2-1 תולאשל
בהערה למקור א' נאמר, ש"אני ה'" מתייחס גם למצוות שבין אדם לחברו. שאלות
2-1מביאות את התלמיד לנסח רעיון זה בכוחות עצמו. חובה על אדם לקיים מצוות
אלה, לא רק משום שכך הוא מבין בשכלו וכך טוב לחברה, וכיוצא באלו נימוקים
תועלתיים – אלא משום שזו מצוותו של הקב"ה.
'ד רוקמ
הסברים שונים אפשריים בפירוש דברי המדרש "שלא תאמר הואיל ונתבזיתי",
.אביקע יבר לש ללכהמ רתוי לודג יאזע וב לש ללכה המב ,אמוחנת 'ר ירבד שוריפבו
כאן הלכנו בדרכם של כמה מפרשים, הרואים בדברי בן עזאי דרישה מן האדם
להתנהג עם רעהו יותר מכפי שנוהג עם עצמו, משום שעל כבודו יכול למחול אבל
רעהו – "בדמות א-לוהים עשה אותו". (כך פירשו הראב"ד בספרא, והר"ש משנץ
שם) – אף-על-פי-כן, אפשריים גם פירושים אחרים, והמורה יבחר לו את הפירוש
הנראה לו. חומר רב בנושא זה ימצא המורה בערכותיהם של תיאודור – אלבק
במדרש בראשית רבה שבהוצאתם. שם הביאו דעות רבות של ראשונים ואחרונים
.הז רמאמ שוריפב
:8-7 תולאשל
השלילה "דעלך סני", קלה יותר לביצוע מן החיוב "ואהבת", שהוא מופשט.
:9 הלאשל
משפט זה שבדברי בן עזאי אינו חד משמעי. אפשר לפרשו בשתי דרכים:
בדרך אחת אפשר לראות כאן הימנעות מנקמה ונטירה: שלא תאמר הואיל ונתבזיתי
על ידי חבירי – אנקום בו ואבזהו. ועל כן אמר רבי תנחומא שאם אתה עושה כן דע
.הזבמ התא ימל
בדרך אחרת אפשר לפרש את המשפט: שלא תאמר הואיל ואני נתבזיתי ונתקללתי
(מלשון "נקלה" – נעשיתי נקלה), ואני נוהג עם עצמי בהנהגה ירודה המתאימה לאדם
נקלה – אף בחברי אנהג כפי שאני נוהג עם עצמי, ולא יותר מכן. ועל כך אומר רבי
תנחומא: אם אתה עושה כן – דע למי את מבזה. כלומר: אתה נדרש לנהוג עם חברך
בכבוד רב יותר מכפי שאתה נוהג עם עצמך.
שני הפירושים הללו אפשריים, ומובנים מלשון המדרש. הפירוש "עץ יוסף" מפרש
בדרך הראשונה, ואילו ראב"ד ור"ש משנץ בפירושם לתורת כהנים, מצטטים את
המדרש, ומפרשים בדרך השניה. בחוברת התלמיד הלכנו בעקבות ראב"ד ור"ש
משנץ, ובהתאם לכך נוסחו השאלות .12 ,10אם יימצאו תלמידים שיבחרו בפירוש
הראשון – יש, כמובן, לקבלו, ולפתח דיון בהבדל שבין שני הפירושים.
12 הלאשל
האיש לא נהג כרבי עקיבא, ואף לא כבן פטורא, שהרי גם בן פטורה משווה את
השניים, ואינו דורש להעדיף את השני. אבל מעשהו קרוב יותר לשיטת בן פטורא,
שאינו מדגיש את העקרון "חייך קודמים".
