ביאור ה'ספרי' במצוות ישוב ארץ ישראל

תקציר: שיטת ה'ספרי'¹ בספר דברים שימשה כמקור חשוב לראשונים ואחרונים בשאלה האם מצוות ישיבת א"י נוהגת לאחר החורבן. נחלקו ראשונים ואחרונים, האם על פי ה'ספרי' מצוות ישיבת א"י היא מצוות עשה גם בזמננו? הרמב"ן בספר המצוות (השמטות מצוות עשה ד') מוכיח מה'ספרי' שמצוות ישיבת א"י נוהגת גם לאחר החורבן. מאידך, ה"מגילת אסתר" (שם), טוען שמה'ספרי' מוכח שבימינו אינה נוהגת מצוות ישיבת א"י.

מילות מפתח: יישוב א"י, חוץ לארץ, מצוות, קדושה, חורבן, גלות.

שיטת ה'ספרי'¹ בספר דברים שימשה כמקור חשוב לראשונים ואחרונים בשאלה האם מצוות ישיבת א"י נוהגת לאחר החורבן. נחלקו ראשונים ואחרונים, האם על פי ה'ספרי' מצוות ישיבת א"י היא מצוות עשה גם בזמננו? הרמב"ן בספר המצוות (השמטות מצוות עשה ד') מוכיח מה'ספרי' שמצוות ישיבת א"י נוהגת גם לאחר החורבן. מאידך, ה"מגילת אסתר" (שם), טוען שמה'ספרי' מוכח שבימינו אינה נוהגת מצוות ישיבת א"י.

פרק זה יעסוק בהבנתם ובמסקנותיהם להלכה של הרמב"ן וה"מגילת אסתר". כדי להבין את שיטתם יש לעמוד קודם לכן על הגרסה המדויקת שהייתה להם ב'ספרי', כי ישנם הבדלים משמעותיים בין הגרסאות. כמו כן יש לברר את הפסוק המדויק אותו דורשים חז"ל, כי לפסוק ולמשמעותו יש השפעה רבה על הבנת ה'ספרי'.

1) יש הבדל בין הנוסח הנמצא בכת"י לבין הנוסח בדפוס. בכל כת"י המצויים בידינו במעשה הראשון חסר המשפט "חזרו ובאו להם לא"י" או "חזרו ובאו להם למקומם". לעומת זאת נוסח הדפוס נוספו גם במעשה הראשון המילים: "חזרו ובאו להם למקומם".



במעשה השני בכל כת"י ובדפוסים הנוסח הוא "חזרו ובאו להם למקומן" או "חזרו ובאו להם לא"י".



2) בקטע הגניזה מאוקספורד נוספו במעשה הראשון המילים:

לזיהוי המקום אליו הגיעו התנאים ישנה משמעות רבה בפרשנות ה'ספרי'.

האם יצאו התנאים בפועל לחוץ לארץ וחזרו לא"י, או שהם הגיעו רק לגבול א"י ולא יצאו לחוץ לארץ?

שאלה זו תלויה בגרסאות השונות:

.א) הגרסה ברוב כתבי היד של ה'ספרי' היא והגיעו "לפלטלום", ברמב"ן (השמטות לספר המצוות מ"ע ד) "לפלטיא" או לפלטין". במקצת כת"י של רבנו הלל ובברית אברהם הגרסה "לפלטלום". "בקונטרס תוצאות א"י" לתלמיד הרמב"ן, הגרסה "למילולם" (או "לכילולם")⁴. איש שלום בפירושו "מאיר עין" לספרי כתב: "שם מקום דהוי בחו"ל, מפי' רבנו הלל". הרב ש. קליין במאמרו "דרך חוף הים"⁵ מזהה את המקום כפלטנוס, הוא הכפר הצידוני PLATANA אצל יוסיפוס (קדמוניות, טז, יא,

ב) אוPLATANOS אצל פוליביוס. המקום נמצא על שפת נהר א-דמור בגבול הצפוני של צידון. גם הר"ש סירליו כשמצטט את הספרי בפתיחה למסכת ברכות גרס "לפלטנוס". פרופ' י. אליצור אמר לי כי השם פלטנוס מקורו מהמילה "פלטיא", כמו: "סרטיא ופלטיא" (בבא מציעא כד, א). "פלטיא" פרושה כיכר מרכזית, ויש ערים שנקראו על שם כיכר זו. י. פרס⁶ טען, שהמקום נקרא על שם על עצי דולב הנקראים ביונית "פלטנוס" וגדלים שם על המים.

לפי הסבר זה התנאים יצאו לחו"ל והגיעו צפונית לצידון בדרך המובילה לבירות.ד"ר מ. כהנא הסתמך על כת"י רומי ואוקספורד שהם שני כת"י הטובים ביותר של 'הספרי', הגרסה בהם "לפטלום". לדעתו, זיהוי המקום הוא העיר עכו, הקרויה פטולמאיס Ptolemais),? אשר שכנה בדיוק בנקודת הגבול הצפונית-מערבית של א"י. היא שכנה על ציר דרך החוף ושימשה כתחנת ציון מקובלת לכניסה או ליציאה מן הארץ לחו"ל (ראה: בבלי גיטין עו, ב כי הוו מיפטרי רבנן מהדדי בעכו הוי מיפטרי דאסור לצאת מא"י לחו"ל ועוד).

