קרפל הנכה תודובע
מי שזכה בדישון מזבח הפנימי, נכנס ונטל הטני, והניחו לפניו, והיה חופן ונותן לתוכו.
כאמור, המשנה הקודמת נכתבה דרך אגב. משנתנו חוזרת ללמד על סדר העבודות שעשו
הכוהנים לאחר פתיחת שער ההיכל. הכוהן שזכה בדישון המזבח הפנימי אחרי שנכנס להיכל
דרך השער ולקח את הסל שהביא אתו והניחו לידו, על הרצפה של ההיכל, והיה לוקח בחופניו
את דשן הקטורת ושם אותו בתוך הסל הזה, שהיה מזהב.
.אציו ,וחינהו ,וכותל ראשה תא דביכ ,הנורחאבו
מחתה לתרומת הדשן
לקראת סוף פינוי הדשן מעל המזבח, כאשר נשאר רק מעט דשן על המזבח, ואי אפשר היה
לקחתו בחופן, היה הכוהן מטאטא במטאטא את מעט הדשן הזה לתוך הסל. לאחר שטאטא
את יתרת הדשן לתוך הסל, הניח את הסל בהיכל ויצא מן ההיכל ללא הסל. אותו כוהן שעסק
בדישון המזבח הפנימי הוא שהוציא אחר כך את הסל הנקרא "טני" מן ההיכל.
מי שזכה בדישון המנורה, נכנס ומצא שני נרות מזרחיים דולקים, מדשן את השאר, ומניח את
אלו דולקים במקומן.
הכוהן שזכה בפיס לדשן את המנורה, להוציא ממנה את האפר ולהכינה להדלקה, נכנס להיכל.
אם מצא שני נרות מזרחיים דולקים, ניקה את חמשת הנרות האחרים והכין אותם להדלקה.
ואילו את שני הנרות המזרחיים – שאחד מהם היה מכונה "נר מערבי", והיה דולק תמיד בדרך
נס, עד שמת שמעון הצדיק, אף שנתנו בו אותה כמות של שמן כביתר הנרות – היה מדשן,
ומכין אותם להדלקה לאחר זריקת דם התמיד, או לאחר הקטרת הקטורת, לפי דעה אחרת.
אבל את חמשת הנרות, אף אם מצאם דולקים, היה מכבה אותם, ומכין אותם להדלקה.
עבודה זו נקראה "הטבת חמש נרות", והכנת שני הנרות המזרחיים להדלקה נקראה "הטבת
שני נרות". חלוקת ההטבה לפעמיים, עם הפסק של עבודה אחרת ביניהם, נעשתה על פי ציווי
התורה בפסוק "בבוקר בבוקר, בהטיבו את הנרות" (שמות ל', ז'), ודרשו חכמים: "חילק את
ההטבה לשני בקרים, עם הפסק עבודה אחרת ביניהם" (יומא ל"ג, ע"ב).
בזמן שהיה הנר המערבי דולק בדרך נס, היה נשאר דולק עד הערב, וממנו הדליק הכוהן את
יתר הנרות, ורק לאחר מכן היה מיטיב נר זה ומדליקו שנית.
מצאן שכבו, מדשנן מדליקן מן הדולקים, ואחר כך מדשן את השאר.
אם מצא ששני הנרות המזרחיים כבו, היה עושה להם תיקון מועט, הכולל הסרת הפחם
והוספת שמן במידת הצורך, ומדליק אותם מן הנרות הדולקים. ואם כל הנרות כבו, היה
מדליק שני נרות אלו מאש מזבח העולה. ואחר כך מדשנן את חמשת הנרות על ידי הסרת
האפר והפחם, יציקת שמן ונתינת פתילות חדשות לתוך הנר. התיקון הסופי של שני הנרות,
הכולל נתינת פתילות חדשות ושמן, נעשה כרגיל לאחר זריקת דם התמיד או לאחר הקטרת
.תרחאה העדה יפל תרוטקה
ואבן הייתה לפני המנורה, ובה שלוש מעלות, שעליה הכוהן עומד ומטיב את הנרות.
גובה המנורה היה שמונה עשר טפחים, כגובה אדם, ועל כן, כדי שהכוהן יוכל לדשן את
המנורה כנדרש, הייתה אבן לרגלי המנורה, שהיו בה שלוש מדרגות, ועליה היה הכוהן עומד
.תורנה תא ביטמו
.אציו ,היינש הלעמ לע זוכה תא חינהו
לאחר דישון המנורה הניח את הכד, שנקרא "כוז" ובו הוא שם את אפר המנורה ואת הפתילות
הישנות, על המדרגה השנייה של אותה אבן, שהייתה לפני המנורה, ויצא מן ההיכל ללא הכד.
ורק אחר כך, לאחר שנכנס והיטיב את שני הנרות המזרחיים, היה מוציא אתו את הכד.
עבודת חזרה וסיכום
עבודות לסיכום פרק ג'
שדקמה תרונמ
|
