המצוות התלויות בארץ / מדריך למורה

כ׳ באב תשפ״ו · תושב"ע





מדריך למורה להוראת הספר "המצוות התלויות בארץ"


תיעיבש .4




המדקה

אלא ,תווצמה לכב קוסענ אל הז רוזחמב אשונה דומילב .תונוש תווצמ תללוכ הטימשה תנש
רק במרכזיות שבהן. המצוות כולן מאורגנות סביב שלושה נושאים אלה:


המדאה תדובע .1
("תיעיבש תשודק" וא) תוריפה תשודק .2
.3שמיטת כספים.


בחוברת לתלמיד מצויה סקירה על מצוות אלה, לפי מידת הפירוט שלהן בספר הלימוד. כאן
ניתן סקירה רחבה יותר, כדי שהמורה ידע על אילו חלקים מתוך המצווה ויתרנו בהוראת
.רתוי המלש היהת הרומה יניע דגנל דומעתש הנומתהש ידכו ,הזה רוזחמב אשונה

המדאה תדובע

בחוברת לתלמיד פורטו ארבע המלאכות האסורות בשביעית, והבחנו בין מלאכות שאיסורן
מוחלט, כמו זריעה וזמירה, לבין מלאכות שאיסורן חלקי – כדרך בעל הבית בשדהו – כגון
קצירה ובצירה. (יש הסוברים שגם חרישה אסורה מדאורייתא).

נוסף למלאכות אלה, יש איסור מדרבנן לתת לצמחים קיימים טיפולים שאין חיי הצמח או
היבול תלויים בהם. זה כולל את האיסור לבצע ריסוסים שאינם חיוניים: האיסור לדשן
והאיסור להשקות שטחים שאין ההשקאה חיונית להם.

קבוצה נוספת של מלאכות הן המלאכות שביצוען חיוני לקיום הצמח או היבול. מלאכות אלה
.תיעיבשב תורתומ

תורפה תשודק

ואלא האיסורים החלים על פרות השביעית: איסור השחתה, איסור סחר ואיסור יצוא.
וקיימת גם חובת הפקר.

נוסף לדינים אלה, מחייבת קדושת שביעית לבער את הפרות ולהפקירם כאשר הם כלים מן
השדה. דין ביעור הוא מסובך למדיי ולא כללנו אותו במחזור זה.

ועניין נוסף השייך לפרות שביעית ואינו כלול בחוברת לתלמיד: חובת הפקר ואיסור ספיחין.
איסור ספיחין מתייחס לפרות של צמחים שהתחילו לצמוח בשביעית. איסור זה מעורר בעיה
לחקלאים, שכן לפיו גם אם יזרעו החקלאים את שדותיהם ערב שביעית, הם לא יוכלו לאכול
את הפרות שינבטו בגשמי השביעית, כי יחול עליהם איסור ספיחין.

תיאור הדרכים להתיר זריעה בשישית בלי שיחול על הפירות איסור ספיחין ימצא המורה
.הטימשה תנש לע תנווגמה תורפסב

אוצר בית-דין

אוצר בית דין תופס מקום מרכזי בדיני שביעית ובהפעלתם למעשה כיום. וזה עניינו: אם בית
הדין מרכז את עבודות האיסוף של הפרות, אין איסור קצירה ובצירה כדרך בעלים חל עליהם.
גם חובת ביעור הפרות (הפקרתם בסוף העונה) אינה קיימת כשהפרות הם ברשות בית הדין.
בלימוד הנושא נכנסנו לעניין אוצר בית דין ברמז בלבד, בהקדמה הכללית. בכיתות טובות
כדאי לעמוד על עניין זה; בכיתות רגילות מוטב ללמוד את המושג בלבד.

שמיטת כספים

בדין שמיטת כספים כולל ההסבר שבחוברת לתלמיד את עיקרי הנושא, ולא הושמטו
העניינים המרכזיים.




דרך ההוראה


תוארקמ

אנו מציעים לפתוח את לימוד הנושא בניתוח הפסוקים בויקרא ובשמות.
מהפסוקים בויקרא יגלו התלמידים את ארבע המלאכות האסורות בשביעית, ואת ההקבלה
שבין המלאכות בשדה למלאכות בכרם:

.הריצק העירז – הדשב
בכרם – זמירה בצירה.


ההקבלה הזאת מלמדת, כי זמירת הגפן דומה לזריעה. והטעם: צמיחת היבול בכרם היא
.העירזה לש האצות איה הדשה לוביש ומכ ,הרימזה לש האצות

ביחס לפרות הפסוקים מלמדים כי פרות שבת הארץ מיועדים: "לך לעבדך ולאמתך…" וכן:
"והשביעית תשמטנה ונטשתה ואכלו אביוני עמך."