ד"ר יואל אליצור טען⁷ שזיהוי זה אינו נכון.

א) פטלום אינו פטולומאיס.

ב) בכל ספרות חז"ל לא מצאנו שקראו לעיר יהודית בשמה הנוכרי.

לכן בספרות חז"ל בית שאן לא נקראה סקיתופוליס. עכו נזכרת במקורות חז"ל פעמים רבות ורק בשמה העברי. לכן לא מסתבר שב'ספרי' יזכירו את עכו – פטולמאיס, בשם הלנסטי⁸.לפי הסברו של כהנא התנאים לא יצאו בפועל מא"י אלא הגיעו לעכו לגבול הצפוני של א"י.

ב) הגרסה במעשה השני לפי כת"י היא "צידן", "ציידן", "צידון". בדפוס ונציה ש"ו' ובכת"י לונדון " 341 ציידו". צידן היא חו"ל כמבואר ברש"י למסכת עבודה זרה (יג, א ד"ה לצידן). "בספר הישוב"⁹ הובאו שני זיהויים למקום. ברוב המקומות בחז"ל הכוונה לעיר החוף הכנענית בצפון א"י על חוף הים התיכון. במספר מועט של מקומות יש ספק אם הכוונה לעיר הכנענית הנ"ל או לעיירה אשר בצפון הכינרת, בצד המזרחי של הירדן, הסמוכה לשפך הירדן הזורם לכינרת (מקום זה ידוע מספרי האבנגיליון בשם BETH SAIDA כלומר, "בית ציידה". ב.צ. סגל שיער שהשם נבע מכך שתושבי עיר זו עסקו בדיג בכינרת). משערים שמיקומה היה ליד א-תל, בקרבת שפך הירדן לכינרת.

ב'ספרי' הזיהויי "בית ציידא" אינו מסתבר, כי מגמת הליכת התנאים הייתה לנציבין שבבבל. הדרך המוליכה לשם היא "דרך הים". לצורך מה צריכים היו התנאים לפנות מזרחה לכוון כינרת¹⁰? מה עוד שבכל כת"י והדפוסים לא מופיעה הגרסה "ציידא" או "בית ציידא"!

לפסוק המדויק עליו נדרשת הפיסקה ב'ספרי', ולפסוק אותו אמרו התנאים ושהובא בגוף ה'ספרי', ישנה חשיבות רבה; הפסוק מבהיר ומסביר את כוונת ה'ספרי', וממשמעות הפסוק למדו האחרונים¹¹ שמצוות ישיבת א"י נובעת מקדושתה, ולא מהחיוב לקיים בה את המצוות התלויות בארץ, ויש לכך נפקא מינא להלכה. לכן עלינו לברר:

1.. על איזה פסוק נדש הקטע ב'ספרי'?

2..איזה פסוק הובא בגוף ה'ספרי' אותו אמרו התנאים?

בדברים יב, כח כתוב:

לכן מסקנתם, שני הסיפורים ב'ספרי' שאינם נמצאים ברוב כת"י הוכנסו ל'ספרי' מגיליון, כפי שמצוי הרבה בעדי נוסח מעורבים של ה'ספרי' לדברים, במקרה שלפנינו מהמכילתא האבודה לדברים. מה גרם לשילובו של הפסוק מן הגיליון ב'ספרי' שלא במקומו הנכון?

כהנא¹⁶ העלה השערה שהטעות של בעל הגיליון נגרמה בעקבות השלמה לא נכונה של קיצור תיבות הפסוק העומד בראש הדרשה. הד לדבר נמצא בנוסח דיבור המתחיל של הדרשה לפני הסיפור הראשון בכת"י רומי, שהוא: "וירש' או ויש'". הפתרון הנכון הוא "וירשתם וישבתם" בנוסח הפסוק בדברים יא, לא שעליו מוסבת הדרשה המקורית במכילתא אך בעל הגיליון סבר בטעות כי יש להשלים קיצור זה על פי הפסוק בדברים יב, כט "וירשת אותם וישבתם" לכן שיבץ במקום מוטעה זה את שני הסיפורים.לעומתם, הרב י. ד. בלומבערג¹⁷ הראה שישנה עדיפות לפסוק בדברים יב, כט, ובמתכוון דרשו חז"ל פסוק זה. המילים "וישבת בארצם" מלמדות שגם בזמן שא"י היא ברשותם ובשלטונם של הגויים, ונקראת "ארצם" ולא "ארצך", גם אז "ישיבת א"י שקולה כנגד כל המצוות", כי

פסוק זה נמצא גם ברמב"ן בספר המצוות במעשה הראשון,

א). לפי פשוטו של מקרא אין הפסוקים הללו מדברים כלל על ישיבת ארץ ישראל. המילים "וישבתם בארצם" הן הקדמה של הציווי להישמר מפני השפעות אליליות. אבל חז"ל חילקו את הפסוק ודרשו מהמילים 'וישבת בארצם' שמצוות ישיבת א"י שקולה כנגד כל המצוות שבתורה. גרסת הגר"א היא:

"וקראו את המקרא הזה (יב, כח)

ב) במהדורת פינקלשטיין בשני המעשים מובאים הפסוקים (דברים יא, לא-לב)

