פורים / מדריך למורה

כ׳ באב תשפ״ו · תושב"ע



מדריך למורה להוראת הספר" פורים"

הליגמה תאירק יכיראת .4

הקריאה במוקפים ובפרזים


5-1 תולאשו 'י רוקמ

במרכז הוראת משניות אלה עומדת השאלה מדוע קריאת המגילה מתקיימת בזמנים שונים
במקומות שונים, שלא כמו המועדים האחרים שחלים בכל המקומות באותו זמן.

.הווש הרזג – יתאוושהה דומילה לש תורוצה תחא תא ריבסהל תונמדזהה תנתינ 'א הנשמב
לומדים זאת בקשר למילים "הפרזי" "הפרזים".

גזרה שווה – לימוד דין בעניין אחד מעניין שני על פי מילים דומות הכתובות בתורה בשני
העניינים. (אנציקלופדיה תלמודית כרך ה', עמ' תקמ"ו.) דוגמה: נאמר בעבד עברי (שמות כא,
ט) "ורצע אדוניו את אזנו" (לא מפורש איזו אוזן), ונאמר במצורע (ויקרא יד, יד) "ונתן על
המטהר הימנית". מה להלן (במצורע) אוזן ימנית – אף כאן (בנרצע) אוזן ימנית.ןזוא ךונת

בגזרה-שווה שלנו – ("פרזי"-"פרזים") – לומדים, שאנשי הכנסת הגדולה, כשכתבו את
המגילה, כתבו בה את המילה "פרזים" כדי להורות לנו על כוונתם לערי פרזות כדוגמת
.(7 ,6 ,5 תולאש) הרותב רמאנש "יזרפ"ה

לעניין "יום הכניסה" (שאלה )8

בכיתת מתקדמים ניתן לעורר את שאלתו של בעל "מלאכת שלמה" ולהביא את תשובתו.
("מלאכת שלמה": פירוש רחב ומעמיק למשנה של רבי שלמה עדני, מחכמי תימן בארץ ישראל
(.הנש -400כ ינפל


והקשה הרא"ש: והא אי-אפשר שלא יתקבצו ביום י"ג, שהוא יום התענית, לקרוא
פרשת "ויחל", ובפורים עצמו לקרוא פרשת "ויבוא עמלק" (שמות י"ז)? [ואם כן, לשם
מה להקדים ליום הכניסה את קריאת התורה של ימי ב' ו-ה', והרי יבואו גם בימים
[?הרותה תאירק עומשל ד"יו ג"י

ויש לומר שאין הכפריים מקפידין אלא על תיקון הקריאה שתיקן משה רבנו, שהוא
בימים ב' וה'. אבל שאר הקריאות בתעניות, אשר תוקנו על ידי אנשי כנסת-הגדולה,
…עומשלו אובל ודיפקה אל

להסבר מקור יב – "מקדמין ולא מאחרין"


א. במשנתנו נזכרות מצוות מספר, ויש בה שימוש בכמה וכמה מושגים. את כל אלה חייב
המורה להבהיר לתלמידים.

ב. בקשר למושג "עשרה בטלנים", יש ליטול את המשמעות השלילית המתלווה אליו עקב
השימוש כיום בביטוי "בטלן". כן יש להדגיש שהעובדה שהאיכות חשובה מן הכמות באה
לידי ביטוי גם בקשר למושג "בטלן": עיירה קטנה ובה עשרה בטלנים נקראת עיר גדולה,
שהרי יש בה מניין קבוע ובני הכפרים נקבצים אליה לשמוע את הקריאה. לעומת זאת, עיירה
מרובת אוכלוסין שאין בה עשרה בטלנים תיחשב כפר.

ג. פורענות אין מקדימים: אמנם כל חודש אב הוא זמן אבל, ו"משנכנס אב ממעטין בשמחה",
ובכל זאת אין מקדימין את זמן הפורענות. וכל זאת למרות העובדה שבשבעה בחודש נכנסו
נכרים להיכל וקלקלו בו שביעי ושמיני, ותשיעי סמוך לחשכה הציתו בו האור" (תענית כט, א).

ד. יש לשים לב, שלכל אחד מן המקרים הנזכרים במשנתנו יש נימוק אחר לאיחור.

