סיור לשמורת המסרק בדרך ההוראה המשלבת

תקציר: הצעת מסלול סיור בשמורת המסרק מכתה א' ועד כיתה ח' כאשר לכל כיתה שימת
הדגש בסיור היא שונה.



מילות מפתח: אקלים, חי, צומח, קבר השייח, מלחמת השחרור, פלמ"ח, מבצע מכבי.

שמורת המסרק, השוכנת בסמוך למושב בית-מאיר, ממעל לשער-הגיא בואך ירושלים, בגובה 630 מטר מעל לפני הים, בולטת ומוכרת לרבים. השמורה נתייחדה בעצי האורן הגדלים בה ובולטים למרחוק. הם שהקנו למקום את שמו 'המסרק', כי בעיני לוחמי מלחמת השחרור, דמו האורנים הבולטים על קו הרקיע, לשיני מסרק. ברשימה זו נציע מסלול מוכר, בו נוהגים לסייר בכיתות שונות ובהזדמנויות שונות.

המסרק נמצא בכפיפה המערבית של הרי יהודה, בסמוך לשפלה הגבוהה. המעבר בין השפלה הגבוהה להר בולט באזור זה, והוא שיצר את הבלטתה של שמורת המסרק על-פני סביבתו, במיוחד למגיע מכיוון מערב. המסרק נמצא בראש פסגה הבנויה מסלעי גיר ודולומיט ומעט חוואר רך. דבר זה ניכר תוך כדי הליכה בשמורה, בהבחיננו במחשוף הצהבהב הנחשף בשוחות שנחפרו ובמערות קטנות הפזורות בשטח, ואשר עוצבו בחוואר הרך.

האזור בנוי שלוחות וגיאיות מקבילים, שכיוונם מזרח-מערב. נתון זה הכתיב את מיקום הדרך הראשית העולה לירושלים בגיא הנמצא מצפון לרכס של המסרק. המסרק עצמו נמצא על שלוחה ארוכה, שתחילתה באזור המושב שורש, המשכה בבית-מאיר, והיא מסתיימת בסמוך למושב מסילת-ציון במערב. אופי זה של האזור השפיע רבות על ההיסטוריה של המקום, וכן מיקומו של המסרק במקום אסטרטגי.

מקורות המים של אזור זה הם דלים ביותר. בכל האזור הקרוב אין מעיינות, להוציא מעיינות מקומיים עונתיים (הנובעים בעיקר לאחר חורף גשום). מקורות המים של תושבי האזור מתבססים על הגשם בחורף ואגירתו למשך ימי הקיץ. ניתן להבחין בבורות מים בסביבות היישובים בית-מאיר ושורש. גידולי חקלאות המושתתים על השקיה קבועה הם חדשים, ונכנסו לאזור עם ההתיישבות החדשה. בעבר התבססו התושבים בעיקר על גידולי בעל, המקבלים את מימיהם מגשמי החורף.

האקלים באזור זה הוא האקלים האופייני לאזור ההר בארץ-ישראל. הוא גשום בחורף, ויבש בקיץ. הטמפרטורה השנתית הממוצעת בו היא 18⁰; בחורף 9⁰ – 10⁰ ובקיץ – 25⁰-24⁰. אקלים זה, מאפשר גידול בוסתני פרי. במקום זה גדלים לא רק האפרסקים והשזיפים, אותם הזכרנו לעיל, אלא ניתן לראות בתחומי המושב בית-מאיר שרידי בוסתני פרי -רימונים, שקדים, תאנים, צברים ועוד.

