'ז הנשמ
|
|
אמר את האבדה, ולא אמר את סימניה, לא ייתן לו. והרמאי, אף על פי שאמר סימניה, לא ייתן לו, שנאמר "עד דרוש אחיך אותו"; עד שתדרוש את אחיך אם רמאי הוא אם אינו רמאי. ;רכמיי ,לכואו השוע וניאש רבדו ,לכאיו השעי ,לכואו השועש רבד לכ שנאמר: "והשבותו לו." ראה היאך תשיבנו לו. מה יהיה בדמים? |
רואיב
|
|
הטוען שהחפץ שלו. :רמא את שם החפץ. ראה להלן במחלוקת האמוראים. :הדבאה תא כי אין זה מספק. לא ייתן לו: אם הטוען חשוד כרמאי. :יאמרהו כבמקור שלהלן: לא ייתן לו: |
|
(כח) תנו רבנן: בראשונה כל מי שאבדה לו אבדה, היה נותן סימנים ונוטלה. משרבו הרמאין, התקינו שיהו אומרים לו: צא והבא עדים דלאו רמאי את .(ב,חכ מ"בב ) לוטו |
| חכמינו נחלקו בשאלה מה בדיוק צריך המוצא להכריז: |
|
רבי יהודה אומר: "אבידתא" מכריז ("מצאתי משהו", ואינו מציין את שם החפץ, מחשש מנוכלים). ורב נחמן אומר: "גלימה" מכריז (מציין את שם המציאה, .(הילעב לע לקהל ידכ |
|
* הלכה כרב נחמן.
לפי ההלכה יש להסביר כך את ה"רישא" של משנתנו: |
תולאש
|
|
?הדוהי בר יפל "אשיר"ה רבסות דציכ .1
השלם את הטבלה: .2 |
| ונתנשמב לש אשירה שוריפ | םעטה | אצומה תזרכה | ארומאה | |
|---|---|---|---|---|
| הינמיס רמא אלו | הדבאה תא רמא | |||
|
– |
– |
– |
– |
הדוהי בר |
|
– |
– |
– |
– |
רב נחמן |
|
"עד דרוש אחיך אותו": עד (שאתה ת) דרוש (את) אחיך, לוודא שאינו רמאי. |
| .הנשמבש שרדה יפלו טשפה יפל קוספבש "ותוא" הלמה תא ראב .3 |
רואיב
|
|
האיצמ לכ :רבד לכ .חוור הבינמה הכאלמ :השועש .תואצוה תושרדנ ומויקלו :לכואו .ונממ ויחוורמ ומייקיו ,ולצא ותוא קיזחי אצומה :לכאיו השעי שאינו מביא רווח, אך לקיומו נדרשות הוצאות. שאין עושה ואוכל: .הזה רוקמבכ ראה היאך תשיבנו לו: |
|
(כט) תנו רבנן: ראה היאך תשיבנו לו: שלא יאכיל עגל עגלים… ותרנגול לתרנגולין (שלא יוציא הוצאות מרובות לקיום המציאה, ואחר כך, כשהבעלים יבואו לקבלה, יידרשו לשלם הוצאות אלה, ונמצאו מפסידים הרבה) (בב"מ כח,ב). (ל) תניא: פרה וחמור, מטפל בהם עד שנים עשר חודש; |
|
מלבד הזמן הנדרש להכרזה על האבדה קבעו חכמים את הזמן שחייבים לטפל בה, ורק כעבור זמן זה המוצא רשאי למכור אותה ולהניח את דמיה אצלו עד בוא הבעלים. |
|
למה אין המוצא רשאי לטפל באבדה גם מעבר לזמן המוקצב, ולמה אין הוא רשאי .4 למכרה מיד? היעזר לתשובתך במקורות כ"ט-ל'. |
רואיב
|
|
מהו דין התמורה שקיבל ממכירת האבדה בתום מה יהא בדמים?: זמן הטיפול בה. לצרכיו, וכשיבואו הבעלים ייתן להם מכספו.ישתמש בהן: דינו כבמקור ל"א, באחריותו על הכסף.חייב באחריותן: |
| השלם את הטבלה הבאה בעזרת משנה ח' שבפרק ז' (הקטע "ארבעת שומרים הן"): .5 |
| האם הם נדרשים לשלם למפקיד, כאשר הפיקדון… | ארבעת השומרים | |||
|---|---|---|---|---|
