פרקי משנה תמיד

כ׳ באב תשפ״ו · תושב"ע



דימת: הנשמ יקרפ


'א הנשמ ,'ד קרפ

קרפל הנכה תודובע


לא היו כופתין את הטלה, אלא מעקדין אותו.

משנתנו עוסקת בשחיטת קרבן התמיד ובזיקת דמו על המזבח. כדי לאפשר לשוחט לשחוט את
הטלה כדין, היה צורך לקשור אותו. המשנה מלמדת מהי הדרך הנכונה לקשרו: אין כופתין
את הטלה, כלומר אין לקשור את ארבעת רגליו יחד או את שתי הרגליים הקדמיות יחד ואת
שלי הרגליים האחוריות יחד. זאת מפני שכך נהגו הגויים לעשות כשהקריבו קרבנות לעבודה
זרה, או מפני שאין זו דרך מכובדת, כיוון שכך היו קושרים טלאים למכירה, ויש בזה משום
ביזוי הקודשים. ולכן היו עוקדים אותו. הקשירה הייתה כמו העקדה שעקד אברהם אבינו את
.וזל וז תירוחא לגרו תימדק לגר ורשק הלטה לצא .לגרו די ,לגרו די ונייהד ,ונב קחצי


מי שזכו באיברים, אוחזים בו.

הכוהנים שזכו בפיס להעלות את איברי הקרבן למזבח, היו אוחזים בטלה בשעת השחיטה.


וכך הייתה עקדתו: ראשו לדרום, ופניו למערב.

וכך הייתה דרך שחיטתו של קרבן התמיד: ראשו של הטלה היה מכוון לצד דרום כלפי המזבח,
ופניו היו מכוונים לצד מערב כדי שיהיו מכוונים כנגד ההיכל בעת השחיטה, ואחורי הטלה היו
מופנים לצד צפון, לכיוון הנגדי של המזבח, כדי שאם יטיל גללים לא יהיה זה סמוך למזבח.


.ברעמל וינפו ,חבזמב דמוע טחושה

השוחט היה עומד במזרח, פניו למערב, לכיוון ההיכל, ואחוריו למזבח. כדי להבין חלק זה
במשנה נקדים הקדמה קצרה:
יוחנן כוהן גדול התקין עשרים וארבע טבעות שהיו קבועות ברצפת המקדש, בצדו הצפוני של
המזבח, כיוון שקודשי קודשים שחיטתם בצפון, עשרים וארבע טבעות לעשרים וארבעה
,הטיחשה תעשב המהבה ראווצ תא וסינכה הלא תועבטב .רמשמ לכל תעבט ,הנוהכ תורמשמ
אלא ,הל תדחוימה תעבטב תטחוש תרמשמ התייה אל דימתה תא לבא .טחושה לע לקהל ידכ
תמיד של שחר נשחט בטבעת שנייה של קרן צפונית מערבית, ותמיד של בין-הערביים בטבעת
שנייה של קרן צפונית מזרחית, וכך עשו כל המשמרות.

:הז רדסב תורדוסמ ויה תועבטה



וכך שנינו במשנה, במסכת מידות פרק ג', משנה ה': "וטבעות היו לצפונו של מזבח. שישה
סדרים של ארבע ארבע. ויש אומרים, ארבע של שש שש, שעליהן שוחטים את הקודשים."
משנתנו באה לומר, שקרבנות התמיד לא היו נשחטים על הטבעת של המשמר, אלא קרבן
ארמגב שרפמה יפלו .היינשה תעבטב ,תיברעמה תינופצה תיווזב טחשנ היה רחש לש דימת
הכוונה היא לטבעת הראשונה של הסדר השני. ותמיד של בין הערביים היה נשחט בזווית
המזרחית-הצפונית של המזבח, על הטבעת השנייה. הגמרא אומרת, שדבר זה נלמד מפסוקים
עיין שם… הכהן שזכה בשחיטה היה שוחט את קרבן התמיד,


שחט השוחט, וקיבל המקבל. בא לו לקרן מזרחית צפונית, ונותן מזרחה צפונה,

והכוהן שזכה בזריקת הדם קיבל את הדם בכלי לצורך זריקתו. לאחר שקיבל את הדם בכלי,
בא הכוהן לקרן המזרחית-הצפונית של המזבח וזרק מן הדם מתנה אחת בקרן המזרחית –
הצפונית של המזבח. נמצא שהדם היה מתפשט בצד מזרח ובצד צפון של המזבח.


מערבית דרומית, ונותן מערבה דרומה.

אחר כך בא הכוהן לקרן המערבית-הדרומית של המזבח, וזרק מן הדם מתנה אחת בקרן
המערבית-הדרומית של המזבח. נמצא שהדם היה מתפשט בצד מערב ובצד דרום של המזבח.


שיירי הדם היה שופך על יסוד דרומי.

לאחר שזרק את הדם על קרנות המזבח, היה שופך את יתרת הדם שנשאר בכלי על היסוד
הדרומי, הסמוך לכבש המזבח.

עבודת חזרה וסיכום


ךשמה