאז תמועלו ,רתויב השק אוהש ,"תודלותו תובא" אשונה דומיל לולכ 'ד התיכב
,"תושרב לוליח"ו "הלוח" אשונב רבד ותוא .רתויב לק אוהש ,"הקלד" אשונה 'ז התיכב
שהם נושאים קלים שהתאחרו עד לכיתה ז'.

הנושא "תפילות שבת" מופיע בתכנית שלוש פעמים: בכיתה ב' ובכיתות ה'-ו'. לו היו
מפזרים יותר את הוראת הנושא, הייתה התועלת מהוראתו מרובה יותר.

דיני קידוש דומים מאוד לדיני הבדלה. הם נלמדים מאותו מקור, ולרוב מופיעים בסמוך.
בתכנית הלימודים נלמדים דיני קידוש בכיתות ג' ו-ה', ודיני הבדלה בכיתה ו'. זמן מוצאי
.'ג התיכב דמלנ ,הלדבה אשונל רושקה ,תבש

עונג שבת וכבוד שבת הם שני פנים של אותו עניין: הכנת האוכל לשבת כלולה ב"כבוד
שבת", ואילו סעודות השבת כלולות ב"עונג שבת". שני עניינים אלה נלמדים מאותו פסוק
(ישעיהו נח, יג): "וקראת לשבת ענג, ולקדש ה' מכובד". גם הרמב"ם (רמב"ם הלכות
שבת פרק ל) כולל שני נושאים אלה בפרק אחד. ובכל זאת, בתכנית הלימודים הופרדו שני
הנושאים, ועונג שבת נלמד בכיתה ד', וכבוד שבת בכיתה ה'.

העניין הקשה ביותר בדיני שבת הוא לימוד מסודר של אבות המלאכה. לימוד זה נקבע
לכיתה ד', ובכיתה ו' נערכת חזרה על חלק מאבות המלאכה. גם כאן צריך היה הסדר
להיות הפוך: צריך היה להתחיל בדוגמות של אבות מלאכה, ורק אחר כך לעבור ללימוד
.אשונה לש רדוסמו אלמ

של התכנית בדינים לא חל שינוי בין מהדורת תשט"ו ומהדורת םיאשונה תריחבב
תשכ"ב. השינויים שחלו בהוראת המקצוע הם אלה:

במהדורת תשט"ו מוצעים מקורות לתלמיד מתוך קיצור שולחן ערוך ומקורות למורה .א

מתוך השולחן ערוך עצמו, ואילו במהדורת תשכ"ב הושמטו המקורות מתוך הקיצור
שולחן ערוך, והמקורות מתוך השולחן ערוך תפסו את מקומם. שינוי זה הוא שינוי
מהותי, שכן קיצור שולחן ערוך הוא ספר מצוי, ויש אפשרות ללמד על פיו, בעוד שהילדים
אינם יכולים ללמוד מתוך השולחן ערוך השלם. התכנית אינה מציעה דרך מעשית כיצד
ללמד מתוך השולחן ערוך.
הופיע ספר לימוד בדינים (אריגור יצחק, הליכות עולם, חלקים א-ה, תל אביב, תשי"ז- .ב

תשי"ט), שהפך להיות ספר לימוד עיקרי של המקצוע. יתרונותיו בכך שהחומר המובא בו
כתוב עברית חדשה, וחלקו מנוקד. ספר זה ערוך לפי תכנית הלימודים.

יצאה לאור לראשונה תכנית לימודים בדינים, הכוללת את כל כיתות ד"משת תנשב

א"משת תנשב :תובורמ תונכה ומדק וז תינכתל .ב"י התיכ דעו 'א התיכמ :רפסה תיב
יצאה התכנית (תכנית לימודים בדינים, הצעה לדיון, משרד החינוך והמחלקה לתלמוד
באוניברסיטת בר אילן, תשמ"א) כהצעה לדיון, ורק לאחר שלוש שנות ניסיונות ודיון
בשתי ועדות אושרה התכנית כתכנית חובה למערכת החינוך.