| ?העישפב תחשוה | ?סנאנ | ?דבא | ?בנגנ | |
| ןכ |
– |
– |
אל | .1שומר חינם |
|
– |
– |
ןכ |
– |
רכש רמוש .2 |
|
– |
אל |
– |
– |
רכוש .3 |
| ןכ | ןכ |
– |
– |
לאוש .4 |
|
האם לדעת רבי טרפון דין שומר דמי האבדה כדין "שומר שכר" או כדין "שואל"? היעזר .6 לתשובתך במקור הזה: |
|
,"ודבא"ב הבייח ונתנשמ) ינתמ "ודבא" אהו …והיילע "לאוש" היל הווהו … (אל) ?!("לאוש"כ אלו ,סנואב רוטפה ,"רכש רמוש"כ ונידש עמשמ "אבדו", שטבעה ספינתו בים (ומלת "אבדו" כאן כוללת גם משמעות של אונסין) .(ב-א,טכ מ"בב) |
|
האם, לדעת רבי עקיבא, דין שומר דמי אבדה כדין "שומר חינם" (הפטור מגנבה .7 ומאבדה) או כדין "שומר שכר" (הפטור רק באונסין)? היעזר לתשובתך במקור שלהלן: |
|
(לב) בגנבה ואבדה כולי עלמא לא פליגי (אין מחלוקת, והכול סוברים) דחייב, כי פליגי (הם חלוקים רק) באונסין ד"שואל" (בב"מ כט,א). |
|
סכם את המחלוקת בטבלה: .8 |
| הכלהה | םעטה | האם יידרש לשלם במקרה… |
דין השימוש םימדב |
אנתה | ||
|---|---|---|---|---|---|---|
| ?סנוא | ?הדבא | ?הבנג | ||||
|
יברכ ןופרט |
– |
– |
– |
– |
– |
רבי טרפון |
|
– |
– |
– |
– |
– |
אביקע יבר | |
'ח הנשמ
|
|
מצא ספרים, קורא בהם אחת לשלושים יום. ואם אינו יודע לקרות, גוללן. אבל לא ילמד בהן בתחילה, ולא יקרא אחר עמו. מצא כסות, מנערה אחת לשלושים יום, ושוטחה לצורכה, .ודובכל אל לבא כלי כסף וכלי נחושת, משתמש בהן לצורכן, אבל לא לשחקן. כלי זהב וכלי זכוכית, לא ייגע בהן עד שיבוא אליהו. מצא שק, או קופה וכל דבר שאין דרכו ליטול, הרי זה לא ייטול. |
רואיב
|
|
כדי לאווררם, לבל יתקלקלו. אחת לשלושים יום: פותח אותם (באותם ימים היו הספרים בצורת "מגילות"). :ןללוג .ול שדחה רמוח :הליחתב אדם נוסף אתו. :ומע רחא .דגב :תוסכ .התוא ררוואל :הכרוצל .ויחרוא ינפל הב רדהתהל :ודובכל כבמקור שלהלן: :ןכרוצל |
|
(לב) כלי כסף, משתמש בהן בצונן, אבל לא בחמין, מפני שמשחירין. כלי נחושת, משתמש בהן בחמין, אבל לא באור (באש), מפני שהוא משחקן .(ח,ב אתפסות) |
רואיב
|
|
אלא ישמרם ללא כל טיפול. לא ייגע בהן: בזמן הגאולה, והוא יודיע מי הבעלים. :והילא אוביש דע .לודג לס :הפוק שאין מכבודו להלך עם חפץ כזה ברחוב. שאין דרכו ליטול: ופטור הוא מן החובה לטפל בהשבת האבדה. :לוטיי אל |
|
(לג) מנא הני מילי (מניין למדו חכמינו לפטור זקן ומכובד מחובת הטיפול באבדה)? בתנו רבנן: "והתעלמת" (דברים כב,א): פעמים שאתה מתעלם (בב"מ ל,א). |
תולאש
|
|
עיין ב"דברים" כב, א ופרש את המלה "והתעלמת" כפי פשט הפסוק וכפי הדרש .1 .הלעמלש אתיירבבש עיין במלוא הברייתא, בגמרא דף ל, ע"א, וציין מקרי פטור נוספים על אלה שבמשנתנו. .2 |
|
