קרפל הנכה תודובע
על פי המשנה במסכת יומא פרק א', משנה ב', הכוהן הגדול רשאי להקריב כל קרבן שירצה,
ובכל עת שירצה, ואין אנשי המשמר יכולים למנוע זאת ממנו. משנתנו באה לתאר, כיצד
התבצעה עבודת הקרבת הקרבן, כאשר הכוהן הגדול היה המקריב.
בזמן שכוהן גדול רוצה להקטיר, היה עולה בכבש, והסגן בימינו.
כאשר הכוהן הגדול רצה להקריב את קרבן התמיד, הוא היה עולה בכבש המזבח, והסגן,
שהיה ממלא מקומו במקרה שהיה לו פסול כלשהו, היה בימינו של הכוהן הגדול.
הגיע למחצית הכבש, אחז הסגן בימינו והעלהו.
כאשר הכוהן הגדול הגיע לאמצע הכבש והתעייף, הסגן החזיק בימינו, וסייע בידו להגיע לראש
הכבש. כזכור, חלקי הקרבן הוקרבו על-ידי תשעה כוהנים שזכו בחלקים השונים. עכשיו,
כאשר הכוהן הגדול היה המקריב, היו תשעת הכוהנים מסייעים בידו להקריב, כמתואר כאן.
הושיט לו הראשון הראש והרגל, וסמך עליהן וזרקן.
הכוהן הראשון מתשעת הכוהנים הושיט לכוהן הגדול את ראשו ואת רגלו של קרבן התמיד.
הכוהן הגדול סמך את ידיו עליהם לא מדין חובת סמיכה, שהרי אין סמיכה אלא לפני שחיטה,
אלא משום כבודו של הכוהן הגדול, כדי להראות את חשיבותו. הוא היה סומך אף על חלקי
הקרבן, וזורק את הראש ואת הרגל על אש המזבח.
הושיט השני לראשון שתי הידיים, נותנן לכוהן גדול וסמך עליהן וזרקן.
הכוהן השני מתשעת הכוהנים הושיט לכוהן הראשון את הרגליים הקדמיות, והראשון היה
נותנן לכוהן הגדול, והוא שוב היה סומך עליהן וזורקן למזבח.
נשמט השני והלך לו.
לאחר שהכוהן השני מסר את הרגליים הקדמיות, הוא גמר את תפקידו והלך. אבל הכוהן
הראשון נשאר עד גמר הושטת כל חלקי הקרבן, ולא הוחלף באמצע, כדי שלא ייראה כאילו
קשה לו לשמש את הכוהן הגדול, ולכן, משום כבודו של הכוהן הגדול, נשאר הכוהן הראשון
שהתחיל עד הסוף.
וכך היו מושיטין לו שאר כל האיברים, והוא סומך עליהן וזורקן.
יתר הכוהנים היו מושיטים את החלקים שלהם לכוהן הראשון, והוא היה נותנם לכוהן הגדול,
סומך עליהם שוב וזורקם.
ובזמן שהוא רוצה, הוא סומך, ואחרים זורקין.
ואם הכוהן הגדול היה רוצה שהכוהנים עצמם יקריבו את החלקים של הקרבן, הוא היה מבצע
רק את הסמיכה, והם היו זורקים את החלקים לאש. לאחר הקרבת כל חלקי הקרבן על אש
המזבח, בא לו הכוהן הגדול לקרן דרומית מערבית, מקום ניסוך היין. בקרן זו, בראש המזבח,
היו שני ספלים של כסף, אחד לצד מזרח, שבו היו מנסכים את היין מדי יום ביומו, ואחד לצד
מערב, ובו היו מנסכים את המים בחג הסוכות.
בא לו להקיף את המזבח. מהיכן הוא מתחיל?
כיצד הגיע הכוהן הגדול לקרן הדרומית-המערבית כדי לנסך את היין? על כך אומרת המשנה,
שהכוהן הגדול, שעמד עתה בראש הכבש, בצד דרום של המזבח, ויכול היה להגיע לקרן
הדרומית-המערבית בדרך קצרה, לא עשה כן, כמו שהכוהן ההדיוט היה עושה, אלא הקיף
מימינו את כל המזבח, עד שהגיע למקום ניסוך היין בקרן הדרומית-המערבית. מניין הוא היה
?הפקהה תא ליחתמ
מקרן דרומית מזרחית, מזרחית צפונית, צפונית מערבית, מערבית דרומית.
כיוון שהוא היה פונה מימינו, הרי הקרן הראשונה שהיה עובר דרכה היא הקרן
הדרומית-המזרחית, והשנייה הייתה הקרן המזרחית-הצפונית, והשלישית –
הצפונית-המערבית, והרביעית, שבה ניסך את היין, היא המערבית-הדרומית.