ג) ה"ילקוט שמעוני" והרמב"ן בספר המצוות צירפו פסוקים ממקומות שונים

כדי ללמד עניין זה צירפו חז"ל לדעת ה"ילקוט שמעוני" והרמב"ן פסוקים שונים. בפרשת ואתחנן (שם ו, א-ג) נאמר:

הסבר זה נאמר במקורו רק בדעת הרמב"ן, אך הרחבתי אותו גם לדברי ה"ילקוט שמעוני". אולם הוא נדחה מתוך דברי הרמב"ן. הרמב"ן עצמו הביא את 'הספרי' והסביר מדוע ישיבת א"י שקולה כנגד כל המצוות שבתורה. בפירושו לויקרא (יח, כה) ביאר את הטעם באריכות. תורף דבריו הוא שבא"י ישנה השגחה ישירה של הקב"ה, זו

הרמב"ן בספר המצוות מוכיח מ'הספרי' שמצוות ישיבת א"י נוהגת גם בזמן הגלות, וחיובה מוטל על כל אדם מישראל, לכן היא מצוות עשה גם בזמננו. זו לשונו:

הוכחה נוספת שזו גרסה שהייתה לפני הרמב"ן מצאתי בקונטרס "תוצאות א"י"²⁵ לתלמיד אלמוני של הרמב"ן (1270-1310). רוב הספר הוא תיאור מסעותיו של המחבר בא"י. תיאורו כולל ערים ואתרים, מקומות קדושים וקברי צדיקים. החלק האחרון בספר עוסק בשבח ומעלת א"י, והמחבר מביא מאמרי חז"ל העוסקים בשבח א"י. פרשנותו לקוחה ברובה מדברי הרמב"ן בספריו השונים כמו פירושו לתורה, דרשותיו ועוד. גם הוא מצטט את ה'ספרי' בצורה כמעט זהה למובא ב"ילקוט שמעוני":

1) הרמב"ן הביא רק את המעשה הראשון ב'ספרי' (מכילתא). המעשה השני חסר בספר המצוות, בדרשתו לקוהלת, ובדרשתו לראש השנה.

2) הגרסה שהייתה לפני הרמב"ן ב'ספרי' (מכילתא) היא הגרסה המצויה בכת"י ולא הגרסה הנמצאת בדפוסים. במעשה הראשון חסרות המילים "חזרו ובאו להם למקומם" או ל"א"י".

גם מ"קונטרס תוצאות א"י" לתלמיד הרמב"ן מוכח שגרסת הרמב"ן היא הגרסה המצויה בכת"י ובמעשה הראשון חסרים המילים "חזרו ובאו להם לא"י".

3) גרסת הרמב"ן ותלמידו האלמוני ב'ספרי' זהים לגרסה הנמצאת בילקוט שמעוני. במעשה הראשון חסרים המילים "חזרו ובאו להם למקומם", ואותו פסוק משובש המשמש כמקור לדרשת ה'ספרי' מופיע רק בשלושת מקורות אלה.

אך בדברי הרמב"ן צריך עוד לברר:

1) מדוע השמיט הרמב"ן את המעשה השני שנוספו בו המילים "חזרו ובאו להם למקומם" או "לא"י", הלוא ממעשה זה מבואר שמצווה ישיבת א"י נוהגת גם בזמן הגלות?

2) אם במעשה הראשון חסרות המילים "חזרו ובאו להם למקומם", כיצד מוכח ש"ישיבת א"י שקולה כנגד כל המצוות" ונוהגת בזמן הגלות?

3) מאיזה פסוק למדו חז"ל את הדרשה לדעת הרמב"ן?

יש שתירצו²⁶ שהראשונים בגלל בקיאותם הרבה הסתפקו בציטוט חלקי של המקור, ולא דקדקו להביא אותו בשלמותו. הם סמכו על הלומד שישלים זאת. בענייננו, הרמב"ן ציטט את המעשה הראשון ב'ספרי', וכוונתו לכל הנאמר שם, כלומר גם למעשה השני. ההוכחה להסבר זה היא שתלמידו האלמוני של הרמב"ן ב"קונטרס תוצאות א"י" מביא גם את המעשה השני ב'ספרי'.

אך הקושי בהסבר זה בולט, העיקר חסר מן הספר! לכן נראה שהרמב"ן הבין במעשה הראשון שחבורת התנאים לא יצאה לחו"ל אלא הגיעה לנקודת גבול בקצה א"י והחליטה להישאר בא"י, לפיכך אמרו "ישיבת א"י" שקולה כנגד כל המצוות". ממילא מוכח שמצווה זו נוהגת גם לאחר החורבן – בגלות, וחיובה הוא על כל יחיד מישראל.

הסבר אחר עולה מדבריו של הגרש"י נטאנזון, זו לשונו²⁷:

הגר"מ מורגנשטרן (בנו של האדמו"ר מפילוב) הוסיף²⁹, שהרמב"ן בכוונה הביא רק את המעשה הראשון ב'ספרי'. במסכת ע"ז (יג, א) נפסקה ההלכה שמותר לצאת לחו"ל ללמוד תורה, לכן הבבלי חולק על ה'ספרי', שהרי חבורת התנאים במעשה השני יצאה לחו"ל ללמוד תורה ובכל זאת חזרה לא"י.