פסוקים אלה כוללים את החובה להפקיר את הפרות, ודרש הכתוב מוסיף גם את החובה
להשתמש בפרות בדרך השימוש הרגילה: "והייתה שבת הארץ לכם לאכלה: לאכלה ולא
.(ב ,בי תורוכב) "דספהל

(זמ רוקמ) הרוחס רוסיא – ג ,ח תיעיבש

תווצמ ,תווצמה רפסל ויתוגשהב .השע תווצמ ן"במר תעדל אוה תיעיבש תורפ תריכמ רוסיא
:ן"במר בתוכ ,ג השע


"אמרה תורה בפרות שביעית 'והייתה שבת הארץ לכם לאכלה', ודרשו 'לאכלה ולא
לסחורה'. וזה דבר תורה הוא, כמו שאמרו בפרק בתרא על עבודה זרה, דף ס"ב:
השועה הנהו …'הרוחסל אלו הלכאל הרמא הרותהו ,תיעיבש תורפב ובוח ערופ אצמנ'
סחורה בהם עובר בעשה."


דברים דומים אומרים בעלי התוספות בקידושין כ, א שהובאו בחוברת לתלמיד (מקור מט).
הם אומרים: "אבל משא ומתן אינו אלא עשה בעלמא". לפי זה, דעת רמב"ן ודעת בעלי
"הלכאל" קוספהמ תעבונה ,השע תווצמ אוה תיעיבש תורפב הרוחס רוסיאש איה תופסותה
."הרוחסל אלו הלכאל" השרדהמו

ברטנורא (שהובא בשאלה )56נותן טעם לאיסור מכירה במידה ובמשקל, ומסביר, מדוע
מכירת כמות מעטה של פרות, המותרת לפי הדין, צריכה גם היא להיעשות באומדן.

תא רוכמל רתומ דציכ ,הריבסמ ד ,ז תיעיבשב הנשמה :וז הנחבהל תורוקמה ונתינ 53 הלאשב
הפרות שבמשנה ז, ד נאמר עליהם שמותר למכרם. (עוד על איסור סחורה בפרות ראה ב"שבת
הארץ" לראי"ה קוק, עמוד נז).

הבאנו בחוברת לתלמיד מקורות נוספים להרחבת העניין:

.1רמב"ם, העוסק בשאלה מה דין הכסף שנתקבל ממכירה (מקור מח)
.(טמ רוקמ) תיעיבש תורפב רחוסה לש ושנוע לע ארמגה ירבד .2
המקורות שהובאו, בצירוף דברי המשנה, ייתנו תמונה שלמה של איסור סחורה ותוצאותיו.


שמיטת כספים


בלימוד נושא זה יש חשיבות מרובה לניצול הצדדים החינוכיים שבו: הפרוזבול מדגים את
הדרך שבה תקנות חז"ל פועלות. חשיבות הנושא הזה מודגשת, מפני שהפרוזבול הפך למעין
סמל לחופש הבלתי מוגבל של חז"ל בתיקון תקנות. לימוד יסודי של העניין יבהיר לתלמידים,
מהי הדרך שבה נתקנות תקנות.

(אנ רוקמ) תוארקמ

השאלות העוסקות בפסוקים מכוונות את התלמיד להבחין, כי המילה "מקץ" (שבע שנים)
פירושה בסוף (שבע השנים). פירוש זה פשטני מאוד. הרוצה להרחיב בנושא זה, יעיין בספרי
דברים, ראה, פסקה נח, וכן באבן-עזרא וברמב"ן ולדברים טו א. ברמב"ם, שמיטה ויובל ט, ד.

(גנ רוקמ) תובוח תטימש – א ,י תיעיבש

בלימוד המשנה יפגשו התלמידים במושגים שהם חדשים להם, ויש לעסוק בהם בצורה
מסודרת. כיצד יכול אדם להיות חייב כסף לחברו? האפשרויות הן מגוונות:

– אדם לווה כסף וכתב שטר על חוב. בשטר כתוב, שאם לא יהיה ללווה כסף להחזיר את
החוב, יוכל המלווה לקחת את ביתו (זה "שעבוד נכסים").
– אדם לווה כסף והפקיד בידי המלווה שטר להוכחה שקיבל את ההלוואה.
– אדם לווה כסף ולא כתב כל שטר. המלווה מאמין ללווה שיחזיר את הכסף בבוא העת.
– אדם עבד אצל חברו ועדיין לא קיבל משכורת. המעביד חייב לעובד כסף.
– אדם לקח בחנות מצרכים, והחנווני "רשם" בפנקסו את החוב.
– אדם לקח בחנות מצרכים, והחנווני רשם בפנקסו אילו מצרכים הוא לקח, אך לא רשם את
סכום החוב.


התלמידים יוכלו להעלות בקלות את סוגי החובות שנרשמו כאן.