(לד) רבי ישמעאל בן רבי יוסי היה מהלך בדרך. פגש בו אדם שהיה נושא עצים. הניחם ועמד לנוח. אמר לו (לרבי ישמעאל): עזור לי לטעון את העצים. אמר לו: כמה הם שווים? אמר לו: חצי זוז. נתן לו חצי זוז תמורתם, והפקיד את העצים. … והרי רבי ישמעאל "זקן ואינה לפי כבודו" היה! … לפנים משורת הדין הוא עשה (!) (בב"מ ל,א). |
'ט הנשמ
|
|
?הדבא איה וזיא מצא חמור או פרה רועין בדרך, אין זו אבדה. חמור וכליו הפוכין, פרה רצה בין הכרמים, הרי זו אבדה. החזירה וברחה, החזירה וברחה, אפילו ארבעה וחמישה פעמים, חייב להחזירה, שנאמר: "השב תשיבם" (דברים כב, א). היה בטל בסלע, לא יאמר לו תן לי סלע, אלא נותן לו שכרו כפועל. |
רואיב
|
|
?התבשהב לופיטה תבוח הלח הדבא וזיאב :הדבא איה וזיא כי ניכר שמדעת הבעלים הונחה שם. אין זו אבדה: כי ניכר שאין היא מונחת שם מדעת הבעלים. :הדבא וז |
| * בגמרא מדייקים מלשון הרישא והסיפא הלכות סותרות לכאורה בדין "רועה בכרם": |
| ןידה | אפיס | ןידה | אשיר | הנשמה
הדבא וז
|
רצה בין הכרמים
|
אין זו אבדה
|
רועין בדרך
|
רועין בכרמים, אין זו אבדה
|
רועין בכרמים, זו אבדה
|
קוידה
סתירה בין שני הדיינים
|
אישוקה
כאן מדובר בכרם של כותי, ואין זו |
.וליצהל הווצמ וניא אוה יכ ,הדבא
כאן זו אבדה מצד נזקי הכרם |
.(הרפה דצמ אלו) ידוהי לש הבושתה |
||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
רואיב
|
|
ושוב נמצאה על ידי אותו אדם. :החרבו הריזחה ואף יותר מכן, וראה במקור שלהלן: ארבעה וחמישה פעמים: |
|
(לה) אמר ליה ההוא מדרבנן לרבא: אימא (אמור) "השב" חדא זימנא, "תשיבם" תרי זימני (ויתחייב להשיב בסך הכול עד 3פעמים, ולא יותר)! אמר ליה: "השב" אפילו מאה פעמים משמע (בב"מ לא,א). |
תולאש
|
|
כיצד משתמע "אפילו מאה פעמים" מהמלה "השב"? (רמז: מקור / פועל.) .1
אם המלה "השב" מלמדת חובת השבה "אפילו מאה פעמים", למה התורה כתבה גם .2 |
רואיב
|
|
המוצא, היה בטל ממלאכתן מפאת הטיפול באבדה. :לטב היה שם מטבע שהמוצא הפסיד עקב הביטול ממלאכה. :עלסב .הלבקל אובי אוה רשאכ ,הדבאה לעבמ אצומה שורדי אל :ול רמאי אל שלם לי מלוא הסכום שהפסדתי. תן לי סלע: לופיט לש וזכ ,הלק הכאלמב קסועה לש ותרוכשמכ :לטב לעופכ ורכש .הדבאב שלושה אנשים, שיעמיד לפניהם את התנאי שהוא מוכן לטפל בית דין: .הכאלמה לוטיב בקע ודספה אולמ תרומת קר הדבאב ובעל האבדה יחויב לשלם לו. :הנתמ ועל כן הוא רשאי שלא לטפל באבדה. אם אין… בפני מי יתנה: .תמדוק ותכאלמ שלו קודם: |
|
(לו) מנא הני מילי (מניין למדנו ש"שלו קודם")? … אמר קרא: "אפס, כי לא יהיה בך אביון" (במדבר לג,א). |
|
עיין במשנה יא, ולקט דוגמאות נוספות לכלל "שלו קודם". .3
הכלל "שלו קודם" מעמיד בפנינו בעיה הקשורה למצוות "גמילות חסדים". .4 |
|