המסקנה מכך היא שה'ספרי' אינו להלכה, וממילא אי אפשר להוכיח ממנו שמצוות ישיבת א"י נוהגת בזמן הגלות. אבל במעשה הראשון חבורת התנאים יצאה מא"י לחו"ל ונשארה שם, ולמרות זאת אמרו "ישיבת א"י שקולה ככל המצוות", ממעשה זה אנו רואים שה'ספרי' כאן מסכים להלכה שנפסקה בבבלי שמותר לצאת לחו"ל ללמוד תורה. לכן בכוונה הוכיח הרמב"ן דווקא מהמעשה הראשון ב"ספרי" שמצוות ישיבת א"י נוהגת לאחר החורבן.נראה להוסיף שהמצב הקשה ששרר בא"י בימיהם גרם שהתנאים נאלצו לצאת לחו"ל שלא מרצונם. התקופה הייתה בזמן גזירות אדריאנוס, שאחת מגזירותיו הייתה האיסור ללמוד תורה.

סיבה נוספת להשמטת המילים 'חזרו ובאו להם למקומם' במעשה הראשון הייתה מפני שקיים הבדל בין הסיפור הראשון לשני. בסיפור הראשון לא מבואר מה הייתה מטרת הליכתם של ישיבת א"י כנגד כל המצוות" הייתה לתנאים סיבה שהתירה להם לצאת לחו"ל. מה שאין כן בסיפור השני, כאן מפורשת מגמת הליכתם – "ללמוד תורה", לכן הסיבה שחזרו בהם לפי ש"שקולה ישיבת א"י כנגד כל המצוות", ולאו דווקא משום חובה להישאר בארץ. הרמב"ן הוכיח מהמעשה הראשון וכדלעיל.

הפסוק ברמב"ן

הפסוק הנמצא לפנינו ברמב"ן משובש. להלן הפסוק בכתבי הרמב"ן השונים. בספר המצוות:

הרב דב וולנר טען (התורה והמדינה כרך יא-יג עמ' רסב – רסג) שהפסוק המופיע ברמב"ן הוא פסוק בדברים יא, לא-לב. ולמרות שברמב"ן כתוב: "וירשת וישבת… ושמרת" ובפסוק כתוב: "וירשתם… וישבתם… ושמרתם" יתכן והיה קו כאות קיצור על האות ת' של וירשת' ושמרת' ונשמט בכת"י ובדפוס. לפיכך הפסוק ברמב"ן הוא "וישרת[ם] [אותה] וישבת[ם] ושמרת[ם] לעשות".

למרות החריפות, להסבר זה אין מקור כי מכת"י של הרמב"ן לכאורה משמע אחרת. בבדיקה שעשיתי בכת"י הטובים של הרמב"ן בפירושו לתורה (ויקרא יח, כה) והם: כת"י מינכן 138. ניו-יורק 869, ניו-יורק206, מתברר כי סימון של גרשיים נמצא בכת"י אלה, אבל לא במקום ובפסוק זה. לפיכך אין בסיס מוצק להשערה זו.

המגילת אסתר"³⁰ דוחה את פרשנותו של הרמב"ן ב'ספרי' לדעתו, מצוות ישיבת א"י אינה מצוות עשה בזמננו. הבכי וקריעת הבגדים היו על חורבן בית המקדש, ולא על אי קיום מצות ישיבת ארץ ישראל. זו לשונו:

1) לדעת רבים³¹ לא ראה ה"מגילת אסתר" את דברי ה'ספרי' במקורם אלא רק את הבאתם ברמב"ן, שהרי בשני המעשים מפורש שיצאו לחוץ לארץ וחזרו למקומם בארץ ישראל, ומזה שחזרו למקומם מוכח כרמב"ן. הבכי וקריעת הבגדים לא היו בגלל חורבן בית המקדש אלא על שיצאו מארץ ישראל, ובכך ביטלו את מצות ישיבתה.קושיה זו מסתמכת על גרסת הדפוס, ולכן תשובתה בצידה. לעיל הראנו שגרסת כל כתה"י וגרסת הרמב"ן היא שבמעשה הראשון חסרות המילים "חזרו ובאו להם למקומם", ולעומת זאת במעשה השני בכל כת"י ובדפוסים, נמצאים המילים "חזרו ובאו להם למקומם". הרמב"ן בדבריו הביא רק את המעשה הראשון, לכן אין לפנינו הוכחה שתנאים אלה יצאו לחו"ל וחזרו לא"י.

2) מלשון ה'ספרי' המובא ברמב"ן "שהיו יוצאים חוצה לארץ… וזכרו ארץ ישראל" נראה שכל הזיכרון הוא בגלל ארץ ישראל, ולא בגלל חורבן הבית שאינו מוזכר כלל. לשיטת ה"מגילת אסתר" היה צריך להיות כתוב לכל הפחות: "וזכרו ארץ ישראל ובית המקדש"³²!

3) גם הפסוק המובא ב'ספרי' – "וירשתם אותם וישבתם בארצם" (דברים יב,כט) או "וירשת אותה וישבתם בה" (שם, יא, לא) – דן בישיבת ארץ ישראל ולא בחורבן בית המקדש. במיוחד סיום דברי ה'ספרי': "אמרו ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה" – מוכח, שהנושא הוא מצוות ישיבת ארץ ישראל ולא חורבן בית המקדש³³.

