|
מדריך למורה להוראת הספר" צער בעלי חיים" |
|---|
פרק :3מתי מותר לצער בעלי חיים?
|
קרפבש תורוקמה המקורות שהובאו בפרק זה הם המקורות המרכזיים לכל בירור בנושא של צער בעלי-חיים, ."תיחשת לב" רוסיאב תמיוסמ הדימבו מקורות אלה ראוי לקרוא בכיתה בעיון ובהעמקה כדי להפיק מהם את המידע הגלום בהם.
(גכ-אכ תורוקמ) "הרז הדובע"ב תופסותהו ארמגה תלמידים, שאינם רגילים בלימוד גמרא, יתקשו בהבנת הקטע ממסכת עבודה זרה, מקור כא.
תשובתם: כבוד המלך הוא כבודם של כל ישראל, והוא דוחה את האיסור של צער בעלי-חיים. לפי "פסקי תוספות" (מקור כב), ההיתר הוא כללי יותר: איסור צער בעלי-חיים נוהג רק
(דכ רוקמ) אעיצמ אבב תכסממ החכוהה בגמרא נאמר, כי דעת רבי יוסי הגלילי היא, שאין צורך לסייע לאדם, שהעמיס על בהמתו מנקודה זו ממשיך "תרומת הדשן", מקור כה (התשובה במלואה נמצאת להלן, נספח א'). הוא סיכום ההוכחה ייראה כך:
סיכום (א): מה מותר לעשות בבע"ח?
כיוון שיש תועלת לאדם בהריגתם, אין חוששים לצערם, שהרי התורה התירה שחיטה, וכן אם
סיכום (ב): פרטי הדינים העוסקים בצער בעלי-חיים
|
| רוקמה | יוויצה | הלועפה | |
|---|---|---|---|
| די רוקמ – הקירפ תווצמ | השע | מניעת צער פיסי מבעלי-חיים | |
| די רוקמ – הקירפ תווצממ רמוחו לק | רוסא | גרימת צער פיסי לבעלי-חיים | |
| ז רוקמ – ונב תאו ותוא | ואל | גרימת צער רגשי לבעלי-חיים | |
| למען ינוח – מקורות יב-יג | השע | תבשב המהבה תתיבש | |
| טי-חי תורוקמ – תיחשת אל | ואל | הביס אלל ח"עב תגירה | |
| ה"כ רוקמ | רתומ | טעמ רעצ תמירג בגא ח"עבב שומיש |
|
הסיפור על רבי והעגל אפייני: אין כל איסור לשחוט עגל. ובכל זאת, התשובה שנתן רבי הסיפור השני מסובך יותר: לרבי היו פרדות לבנות, שבעיטתן מזיקה ביותר. לא היו אלה חיות מהתשובה להצעה "קטילנא להו" אפשר ללמוד דין אחר, לכתחילה: אין איסור צער הקטעים מתוך ספר חסידים (מקור ל) מראים דרך הפלגה ביחס לבעלי-חיים: |
"עתיד הקב"ה להיפרע עלבון סוסים מרוכביהם…" "כלב שאינו נושך… לא… להכותו במקל גדול".
|
|
מצד שני, דברי ספר חסידים על שרפת הזבובים יכולים לשמש נקודת מוצא לדיון בשאלה, מדוע מותר לשרוף את הזבובים. ייתכנו שלוש סיבות לכך: א. בהריגה אין איסור צער בעלי-חיים; ב. לגבי זבובים (או חרקים) לא שייך איסור צער בעלי-חיים (אפשרות זו תפותח בפרק הבא); ג. להרוג זבובים כדי שלא ייפלו לאוכל מותר, כי זו הריגה לצורך, שהרי גם אם יש בכך צער בעלי-חיים, חייב להרוג כדי להציל עצמו מאיסור חמור יותר: שלא יאכל אותם בתוך המאכל. דרך ההוראה בהוראת המקורות יש להשוות את הדינים שנלמדו קודם לכן למקורות המובאים בפרק זה: האם אסור לשחוט בעלי-חיים? ברור שמותר. אם כן, מדוע נענש רבי? התלמידים ימצאו את הקטע ממסכת חולין קשה קצת יותר. כאן כדאי לבחון כל אחת מתשובותיו של רבי ולבדוק, |
פרק :5אילו בעלי-חיים אסור לצער?
|
פרק זה כולל תשובה של רבי יעקב עמדין, הקובע, שדין צער בעלי-חיים מתייחס רק לבעלי-חיים המביאים תועלת (ישירה) לאדם: בהמות עבודה ואולי גם כלבים וחתולים. הדבר המעניין בתשובה זו הוא המקור שממנו הוא מסיק דין זה: כיוון שדין צער בעלי-חיים עניין חשוב ומעניין בתשובתו היא הדרך, שבה הוא מנתח את הסיפור על רבי (מקור כז), כדאי להדגיש משפט המובלע בדבריו של רבי יעקב עמדין, שיבטא את העמדה העקרונית שלו |
"מי יחוש ויחוס על בהמה וימנענה משחיטה? שבוודאי לכך נוצרה, והיא טובתה ותקנתה "!קפס ילב |
|
דהיינו: בעלי-החיים נבראו לצורך האדם, ובכך שהבהמה נשחטת ונאכלת על-ידי האדם, היא !התנקתל העיגה
|
|
ךשמה |

