צער בעלי חיים / מדריך למורה

כ׳ באב תשפ״ו · תושב"ע



מדריך למורה להוראת הספר" צער בעלי חיים"


"הניעטו הקירפ" תייגוס :9 קרפ
(א"ע ,בל העיצמ אבב)

הייגוסה לע

סוגייתנו עוסקת בביאור המחלוקת בין תנא קמא ("רבנן") לרבי שמעון בעניין מצוות פריקה
וטעינה. יש בה שני חלקים:

.1ביאור דברי ר' שמעון ורבנן שבמשנה
.2הסבר טעם המחלוקת שביניהם.


חלק א' פשוט, והננו מציעים ללמדו בדרך של עבודה עצמית עפ"י שאלות .9.6-9.4

חלק ב' עוסק בטעם המחלוקת בין ר"ש ורבנן. בסוגייה מבואר, שמחלוקת ר"ש ורבנן היא
תוצאה של מחלוקת פרשנית. שניהם מסכימים כי הפסוק בשמות ("רובץ תחת משאו") מדבר
על חובת הפריקה (שמות כג, ה). "כי תראה חמור שנאך רבץ תחת משאו וחדלת מעזב לו, עזב
."ומע בזעת

לעומת זאת, הם חלוקים בשאלת פירושו של הפסוק בדברים (דברים כב, ד) "לא תראה את
חמור אחיך או את שורו נפלים בדרך והתעלמת מהם, הקם תקים עמו".

לדעת ר' שמעון "נפלים בדרך" יכול להתפרש בשתי דרכים:

.1החמור נפל, והמשא נפל ממנו, וצריך לטעון אותו.
.2החמור נפל, והמשא קשור עדיין על גבו, וצריך לפרקו.


לע רבדמ תומשב קוספהש ינפמ קרו ,("יארק ימייסמ אל") יעמשמ-דח וניא ומצעלשכ קוספה
פריקה, אפשר להבין, כי הפסוק בדברים מדבר על מצווה אחרת, על טעינה.

לעומת זאת, רבנן מפרשים את הפסוק בדברים כמדבר באופן חד-משמעי על חובת טעינה.

ממחלוקת זו בפירוש הפסוק מגיעים למסקנות שונות לגבי ההלכה של חובת פריקה או
טעינה. חכמים מסיקים את מסקנתם בדרך זו:

הנחה (א): הפסוק בשמות מדבר על מצוות פריקה, הפסוק בדברים – על מצוות טעינה
.(יעמשמ-דח חרואב)

הנחה (ב): פריקה דחופה יותר מטעינה (בגלל צער בעלי-חיים וחסרון כיס).

לו כתבה התורה רק את הפסוק בדברים (העוסק בטעינה), אפשר היה ללמוד ממנו בקל וחומר
.הקירפ תווצמ תא

אם התורה מביאה את מצוות פריקה, אף שיכולנו ללמדה בקל וחומר, הרי זה כדי לומר שיש
הבדל בין שתי המצוות.

אם יש הבדל בין המצוות – מסתבר שטעינה תהיה בשכר, ופריקה חינם.

לעומת זאת, רבי שמעון אינו מקבל את הנחה (א), ולכן הוא מגיע למסקנה אחרת. לדבריו,
אילו היה כתוב רק הפסוק בדברים, היינו מכוונים אותו כמכוון למצוות פריקה, ולכן לא
היינו יכולים ללמוד ממנו כל קל וחומר. רק בגלל הפסוק בשמות אנו מפרשים את הפסוק
בדברים, כמכוון למצוות טעינה. ומכיוון שכך, אנו צריכים את שני הפסוקים כדי ללמוד את
עצם חובת הפריקה וחובת הטעינה. לפי זה, שתי המצוות שוות, ומחייבות באותה מידה:
טעינה ופריקה – חינם.

הייגוסה תארוה
הנכהה תודובעב שומיש

בעבודות ההכנה, שאלות ,9.3-9.1הוכנס התלמיד לבעיית פרשנותם של הפסוקים. הוא
נתבקש לפרש את הפסוקים ולחוות דעה בשאלה, האם הם עוסקים בפריקה או בטעינה. סביר
להניח, כי רוב התלמידים יפרשו כמו רבנן. אם יימצא תלמיד שיפרש כרבי שמעון – אפשר
יהיה לנצל את פירושו כפתח להבנת המחלוקת בין רבי שמעון ורבנן.

בשאלה 9.1ב' מתבקשים התלמידים לנמק את המצוות השונות. יש להניח שימצאו יותר
נימוקים למצוות פריקה מאשר למצוות טעינה. הנימוקים האפשריים הם אלה:

הניעט הקירפ
____ מניעת צער בעלי-חיים
____ עזרה לאדם למניעת הפסד (הבהמה עלולה למות)
ל"נכ עזרה לאדם למניעת הפסד של זמן וכסף (יאחר את השוק)

,דבלב דחא קוספ בותכל הצראשכ :תפסונ הלאש תולעהל ידכ וז האוושה לצנל היהי הפי
שיובנו ממנו שתי המצוות גם יחד, מה אכתוב: מצוות פריקה או מצוות טעינה? התשובה
תהיה, כי מצוות טעינה היא פחות מובנת, ומאחר שחובה לטעון, בוודאי חובה גם לפרוק.
הבחנה זו תעזור גם בלימוד הגמרא, שבה טוענים חכמים ל"קל וחומר" זה, ומסיקים על פיו,
שאם מצוות פריקה וטעינה שתיהן חינם – אפשר היה לכתוב רק על טעינה, שהיא חינם,
וממנה היינו לומדים, כי גם פריקה חינם.

