שאלון ,006001קיץ תשנ"ו 1996

דמלנ אלש עטק

חובה לנבחנים בתלמוד ברמה של 5יח"ל

בשאלון זה עשר שאלות, ועליך לענות על כולן.ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה:
.תודוקנ 100 – כ"הס                                                    

.ןיא :שומישב רתומ רזע רמוח .ג

.ןיא :תודחוימ תוארוה .ד

בשאלון זה תשע שאלות, ועליך לענות על כולן .

1 הלאש


"אמר רב הונא לא שנו אלא לאותן העומדים על שפת הבור אבל אותן העומדין בבור יצאו".

מדוע לרב הונא שונה דין העומדים על שפת הבור מדין העומדים בבור? ( 5נקודות)

:ארמגה תנקסמ יפל
שומע תחילת תקיעה ולא סוף תקיעה – יצא או לא יצא?
שומע סוף תקיעה בלא תחילת תקיעה – יצא או לא יצא?
נמק את דבריך. ( 10נקודות)

העומדים בבור שמעו קול שופר אמיתי ולכן יצאו, אבל העומדים על שפת הבור לא שמעו את
קול השופר עצמו אלא רק הברה ולכן לא יצאו.

במשנה כתוב שהתוקע לתוך הבור אם קול הברה שמע לא יצא, ואילו בברייתא כתוב שהתוקע
לתוך הבור בכל מקרה יצא, אלא לאו ש"מ שהמשנה מדברת על העומדים על שפת הבור,
והברייתא מדברת על העומדים בבור.

כאשר שמע את תחילת התקיעה היה התוקע בבור, והעומד על שפת הבור שמע רק הברה ואין
זו תקיעה. לאחר מכן, כשהתוקע יוצא מן הבור, שומע העומד על שפת הבור את חלקה השני
של התקיעה ואז הוא שומע קול אמיתי של תקיעה, אבל זו רק מקצת מן התקיעה.

החלק הראשון של התקיעה היה לפני עלות השחר שעדיין אין זה זמן חיוב של תקיעה, ולכן
.העיקתכ בשחנ וניא הז קלח

רחאל העיקת תצקמו רחשה תולע ינפל העיקת תצקמ עקותב עודמ הבר תא לאש ייבא .א

עלות השחר לא יצא, אף-על-פי שסוף התקיעה היה תקיעה כדין ובוודאי הנימוק הוא שצריכה
להיות תקיעה שלמה כדין ולא מספיקה מקצת תקיעה. אם כן מדוע בשומע מקצת תקיעה
קלחב ירהש ,המלש העיקת עמש אל הז הרקמב ירה !אצי רובה תפש לע העיקת תצקמו רובב
הראשון של התקיעה שמע רק קול הברה ולא תקיעה אמיתית.
הגמרא ענתה שיש הבדל כאשר תקע מקצת תקיעה לפני עלות השחר, שעדיין אין זה זמן .ב

התקיעה, אין מקצת זה נחשב כלל לתקיעה ולכן לא יצא, כיוון שלא היתה כאן תקיעה שלמה.
אבל כאשר תקע מקצת תקיעה בבור , חלק זה הוא תקיעה כשרה לאותם העומדים בבור, ולכן
כששמע העומד על שפת הבור את סוף התקיעה כאשר התוקע עלה מן הבור הרי הוא שומע סוף
.הפוס דעו התליחתמ הרשכ העיקת לש

אם רבה סובר ששומע סוף תקיעה, של תקיעה שלמה, יוצא הרי שמוכח שאין חיוב לשמוע את
כל התקיעה, ממילא גם אם שומע את תחילת התקיעה ולא שמע את סוף התקיעה יוצא.

.העורתה ינפלש הטושפ העיקת ונייה ,"הנושארב" .א

.העורתה רחאלש הטושפה העיקתה ונייה ,"היינשב"
התקיעה הפשוטה השנייה, אף שהיתה ארוכה כשתי תקיעות, אינה נחשבת כשתי .ב

קר אלא ,תונורכז תעורת ינפלש הטושפו תויכלמ תעורת רחאלש הטושפ ,תוטושפ תועיקת
.תויכלמה תעורת רחאלש תחא הטושפ העיקתכ
אם יוצא בסוף תקיעה בלא תחילת תקיעה ובתחילת תקיעה בלא סוף תקיעה, מדוע .ג

הטושפכ בשחית העיקתה תליחת ,תועיקת יתשכ תבשחנ אל הכוראה הטושפה העיקתה
שלאחר המלכיות וסוף התקיעה תיחשב כפשוטה שלפני הזכרונות.
כיוון שבפועל היתה פה רק תקיעה אחת – אמנם ארוכה – אי-אפשר להחשיבה כשתי .ד

תקיעות, כיוון שאין לפצל תקיעה אחת לשתי תקיעות.

מדוע התוקע לתוך הבור, אם שמע קול הברה יחד עם קול השופר לא יצא, הרי לפני ששמע.א

את קול ההברה שמע קול שופר, והרי רבה סובר ששמע תחילת תקיעה בלא סוף תקיעה
.אצי
דברי רבה שאמר, שמע מקצת תקיעה בבור ומקצת תקיעה על שפת הבור יצא, אינם .ב

מתייחסים לעומד על שפת הבור, העומד על שפת הבור לא יצא, כיוון שחייבים לשמוע תקיעה
שלמה, והשומע תחילת תקיעה בלא סוף תקיעה או סוף תקיעה בלי תחילת תקיעה לא יצא.
וכוונתו לתוקע עצמו שהתחיל לתקוע בבור ותוך כדי תקיעה עלה מן הבור וסיים את התקיעה
.העיקת ידי אצי אוהו ,רובה תפש לע

אם כוונת רבה שיצא, היינו התוקע עצמו שעלה מן הבור תוך כדי תקיעה, אם כן מהו החידוש
.המלש העיקת עמש אוה ירהש ,אציש אטישפ הז ירה ?הבר ירבדב
הגמרא מתרצת, שאין אנו חוששים שמא כאשר תוקע תוך כדי עלייתו מן הבור, העלה את
ראשו מתוך הבור והשופר עדיין נמצא בבור, ואז כאשר ראשו מעל הבור שומע הוא קול הברה
יחד עם קול השופר ולא יצא ידי חובתו, החידוש בדברי רבה שאין אנו חוששים לזה.

שומע תחילת תקיעה ולא סוף תקיעה לא יצא.
שומע סוף תקיעה בלא תחילת תקיעה לא יצא.
שהרי לפי מסקנת הגמרא העומד על שפת הבור לא יצא, מכאן שהשומע סוף תקיעה בלא
תחילת תקיעה לא יצא, ממילא גם השומע תחילת תקיעה בלא סוף תקיעה לא יצא, כיוון
שחייבים לשמוע תקיעה שלמה.