|
מדריך למורה להוראת הספר "אבות ובנים" |
|---|
|
7 קרפל (קידושין ל"א סע"ב "איבעיא להו" – לב, א"… בשעת ריתחה). "?ימ לשמ" היגוסה סוגיה זו מתאימה להוראה בדרך השיעור הפרונטאלי. רצוי שהמורה יקרא את הדברים הבאים לפני תיכנון דרך הוראתו. בסוגייתנו שלושה עניינים: הברייתא השנייה המובאת כראיה, עוסקת בעניין, שאין לו קשר ישר עם הסוגיה, ואפשר
מיועדת גם לסכם את הדעות השונות, וגם להבליט, שבשום אופן אין 7.2 הרזחה תלאש החלק השלישי של הסוגיה עלול לגרום קשיים, משום שאינו קשור אליה ישירות ומשום (קושי נוסף: הראיות אינן מסודרות בגמרא לפי 7.8 רפסמ הלאשבסיכום הראיות ייעשה מעמידה אתגר בפני התלמיד. עליו לגלות בכוחות עצמו, שישנו הבדל בין 7.9 הלאש לאחר המו"מ הממושך וההפלגות בסברות לכאן ולכאן – אנו מביאים 7.11 – 7.10 תולאש אנו מציעים ללמוד גם תוספת דף ל"ב ע"א, ד"ה "אורו ליה" (עבודה םימדקתמל
הרמ"ה (מובא בטוש"ע יו"ד סי' ר"מ) כותב, שאף אם מותר לבן למנוע מהאב זריקת
|
לודגה חאה דוביכ ,גרוח בא דוביכ .8 קרפ
|
שתי הסוגיות (בקידושין ובכתובות) הן קלות יחסית, ונראה שהן מתאימות לעבודה עצמית בקבוצות בכיתה. רצוי להשוות בין התשובות לאחר מכן. השאלות מכוונות להעמקה בסוגייה ולהקניית מושגים ("דברי סופרים", "אסמכתא"). הסוגיה הראשונה משמשת כעין הקדמה לסוגיה השנייה. העיקרון החשוב בה הוא, שכיבוד הגמרא דנה בצוואה מבחינה הלכתית. הנחה פשוטה היא, כי כל מעשיו של רבי נעשים הדרשה מן הוו היתירה היא בעייתית יותר, ויש לבאר, שהדרשה היא מפני שהוו לשון
נדון עניין חדש, המבוסס על השאלות 8.8 הלאשבו 8.7 הלאש בשני החלקים האחרונים של :האבה אלבטה תא אלמל דימלתה שרדנ 8.5 הלאש לש 'ג קלחב |
לודגה חאה דוביכ
| באה תתימ רחאל | דאורייתא או דרבנן? | |
|---|---|---|
| םיבייח | ןנברד | ם"במר |
| םירוטפ | אתיירואד | ן"במר |
|
כך יודגש יותר, שדווקא אם החיוב הוא דאורייתא הוא קל יותר מבחינה מסוימת, וכך היא שאלת חזרה פשוטה, המיועדת גם להדגיש יסוד חשוב. 8.9 הלאש דימלתה שרדנ 8.12 הלאשב םג .8.9 הלאשבפירוש הלכתי למעשיו של רבי יתן התלמיד כדאי לזכור, כי מכיוון שאחת המטרות בהוראת סוגיה זו היא להפעיל את תלמידינו
|
עבודת סיכום
|
אנו מציעים למורה להטיל על התלמידים המסוגלים לכך – עם תום הלימוד ועם תום הדיון בעבודות – לחבר עבודת-סיכום של כל הנלמד בשני הנושאים הנ"ל (כיבוד הורים חורגים, כיבוד האח הגדול). העבודה יכולה להיעשות על-ידי צוותים קטנים; העבודה המצטיינת תזכה בהערכה ובפרסום בביטאון ביה"ס. |
פרק .9באלו מקרים אין לציית להורים?
