'ט קרפ
ינש חספ
מי שלא הקריב קרבן פסח בזמנו, ב-י"ד בניסן, מקריב קרבן פסח חודש לאחר מכן, ב-י"ד
באייר. וכך כתוב בתורה:
,שפנל אמט היהי יכ שיא שיא
או בדרך רחקה,
לכם, או לדרתיכם,
.'הל חספ השעו
בחדש השני, בארבעה עשר יום,
בין הערבים יעשו אתו,
על מצות ומררים יאכלהו.
,רקב דע ונממ וריאשי אל
ועצם לא ישברו בו,
.ותא ושעי חספה תקח לככ
,רוהט אוה רשא שיאהו
ובדרך לא היה,
– חספה תושעל לדחו
;הימעמ אוהה שפנה התרכנו
כי קרבן ה' לא הקריב במעדו.
.אוהה שיאה אשי ואטח
(ג"י 'י ,ט רבדמב)
?ינש חספ בירקמ ימ
'א הנשמ ,'ט קרפ
,אמט היהש ימ
או בדרך רחוקה,
ולא עשה את הראשון –
.ינשה תא השעי
,סנאנ וא גגש
ולא עשה את הראשון –
.ינשה תא השעי
אם כן, למה נאמר:
"טמא, או שהיה בדרך רחוקה"?
שאלו פטורין מהכרת,
ואלו חייבין בהכרת.
רואיב
שב-י"ד בניסן ימ
ועל כן אסור היה לו להקריב קרבן פסח, ,אמט היה
, מחוץ לירושלים, ולא יכול היה להגיע לבית המקדש בדרך רחוקה זא היהש וא
בזמן הקרבת הקרבן,
ןושארה תא השע אל תרחא הביס לכמ וא
.רייאב ד"י-ב ,ינשה תא השעי
לא רק הטמא ומי שהיה בדרך רחוקה עושים פסח שני,
אלא כל מי שלא הקריב קרבן פסח בזמנו,
– שכח שערב פסח הוא, או ששכח שחייבים להקריב קרבן באותו גגשש םושמ
(1) .בירקהל לוכי היה אל ובש בצמב היה ,סנאנש וא ,םוי
כל מי שלא הקריב קרבן פסח ב-י"ד בניסן מקריב אם אכן :הלאשה תלאשנ
לע וא אמט בתורה דין פסח שני דווקא על רמאנ המל – רייאב ד"י-ב ,ינש חספב
שהיה בדרך רחוקה? ימ
:הנוע הנשמהו
– הטמא ומי שהיה בדרך רחוקה – אם לא הקריבו פסח שני במזיד, ולאש ןוויכמ
– ,'ה ידימ שנועמ – תרכ שנועמ םירוטפ
– השוגגים או האנוסים – אם הם לא הקריבו גם פסח שני במזיד, הםולא וליאו
(2) חייבים כרת.
םינויע
תולאש
מתי מקריבים פסח ראשון, ומתי פסח שני? .1
מיהם האנשים החייבים להקריב פסח שני? .2
במה שונה דינם של טמא ומי שהיה בדרך רחוקה ב-י"ד בניסן מדינו של מי שלא הקריב .3
קרבן פסח ראשון משום סיבה אחרת? 
בדרך כלל חייבים לקיים מצווה בזמנה, ואין הזדמנות שנייה לקיימה, אם לא קיימוה .4
בזמנה. מדוע, לדעתכם, התורה מאפשרת זאת דווקא במצוות קרבן פסח לקיים את
המצווה בזמן אחר אם לא קיימוה בזמן?
האבה הנשמל רבעמ
חזרה לתוכן מסכת פסחים
באייר. וכך כתוב בתורה:
,שפנל אמט היהי יכ שיא שיא
או בדרך רחקה,
לכם, או לדרתיכם,
.'הל חספ השעו
בחדש השני, בארבעה עשר יום,
בין הערבים יעשו אתו,
על מצות ומררים יאכלהו.
,רקב דע ונממ וריאשי אל
ועצם לא ישברו בו,
.ותא ושעי חספה תקח לככ
,רוהט אוה רשא שיאהו
ובדרך לא היה,
– חספה תושעל לדחו
;הימעמ אוהה שפנה התרכנו
כי קרבן ה' לא הקריב במעדו.
.אוהה שיאה אשי ואטח
(ג"י 'י ,ט רבדמב)
?ינש חספ בירקמ ימ
'א הנשמ ,'ט קרפ
,אמט היהש ימ
או בדרך רחוקה,
ולא עשה את הראשון –
.ינשה תא השעי
,סנאנ וא גגש
ולא עשה את הראשון –
.ינשה תא השעי
אם כן, למה נאמר:
"טמא, או שהיה בדרך רחוקה"?
שאלו פטורין מהכרת,
ואלו חייבין בהכרת.
רואיב
ועל כן אסור היה לו להקריב קרבן פסח, ,אמט היה
, מחוץ לירושלים, ולא יכול היה להגיע לבית המקדש בדרך רחוקה זא היהש וא
בזמן הקרבת הקרבן,
ןושארה תא השע אל תרחא הביס לכמ וא
.רייאב ד"י-ב ,ינשה תא השעי
לא רק הטמא ומי שהיה בדרך רחוקה עושים פסח שני,
אלא כל מי שלא הקריב קרבן פסח בזמנו,
– שכח שערב פסח הוא, או ששכח שחייבים להקריב קרבן באותו גגשש םושמ
(1) .בירקהל לוכי היה אל ובש בצמב היה ,סנאנש וא ,םוי
כל מי שלא הקריב קרבן פסח ב-י"ד בניסן מקריב אם אכן :הלאשה תלאשנ
לע וא אמט בתורה דין פסח שני דווקא על רמאנ המל – רייאב ד"י-ב ,ינש חספב
שהיה בדרך רחוקה? ימ
:הנוע הנשמהו
– הטמא ומי שהיה בדרך רחוקה – אם לא הקריבו פסח שני במזיד, ולאש ןוויכמ
– ,'ה ידימ שנועמ – תרכ שנועמ םירוטפ
– השוגגים או האנוסים – אם הם לא הקריבו גם פסח שני במזיד, הםולא וליאו
(2) חייבים כרת.
םינויע
תולאש
מיהם האנשים החייבים להקריב פסח שני? .2
במה שונה דינם של טמא ומי שהיה בדרך רחוקה ב-י"ד בניסן מדינו של מי שלא הקריב .3
קרבן פסח ראשון משום סיבה אחרת?
בדרך כלל חייבים לקיים מצווה בזמנה, ואין הזדמנות שנייה לקיימה, אם לא קיימוה .4
בזמנה. מדוע, לדעתכם, התורה מאפשרת זאת דווקא במצוות קרבן פסח לקיים את
המצווה בזמן אחר אם לא קיימוה בזמן?