כתוב "מזרע בית ישראל יקחו להם נשים", ובת גרים אינה מזרע בית ישראל,
אם אמה מישראל מותר, כי "מזרע" משמע אפילו מקצת זרע.
|
כוונת המשנה לעבדים משוחררים כנענים שהנם גרים, ואילו עבדים עברים
הנם ישראלים.
|
ביכורים שהתחייבו בקריאת הפרשה בזמן שנלקטו, אין להפקיעם מחיוב זה.
לכן אם לקט את הפירות על מנת להעלותם בעצמו שכבר התחייבו בקריאת
הפרשה, אינו יכול לשלחם ביד שליח שאינו יכול לקרוא את הפרשה.
הערה למעריך: דוגמאות מתאימות אחרות יתקבלו (כגון, עבד, אישה ועוד).
|
פסוק זה נכתב בתורה בעניין חלוקת הארץ. דרשה זו מתייחסת לטומטום
ואנדרוגינוס שמביאין ולא קורין, משום שאינם יכולים לומר "אשר נתת לי ה' ",
שהארץ נתחלקה לוודאי זכרים ולא לספק.
|
לא. לאדם אחד מותר לקפל רק בגד חדש, שהוא לבן, ואין לו בגד אחר
.ףילחהל
|
|
האיסור הוא מדרבנן, כי קיפול בגד אינו תיקון ממשי, אלא נראה כמתקן.
|
|
אסור לקפל בגדים משבת ליום כיפור, משום ששבת חמורה מיום כיפור.
|
רע"ב התבסס על הדין שמחלל שבת (במזיד והתראה) עונשו סקילה, ועונש זה
חמור יותר לעומת המחלל יום כיפור שעונשו כרת.
|
שיעור העיסה לחיוב הפרשת חלה הוא מעט יותר מחמשת רבעים (של קב)
.(ב"ער) חמק
הערה למעריך: ארבעים ושלוש ביצים וחומש ביצה או 1ושני שלישים ק"ג קמח
.חמק ג"ק עברו 2 וא
כל אחת מן האפשרויות יש לקבל כתשובה מלאה.
(ב"ער שוריפ – 'ד הנשמ ,'א קרפ)
|
איה יכ ,קומינה .הלחב תבייח שילש האיבה אלש האובתש רבוס אמק אנת
באה לידי חימוץ ונקראת לחם.
ר' אליעזר סובר שתבואה שלא הביאה שליש פטורה מן החלה. הנימוק: הקישו
מדין תרומה לדין חלה, מה תרומה אינה באה מתבואה שלא הביאה שליש, אף
חלה כן.
('ג הנשמ ,'א קרפ)
|
פטורה מן החלה, כי אין חיוב חלה אלא בלחם, ועיסה זו אינה לחם.
('ה הנשמ ,'א קרפ)
|
אם הרועים אוכלים ממנה, שלא נתערב בה הרבה מורסן, חייבת בחלה, כי
היא נקראת לחם. אם הרועים אינם אוכלים ממנה שנתערב בה הרבה מורסן,
פטורה מן החלה, כי אינה נקראת לחם.
('ח הנשמ ,'א קרפ)
|
חייב. כיוון שההרגל הוא להוציא בדרך זו.
('ג הנשמ ,'י קרפ)
|
א. פטור. כיוון שלא התקיימה מחשבתו, שכן נתכוון לשמירה מעולה ועלתה
.התוחפ הרימש ודיב
ב. חייב. כיוון שהתקיימה מחשבתו, שכן נתכוון לשמירה פחותה ועלתה בידו
.הלועמ הרימש
('ד הנשמ ,'י קרפ)
|
אם כל אחד יכול להוציא לבדו והוציאוהו שניים – פטורים. כיוון שכל אחד
.הכאלמה תצקמ השועל בשחנ
אם לא יכול אחד להוציאו לבדו והוציאוהו שניים – חייבים. כיוון שההרגל
במקרה כזה להוציאו בשניים, ולכן נחשב כל אחד לעושה מלאכה שלמה.
('ה הנשמ ,'י קרפ)
|
אם האדם אינו כפות – פטור. כיוון שהחי נושא את עצמו.
אם האדם כפות – חייב. כיוון שבמקרה זה אינו נושא את עצמו.
('ה הנשמ ,'י קרפ)
|
|
.(ב"ער שוריפ ,א"י ,ד"פ ,הלח) ינש חספ
|
שארה עצמאבש רעש תקלחמ :תסקופה .השאר רעש תעלוק :תלדוגה
לצדדים (בשבת אסור משום שבות) (שבת, פ"י, ו').
|
עדות של עדים על עדים קודמים, שלא היו יכולים לדעת מה שהעידו, כגון:
כיצד ראיתם ביום פלוני במקום פלוני, הרי באותו יום הייתם עמנו במקום אחר
.('ב ,ה"פ ,ןירדהנס)
|
חברך שבא לידי ניסיון ונכשל, אל תדינהו לחובה עד שתגיע לידי ניסיון
.('ד ,ב"פ ,תובא) (וב לשכית אלו) ותומכ
|
מי שמקבל על עצמו עול תורה, מסלקים ממנו את עמל טורח הפרנסה,
.('ה ,ג"פ ,תובא) תכרבתמ ותכאלמש
|
|