המשנה עוסקת בשאלה, אילו מהחובות הרשומים כאן נחשבים לחובות ששנת השמיטה
תפקיע. התלמידים יסכימו, כי אדם ששאל משכנו עט נובע, חייב להחזירו, גם אם הגיע הרגע
הקובע לשמיטת חובות – סוף ערב ראש השנה של מוצאי שמיטה. מאידך, על הלוואה רגילה
נאמר "שמוט כל בעל משה ידו". מהו אפוא תחום ההלוואות הנשמטות בשביעית? זוהי שאלת
המשנה. לאחר הצגת השאלה בדרך זו, יהיה קל ללמוד את פרטי הדינים שבמשנה.

העניינים שבמשנה הם אלה:

.רטשב אלשו רטשב הוולמה תא תטמשמ תיעיבשש הדבועה .1

– שני פירושים למונחים "שטר" "שלא בשטר".


:תונח תפקה .2

.תטמשמ הניאש הליגר הפקה .א
.תטמשמ הוולמל הכפהנש הפקה .ב
.הוולמל הנושארה תא השוע היינש הפקה :הדוהי יבר .ג


:ריכש רכש .3

.טמשמ וניא ליגר .א
.טמשמ ,הוולמ ואשע .ב


:יסוי יבר .4

.תטמשמ תיעיבשב תקסופש הכאלמ .א
.תטמשמ הניא תיעיבשב תקסופ הניאש הכאלמ .ב


כדאי לבנות עם התלמידים את המבנה הזה של המשנה, ואחר כך ללמוד כל עניין לפרטיו.

(הנ-דנ תורוקמ) לובזורפה – ד-ג ,י ,תיעיבש

הפרוזבול נתקן על בסיס של כמות הנחות:

.1 שביעית בזמן הזה היא דרבנן.
.2 בגלל שמיטת כספים נמנעו עשירים מלהלוות ועברו על איסור מהתורה: "השמר לך פן
יהיה דבר עם לבבך…"
.3 בגלל שמיטת כספים לא יכלו עניים לקבל הלוואות.
.4 שמיטה אינה משמטת חוב שיש עליו משכון או חוב שנמסרו שטרותיו לגבייה לבית-דין.


על בסיס כל אלה תיקן הלל את הפרוזבול: הוא נתן לכל אדם אפשרות למסור את חובותיו
לגבייה בבית דין, ובדרך זו לגרום שהחובות לא יפקעו.

כדי לעמוד על עניין הפרוזבול אנו מציעים ללמוד אחרי המשניות את קטע הגמרא במסכת
גיטין (מקור נו) המסביר את הנושא. בגמרא מועלות שתי אפשרויות:

א. שמיטת כספים בזמן הזה היא מדאורייתא, והלל תיקן פרוזבול על-פי העיקרון שהפקר בית
דין הוא הפקר.
ב. שמיטת כספים בזמן הזה היא דרבנן, וחכמים תיקנו מצד אחד שחובות יישמטו, אך
כשראה הלל שהתקנה גורמת תקלות, תיקן תקנה הפוכה – שהפרוזבול ימנע השמטה. כך
.68 הלאשב אבוהש ,ם"במר קסופ


בהוראת הגמרא יש להבחין בשלבים השונים בדין שמיטת כספים, המתוארים בדברי אביי:

א. שביעית משמטת מן התורה (כשרוב ישראל על אדמתם).
ב. לפי רבי, אין שביעית משמטת כיום.
ג. חכמים תיקנו ששביעית תשמט, זכר לשביעית מן התורה.
ד. הלל ראה שנמנעו מלהלוות ותיקן פרוזבול, כדי לבטל את השמטת הכספים מדרבנן.


שאלת הגמרא – "ומי איכא מידי דמדאורייתא משמטא שביעית, והתקין הלל דלא משמטא"
– היא השוואה בין שלב א' לשלב ד'. בתשובתו מסביר אביי, שיש עוד 2שלבים, ב' ו-ג', ותקנת
הלל (ד') באה כתגובה לתקנת חכמים (ג'), ולא כתגובה לדין התורה.

שאלת הגמרא – "ומי איכא דמדאורייתא לא משמטא שביעית, ותקינו רבנן דתשמט" –
משווה בין שלב ב' לשלב ג'.

רקפה") אבר לש קומינה ;'ג-ל 'ב-מ רבעמה תא ריבסמ ("השעת לאו בש") ייבא לש קומינה
בית דין הפקר") מסביר את המעבר מ-א' ל-ד' ומ-ב' ל-ג'.

בתיאור סכמתי ייראו הדברים כך:



שאלה א' סבורה שהלל ביטל תקנה מן התורה.

אביי משיב, שהלל ביטל תקנת חכמים.

שאלה ב' שואלת, איך תיקנו חכמים שמיטת כספים.

אביי משיב, שחכמים רשאים לתקן תקנה ב"שב ואל תעשה".

תשובת רבא (לשתי השאלות): הפקר בית דין הפקר, ולכן חכמים יכולים לתקן שמיטת כספים
.הלטבל וא


ךשמה