(לז) אמר רב: כל המקיים עצמו כך (בטענת "שלו קודם", לבל יהיה "אביון"), סוף בא לידי כך (ייענש על דקדקנותו ויהיה אביון) (בב"מ לג,א). (לח) … ואף על פי כן יש לו לאדם ליכנס לפנים ממשורת הדין ולא רק לדקדק (לט) הרואה אבדה חייב להחזיר בחינם, אם הוא בטל. אבל אם היה עוסק |
|
האם אין בהלכה זו (שהמוצא מקבל שכר כפועל בטל) עוול מסוים כלפי המוצא, .5 לש אפיסבש תוכלהה תרזעב בישהל הסנ ?דספנ אצוי אוה ורבחל הווצמ ותושעבש .ונתנשמ |
('א קלח) 'י הנשמ
|
|
.הב בייח וניא ,תפרב האצמ ברשות הרבים, חייב בה. ואם הייתה בית הקברות, לא ייטמא לה. אם אמר לו אביו "היטמא", או שאמר לו "אל תחזיר", לא ישמע לו. |
רואיב
|
| ראה הבחנה במקור שלפניך: :תפרב האצמ |
|
(מ) מצא (את) הבהמה ברפת, אפילו אם היא פתוחה, אם אינה מטעה את הבהמה להרגילה לברוח, כגון שאין לה פתחים בכל ארבע רוחותיה, אינו חייב להחזירה. אבל אם היא פתוחה בכל ארבע רוחותיה חייב להחזירה. (טור, חושן משפט רסא). |
תולאש
|
| ?הרוגסו הליגר תפרב תקסוע הנשמהש שרפנ אל המל .1 |
רואיב
|
|
אם מצא את הפרה ברשות הרבים. ברשות הרבים: .הילעבל הבישהל :הב בייח |
|
האם אין הלכה זו עומדת בסתירה להלכה שב"רישא" של משנה ט', האומרת ש"חמור .2 או פרה רועין בדרך, אין זו אבדה"? |
|
:(ונתנשמבש הכלהה תודוא) ל"ז ש"ארה ,יבא ינודא בתכו (אמ) "וכגון שניכר שהיא הולכת תועה, דהא אמרינן לעיל, דווקא רצה בדרך ואפה לגבי דברא (ופניה לעבר המדבר) חייב להחזירה; הא לאו הכי (משמע שאם לא כן) לא! " (טור, שם). |
| סכם את ההבחנות שלמעלה בטבלה: .3 |
| הכלהה | םיאנתה | הרקמה |
|---|---|---|
|
– |
העתמ הניאו תרמתשמ הניא . 1 | תפרב האצמ . 1 |
| הב בייח | העתמ . 2 | |
| הב בייח וניא | הכרדכ . 1 | ר"הרב האצמ . 2 |
|
– |
העותש הב רכינ . 2 |
רואיב
|
|
הדבאה ואם הייתה: והמוצא הוא כוהן או נזיר, ואסור לו להיטמא. :תורבקה תיב פטור הוא מלטפל בהשבתה. הטעם במקור שלהלן: :הל אמטיי אל |
|
(מב) האי (מצוות השבת אבדה) – "עשה" ("השב תשיבם"), ."השע"ו "השעת אל" – (אמטיהל רוסיאה) יאהו .(א,ל מ"בב) "השע"ו "השעת אל" יחדו "השע" (אב) יתא אלו |
|
עיין במקורות הבאים, והשלם בעזרתם ובעזרת המקור שלמעלה את הטבלה הבאה: .4 א. ויקרא כא, א .2שם כא, ו .3במדבר ו, ה .4שם ו, ו. |
| הכלהה | ללכה | ריזנ | ןהכ | הדבא |
|---|---|---|---|---|
| הל אמטיי אל |
"אין עשה__ _______ "_______ |
_____:"השע" :"השעת אל" ________ |
_____:"השע" :"השעת אל" ________ |
:"השע" "השב תשיבם" |
|
(מג) "האי עשה": ואף על גב ד"לא תעשה" נמי איכא (במצוות השבת אבדה יש גם "לא תעשה": "לא תוכל להתעלם"), אין "לא תעשה" מועיל לדחות "לא תעשה", אלא "עשה" (רש"י,שם). |
| .וצורית תאו י"שר תישוק תא רבסה .5 |
רואיב
|
|
והוא כוהן או נזיר. :אמטיה כאשר מן הדין חייב הוא להחזירה, אלא "עשה עבורי דבר מסוים". :ריזחת לא ויחזיר את האבדה כדין, אף בניגוד לרצון אביו. :ול עמשיי אל |
