מהו ביטול

:י"שר


.התבשה איה בלד התבשהו ."ורעבת" ביתכ אלו "ותיבשת" ביתכד
רמב"ן (למסכת פסחים) מסביר את רש"י: ביטול כשמו הוא: שיבטלו בלבו מתורת
חמץ, ואינו רוצה בקיומו. וכך הוא משמעות שביתה – ביטול. וכן אונקלוס מתרגם
"ביומא קדמאה לא תבטלון חמירא".

סיכום השיטות:


רש"י: ביטול הוא אחד האופנים של מצוות השבתה ("תשביתו").
תוספות: הביטול הוא הפקר. בביטול יוצא החמץ מרשותו, ואיסור "בל ייראה" ו"בל
יימצא" חל רק על חמץ שלו.

(תרגום: כל חמץ המצוי ברשותי, שלא ראיתיו ולא ביערתיו, יתבטל ויהיה כעפר
(.ץראה

טוב לחזור ולבטלו פעם נוספת ביום י"ד, בסוף שעה חמישית, קודם שתגיע שעה
שישית. שמשתגיע שעה שישית נאסר ואין בידו לבטלו.

רמ"א: ואין לבטלו ביום אלא לאחר ששרף החמץ, כדי לקיים מצוות שרפה בחמץ
שלו. בביטול היום יאמר "דחזיתיה ודלא חזיתיה דבערתיה ודלא בערתיה".

רמ"א: והמנהג לשורפו, וטוב לשורפו ביום, דומיא דנותר [קרבן שנותר לאחר זמן
אכילתו צריך לשרוף אותו], שהיה נשרף ביום. אך אם רוצה לשורפו מיד אחר
.ודיב תושרה – הדלוח ונררגת אלש ידכ ,הקידבה

הערה: השעות האמורות כאן הן שעות 'זמניות'. שעה = 1/12מאורך היום.

כאן מדובר במכירה מוחלטת לגוי, ומחלוקת בית שמאי ובית הלל היא על זמן
המכירה: לדעת בית שמאי, אין מוכרים אלא אם כן ידוע שהגוי יאכל את החמץ
קודם הפסח, ולדעת בית הלל אין הקפדה בדבר זה.

המכירה הנהוגה בזמננו יש בה 'הערמה', שהרי ידוע שהגוי יחזור וימכור את החמץ
ליהודי לאחר כלות ימי החג. אך גם למכירה זו יש סמך:

כיום אין המכירה מצטמצמת ליחידים אלא היא נעשית במשותף על ידי רב העיר.
בני העיר חותמים על שטר הרשאה מיוחד (ייפוי כוח) הממנה את הרב ואת בית הדין
להיות שלוחים שלהם ולמכור את כל החמץ למי שירצו.