בתכנית זו חל שינוי תפיסה: אין זו רשימת מקורות מתוך ספרים קבועים, אלא רשימת
תכנים הנלמדים מתוך ספרים שונים, וכל בית ספר בוחר לפי תפיסתו והבנתו. התכנית
:הלא תוחנה יפל היונב

.1התכנית בנויה על תכנים, ולא על רשימת מקורות.

הנחה זו פותחת בפני המורים פתח להפעיל את התכנית בעזרת כל ספר הלכה המתאים
לצורכי הכיתה ולרמתה. המורה יכול להתאים את ההוראה לצרכים המיוחדים של
כיתתו, להתחשב במנהגי העדות שהילדים באים מהן, ללמד בספר ההלכה המקובל על
המשפחות שהתלמידים באים מהן ולהיות גמיש בהתאמת החומר לצרכים המשתנים של
.םידימלתה

.2התכנית מיועדת לשתיים עשרה שנות לימוד.

הצעת התכנית המובאת בזה בנויה על חלוקת נושאי הלימוד ל- 12שנים. כל נושא נלמד
בהתאם לחשיבותו, למידת המורכבות שלו ולהיקפו: נושא אחד יכול להופיע בתכנית
כמה פעמים, ונושא אחר – פעם אחת בלבד. זאת בהתאם לכמות הדינים הכלולה בכל
נושא ובהתאם לחשיבותו בחיי תלמידינו.

כאשר נושא חוזר כמה פעמים, אין הוא חוזר באותה דרך. חלוקתו לנושאי משנה נעשית
תוך הסתכלות בנושא השלם ובהתאם לכיתות שהוא נלמד בהן. הנושאים הנלמדים
בכיתות הנמוכות הם נושאים פשוטים ובסיסיים, ורק בכיתות הגבוהות מופיעים
הנושאים המורכבים או הנושאים שיש צורך בידיעות מוקדמות כדי להבינם. כדי לעזור
למורה ללמד תוך התחשבות בלימודם הקודם של התלמידים כלול בחלק השני של
התכנית פירוט מדויק של כל נושא לנושאי משנה, ומצוין ביחס לכל פרט באילו כיתות
הוא נלמד. לוחות סיכום אלה נותנים למורה מבט על מקומו של הנושא בכל שתים עשרה
הכיתות שהתכנית מתייחסת אליהן.

.3התכנית קושרת במידת האפשר את לימוד הדינים עם לימוד התושבע"פ.

התכנית קובעת, במידת האפשר, את אותם תכנים לשיעורי דינים ולשיעורי תורה שבעל
פה. קישור זה מועיל לשני המקצועות: כאשר המורה לדינים נעזר בשיעורי התורה שבעל
פה, מקבלים הדינים עומק רב יותר ומשמעות רחבה יותר. כאשר המורה לתורה שבעל פה
נעזר בשיעורי הדינים, שיעורי הדינים הם בעצם הסיכום ההלכתי של נושאי הלימוד
.הפ לעבש הרותב

.4התכנית מאפשרת למורה ללמד בדרכים נוספות.

שיטות חדשות בהוראת דינים מתפתחות והולכות, ותכנית הלימודים הנוכחית מאפשרת
למורה להשתמש בכל דרך חדשה המובאת לפניו. התכנית אינה מגבילה את המורה בכל
הקשור לדרך ההוראה ולספר הלימוד, וכל שהיא דורשת ממנו הוא למלא את הדרישות
בתחום תוכני הלימוד.

,תודע יגהנמב תבשחתמ תינכתה .5

ומזמינה כל מורה ללמד את כיתתו בהתאם למנהגים המקובלים בה ועל פי ספרי הלכה
מותאמים להם.