'ז – 'ה תורוקמ
דברי רמב"ם וספר החינוך הובאו כאן בעיקר מפני שיש בהם סיכום מגובש לרעיונות
שהוסקו מתוך המקורות הקודמים. בדברי רמב"ם ימצא התלמיד סיכום הלכתי
למעשה; ואת הצדדים המוסריים ימצא בדברי בעל ספר החינוך. בנוסף לכך, יש
בדברי רמב"ם גם הדגשה מיוחדת של הצדדים המעשיים שבמצוות אהבת הרע:
"לפיכך צריך לספר בשבחו ולחוס על ממונו". בדברי בעל ספר החינוך יש פירוש
.תובר תווצמ ללוכ אוהש ינפמ ,לודג ללכה :אביקע 'ר ירבדבש "הרותב לודג ללכ"ל
18-17 תולאש
לשתי שאלות אלה אין תשובה הלכתית מוסכמת, והן הובאו כדי לעורר דיון בכיתה,
ולהעלות את הצדדים השונים של הבעיה. מורה הרוצה להרחיב בעניין יעיין
באנציקלופדיה התלמודית, כרך י', ערך "הצלת-נפשות" עמ' שמו – שמז.
בשאלה 17יעלו השיקולים הבאים: חיי אדם אינם ברשותו, ולכן אין הוא רשאי
לוותר עליהם. מסיבה זו אין הוא יכול לתת את המים לחברו. זאת ועוד: הנימוק של
בן פטורא, הדורש שהשניים ישתו וימותו, הוא בכך שבן פטורא מעדיף "חיי שעה"
לשניהם על פני חיים ארוכים יותר לאחד. דהיינו: אין האחד רשאי לוותר על "חיי
שעה" שלו, כדי להקנות לשני חיים ממושכים. לפי זה, יהיה כנראה, אסור לוותר על
המים ולתת אותם לזולתו. (ועיין עוד בערך "הצלת נפשות" באנציקלופדיה
.(תידומלתה
בשאלה 18השיקולים הם אלה: לדעת רבי עקיבא האומר "חייך קודמים" – אין
אדם רשאי לוותר על חייו כדי להציל את זולתו (זאת במבט ראשון. הראי"ה קוק,
"משפט כהן" סימן קמד, טו מסתפק שמא דברי רבי עקיבא "חייך קודמים" הם
רשות ולא חובה, ואדם רשאי להציל את חיי חברו במחיר חייו).
לפי בן פטורא, האומר "ישתו שניהם וימותו" – יש עדיפות לחיי שעה לשניהם על
חיים ממושכים לאחד מהם. במקרה של טיטניק, "חיי שעה" שמורים לשניהם:
הזמן מן הירידה לסירת ההצלה, ועד לטביעת האוניה. האיש ויתר על המשך חייו:
הוא יטבע עם האוניה, ולא יינצל עם היורדים לסירה. לפי זה אין בן פטורא עוסק
בשאלה שהוצגה כאן. בן פטורא מדבר במקרה בו צריך להחליט בין חיי שעה
לשניים, או חיים ממושכים לאחד מהם: ואילו במקרה של טיטניק השאלה היא אם
אדם רשאי לוותר על המשך חייו, לאחר שיכלה זמן "חיי שעה" שלו, למען זולתו.
ושוב – מטרת השאלות היא להבהיר את המושגים בהם אנו עוסקים, ולא להגיע
.תרדגומ הנקסמל
'ט רוקמ
אל ,ותעדל .ילאיר טבמב רבד לכ תוארל לדתשמה ,ן"במר לש וכרד תא שיגדי הרומה
ייתכן שאדם יאהב את חברו כמוהו, ממש, משום שאדם קרוב אצל עצמו. ולכן
"כמוך" הוא לשון הפלגה. אלא שכוונת התורה לצוות, שאדם "יסיר את פחיתות
הקנאה מלבבו". אין הוא משווה עצמו לחברו, אבל צריך הוא לרצות שכל הטוב הבא
עליו (עושר, דעת, חכמה וכו') יבוא גם על חברו.
23 הלאש
שאלה זו תחזיר את התלמיד לשוב ולעיין בדעות השונות בעניין "כמוך". לבסוף
:וז הנומת רייטצת
|