4) משמעות הפסוק על פי ה'ספרי' גם היא מהווה הוכחה לשיטת הרמב"ן. מדוע בחרו התנאים לומר דווקא פסוק זה? התשובה³⁴: המדייק בפסוק "וישבתם בארצם" יראה שבביטוי "בארצם" (=בארץ שלהם לא "בארצך") מתכוונת התורה לזמן שבו ארץ ישראל נמצאת תחת שלטונם של הגויים. מצב כזה קיים בזמן החורבן. לימדונו התנאים מפסוק זה, שגם בזמן החורבן נוהגת מצות ישיבת ארץ ישראל

5) מהמקום שבו "בכו וקרעו את בגדיהם" מוכח כרמב"ן. אם כדברי ה"מגילת אסתר" מדוע "בכו וקרעו את בגדיהם" כשיצאו לחוץ לארץ (=לפלטום) או כשהגיעו לגבול א"י? לשיטתו, הקריעה צריכה להיות באזור המקדש או במקום הקרוב לו³⁵, כי הבכי וקריעת הבגדים הם על חורבן בית המקדש?

לענ"ד אין מכאן הוכחה, כי ביציאתם לחוץ לארץ ובהיותם מול ערי הגויים הבנויות – גדול הצער על חורבן הבית, בבחינת

בדרך זו ניתן להסביר את שיטתו של "המגילת אסתר" שכתב:

למרות הסבר זה, הקושי ב"מגילת אסתר" קיים, כי גם לפי דבריו העיקר חסר מן הספר: מדוע לא הזכיר ה'ספרי', ולו במילה אחת, את חורבן בית המקדש שהוא הגורם לביטול מצות ישיבת ארץ ישראל? לכן חזרו הקושיות דלעיל, ומשמעות דברי ה"ספרי" כרמב"ן.

הגר"ש ישראלי³⁷ מנסה לתרץ את ה"מגילת אסתר" באופן שונה:

בספר יוחסין השלם"³⁸ מובא ה"ספרי", זו לשונו:

מדבריהם למדנו:

1) במעשה הראשון חסרים המילים "וחזרו ובאו להם לא"י" והם מופיעים במעשה השני בדבריו.

2) שלושת התנאים, רבי יהודה בן בתירא, רבי מתיא בן חרש ורבי חנניה בן אחי רבי יהושע, יצאו מא"י לחו"ל למרות שבכו וקרעו את בגדיהם והיו ראשי ישיבות בגולה. רבי מתיא בן חרש ברומי (יומא נג, ב), רבי יהודה בן בתירא בנציבין (סנהדרין לב, ב), רבי חנניה בן אחי רבי יהושע בגולה בבבל (ברכות סג, א). רבי יונתן לא נזכר כראש ישיבה בחו"ל, כנראה נשאר בא"י ולא יצא לחו"ל⁴¹.

לדבריהם, קיים ניגוד בין שני הסיפורים. לפי המעשה הראשון יצאו התנאים לחו"ל (חוץ מרבי יונתן לפי קטע הגניזה מאוקספורד), ולפי המעשה השני חזרו בהם מכוונתם לצאת ללמוד תורה בחו"ל ונשארו בא"י.

3) חבורת התנאים לא יצאה לחו"ל ביחד אלא כל תנא יצא בזמן אחר ולמקום אחר.לפי דבריהם אין סתירה בין שני המעשים המסופרים על רבי יהודה בן בתירא. ראשונים ואחרונים הקשו שעל פי המסופר במעשה הראשון לא יצא רבי יהודה בן בתירא לחו"ל, ובמעשה השני מסופר שהתנאים הלכו לרבי יהודה בן בתירא "לנציבין" ללמוד ממנו תורה, והרי נציבין בחוץ לארץ ואיך יתכן שגר שם? אלא שרבי יהודה בן בתירא יצא כבר במעשה הראשון לחוץ לארץ⁴². לשיטתם, חסרונם של המילים "חזרו ובאו להם לא"י" במעשה הראשון הכרחי, כי שלושה חכמים אכן יצאו לבסוף מא"י לחו"ל.

ברצוני להוסיף על דבריהם:



1) חבורת התנאים הראשונה כללה את רבי יהודה בן בתירא, רבי מתיא בן חרש, רבי חנינא בן אחי רבי יהושע, ורבי יונתן. חבורה זו חייה ופעלה במחצית הראשונה של המאה השניה.

חבורת התנאים במעשה השני כללה את רבי אלעזר בן שמוע, רבי יוחנן הסנדלר חייה ופעלה במחצית השניה של המאה השניה. לכן המעשים ב'ספרי' מסודרים לפי סדר זמן כרונולוגי, ומסיבה זו הוקדם המעשה הראשון לשני.

2) הספרי בנוי בסדר הגיוני.

1) שני הסיפורים דורשים אותו פסוק ולפיכך נכתבו זה בצד זה.

2) בשני הסיפורים המסקנה "ישיבת א"י שקולה כנגד כל המצוות שבתורה".

3) בשני הסיפורים מוכח שמצוות ישיבת א"י נוהגת לאחר החורבן ולפיכך נכתבו זה בצד זה.