כפי שכבר נאמר, בחינות הבגרות בדינים הפכו להיות בחינות בכתב מאז שנת תשכ"ח.
בחוזר המנכ"ל של משרד החינוך והתרבות הופיעו הסעיפים שייכללו בבחינה בדינים:

כולל קריאת התורה וברכת כוהנים.:הליפת יניד .1

ברכות הנהנין, ברכה אחרונה, נטילת ידיים, ברכות אחרונות.:הדועס יניד .2

מושגים ופרטים מעשיים.:ט"ויו תבש יניד .3

מליחה, בשר בחלב, טרפה ונבלה, שאלת חכם.:תיבה תורשכ יניד .4

חלה, תרומה, ערלה, כלאיים, שביעית. .5המצוות התלויות בארץ:

.הזוזמ יניד .6


אגף החינוך הדתי המציא פירוט מקורות להוראת הנושאים הכלולים בבחינה (למנהלי
הישיבות התיכוניות, בתי הספר התיכוניים והחקלאיים הדתיים, מיום ה' בתשרי,
תשכ"ח 9באוקטובר .)67הפירוט הוא לסעיף 4-1; את סעיף 5המורה מתבקש ללמד לפי
הספר "מצוות התלויות בארץ" מאת הרב גרוסברג, ואילו בדיני מזוזה ניתנת למורה
בחירה חופשית. חומר הלימודים הוא לפי הספרים "חיי אדם" ו"חכמת אדם" מאת רבי
אברהם דנציג. בחירת הספרים האלה הייתה שגיאה חמורה, שרק לאחר ארבע שנים
הצליחה תכנית הלימודים להיחלץ ממנה. אמנם אין ספרים רבים עומדים לבחירה:
בשנת תשכ"ח היו הספרים האפשריים קיצור שולחן ערוך, או "חיי אדם". ההעדפה של
"חיי אדם" (ו"חכמת אדם") היא מתוך גישה "למדנית": בספרים אלה משתמשים מורי
הוראה שעה שהם מחפשים את פסק ההלכה, בעוד שקיצור שולחן ערוך הוא ספר עממי
.טושפו

לימוד ספרים אלה הם כבדי משקל:דגנאולם הנימוקים
עד היום אין הוצאה טובה של הספרים. הספרים נכתבו לפני שנים רבות, ולא שונו .1

מאז: הסגנון מיושן, המונחים הטכניים זרים ובלע"ז, הדוגמאות חסרות משמעות,
ההדפסה גרועה, וכל אלה דוחים את התלמיד.

(דוגמא אחת תבהיר את הבעיה: ב"חיי אדם" נאמר: "מותר לדבק ניירות בחלון בתוך 30יום
קודם פסח ובלבד שלא יהיה חמץ ניכר, דכיוון דהוא חמץ נוקשה ול"ש שמא יבוא לאכלו דאינו
ראוי אלא דלא פלוג רבנן וכיוון שהוא מכוסה בנייר דל"ש כלל שמא יבוא לאכלו לא החמירו".
ג ,ב"מת ח"וא ע"ושב ורוקמו ,קוסיפ ינמיס אלל עיפומ ,תירבעב ויצחו תימראב ויצחש הז טפשמ
המשפט עוסק בחמץ נוקשה, והוא מדגים זאת בהדבקת נייר על חלון בדבק קמח. הנייר בדוגמא
זו הוא במקום זכוכית. התלמידים הלומדים את הסעיף אינם מסוגלים להבין מדוע מדביקים
ניירות על החלון, והם קושרים עניין זה בהאפלה או בהדבקת זכוכיות נגד התפוצצות. הדבק
היום הוא דבק פלסטי ולא דבק קמח, ולכן כל העניין הוא חסר משמעות. בסעיף לא מוזכר
שהדבק עשוי קמח, כי בזמנו היה הדבר מובן מאליו וכך נוצר מצב משונה, שהוראת הסעיף
מצריכה הקדמה היסטורית על בניית חלונות ועל יצירת דבק, וכן תרגום מלים ארמיות לעברית,
ואחרי כל המאמץ למד התלמיד הלכה שאינה מעשית).


