מלחמה

כ׳ באב תשפ״ו · תושב"ע


:ןכותה

.333לא תירא מפניהם
המחלמב רתומ המ .334
.335תפילה ותפילין
ורבח תא ליצהל הבוח .336
ביוא חטשב תוגהנתה .337

-תיעצבמ תוליעפ תארקל תוננוכל הסנכנ הדיחיש וא ,תללוכ המחלמ הזרכוהש עגרמ
תא ובלמ ריסהל וילע .וז השודק תוליעפל ולוכ רסמתהל לייח לכ לע הבוח ,תיתמחלמ
כל דאגותיו האישיות, להתגבר על פחדיו, ולהיות נכון מבחינה נפשית לביצוע מלא ומדויק
.וילע לטומה לכ לש

מאחר שנכנס בקשרי המלחמה, ישען על מקוה ישראל ומושיעו בעת צרה, וידע שעל
יחוד השם הוא עושה מלחמה. וישים נפשו בכפו ולא יירא ולא יפחד, ולא יחשוב לא
באשתו ולא בבניו, אלא ימחה זיכרונם מלבו ויפנה מכל דבר למלחמה. וכל המתחיל
לחשוב ולהרהר במלחמה, ומבהיל עצמו – עובר בלא תעשה, שנאמר "אל ירך לבבכם,
אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם" ולא עוד – אלא שכל דמי ישראל תלויים
.וראווצב
ואם לא ניצח, ולא עשה מלחמה בכל לבו ובכל נפשו, הרי זה כמי ששפך דמי הכל,
תכאלמ השוע רורא" :הלבקב שרופמ ירהו ."ובבלכ ויחא בבל תא סמי אלו" :רמאנש
השם רמייה, וארור מונע חרבו מדם". וכל הנלחם בכל לבו בלא פחד, ותהיה כוונתו
לקדש את השם בלבד – מובטח לו שלא ימצא נזק ולא תגיעהו רעה, ויזכה לו ולבניו עד
עולם, ויזכה לחיי העולם הבא. (רמב"ם מלכים ז,טו).


לאושו ססהמו ההתשמה לכ .חבושמ הז ירה – ברק תעשב וילע לטומה תא עצבל זירזה לכ
המחלמ תעשב תונוילעה תווצמה .(א,טכש .בי .ב,חכש פ"ע) .הנוגמ הז ירה – תורתוימ תולאש
הן "אל תירא מפניהם" ו"נשמרתם מאוד לנפשותיכם". איסורי תורה ואיסורי דרבנן בטלים
מפני שתי מצוות אלה – וכל השואל והמהסס עלול להתחייב בנפשו. יכוון אדם כל מעשיו לשם
שמים ויסמוך על ה' שלא יכשילו בדבר איסור.
עם זאת יש לזכור גם בשעת מלחמה כמה כללי התנהגות יסודיים:

א. כל ההיתרים הנוהגים בשעת מלחמה, מתייחסים אך ורק לפעולות מלחמה, ורק לאותם
אנשים החייבים לבצע אותם בתוקף תפקידם. לכן: מצווה לצאת בשבת לסיור רכוב, כאשר
סיור זה נחוץ להבטחת שלומם של תושבים, או כאשר הסיור נחוץ כדי להבטיח את שליטתנו
על שטח בארץ ישראל. אבל אדם שאינו נחוץ בסיור זה, אל יצטרף לסיור להנאתו.
ב. ההיתרים הנוהגים בשעת מלחמה מתייחסים רק לפעילות המבצעית הישירה, ולכל עבודה
המאפשרת פעילות זו. לכן מותר בשבת לנסוע ברכב בסיור בטחוני; ומותר גם לתקן בשבת
רכב כדי שיוכל לצאת לסיור. אבל גם הנוסע בסיור בטחוני בשבת אינו רשאי לעשן.



בכל יום לפני יציאה למלחמה יש לומר את ה"תפילה לפני היציאה לקרב". על כל חייל
.(61 ףיעסלהשתדל להניח תפילין במשך היום. (
כמעט בכל התנאים אפשר למצוא זמן קצר ביותר לקרוא את פרשת "שמע ישראל" וגם בלי
תפילין ובלי ברכות ק"ש. כמו כן אפשר למצוא זמן להתפלל תפילה קצרה בימות הקיץ – ראה
.100 ףיעס

במקרה שחייל נכנס לסכנה – חובה לעשות כל מאמץ על מנת לעזור לו להיחלץ ממנה. חובה
זו היא חובה להתאמץ בגופו, או בממונו (למשל, לקלקל ציוד), כדי לחלץ את חברו. (טור חו"מ
.(וכת

"כל היכול להציל ולא הציל – עובר על 'לא תעמוד על דם רעך'. וכן הרואה את חבירו
טובע בים, או ליסטים באים עליו, או חיה רעה באה עליו, ויכול להצילו הוא בעצמו, או
לשכור אחרים להצילו – ולא הציל; או ששמע נכרים או מוסרים חושבים עליו רעה או
טומנים לו פח, ולא גילה אוזן חברו והודיעו… – העושה אותם עובר על 'לא תעמוד על
דם רעך'". (רמב"ם, רוצח א,יד).


נכנסה יחידה לשטח אויב, ואין לחיילים די אוכל ושתייה – אין לאכול ולשתות ממאכלי הנכרים
וממשקיהם, אלא אם כן יש מצב של פיקוח נפש. על מאכלים כאלה יש לברך לפניהם
ולאחריהם, ואם אכלו בחבורה – חייבים לזמן. (קצו,ב; רד,ט. מ"ב).

הרדיפה אחרי השלל מסיחה את הדעת מתכלית המלחמה, ולכן היא אסורה לפי הפקודות.
.תוארוהה יפל יחרזאהו יאבצה ללשב גוהנל שי