נכרי

כ׳ באב תשפ״ו · תושב"ע


:ןכותה


תבשב ירכנ תכאלמ

ירכנל הרימא .323
.324דרך אמירה לנכרי
תורדגה         
         פרטי הדינים
ירכנה תכאלממ האנה .325
ירכנ י"ע חבטמ תודובע .326

מאכלי נכרים

רוסיאה תוביס .327
ירכנ תפ .328
ירכנ לש לישבת .329
.330יין של נכרים
בלחו האמח ,הניבג .331
.332מאכלים שונים

 

תבשב ירכנ תכאלמ


כל מעשה שאסרה התורה על ישראל לעשותו, אסרו חכמים על ישראל לשלוח נכרי לעשותו, כי
שלוחו של אדם כמותו (ע"פ ב"מ צ). לכן אסור לומר לנכרי לעשות מלאכה בשבת. וכן אסור
ליהנות ממלאכה שעשה נכרי לישראל בשבת, עד שתצא השבת, ויעבור במוצאי שבת הזמן
וז הכאלמ תושעל ול רמאי אמש הריזג .("ושעיש ידכב") לוחב הכאלמה תא תושעל שורדה
בשבת. (על פי שבת קכ"ב. תוס' ד"ה 'ואם בשביל ישראל').
עם זאת, מלאכות מסוימות הנעשות ע"י נכרי מותרות, ובדרכים שונות אפשר גם לרמוז לנכרי
.תבשב הכאלמ תושעל
לאחר שהמלאכה נעשתה ע"י הנכרי – ההנאה ממנה מותרת לפי התנאים שיתבארו להלן.



:תורדגה

."זגה תא הבכ" ;"רואה תא קלדה" :תשרופמ הארוה ליכמה טפשמ – תשרופמ הרימא

לכ" ;"?הרבעש תבשב למשחה תא תיבכ אל עודמ" :היומס הארוה ליכמה טפשמ – רורב זמר

."דיספי אל שאה תא הבכמה
– משפט המספר משהו: "חבל על הגז"; "קשה לי לישון בגלל האור"; "המנורה רורב אל זמר

."שלח רואב הריאמ

פרטי הדינים:


.1אמירה מפורשת מותרת במקרים הבאים:

א. בגלל צער בעלי חיים. לדוגמה: מותר לומר לנכרי לטפל בכלב שמירה שנפגע.
ב. לצורך קיום מצווה על ידי רבים, לדוגמה: מותר לומר לנכרי לתקן את העירוב.
ג. לעשות איסור דרבנן, באחד המקרים הבאים: לצורך טיפול במחלה, בגלל הפסד מרובה,
לצורך מצווה, בגלל אורחים לא צפויים. דוגמה: מותר לומר לנכרי להעביר אוכל בשבת דרך
כרמלית, לצורך סעדת שבת, או לצורך אורחים לא צפויים; או כדי שאוכל מרובה לא
יתקלקל, וכדומה. [לכן מותר לומר לנכרי לכבות את האור בחדר שישנים בו, אם האור מפריע
ומונע שינה, כי בכיבוי אור כדי לישון יש רק איסור דרבנן].

– רורב זמר .2

לרמוז לנכרי ברמז ברור אסור בשבת, אבל מותר לומר ביום שישי שיעשה בשבת.

– רורב וניאש זמר .3

."זגה לע לבח" :המגודל .תבשב הכאלמ תושעל רורב וניאש זמרב ירכנל זומרל רתומ

נכרי שעשה מלאכה בשבת, גם אם ההוראות לכך ניתנו לו בדרך מותרת – הרשות ליהנות מן
:התשענש הכאלמה יפואב תינתומ הכאלמה

.1הנאה ישירה מן המלאכה – אסורה. לדוגמה: אור שהודלק בשבת, אסור ליהנות
ממנו. בישל אוכל – צריך להמתין במוצאי שבת זמן הדרוש לבישול האוכל. (בתנאי
.(329 ףיעס שאין אוכל זה אסור באכילה בגלל בישול נכרים) (ראה
.2הנאה עקיפה – מותרת. לדוגמה: אור שכיבוהו בשבת – מותר לישון בחדר, גם אם
אי אפשר היה לישון לולא כבה האור.