|
עיין בפסוקים שלהלן, ונמק על פיהם את ההלכה הזו, תוך שימוש בכלל דומה לזה .6 :מ רוקמבש |
| ג. שם שם, ג. | ב. דברים כב, א | אי ,כ תומש .א |
| הכלהה | ללכה | הדבא | כיבוד אב ואם |
|---|---|---|---|
|
– |
"אין עשה" ___ ________ |
_____ :"השע" _____ :"ת"ל" |
______ :"השע" |
|
במקור מ"ג למדנו שלא להתחשב ב"לא תעשה" שבאבדה, ואילו כאן הוא מוזכר ונחשב. .7 :ד"מ-ו ג"מ תורוקמה תרזעב וז הדבוע בשי |
|
(מד) אין "לא תעשה" נמנה, אלא כשהוא נדחה (המאירי). (מה) תנו רבנן: מניין שאם אמר לו אביו "היטמא" או … "אל תחזיר", שלא ישמע לו? |
הניעטו הקירפ :('ב קלח) 'י הנשמ
|
|
פרק וטען, פרק וטען, אפילו ארבעה וחמישה פעמים, חייב, שנאמר: .(ה ,גכ תומש) "בוזעת בוזע" הלך וישב לו, ואמר: "הואיל ועליך מצווה, אם רצונך לפרוק פרוק", ."ומע" רמאנש ,רוטפ אם היה זקן או חולה, חייב. מצווה מן התורה לפרוק, אבל לא לטעון. רבי שמעון אומר: אף לטעון. רבי יוסי הגלילי אומר: אם היה עליו יתר על משאו, אינו זקוק לו, .וב דומעל לוכיש ואשמ ,"ואשמ תחת" :רמאנש |
|
.ודבוכ בורמ הצבר וזש רחאל הילעמ אשמ ריסהל המהבה לעבל עויס :הקירפ תווצמ* מצות טעינה: סיוע לבעל הבהמה לטעון את המשא על גבה. |
| השלם את הטבלה הבאה בעזרת המקורות המצוינים בה: .8 |
| ורואיב | לשון הפסוק | הווצמה | רוקמה |
|---|---|---|---|
|
– |
– |
– |
ה ,גכ תומש . 1 |
|
– |
– |
הניעט | 2 . דברים כב, ד |
רואיב
|
|
עייסו המקש רחאלו ,הצוברה המהבה בגמ אשמה תא קרפ פרק וטען…: .בוש הצבר התנעטהב להמשיך ולסייע בפריקה ובטעינה. :בייח .תימעפ דח אלו ,תכשמתמ הבוח לע דמלל :בוזעת בוזע |
תולאש
|
|
באר את הלימוד מ"עזוב תעזוב" באופן דומה לזה שב"השב תשיבם". .9
"עזוב תעזוב" כתוב במצות "פריקה". עיין בדברים כב, ד, וגלה מניין נלמד שגם במצוות .10 |
רואיב
|
|
.המהבה לעב :ךלה .ול עייסלמ האורה :רוטפ עם בעל הבהמה. :"ומע" .םניחב מצווה מן התורה לפרוק: בחינם, וזכאי הוא ל אבל לא לטעון: .םניחב אף לטעון: משא שאין לבהמה לשאתו. :ואשמ לע רתי |
|
מהו המשא המרבי שחמור אמור לשאת? נסה למצוא תשובה בפרק ו', משנה ה' (עם .11 .(י"שר שוריפ |
רואיב
|
| .הקירפב עייסל בייח וניא אין זקוק לו: |
|
(מו) מצווה מן התורה לפרוק בחינם ולטעון בשכר, ואין הלכה כרבי שמעון ולא כרבי יוסי. (הרמב"ם בפירוש המשניות). |
| השלם את הטבלה הבאה בעזרת מקור מ"ו: .12 |
| הכלהה | תועדה | הרקמה | ||
|---|---|---|---|---|
| יסוי יבר | רבי שמעון | אמק אנת | ||
|
– |
– |
םניחב |
– |
קורפל .1 |
|
– |
– |
– |
– |
ןועטל .2 |
|
– |
– |
– |
בייח | ואשמ לע רתי .3 |
|
?הניעטו הקירפ ינידל הדבא תבשה יניד ונתנשמב וכמסנ עודמ .13 עיין בדברים כב, א-ד, הצג גם שם שאלה דומה, ונסה להשיב על שתי השאלות.