כדרכם של ספרי הלכה, מופיע לראשונה הדין העיקרי, ורק אחר כן באים המנהגים .2

שנוספו עליו. בעל "חכמת אדם" מפריז מאוד בניתוק השכבות השונות שבדין, ולעתים
קרובות הוא נותן במחצית הראשונה של הפרק את ההלכה כפי שהיא במקורה, ורק
לאחר חצי הפרק הוא מוסיף ואומר: כל זה הוא למנהג ה"בית יוסף", אבל למנהגנו הדין
הוא הפוך, כיוון שלימוד פרק ב"חכמת אדם" הוא דבר הנמשך שעות מרובות, לומד
נכון, ורק אחר כך הוא צריך לתקן את שלמד קודם. אלהתלמיד האשכנזי קודם כול מה
דוגמות לכך: כלל מ"ח, סעיף ה'; כלל מ"ח, סעיף י; כלל מ"א, סעיף ו; כלל מ"א, סעיף
יג; כלל מ"ג, סעיף טו; כלל ל"ו, סעיף י.

גם בחירת החומר בהצעת התכנית גרועה, ולעתים נדמה שעורך התכנית לא קרא את כל
הסעיפים שחייב את תלמידיו לקרוא!

ביקורת נגד התכנית בדינים מותח שמואל שלר (שלר שמואל, "הרהורים", שמעתין ,16
:(ח"כשת ,רדא

האב היתובקעבו ,הלטוב תטרופמה המישרה :הנתשמ רמוחה תריחב ט"כשת תנשב
:תרחא המישר

תכנית זו נותנת משמעות מיוחדת, מיסטית כמעט, לחלקו הראשון של כל ספר. חוזר זה
(למנהלי בתי הספר העל-יסודיים הדתיים, מיום כ"ב בסיוון תשכ"ט ( ,))8.6.1969כולל
לש םינושאראת תכנית הבחינה בתלמוד לשנים תשל"א-תשל"ה, וכולו חמישים דף
מסכתות שונות. על ידי קביעת תכנית בחינה שרירותית כזאת התחמק עורך התכנית
מהחלטות, שהרי מחבר הספר הוא שקבע מה יהיה בתחילת כל ספר, ולא עורך התכנית,
ולכן לא אשמתו היא אם החומר אינו מתאים…

תכנית זו גם מצמצמת מאוד את חומר הלימודים: המקצוע דינים יכול לכלול רק חלק
חלק מהלכות שבת! רק תלמידים הנבחנים ברמה מוגברת ייבחנו וא הליפת תוכלהמ
במצוות התלויות בארץ או בהלכות כשרות הבית.

מוחלף חומר הלימודים, ובמקום "חיי אדם" חוזר ספר ב"לשתלקראת שנת הלימודים
הלימוד להיות "קיצור שולחן ערוך". גם התכנים הכלולים במקצוע מתרחבים: השכמה
ותפילה, סעודה וברכות, שבת, חגים, כשרות, בין אדם לחברו ומצוות התלויות בארץ.

מול אפשרות זו מציבה התכנית יחידה אחרת, המכוונת לבנים בישיבות תיכוניות:
ביחידה זו חומר הלימודים הוא 30סימנים מתוך "שולחן ערוך – אורח חיים", הכוללים
נושאים מדיני תפילה, שבת ומועדים.

ה"קיצור שולחן ערוך" עדיף על "חיי אדם" כספר הלכה, אבל מגרעותיו רבות כספר
לימוד. הספר עוסק בפרטים, וכמעט שאיננו נותן את היסודות של העניינים שהוא עוסק
בהם. הוא חד משמעי, כתוב עברית, אבל הוא ספר שינון, ולא ספר לימוד.