בגלל נתוני הקרקע והאקלים הצומח במסרק הוא הצומח אופייני לאזור הים-תיכוני: עצי אורן, אלון, אלה, קטלב ולבנה רפואי, גדלים בערבוביה בשטח זה. עצי האורן והקטלב נהנים במיוחד מחשופי החוואר הבהירים, עליהם נוח להם לחיות ולהתרבות. ניתן להבחין בקשר שבין הקרקע לבין הצומח בעת שנתבונן בסחלב הגדל תחת לעצי האלון והקטלב, הגדלים על-גבי החוואר. סחלב זה מיוחד הוא ונדיר, וקרוי שנק. השנק הוא מעין טפיל, הניזון משורשיהם של אלון ואורן. גובה הצמח -40 120 ס"מ, ואין לו עלים. צבע פרחיו סגול-לילך והוא פורח בחודשים אפריל-מאי. למי שמגיע למסרק בעונה זו, מומלץ לחפש צמח נדיר זה, וליהנות מיופיו (על-פי: עזריה אלון, החי והצומח של ארץ ישראל, צמחים בעלי פרחים ב', משרד הביטחון, החברה להגנת הטבע, ע' 316-315).

כמובן, שהצמח הבולט ביותר במקום זה הוא האורן, הוא שבעקיפין הקנה למקום את שמו. סכנה מפני אי התחדשות רובצת עליו בגלל התפתחות חורש רחב עלים לצדו (על כך ראה ברשימת המקורות).

החי שנפגוש באזור המסרק אף הוא, בדומה לצומח, אופייני לאזור ההר. יקשה עלינו לראות בעלי-חיים גדולים, כיוון שבדרך-כלל הם פעילי לילה (למשל, יערונים ועכברי שדה), ואם הם לא כאלו, הם יימלטו מפנינו ברגע שישמעו אותנו. פה ושם נוכל להבחין בציפורי חורש למיניהם. אם נשמור על השקט נוכל לשמוע את הנקר מנקר בגזעי עצים, בחפשו מזון. נוכל להבחין בעורבני, הדומה לעורב, אך קטן ממנו ובולט בכתם בצבע טורקיז בצידי גופו. הוא נפוץ כאן, יחסית, כיוון שהוא ניזון גם מבלוטי האלון, והללו, כפי שאנו נראה, מצויים כאן במידה רבה.

על מציאותם של בעלי החיים שלא זכינו לראותם בעינינו נוכל ללמוד מתוך השרידים שהם משאירים בשטח – ערמות בלוטים או שבלולים מכורסמים בפתחי המחילות שלהם. מבין היונקים, ניתן להבחין בצבי, שאינו כה נדיר באזור זה, ואם לא נראה אותו בכבודו ובעצמו, ייתכן וניתן לראות את ערמות הגללים שהוא משאיר בעקבותיו. אלו מהווים סימן גבול לשטח מחייתו.

מי הם בני האדם שהשאירו את רישומם בשטח?


א. כשנכנסנו לשמורה הבחנו בתעלות קשר. תעלות אלו נחצבו במהלך מלחמת השחרור על-ידי לוחמי פלמ"ח, כדי להגן על המקום. שמורת המסרק נכבשה על-ידי כוחותינו במהלך מבצע 'מכבי', במאי 1948. לאחר-מכן התבצרו אנשינו במקום. חלק מהתעלות האמורות נחפרו אז על ידם.

ב. במרכז השמורה עומד מכנה קבר מוסלמי טיפוסי בן שני חדרים, עם גומחה לכיוון דרום, המעידה על כיוון התפילה המוסלמי. זהו קבר-שייח אשר בעבר היה נפקד על-ידי מוסלמים, ואז גם היה נאה ומטויח. כיום, המבנה מוזנח ואפל. מיהו הקבור כאן, אין יודעים בוודאות. יש אומרים, שכאן קבור עג'מי, שהמסורת מייחסת לו קרבה למוחמד הנביא המוסלמי, ויש אומרים, שהיה זה ספרו (הקשר ל'מסרק' די ברור). אחרים כופרים בכל קשר לספר. מסתבר שקיים היה קשר בין השייח הקבור כאן לבין הכפר הערבי בית-מחסיר, שעל חורבותיו יושב כיום היישוב בית-מאיר (ראה עוד: שמואל וזאנה, מסרק ללא ספר, טבע וארץ, כז5/ [תשמ"ה] עמ' 9-8).