שאלה 9.3עוסקת בעניין צדדי, ומטרתה להביא לתודעת התלמיד את הקשר בין אבדה
למצוות הקרובות לה, כלשון התוספתא (ב"מ ב,ט): "כל דבר שיש בו משום חסרון כיס, יש בו
משום השבת אבדה". שלוש המצוות האלה – פריקה, טעינה והשבת-אבדה – תכליתן אחת:
"הצלת ממון ישראל" (ראה רש"י בדף ל"א, ע"א, ד"ה: "למה לי למכתב אבדה".)

הארוהה רדס

עבודת ההכנה והניתוח בכיתה יביאו את התלמידים לשלב, שבו ידועות להם עובדות אלה:

.הקירפ תווצמב קסוע תומשב קוספה
הפסוק בדברים עוסק במצוות טעינה או במצוות פריקה.
פריקת בעלי-חיים דחופה יותר, ואם לא יימצא הבעלים עוזר – הוא עלול להפסיד הרבה.
אילו הייתה התורה מצווה את מצוות טעינה בלבד – היינו למדים בעצמנו, כי חובה גם לפרוק,
כיוון שמצוות פריקה חיונית יותר.

במקום זה המורה יכול לדון בשאלה, שהובאה בעבודות ההכנה 9.1ג: האם רשאי העוזר
לבקש שכר בעד עזרתו? התלמידים יסכימו, שלגבי פריקה, עלולה האפשרות של דרישת השכר
לעכב את הגשת העזרה ולגרום לסבל הבהמה או למותה. גם אם דרישת השכר תבוא אחרי
הגשת העזרה, עלולים הבעלים לנסות לוותר, מטעמי חיסכון, על העזרה המוצעת, ובינתיים
תסבול הבהמה. ואמנם, לגבי פריקה קיימת תמימות דעים, שהיא חייבת להיעשות חינם, כמו
השבת אבידה. ומכיוון שכך – אסור למגיש העזרה לקבל שכר עבור קיום מצווה זו, גם אם
יציע לו בעל הבהמה את התשלום.


לעניין זה עיין רא"ש סימן כ"ח: "וטעינה, אפילו הוא פנוי ובטל מכל מלאכה, יכול
הוא לומר: איני רוצה לטעון בחינם עמך, אם לא תיתן לי שכר… אבל פריקה והשבת
אבדה – בחינם. ואם הוא פנוי, אין הוא רשאי ליטול שכר; אבל אם היה עסוק
במלאכה, והניח מלאכתו, שמין וכו'". וכן בשו"ע חו"מ, סימן ער"ב, סעיף ו'.
ובנ"י הביא בשם הר"ן שיטה שונה: טעינה בשכר, היינו כמו בהשבת אבדה, ופריקה –
בחינם לגמרי. ועיין פני יהושע על אתר (עמוד צו, ד"ה: פריקה בחינם טעינה בשכר).
רצוי להימנע מלהכניס את התלמידים לתוך סבך הבעיות של "פועל-בטל".


לאחר הקדמה זו ילמדו התלמידים את המשנה ואת סוגיית הגמרא.

דימלתל תודובעל תורעה

לאחר לימוד חלקה הראשון של סוגייתנו (שלבים )5-1אפשר להטיל על התלמידים להשיב
.הלוכ היגוסה דומיל ירחא ונעי תולאשה ראש לע .9.6-9.4 תולאשה לע התיכב

9.7 הלאש

הציורים והטבלה באים להמחיש את המחלוקת הפרשנית בין ר"ש ורבנן, אם "מסיימי קראי"
.אל וא

הפסוק בדברים תומשב קוספה
"יארק ימייסמ" – 3 רויצ לפי רבנן: ציור – 1פריקה
"יארק ימייסמ אל" – 3 וא 2 רויצ הקירפ – 1 רויצ :ש"ר יפל
הניעט וא הקירפ &NBSP

חשוב להבהיר, שגם לפי ר' שמעון, מאחר שהתורה כתבה גם את הפסוק בשמות, ברור לנו
עתה, שהפסוק בדברים מדבר על טעינה. אי-הבהירות לגבי משמעות הפסוק מתייחסת רק
לפסוק כשלעצמו, היא היפותטית בלבד – אילו לא היה לנו פסוק נוסף המדבר במפורש על
.הקירפ

תקולחמב תוקסועה ,9.11-9.8 תולאשל ,תינשרפה תקולחמה תא הריהבמ ,וז הלאשמ
ההלכתית שבין ר"ש ורבנן, הנובעת מזו הראשונה.

יזכיר המורה, אם יהיה צורך בכך, את שאלת-ההכנה 9.1ב'. (ראה גם לעיל 9.9 הלאשב

(.וז הלאשל וניתורעהב

עשויה לעודד את החשיבה העצמית של התלמידים.9.12 הלאש


אפשר לסכם את הסוגיה כך:

המסקנה לגבי תשלום בעד העזרה תומשב קוספה הפסוק בדברים
(דבלב הז קוספ היה וליא)
הפסוק המיותר בעניין פריקה בא
ללמדנו, כי פריקה בחינם, בעוד
!רכשב הניעטש
אין בו צורך למצוות פריקה
הדמלל רשפא יכ ,המצע
רמוחו-לקב
לפי רבנן: טעינה
אין פסוק מיותר. &NBSP &NBSP
שתי המצוות שוות; שתיהן בחינם. יש בו צורך; הוא מלמד, כי
בדברים מדובר על טעינה.
:ש"ר יפל
הקירפ וא הניעט


ךשמה