|
צער בעלי חיים |
|
אגב עיסוקנו במצוות פריקה וטעינה התבררה בגמרא סוגיה חשובה נוספת: האם החובה למנוע צער מבעלי חיים היא מצווה מן התורה או מדרבנן? לדעת חכמים זו מצווה מן התורה, ולדעת רבי יוסי הגלילי זו מצווה מדרבנן. וכיצד נפסקה ההלכה? ראה במקורות שלפניך: |
|
(מז) קיימא לן דהכי הלכתא (קיים לנו שכך היא ההלכה, שזה מדאורייתא). וצער בעלי חיים דאורייתא, ואתי דאורייתא ומבטל דרבנן. מכאן מתיר רבנו מאיר ז"ל… וצער בעלי חיים דאורייתא דחי שבות דאמירה לנכרי. (הרא"ש, שבת .(ב,חכק (מח) צער בעלי חיים דאורייתא … וכן פסקו הרי"ף והגאונים…. הלכך על כורחך |
תולאש
|
| עיין בויקרא כב, כח, ונסה להסביר את המצווה שבו על רקע סוגייתנו. .1 |
|
(מט) מותר לומר לאינו יהודי (לגוי) לחלוב בהמתו (של יהודי) בשבת משום צער בעלי חיים (מפני) שהחלב מצערה (שו"ע או"ח שה,כ). |
|
למה נדחה איסור אמירה לגוי בשבת מפני איסור צער בעלי חיים, ולא להפך? רמז: ראה .2 .ז"מ רוקמב |
|
ידי לעו ,ואב (ח"עבב רושקה) השעמ ידי לע (אישנה הדוהי) יבר לש וירוסיי (נ) מעשה (אחר, שגם הוא קשור בבעלי חיים) הלכו (בב"מ פה,א). |
|
עיין בגמרא, בב"מ דף פה, ע"א, וכתוב את המעשים הקשורים בייסורי רבי. .3
לאור ההלכה שצער בעלי חיים דאורייתא, למה מותרת שחיטתם? היעזר במקור .4 |
|
(נא) … דצער בעלי חיים הותר לתשמישן של בני אדם, כל שכן לכבודם (ולכן איש נכבד פטור מ"פריקה"), ב"שב ואל תעשה", .(ונתייגוס לע ן"רה) תוירבה דובכ לודגד |
א"י הנשמ
|
|
.תמדוק ותדבא ,ויבא תדבאו ותדבא .תמדוק ולש ,ובר תדבאו ותדבא אבדת אביו ואבדת רבו, של רבו קודמת, שאביו הביאו לעולם הזה, ורבו, שלימדו חכמה, מביאו לחיי העולם הבא. ואם אביו חכם, של אביו קודמת. היה אביו ורבו נושאין משאוי, מניח את של רבו, ואחר כך מניח את של אביו. היו אביו ורבו בבית השבי, פודה את רבו, ואחר כך פודה את אביו. |
רואיב
|
|
מצאן כאחת, ויכול לטפל רק באחת. :ובר …ויבא תדבאו ותדבא .המידק תוכז ותדבאל :תמדוק ולש |
תולאש
|
|
עיין במקורות ל"ו-ל"ח, וכתוב את הטעם להלכה שברישא של משנתנו ואת דעת חכמים .1 .הז רתיהב שמתשהל הברמה יבגל השלם את הטבלה הבאה בעזרת מקורות ל"ו-ל"ח: .2 |
| םעטה | ןידה | הרקמה |
|---|---|---|
|
– |
– |
ויבא תדבאו ותדבא |
|
– |
– |
ובר תדבאו ותדבא |
רואיב
|
|
העולם שאחר תחיית המתים, המובטח בזכות התורה לחיי העולם הבא: .וברמ דמלש |