,תושעל ידוהיל רתומש תוכאלמה לכ תבשב השעיש ירכנל רמול רשפא ,הלעמל רומאה יפ לע
ובנוסף להן עבודות מטבח אלה:

– לפתוח או לסגור מקרר, גם אם הנורה שבו תדלק או תכבה. כי אין ישראל נהנה כלל
מן האור שנדלק ונכבה.
– להוציא מים מבוילר, גם אם יכנסו מים אחרים לבוילר ויתחממו. כי אין נהנים מן
המים הנכנסים לבוילר.
– לרמוז לו ברמז לא ברור שיפתח קופסאות שימורים, והקופסאות עצמם ישמשו
.תבשב
– להדליק תנור ביום קר, כי קור נחשב לחולי קצת.
– נכרי הממונה על שטיפת כלים לצורך מוצאי שבת, רשאי מרצונו לשטפם כבר בשבת,
וגם לחמם מים לצורך זה.

 

מאכלי נכרים


כשנתפזרו ישראל בין הנכרים גזרו חז"ל איסור על בישוליהם, פיתם ויינם, משום בנותיהם:
כשהנכרים רואים שאנו מתרחקים מהם, ואין אנו אוכלים ממאכליהם, אין ידידות ואהבה
מתפתחת בינינו, ואין משפחות מגיעות לידי חיתון זו בזו. תחילה גזרו גם על שמן של נכרים,
אבל כשראו שאין רוב הציבור יכול לעמוד בגזירה זו, התירו את השמן, וגם מקצת מגזירת
איסור פיתם הותרה מטעמים אלה.

לחם שאפאו נכרי לצורך עצמו או בני ביתו – אסור באכילה. אפאו כדי למכור אותו לאחרים,
הלחם מותר רק אם אין פת ישראל מצויה, וברור שאין תערובת איסור בלחם. במקום שיש פת
ישראל, יש שנהגו איסור בפת של אופה נכרי, ויש שנהגו בו היתר. ואם אין בטווח של מיל מי
שאופה לחם למכירה, מותר לקנות לחם גם מהנכרי שאפה לעצמו, ובלבד שידוע שאין בלחם
.(ביק ד"וי) .רוסיא תבורעת

כל תבשיל שבשלו נכרי, ואפילו בביתו של ישראל ובכלים של ישראל, אסור גם הוא. וטעם
נוסף בגזירה זו, שמא יאכילנו הגוי דבר איסור.
איסור זה חל רק על דבר שאינו נאכל חי, ומאכל חשוב העולה על שולחן מלכים. תבשיל שאין
בו שני תנאים אלה אינו חשוב, ולא אסרוהו.
אם השתתף יהודי בבישול בביתו, כגון שהדליק את האש – אין התבשיל נחשב בישולי נכרים.
מטבח שעובד בו ערבי, אם חלק מעובדי המטבח הם יהודים מותר לאכול את התבשילים, כי
בדרך כלל אי אפשר שיהודי לא השתתף בבישול. (יו"ד קיג,א).

יין של נוצרים, או יין של יהודי שנגע בו נוצרי, אסרוהו חכמים בהנאה. יין שנגע בו מוסלמי –
.(הכ א"ח) .דבלב הייתשב רוסא
אין יין של יהודים נאסר אם הבקבוק היה בידי הנכרי כשהוא סגור וחתום בחותמת, וברור
.(י,וע א"ח) .וחתפ אל ירכנהש

אסורה באכילה, מפני שהם מחמיצים אותה בחומרים אסורים. חמורה גזירת גבינת נכרים

גבינה, שאפילו אם יודע שאין היא מכילה חומרים אסורים – כל זמן שלא ראה את עשייתה,
אסורה הגבינה. אבל אם ראה ישראל את עבודת הגבינה מתחילה ועד סוף, ואין בה חומרים
אסורים – מותרת. (יו"ד קטו,ב).
– יש נוהגים בה איסור, ויש שנוהגים בה היתר, מפני שאין חמאה נעשית מחלב חמאת נכרים

.(ג,וטק ד"וי) .האמט המהב
– אסור שמא יש בו תערובת חלב בהמה טמאה. אם אין מנהג הנכרים לחלוב חלב של נכרים

בהמה טמאה – יש אומרים שהחלב מותר, וי"א שהגזירה בכל מקום הייתה. (על פי תשבץ
.(גק ד"וי "יבצ רה"ב אבוה
.רתומ בלחה – לארשי תוחכונב בלחש ירכנ


ממתקים שנעשו בידי נכרים יש בהם חשש של שומנים אסורים או תערובת יין. חומוס ופלפל
של ערבים – יש בהם חשש של תולעים – ויש להימנע מאכילתם.