3) דברי רבי יונתן (המצויים רק בקטע הגניזה) "נודר אני מחוץ לארץ לעולם" מוכיחים שרבי יונתן החמיר על עצמו לפנים משורת הדין לא לצאת לחו"ל. כי אם הדין הוא שאסור לצאת מא"י לחו"ל אפילו כדי ללמוד תורה, מדוע נדר?! גם הלשון "נודר אני" משמעותה אני מחמיר על עצמי.

4) נראה לי שהסיבה שבמעשה הראשון לא מפורשת מגמת הליכתם של החכמים, מכיוון שיצאו בזמנים שונים ולכל אחד מהם הייתה סיבה ומגמה שונה ליציאתו לחו"ל. לכן נקטו ב'ספרי' (מכילתא) סיבה כללית "שהיו יוצאין חוץ לארץ" ללא פירוט. אפרש דברי, בחבורה הראשונה מנויים ארבעה תנאים שהיו מבתי מדרש שונים, ומגמת הליכתם הייתה למקומות ולמטרות שונות (ראה סנהדרין לב, ב).

רבי מתיא בן חרש היה תלמידו של רבי אליעזר בן הורקנוס, הלך לרומי, והקים שם ישיבה (יומא פו, א). רבי יונתן היה תלמידו של רבי ישמעאל, לא ידוע להיכן רצה ללכת. רבי חנינא בן אחי רבי יהושע היה תלמידו של רבן גמליאל, ידוע לנו שהלך לבבל. מהסוגיות במסכת ברכות (סג, ב) ומהירושלמי סנהדרין (פ"ו הלכה ח) ונדרים (פ"א הלכה לב) משמע שבימיו הישוב היהודי ובתוכו רבי יהודה הנשיא ישבו לבטח בא"י, ולכן התנגדו שיהיה מעבר שנים וקובע חדשים בחו"ל⁴³. רבי יהודה בן בתירא השני היה מחכמי יבנה שחזר לישיבת סבו לנציבין. לעומת זאת בחבורה השניה מנויים שני תנאים רבי אלעזר בן שמוע ורבי יוחנן הסנדלר, שהיו תלמידי רבי עקיבא, ושניהם רצו ללמוד תורה אצל רבי יהודה בן בתירא. לכן במעשה השני מפורשת מגמת הליכתם של התנאים, ובמעשה הראשון נקט ה'ספרי' סיבה כללית.

1. דברים יב, כח פיסקה פ (מהדורת פינקלשטין עמ' 146). האחרונים הוכיחו שב'ספרי' לדברים, שהוא מבית מדרשו של רבי עקיבא, ישנם הוספות הלקוחות מבית מדרשו של רבי ישמעאל. גם הפיסקה שלפנינו המצויה ב'ספרי' מקורה מן ה"מכילתא" האבודה לספר דברים, מבית מדרשו של רבי ישמעאל. והיא נמצאה בגניזה הקהירית, ונדפסה לראשונה על ידי שכטר, ואח"כ בידי הרד"צ הופמן בספרו "מדרש תנאים", ברלין תרס"ח, עמ' .58-62 שיחזור המכילתא נעשה על ידי הרי"ן אפשטיין, ראה: י"נ אפשטיין, מבואות לספרות התנאים, ירושלים תשי"ז, עמ'639,הערה 41,וכן עמ' .715-716 ראה עוד א. פינקלשטיין בספרא דבי רבה, מבחר מחקרים במדרשי הלכה, ירושלים תשנ"ב, עמ' * 84*-83,ולאחר מכן במהדורתו לספרי שם, הערה לשורה .3 עוד עסקו ב'ספרי': ר' אברהם זכות, ספר היוחסין מהדורת פיליפאווסקי, לונדון 1857 עמ' .31 ר' י. א. הלוי, דורות ראשונים פראנקפורט תרע"ח, ח"א, ה עמ' 689,ספרי עם פירוש רבנו הלל, מהדורת ר"ש קולידצקי, ירושלים תשמ"ג עמ' .92 רבי דוד פארדו, ספרי דבי רב, ירושלים תש"ן עמ' ריח-ריט.

2. על יתרונו של כ"י רומי ראה מ. כהנא, אקדמות להוצאה חדשה של ספרי במדבר, י-ם תשנ"ו עמ' 611-722,ובמאמרו החשוב ב'תרביץ' סב (ד) תשנ"ג עמ' 501-513 (להלן 'כהנא' סתם)

4. הרב ש. אסף, "מקורות ומחקרים", ירושלים תש"ט, עמ' .74-90 לדעת המהדיר יש כאן טעות סופר.

5. קדם ויהדות, ח"א (תרפ"ד), כתבי האוניברסיטה ובית הספרים בירושלים, עמ' .11

6. ראה עוד י. פרס, "אנציקלופדיה א"י", ירושלים תש"ו ערך פלטנוס (ב), ח"ד עמ' .770

7. דברים בעל פה.

8. מ. כהנא, שם עמ' 504 הערה 34,התייחס לשימוש החריג של שם הלנסטי בספרות חז"ל וכתב: "אם כך, לפנינו אזכור ראשון של שמה ההלנסטי של עכו במקורות התלמודיים! השימוש הנדיר של המקורות התנאים והאמוראים בשמן הלועזי של ערים בעלות שם עברי קדום עוד דורש מחקר לעצמו".