|
האם גם למורה שלך לתושבע"פ יש זכות קדימה על פני הוריך כבדיני משנתנו? היעזר .3 לתשובתך במקורות האלה: |
|
(נב) תנו רבנן: "רבו" שאמרו … כל שרוב חכמתו ממנו (בב"מ לג,א). (נג) … והוא שיהיה רבו מובהק, שרוב חכמתו של תורה למד ממנו (שולחן ערוך |
רואיב
|
|
.ותמכחב ובר דגנכ לוקשו ואם היה אביו חכם: כי גם אביו מביאו לחיי העולם הבא, בתורה שלימדו :תמדוק ויבא לש .ותוקניב .וחינמו ,ובר לעמ דיבכמה אשמה תא לטונ :ובר לש חינמ ביד אויבים ובסכנת נפשות. :יבשה תיבב אף אם אינו שקול כנגד רבו (בשונה מהמקרה של ואם היה אביו חכם: .(הדבא תבשה |
|
* במשנתנו יש 3מקרי קדימה בין האב לבין הרב – א. השבת אבדה ב. הנחת משא ג. פדיון שבויים – וקיימת הבחנה לגבי האפשרות של זכות הקדמת האב על פני הרב ב -3המקרים: א. בהשבת אבדה: רק אם אביו שקול כנגד רבו בחכמתו. ב. בהנחת משא אין לו קדימה [להלכה נפסק: דין פירוק המשא כדין פדיון משבי]. ג. בפדיון: די בכך שהאב חכם, אף אם אינו שקול כנגד רבו. |
תולאש
|
| נסה לנמק הבחנות אלה בעזרת המקור הבא שלפניך: .4 |
|
(נד) …דבפדיון, שגופם בסכנה, כיוון שאביו תלמיד חכם, אף אם אינו שקול, יתחייב להציל נפשו מני שחת, קודם (לפני) כל אדם. אבל אבדה, שאינו אלא הפסד ממון, כל שאינו שקול, אף אם יעבור על דעת אביו מעט, אין רע. ובמשא… אפילו אביו שקול (לרבו), רבו קודם, דכיוון שאין שם אבדת גוף ולא אבדת ממון, רק להניח לו מעצבו (מצערו), הווה ליה ככבוד לחוד, וחייב הוא בכבוד רבו יותר מכבוד אביו (בית יוסף חו"מ רמב). אבל הט"ז ביורה דעה והרמ"א ופוסקים רבים אחרים פסקו שדין פירוק משא שווה לדין פדיון, ואם אביו חכם, אפילו פחות חכם מרבו, אביו קודם. |
| סכם בטבלה הבאה את כל דיני הקדימה שבמשנתנו: .5 |
| םעטה | ןידה | הרקמה |
|---|---|---|
|
– |
– |
ויבא תדבאו ותדבא . 1 |
|
– |
– |
קהבומ וניאש ובר תדבאו ויבא תדבא .2 |
|
– |
אם… ואם… | קהבומה ובר תדבאו ויבא תדבא . 3 |
|
– |
– |
קהבומ וניאש ובר אשמו ויבא אשמ . 4 |
|
– |
– |
קהבומה ובר אשמו ויבא אשמ . 5 |
|
– |
– |
6 . פדיון אביו ופדיון רבו שאינו מובהק |
|
– |
אם אביו ת"ח___, ._______ םאו |
7 . פדיון אביו ופדיון רבו המובהק |
|
הרב בכל אלה, אם הוא מלמד אבל אם הוא מקבל שכר, נראה שהאב קודם :הרעה |
| (הרב ש' מן ההר). |
| אבה קרפל רבעמ | חזרה לתוכן בבא מציעא |