תרבועמ הנשב הליגמה תאירק

גי רוקמ


שנה מעוברת מביאה אתה כמה בעיות והלכות, הקשורות בחודש אדר (האחרון לחודשי
השנה). דומה כי זו ההזדמנות הנאותה לדון בקיצור בשאלת הצורך בעיבור השנה (בהפרשים
המצטברים בין שנת הירח לשנת החמה), וכן בשאלות כיצד נהגו לעבר את השנה בעבר הרחוק
(שאלה ,)20וכיצד נקבעות השנים המעוברות לפי הלוח המחושב מראש (ג.ו.ח.א.ד.ז.ט).

כאן ההזדמנות גם לדון בהלכות המעשיות הקשורות לחג פורים, וכן בשאלה מה יש לקיים
באדר ראשון ומה בשני. (המורה ייעזר באנציקלופדיה התלמודית, ערך "אדר".)

בנסיבות מתאימות אפשר לגלגל בשיעור זה גם שאלות אחרות, למשל: מי שנולד בשנה
תא לשמל ריכזנ ?הווצמ רב היהי רדא הזיאב ,תרבועמ הנשב הווצמ-רב השענו הטושפ
האפשרות ששני אנשים יוולדו בשנה מעוברת, והנולד מאוחר יותר ייעשה בר-מצווה לפני
חברו שנולד מוקדם יותר.) נוכל לדבר גם על המנהגים של יום-הזיכרון השנתי ("יארצייט")
בשנה מעוברת ועוד. (ראה שו"ע "אורח חיים" נה, סעיפים ט-י בעניין בר-מצווה, וסימן
תקס"ח, ז בעניין יום הזיכרון.)

20 הלאשל

בימינו, כשהלוחות והעיבורים נקבעים מראש, לא ייתכן, כמובן, דבר כזה. אך בזמן
הסנהדרין, כאשר בית דין הגדול היה מקדש את החודשים על-פי הראייה ומעבר את השנים
על-פי תנאים שונים, הייתה קיימת האפשרות שיעברו את השנה עד יום השלושים של חודש
אדר, דהיינו אף לאחר קריאת-המגילה.

מבין הסיבות שבגללן היו מעברים את השנה ניתן למנות את אלה: בגלל הצורך שהפסח יחול
בזמן האביב כמצוות התורה, בגלל פירות האילן שאולי לא צמחו די צרכם ובגלל התבואה
שצריך היה להקריב ממנה את עומר התנופה.

"ופעמיים שהיו מעברים גם על הדרכים המקולקלות או גשמים שלא ימנעו את באי הרגל
"…אובלמ

23 הלאשל

רש"י (בגמרא) נותן את הטעם: "דמסמך גאולת פורים לגאולת פסח עדיף" [=רצוי להסמיך חג
גאולת פורים לחג גאולת הפסח].

תאריכי קריאת המגילה בזמן הזה

די רוקמ רבסהל

א. נרשום על הלוח את תאריכי פורים ופסח ונצביע על התקלות שתיתכנה, כאשר יימנו 30יום
מיום י"א באדר (לדוגמה). עיקר הבעיה הוא בחשש שיאכלו חמץ בימים האחרונים של פסח.

ב. בני הכפרים נתנו מתנות עניים ביום הקריאה, הוא "יום הכניסה". גם כיום נוהגים
בירושלים לתת מתנות לעניים ביום ו', שהוא יום הקריאה כאשר חל יום ט"ו בשבת ויש צורך
להקדים את הקריאה. ואכן מן ההגיון הוא שיחלקו את מתנות העניים ביום הקריאה, שהרי
ביום זה מתאסף העם (כולל העניים), ואם לא יקבלו העניים מתנות באותו יום, יתייאשו
.ללכב תונתמה תא לבקלמ


הליגמה תאירק יניד .5



רדסה יפל האירק


חי רוקמ

המורה יבדוק היטב, אם התלמידים הבינו את המושגים הנדונים במשנה. להסבר המשנה
רצוי להוסיף את דברי התוספתא (מקור יב) בדבר המושג "למפרע", כדי שלא יתקבל הרושם
אצל התלמידים כאילו המשנה מדברת במקרים בלתי מציאותיים.

אגב, כאן ההזדמנות לשרש את השימוש הבלתי נכון במלה "למפרע", כפי שהוא נעשה בפי
רבים, ולהבדיל בינו לבין הביטוי "מראש".

