|
|
– המשך הפרק –

:חתפ הימחנ 'ר [ה]

|
(יחזקאל י"ג) כשועלים בחרבות נביאיך ישראל היו.
מה השועל הזה מצפה בחורבות לכשיראה בני אדם לאיזה צד יהי בורח, כך כשועלים בחרבות (נביאיך) לא עליתם בפרצות כמשה. ?ונבר השמ המוד היה ימל |
|
לרועה נאמן שנפלה גדר סמוך לחשכה.
.היתוחור שולשמ הרדגו דמע נשתייר פרצה, ולא היה לו שעה לגדרה, ועמד הוא בתוך הפרצה. ,ודגנכ דמעו ירא אב .ודגנכ דמעו באז אב |
|
אבל אתם לא עמדתם בתוך הפרצה כמשה. שאילו עליתם בפרצות כמשה, הייתם יכולין לעמוד במלחמה ביום אף ה'. |

|
כיון דאתת עקתה אזלת לך ושבקת להון [=כיוון שבאה צרה, הלכת ועזבת אותם]. אלופינו מסובלים. זה שאמר הכתוב (תהלים קמ"ד) וילך איש מבית לחם יהודה
ר' יוחנן אמר:
.םילבוסמסובלין אין כתיב כאן, אלא
:ארק סרסמ שיקל שיר
בשעה שהגדולים סובלים את הקטנים,
:רמא ינאילול 'ר
בשעה שהקטנים שומעים את הגדולים, ואין הגדולים נושאין משאן של קטנים, כד אתת עקתא אזילת לך ושבקת להון. ושם האיש אלימלך
וילך איש מבית לחם יהודה:
|

|
ור' ברכיה בשם רבי אליעזר
המדרש הזה עלה בידינו מן הגולה:
:רמא לאומש יבר
:םה ימיב השמח לפרמא ימיב יהיו (ד"י תישארב) |
|
לאוהבו של מלך שהיה שרוי במדינה,
ובשבילו היה המלך נזקק למדינה. פעם אחת באו הברבריין ונזדווגו לו, אומרים אוי לנו שאין המלך נזקק למדינה כמות שהיה. |
|
כך כל העולם כלו לא נברא אלא בזכות אברהם אבינו :ביתכד אוה אדה
(שם) וישובו ויבאו אל עין משפט היא קדש.
אחא יבר רמא לא באו להזדווג אלא לגלגל עינו של עולם,
– שדק איה
:אחא יבר רמא
הוא קדש, הוא אבינו אברהם שקדש שמו בכבשן האש. זחא ימיב יהיו ('ז היעשי)
ארם מקדם ופלשתים מאחור.
|
|
לבן מלכים שנזדמן לו פדגוג אחד להמיתו.
אמר אותו פדגוג: אם אני ממיתו, הריני חייב למלכות. אלא הריני מושך מניקתו, ומעצמו הוא מת. |
|
כך אמר אחז: אם אין גדיים אין תיישים, כך אחז היה סבור בדעתו לומר: אם אין קטנים אין גדולים,
:רמא אנינח 'ר
.תושרדמ יתבו תויסנכ יתב זחאש ?זחא ומש ארקנ המל
רבי יעקב בשם רבי אבין אמר:
ישעיה (שם) וחכיתי לה' המסתיר פניו מבית יעקב. (ירמיה א') ויהי בימי יהויקים |
|
למלך ששלח פרוסטיגמא שלו למדינה.
,שאב הופרשו הוערקו התוא ולטנ הנידמה ינב ול ושע המ אמרו אוי לנו כשירגיש המלך בדברים אלו. |
|
הדא הוא דכתיב: (שם ל"ו) ויהי כקרא יהודי שלש דלתות וארבעה, תלתא ארבעה פסוקים, כיון שהגיע לפסוק החמישי היו צריה לראש, מיד יקרעה בתער הסופר והשלך אל האש אשר אל האח עד תם כל המגילה חאה לע רשא שאה לע כיון שראו כן התחילו צווחים ווי. .ויהי בימי יהויקים יוה שורושחא ימיב יהיו ('א רתסא) |
|
למלך שהיה לו כרם ונזדווגו לו שלושה שונאים.
האחד התחיל מקטף בעוללות, ,תולוכשאב בנזמ ינשהו והשלישי בקש לעקור את כל הגפנים. |
|
כך פרעה הרשע התחיל מקטף בעוללות, שנאמר (שמות א') כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו. ,תולוכשאב בנזמ ליחתה עשרה רצנדכובנ שנאמר (מלכים ב' כ"ד) החרש והמסגר אלף.
ר' ברכיה בשם ר' יהודה אמר:
החרש אלף והמסגר אלף.
ר' יוחנן אמר:
כולן אלף.
:רמא לאומש 'ר
אלו הבליוטין.
ר"י בר' סימון אמר:
אלו תלמידי חכמים ויהי בימי שפוט השופטים |
|
למדינה שהיתה חייבת ליפסי למלך.
מה עשה המלך שלח טמיאון לגובתה. ,ותוא ובגו והוקלהו ותוא ולטנ הנידמה ינב ושע המ .ול ונישע ונל תושעל שקבמ היהש המ :ורמא |
|
כך בימי שפוט השופטים היה אדם מישראל עובד עבודת כוכבים, והיה הדיין מבקש לעשות בו דין, והיה הוא בא ומלקה הדיין, .היל יתדבע יל דבעמ אעבד המ רמאו אוי לדור ששופטיו נשפטין. ויהי בימי שפוט השופטים יוה שמעון בר' אבא אמר בשם ר' יוחנן: כל מקום שנאמר 'צרה' ו'שמחה' – אם צרה אין צרה כמותה, והכתיב (בראשית א') ויהי ערב ויהי בקר יום אחד? מיתיבין ליה: ה' את יוסף? יהיו (ט"ל תישארב) ביתכ אהו – עשוהי תויהב יהיו ('ה עשוהי) ביתכ אהו אמרינן אנן דידן, אמור את דידך.היל ירמא ביום ההוא יטפו ההרים עסיס. היהו ('ג לאוי) אמר להם: כאשר נלכדה ירושלים?היהו (ח"ל הימרי) ביתכ אהו מיתיבין ליה: .הבר תורד אתחיתפ קילס |