הכלל הוא, שכל ההקפות שמקיפים תהיינה דרך צד ימין. ומדוע היה הכוהן הגדול מקיף את
המזבח כולו, עד שהגיע לקרן המערבית-הדרומית, ואילו הכוהן ההדיוט פנה מיד לצד שמאל,
לקרן המערבית-הדרומית? מפני שהכוהן ההדיוט החזיק בידו את היין לנסכים, והיה חשש
שאם יקיף את כל המזבח ויין הנסכים בידו יתקלקל היין מעשן המערכה שהיה עולה מהאש
שעל המזבח. אבל הכוהן הגדול הקיף בידיים ריקות, ואת היין לנסכים מסרו לידיו רק לאחר
שהגיע לקרן המערבית-הדרומית, ולא היה חשש שהיין יתקלקל.
נתנו לו יין לנסך. הסגן עומד על הקרן, והסודרים בידו.
נסך – כלי לניסוך היין
לאחר שהגיע הכוהן הגדול לקרן המערבית-הדרומית, נתנו לו את היין כדי לנסך אותו. בזמן
ניסוך היין היה עומד על הקרן המערבית-הדרומית גם הסגן, משום כבודו של הכוהן הגדול,
וסודרים בידו, ובהם היה מנפנף ברגע שהכוהן הגדול ניסך את היין, כדי לסמן ללוויים לפתוח
בשיר של יום, שהיה נאמר בעת ניסוך היין.
ושני כוהנים עומדים על שולחן החלבים, ושתי חצוצרות של כסף בידם. תקעו והריעו ותקעו.
באו ועמדו אצל בן ארזא, אחד מימינו ואחד משמאלו.
בצד מערב של הכבש היו שני שולחנות: אחד של כסף, שעליו היו מניחים את כלי השרת
שהוציאו מדי יום מלשכת הכלים כדי להשתמש בהם במשך כל היום, והם היו תשעים ושלושה
כלים עשויים כסף או זהב. והשולחן השני היה עשוי שיש, ועליו היו מניחים את האיברים של
כל קרבן לפני שהעלו אותו אל המזבח. השולחן הזה נקרא "שולחן החלבים". על השולחן הזה
עמדו שני כוהנים, ובזמן שהכוהן ניסך את היין, הם החזיקו בידם שתי חצוצרות כסף ותקעו
בהן תקיעה-תרועה-תקיעה, כדי לסמן ללוויים לפתוח בשירה מיד עם הנפת הסודרים. שני
כוהנים אלה באו ועמדו ליד בן ארזא, שהיה ממונה על הצלצל. כוהן אחד עמד מימינו של בן
ארזא, וכוהן שני משמאלו.
שחה לנסך, והניף הסגן בסודרים, והקיש בן ארזא בצלצל, ודיברו הלוויים בשיר.
שדקמה תרישל – לבנ
כשהתכופף הכוהן הגדול לנסך את היין, הניף הסגן את הסודרים כדי להודיע על כך
למשוררים, ואז בן ארזא הקיש בצלצל, וכן ניגנו ביתר כלי הזמר שהיו במקדש. הכוהנים אף
הם תקעו בחצוצרות, והלוויים פתחו ואמרו שיר של יום.
הגיעו לפרק, תקעו והשתחוו העם.
השיר של יום היה מחולק לשלושה פרקים, כלומר לשלושה קטעים. כאשר הגיעו לפרק אחד
של השיר, תקעו הכוהנים בחצוצרות תקיעה-תרועה-תקיעה, וכל העם שהיה בעזרה השתחווה
בפישוט ידיים ורגליים. יש אומרים שהתקיעות הללו היו בתחילתו של כל פרק, ויש אומרים
.ופוסב ויה תועיקתהש
.היווחתשה העיקת לכ לעו ,העיקת קרפ לכ לע
כשם שהכוהנים תקעו בפרק הראשון של השיר, וכל העם השתחווה בשעת התקיעה, כך עשו
בכל פרק משלושת פרקי השיר: הכוהנים היו תוקעים תקיעה-תרועה-תקיעה, והעם השתחווה.
זה הוא סדר התמיד לעבודת בית אלקינו. יהי רצון שייבנה במהרה בימינו, אמן!
זהו סדר הקרבת קרבן התמיד, הכולל את ניסוך היין, שהיה נעשה מדי יום ביומו
בבית-המקדש, שייבנה במהרה בימינו, אמן!
עבודת חזרה וסיכום
שדקמה תיב תיזח
|