|
הבסנ וילעש ארקיו רפסב קוספה ואבוה היגוסל המדקהכ .הרצקו הלק איה וזה היגוסה הדרשה, ודברי רש"י והתו"כ שם. הדרשה היא, כנראה, מהסמיכות של עניין שמירת שבת לעניין כיבוד אב ואם – כפירוש רש"י – אולם הברייתא מסיימת בנימוק "כולכם חייבים בכבודי", ופירש רש"י (ביבמות ה', ב'), שהדרשה היא מ"אני ה'". כנראה אין דרשה המוד השרדל הוושה) מסמיכות העניינים איהש ,תירקיעה השרדל עויס אלא וז .(שדקמל עגונב ,'א ,'ו תומביב הנימוק "כולכם חייבים בכבודי" מזכיר את הדברים על כיבוד האב העדיף על כיבוד האם, כדאי להיעזר בתרשים שימחיש את ההקבלה ביחסים:
|
|
מובאת שאלת התוספות ביבמות – מדוע בסוגיה המופיעה בקידושין אין צורך 9.3 הלאשב תופסותה ילעב דרוש לכך לימוד מיוחד?ללמוד העדפה כזאת מפסוק, ואילו כאן עונים, שהסוגיה בקידושין סומכת על הלימוד שבסוגייתנו (אף-על-פי שאינה מזכירה אותו כלל), וסברה זו נלמדת רק מן הפסוק שבסוגייתנו. לתלמידים מתקדמים אפשר להציב כאן לקושיית בעלי התוספות. תירוץ כזה נמצא בספר "אמרי תירוץ נוסף אוצמל – רגתא משה", סימן י"ד, אות ב', וזו לשונו: "דלא דמי להך דקידושין, דשם יש לפניו שתי מצוות, והי' הברירה בידו לעשות איזו מצווה שירצה, או לקיים כיבוד אב, או לקיים המצווה, דהא שניהם הם מצוות עשה, ועל זה שפיר אמרינן דאתה ואביך חייבים לעשות המצווה, אבל כשאומר לו האב שחוט לי, בשל לי, לעבור על לא תעשה, דהדין הוא בכל התורה דעשה דוחה לא תעשה, ועל כן צריך לקיים המצווה ולעבור על הלא תעשה, בזה לא שייך שאתה ואביך חייבים במצווה, דהרי כן היא מצוות התורה. לקיים העשה ולעבור על הלאו." עכ"ל. כלומר – אפשר היה לחשוב, שלא תהיה בכך כל פגיעה בכבוד ה', כיוון שעשה דוחה ל"ת ואין כאן כל עבירה: כיבוד האב יהי' גם כיבוד ה'! נעשה ניסיון להקנות את המושגים הנחוצים של דחיית 9.5 – 9.4 תולאש תרגסמב כנקודת-מוצא אפשר לקרוא את הפסוקים בתורה על כלאי-בגדים וציצית (דברים כב, באה להדגיש שוב את הטעם "כולכם חייבים בכבודי". אם זהו הטעם – ברור 9.6 הלאש בחרנו בפירוש רש"י ובפירוש הרמב"ם, כיוון שגם בעלי תוספות ביבמות ה', א', ד"ה נדרש התלמיד להסיק מסקנות מן הכלל שלמד למקרים פרטיים 9.10-9.9 תולאשב מיועדת למתקדמים, זוהי קושיית "הגהות מיימוניות" בהלכות ממרים פ"ו, 9.11 הלאש |
וידלי תא סנרפל באה תבוח .10 קרפ
|
בעניין זה ימצא המורה חומר בספר "דיני משפחה" של ד"ר שרשבסקי (עמ' 362ואילך), במאמרו של הרב גדעון פרל בחוב' תושבע"פ תש"ל, ובאנציקלופדיה תלמודית – ערכים "אב" ו"אם". .תומלשב האבוה אל תובותכמ היגוסה בעניין "באושא התקינו" ו"עשר הגלויות שגלתה הסנהדרין" (ר"ה ל"א, א') רצוי שהמורה בעניין הכפייה לצדקה – כבר למדו התלמידים לעיל בפרק 7באשר לכפיית הבן לפרנס יוכלו תלמידינו ללמוד, שרבותינו ערים לבעיות תישארה תונברה לש תונקתה ןמ רצוי שהמורה יסביר כמה ביטויים מן הכתב, כגון: "שלומכן יסגא" (נוסח עתיק באיגרות, יעמוד התלמיד על שני השינויים המתקבלים בעקבות תקנות 10.9 הלאשבו 10.8 הלאשב
|
פרק .11האם מותר לרופא לטפל בהוריו?
|
בשאלת ההכנה 11.1אפשר לעיין ברש"י לשמות, כדי להבהיר ש"מכה" כאן, פירושו – עשיית חבורה. רב מתנא ורב דימי בר חנינא מתירים הקזת דם משני טעמים: משום "ואהבת לרעך כמוך", ומשום ההיקש "מכה אדם וכו'". לעומת זאת, לא הרשו רב ומר בריה דרבינא לבניהם ליטול מהם קוץ ולפתוח פצע מוגלתי, מחשש שמא יחבלו בהם. לכאורה – מחלוקת כאן, אך אין זו מחלוקת עקרונית: גם רב וגם מר בריה דרבינא מודים עקרונית, שמותרת הכאה לשם רפואה, אלא שהם חוששים שמא תהיה חבלה נוספת .גגושב האופרישנה גם אפשרות לפרש, שאין כאן מחלוקת כלל, אלא שיש להבדיל בין – שהמחלוקת היא – וכך יענו רוב ןושארהלתלמידים יהיה פשוט יותר לפרש באופן יש לבאר, כי אע"פ שהלאו "פן יוסיף" נאמר במי שחייב מלקות, כל שכן 11.5 הלאשב הטעם לכך ששוגג צריך כפרה, נתפרש על-ידי הרמב"ן בשני אופנים. – 11.7 הלאשל ן"במרה תלאש .ואל לע רובעיו לבחי אמש איה ארמגה תלאש – 'א קלח ,9.11 הלאשל מובן שדעות הרמב"ם והרמב"ן הן מתאימות. לפי שניהם מותר – 'ב קלח ,11.10 הלאשל דוגינב תמייק וז הווצמ" איה השרדה תומוקמה ינשב :אוה לדבהה .11.12 הלאשל
|
|
חזרה לתוכן המדריך |