9. ערך צידן-ציידן, עורך הרב ש. קליין, ירושלים תרצ"ט עמ' .129

10. פרופ' י. אליצור דברים בעל פה.

11. וראה הרב א. י. קוק, "שבת ארץ", מד' ירושלים תשל"ט עמוד סב.

12. שם, עמ' 146 הערה ד.

13. י. נ. אפשטיין "מבואות לספרות התנאים", ת"א תשי"ז עמ' 639 הערה 41,ועמ' .711

14. איש שלום, ספרי דבי רב סעיף פ.

15. "ספר המצוות", עמ' רמו. דרשה לקוהלת, עמ' רד הערה .70

16. שם עמ' .503-504

17. "קונטרס מצוות ישיבת א"י", עמ' .100

18. יש לציין שהתשב"ץ שהיה ממשפחתו של הרמב"ן, קורא לו "מורי זקני" (שו"ת, ח"ג סימן רפ"ח) מביא את הרמב"ן בתשובתו הנ"ל ומצטט ממנו את הפסוק "וירשתם וישבתם בה ושמרתם לעשות". לעומת זאת ברמב"ן בדרשתו על קוהלת, כתבי הרמב"ן ח"א עמ' רד, הפסוק הוא: "וישבת בה ושמרת לעשות ככל אשר ציותיך".

19. וראה בתורה תמימה לר' ברוך עפשטין לדברים יב, כט אות קי"ד.

20. כך הבין גם הנצי"ב ב"עמק הנציב" על ה'ספרי' דברים עמ' קיח, שכתב "ישיבת א"י שקולה כנגד המצוות שבתורה. עיין מה שכתב הרמב"ן בפרשת אחרי מות (ויקרא יח, כה) על הפסוק 'ותטמא הארץ' בטעם הדבר".

21. בדרשתו על דברי קהלת, כתבי הרמב"ן ח"א, מהדורת ח. שעוועל, ירושלים תשכ"ד, עמ' רד, גרס יונתן. רבי נתן היה בבלי (בבא בתרא קלא, א). רבי יהודה הנשיא העיד "ילדותי הייתה בי והעזתי פני בנתן הבבלי". לכן לפי גרסה זו כל ארבעת התנאים יצאו לחו"ל וגרו שם. בסוף ימיו חזר רבי נתן לא"י והיה אב בית דין אצל רבן גמליאל הנשיא (ראה הוריות יג, ב). רבי יונתן היה חבירו של רבי יאשיה ותלמידו של רבי ישמעאל (מנחות נז, ב) לא מצאנו שירד לחו"ל, ולפי קטע הגניזה "נדר מחוץ לארץ לעולם".

22. בשלשת המקומות בהם הובא ה'ספרי' ברמב"ן לא הובא הפסוק כלשונו ראה להלן.

23. כבר הרב י. נג'אר, "אהלי יהודה" על ה"ספרי", ליוורנו תקפ"ג, עמ' עא ב, הראה שגרסת הרמב"ן זהה לגרסת ה"ילקוט-שמעוני".

24. כתבי הרמב"ן ח"א, מהדורת ח. שעוועל, עמ' רנא.

25. ראה: הרב ש. אסף, "מקורות ומחקרים בתולדות ישראל",ירושלים תש"ט, עמ' .89 ספר "כפתור ופרח" מהדורת ביהמ"ד להלכה בהתיישבות, י-ם תשנ"ז, ח"ב עמ' תנ"ח.

26. הרב י. ד. בלומבערג, "קונטרס מצוות ישיבת א"י", וילנא תרנ"ח, עמ' 100 הערה ו'.

27. "דברי שאול יוסף אומץ", "יורה דעה" הלכות אבלות סימן שע"ב סעיף א.

28. כאמור, בקטע הגניזה נוסף "אמר רבי יותן נודר אני מחו"ל לעולם" לפי הסבר הגר"ש נטאנזון סיבת הנדר הייתה מכיון שלהלכה מותר לצאת מא"י לחו"ל ללמוד תורה החליט רבי יונתן להחמיר על עצמו שלא לצאת מא"י לעולם.

29. ספר "מדרש משה" על התורה ספר במדבר, קונטרס "תשובה מדרכי משה", עמ' .72 הקונטרס הוא תשובה לרב שמואל מסוכוטשוב, בעל "שם משמואל", שבתשובה שנדפסה ממנו בשו"ת אבני נזר, יורה דעה סימן תנ"ז, השיב לאדמו"ר מפילוב על דבריו בקונטרס "שלום ירושלים", פיעטרקוב תרפ"ה.

