|
המדקה
|
|
בזמן בית המקדש נטלו לולב גם בשבת. אחד מדיני שבת אוסר להוציא חפצים מן הבית לרשות הרבים אם אין עירוב. כדי שלא להוציא את הלולב היו משאירים אותו בבית הכנסת. וכך מתארת המשנה: |
הנשמה
|
|
יום טוב ראשון של חג שחל להיות בשבת, כל העם מוליכין את לולביהן לבית הכנסת. למחרת משכימין ובאין; כל אחד ואחד מכיר את שלו ונוטלו. ושאר ימי החג – אדם יוצא ידי חובתו בלולבו של חברו. |
רואיב
|
|
ביום שישי, לפני כניסת השבת, כדי שלא יוציאו בשבת את הלולב.:ןיכילומ ביום השבת. :תרחמל .ולש בלולה תא ההזמ :ולש תא ריכמ ומקיים בו מצוות "נטילת לולב", בשלו ולא בשל חברו. :ולטונו
|
מדוע צריך לקחת את הלולב שלו?
|
|
גמרא, סוכה דף מ"א, עמוד ב' מנא הני מילי (=מנין למדנו שביום הראשון צריך שיהיה שלו דווקא)? דתנו רבנן: "לכם" – משלכם, להוציא (=לאסור) את השאול ואת הגזול.
|
תבשב בלול תליטנ
|
|
ז"ט הכלה ,'ז קרפ בלול תוכלה ,ם"במר בזמן שבית המקדש היה קיים, היה לולב ניטל ביום הראשון שחל ,תבשב תויהל ומשחרב בית המקדש אסרו חכמים ליטול את הלולב בשבת ביום .ןושארה |
.1עיין שוב במקורות שלמעלה, וענה:
|
|
א. באילו ימים מימי החג אפשר לקיים מצוות "נטילת לולב" גם בלולב ?לואש ב. משנתנו מתירה נטילת לולב בשבת; האם היא מתייחסת לזמננו או
|
איך אפשר ליטול לולב של אחרים?
|
|
.2עיין במשנה ד' שבפרק ד', ומצא דרך לצאת ידי חובה בלולב שמישהו
|
| אחר קנה גם ביום הראשון של החג. לעזרתך גם המקור שלפניך: |
|
ג"י הכלה ,'ב קרפ הכוס ,אתפסות מעשה ברבן גמליאל וזקנים, שהיו באים בספינה, ולא היה עמהם לולב. לקח (=קנה) רבן גמליאל לולב בדינר זהב. כיוון (=לאחר) שיצא בו ידי חובתו, נתנו במתנה לחברו, וחברו לחברו, עד שיצאו כולן ידי חובתן, והחזירוהו לו. |
|
.3השלם את הטבלה:
|
| גחה ימי ראשב | ביום טוב ראשון |
–
|
םעטה
|
ןידה
|
םעטה
|
ןידה
|
"__ב האבה הווצמ"
|
– |
"לכם" – משלכם
|
– |
לוזג
|
1
|
מדרבנן, ואין צורך שיהיה שלו
|
– |
– |
לוספ
|
לואש
|
2
|
– |
רשכ
|
– |
– |
ונתנ |
הנתמב
3
|
|
|||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| האבה הנשמל רבעמ | חזרה לתוכן "מסכת סוכה" |