גם בחירת החומר ב"קיצור שולחן ערוך" אינה מניחה את הדעת. דיני שבת בספר זה
אינם כוללים כל דיון על אבות מלאכה ותולדותיהם – דבר שהוא מרכזי בהוראת הנושא.
הערה של המחבר (רבי שלמה גנצפריד, קיצור שולחן ערוך, הערת פתיחה לסימן פה),
מעידה על דרך איסוף החומר בספרו:

אך מה נעשה אם מה שהיה ידוע ליהודים במאה ה- 18בהונגריה אינו ידוע לילדי ישראל
היום? ומה נעשה אם שאלות בנושאי חשמל ומכניקה, שלא היו מעשיות אז, הן מרכזיות
כיום? ספר זה אינו נותן פתרון לשאלות אלה.

ואילך מגוונת, ומניחה אפשרויות בחירה שונות. ניתן ט"לשת תנשמ הניחבה תינכת
ללמוד דינים לפי אחת ההצעות האלה:
"הרורב הנשמ" יפל .א

ב. לפי "קיצור שולחן ערוך, מקור חיים"

ג. לפי "קיצור שולחן ערוך" לרבי שלמה גנצפריד וספרים שימושיים אחרים.

תכנית זו כוללת לראשונה ספרי הלכה העונים על צורכי היום-יום של התלמיד, כגון
התייחסות לבעיות הלכה במסגרת השירות הצבאי. אך מצד שני התכנית מאפשרת
לתלמידים ברמה נמוכה לסיים את לימודיהם כמעט ללא לימוד מספר דינים (כמו למשל
בנים הנבחנים ב- 3-2יחידות לימוד). אמנם לתלמידים אלה נבחרו קטעי "תלמוד
לתלמיד", הנוגעים להלכה למעשה, וההנחה היא שאגב לימוד הנושאים הללו ילמדו
התלמידים את הדינים הדרושים להם, אך ספק אם הנחה זו יש לה על מה שתסמוך.

כוללת תכנית לימודים, ולא רק תכנית בחינה, לבית דינים תשמ"דתכנית הלימודים ב
הספר התיכון (ראה את תיאור התכנית למעלה, בתיאור תכניות בית הספר היסודי).

תכנית זו לא שינתה באופן מהותי את תכנית הבחינה, אבל הכניסה סדר בתוכני הלימוד
בכיתות: התכנית מגוונת יותר מאשר נושאי הבחינה, ומורה המלמד לפי תכנית זו מקיף
את הדרוש לתלמידיו במהלך שנות בית הספר התיכון. בחינת הבגרות עוסקת בעניינים
העיקריים, והיא משמשת סיכום ללימוד.

העדר ספר הלכה מוסמך, המקיף את כל הנושאים בדינים וערוך בדרך דידקטית, מאלץ
תא הרפיש ט"לשת תנשמאת המתכנן לבחור מהקיים ומהמצוי. דומה כי התכנית
הבחירה בחומר הלימודים, בכך שהתייחסה לבעיות אקטואליות, ונתנה אפשרות ללמוד
מתוך ספרים חדשים. עם זאת, לא די בכך. צפוי היה שספר כמו "שמירת שבת כהלכתה",
שהוא ספר הלכה העוסק בבעיות הלכה של החיים המודרניים והכלים המודרניים,יהיו
חלק מתכנית הלימודים, גם לאלה הלומדים לפי "משנה ברורה".

זאת ועוד: אולי כדאי להציב בצד רשימת התכנים גם רשימה של נושאים שבוגר בית
הספר התיכון יהיה חייב לדעתם, מעין רשימת יסוד שבלעדיה אין הבוגר ראוי לצאת לחיי
עוציב תויורשפא הרומה ינפב ביצהלו הארוהה תא רפשל הלוכי תאזכ המישר .השעמה
התכנית בהתאם לספרים נוספים, לפי בחירתו ואפשרויותיו.