30. השמטות לספר המצוות מצוות עשה ד. יש לציין שלגבי זהותו של ה"מגילת אסתר" חלה טעות אצל חכמים אחדים. ספרו נדפס לראשונה בדפוס וונינציה שנת שנ"ב. מחבר ספר "מגילת אסתר" מציין בהקדמתו כי שמו יצחק בן ליאון ב"ר אלעזר ב"ר שלמה ספרדי ן צור, שחי בעיר אנקונה באטליה במחצית הראשונה של המאה ה-.61 בניגוד למה שכתבו מחברים אחדים אין הוא זהה עם רבי יצחק די ליאון החכם המקובל שהיה תלמידו של רבי יצחק קנפאנטון אשר נפטר סמוך לגירוש ספרד. הגאון החיד"א בספר "שם הגדולים" (חלק א מערכה יוד סעיף שלג) כותב, שספר "קורא הדורות" זיהה אותו כרבי יצחק די ליאון תלמידו של יצחק קנפאנטון חברו של מהר"י אבוהב. הגאון חיד"א חולק עליו ומוכיח ששמו רבי יצחק ליאון ן' צור, עיין בדבריו. בירור יסודי על פי כתבי יד כתב עליו י. אנגלרד, "הפרקליט" כרך מא (תשנ"ג) עמוד 20 הערה .24

31. ראה: "שו"ת "אבני נזר", חלק יורה דעה סימן תנ"ד סעיף ג. להבנתו, החכמים יצאו בפועל מארץ ישראל. זו לשונו: "והנה הדבר ברור שבעל "מגילת אסתר" לא ראה ה'ספרי' בעצמו רק מה שהביא הרמב"ן, כי ב'ספרי'… [במעשה הראשון] מפורש בזו הלשון וחזרו ובאו להם למקומם אמרו ישיבת א"י שקולה ככל המצוות"… הנה שהמצווה בזמן זה ועל כרחך חזרו אפילו מתלמוד תורה לקיים ישיבת ארץ ישראל השקולה כנגד כל המצוות". וכן כתב החיד"א (ספר "יעיר אוזן", מערכה יו"ד אות ה): "לא שלטו מאורי אור עיניו ב'ספרי', דמפורש שחזרו לארץ ישראל ומה שבכו – היינו על חורבנה, שאינם יכולים לקיים "וירשת", ונתנו טעם דישיבת ארץ ישראל שקולה ככל המצוות. ראה עוד, הרב צ. קלישר, "דרישת ציון", ירושלים תשכ"ד, סעיף ד' עמ' פד, ואחרונים נוספים.

32. הרב חיים פלאג'י, "שו"ת "נשמת כל חי", יורה דעה סימן מט. וספר "ראה חיים" על התורה, איזמיר תר"ך, ח"ב פרשת דברים עמ' עח.

33. "שו"ת משנה שכיר", חלק ה סימן נו. הרב יונה דב בלומבערג, "קונטרס ישיבת ארץ ישראל" מענה יד סעיף א.

34. "קונטרס מצות ישיבת ארץ ישראל", שם, עמוד .100 הראי"ה קוק מבוא ל"שבת הארץ" סעיף א. הוכחה זו היא רק לפי חלק מכת"י, גרסת הגר"א והנצי"ב ב'ספרי'. לפי ה'ספרי' במהדורת פינקלשטיין אין כאמור פסוק כזה, והפסוק הוא בדברים יא, לא-לב.

35. ראה לעיל הע' .32

36. ראה עוד, מאמרי "שיטת המגילת אסתר במצוות ישיבת א"י", המעיין כרך לב (א) תשרי תשנ"ב.

37. ארץ חמדה, שער א' סימן ד ס"ק ג, ירושלים תשי"ז, עמ' כה-כו.

38. רא"ח פריימן במבואו ל"ספר יוחסין השלם" מהדורת צ. פיליפאוסקי, ירושלים תשכ"ג, מספר כי רבי אברהם זכות נולד בספרד קרוב לשנת מאתיים לאלף השישי (המאה ה-16 למניינם). רבו המובהק היה רבי יצחק אבוהב ממנו למד תלמוד, פוסקים וחכמת הקבלה. חידושיו בהלכה הובאו בספרי השו"ת של גדולי ישראל, ראה לדוגמא שו"ת מהר"ל בן חביב סימן יט. ספר היוחסין הוא ספר היסטוריה אבל לא במובן המקובל בימינו. עיקר מגמת הספר הייתה לעזור ללומדי התלמוד. בספר נמצאים כללי הש"ס והפוסקים, תולדות החכמים וסדר זמניהם. "ספר יוחסין" היה במשך מאות בשנים הספר החשוב בין ספרי הקורות בעם ישראל.

39. מהדורת פיליפאוסקי, לונדון, 1857 עמ' .31 הוא דן שם ברבי יהודה בן בתירא, ובתוך דבריו מביא את ה'ספרי'. סדר המעשים בדבריו שונה. המעשה השני קודם למעשה הראשון. סדרתי אותם כאן לפי סדר כתיבתם ב'ספרי'.

40. "דברי שאול – יוסף דעת", הלכות אבילות סימן שע"ב סעיף א

41. במיוחד לפי קטע הגניזה, שבמעשה הראשון נוספו המילים: "אמר ר' יונתן נודר אני מחוץ לארץ לעולם". הנדר מלמד שהוא נשאר בא"י ולא יצא לחו"ל.

42. הסבר זה הוא בניגוד למקובל שירידתו של רבי יהודה בן בתירא לחו"ל אירעה בזמן מאוחר יותר. ראה: תוספות רבנו פרץ פסחים ג, ב ד"ה שלחו ליה, מהד' ברוקלין תש"ל, עמ' יא. מ. כהנא שם, עמ' 509,הערה .40

43. ראה הרב ש. גורן, "המעלות לשלמה" [עורך י. אלפסי] , ת"א תשנ"ו, עמ' .66