3 הלאשל

בהמשך הקטע שהובא בשאלה מ"שולחן ערוך" סב, ב ניתן הנימוק: "לפי שאינה סמוכה לה",
כלומר, שלוש הפרשיות של "קריאת שמע" אינן כתובות ברצף אחד בתורה; אדרבה, "פרשת
ציצית" הנקראת אחרונה, כתובה בתורה בחומש במדבר, לפני "שמע" ו"היה אם שמוע"
שבספר דברים, ופרשיות "שמע" ו"היה אם שמוע" אינן סמוכות זו לזו בתורה. (כידוע קבעו
חז"ל סדר קריאה זה כדי להתחיל בקבלת עול מלכות שמים ("שמע") ולהמשיך בקבלת עול
המצוות, ולבסוף – פרשת ציצית שאינה נוהגת אלא ביום, ברכות פ"ב, מ"ב.)

ייתכן שהתלמידים יעלו גם את הנימוק הענייני: במגילה יש חשיבות גדולה להבנת
השתלשלות הנס, וזאת אין להשיג אלא בקריאת המאורעות לפי סדר התרחשותם.

האירקה תעב הנווכ


טי רוקמ

נושא זה הוא בעל חשיבות רבה, שכן עניינו הכוונה בקיום מצוות: באיזו מידה יש ערך
למצוות הנעשות ללא כוונה? המורה יחליט, אם נושא זה מתאים לכיתתו, ובהתאם לכך ילמד
עניין זה.

עיין היינמן, "שיעורים במשנה", עמודים .97-96

12-10 תולאשל

הרחבנו בעניין סוגי הכוונות תוך שימוש בדברי ה"שולחן ערוך" וה"משנה ברורה" לגבי דין
קריאת-שמע. כן הובאו השלכות העניין לגבי תקיעת-שופר, ישיבה בסוכה ועוד.

יש מצוות שקיומן ב"סתמא" נחשב כנעשה בכוונה "לשמה", כגון נטילת לולב, המורה יכין
בשיתוף עם התלמידים טבלה, שבה ישתקפו הסוגים השונים של הכוונה בקיום המצווה,
ויצוין בה מתי המצווה מעכבת.

ג ב א
כוונה אחרת (כגון לשיר או
(דמלתהל
הבוח ידי תאצל הנווכ עשיית המצווה סתם

נסביר לתלמידים שרצויה כוונה כדי לצאת ידי חובה, אך בדיעבד גם עשיית המצווה סתם
תספיק ברוב המקרים, כאשר יש להניח שהפעולה נעשתה לשם מצווה ולא לתכלית אחרת.
כוונה אחרת פוסלת, ולכן "אם היה כותבה [את המגילה], דורשה או מגיהה – לא יצא ידי
חובתו אם לא התכוון לצאת.

10 הלאשל

לפחות הסוג הראשון של כוונה דרוש בקריאת המגילה.

13 הלאשל

יש להסביר לתלמידים מהו ההבדל בין חיסרון טכני בקריאה, כגון מתנמנם או שלא קרא
מתוך ספר כשר, לבין חסרון מהותי כגון שהקורא לא התכוון.


מה קוראים



אכ רוקמ

נבחין בחלקי המשנה על-פי הדעות השונות. לפנינו תופעה לא שכיחה: ארבע דעות של חכמים
שונים לגבי עניין אחד. בהתאם לדעות השונות ניתן להסיק על תוכן המגילה ועל השאלה מהו
.(17 הלאש) העד לכ יפל הלש רתויב בושחהו יזכרמה אשונה

22 הלאשל

יש להדגיש את חובת שמיעת המגילה כולה מפי החזן. כאשר "מכים את המן", חייב הקורא
לפני הציבור לחזור ולקרוא את שם המן כדי שהקהל ישמע את הקריאה מפיו כראוי.

23 הלאשל

לפי הירושלמי יש להזכיר אחרי קריאת המגילה "ארור המן, ברוך מרדכי, ארורה זרש, ברוכה
אסתר, ארורים כל הרשעים, ברוכים כל הצדיקים", וצריך לומר "וגם חרבונה זכור לטוב"
משום שנאמר "זכר צדיק לברכה ושם רשעים יירקב". על-פי דברי הירושלמי האלה תיקנו את
."בקעי תנשוש" טויפה

יש לשרש מפי תלמידינו את הטעות הנפוצה: יש לומר "תשואתם היית" (=אתה, הקב"ה,
היית תשועתם ותקוותם), ולא "הייתה".


ךשמה