פסח וימי הספירה

אור לי"ד ניסן, מיד לאחר צאת הכוכבים, בודקים את החמץ. (תלא,א). הבדיקה נעשית לאור
נר שעווה בעל פתילה אחת. (תלג,א-ב). אין לו נר, או שקשה לבדוק לאור נר – יבדוק לאור פנס
כיס. (יביע אומר ד או"ח מ). יש לבדוק מחמץ כל מקום, שאפשר שחמץ הונח שם: בציוד
האישי, בכיסי הבגדים, בתרמיל, קיטבג, שטח האוהל או החדר, ארונות וכיוצא באלו.
לפני הבדיקה מברכים "על בעור חמץ", לפני הבדיקה יש לרכז במקום אחד את החמץ
שמשאירים לצורך האכילה, ושם יש לשים את החמץ שימצא בבדיקה. בגמר הבדיקה יבטל
ויפקיר את החמץ שאינו יודע שהוא קיים ברשותו, אך לא יבטל עדין את החמץ שברצונו
ליהנות ממנו עד מחר. המבטל צריך להבין את נוסח ביטול החמץ, ואם אינו מבינו בארמית
יאמר עברית: "כל חמץ ושאור שישנו ברשותי, שלא ראיתיו ושלא ביערתיו, יבטל ויהיה הפקר
כעפר הארץ". את החמץ שמצא בבדיקה שבליל י"ד ישמור עד למחרת. (תלד,א-ב).
תא ובזע ינפלש הלילב הכרב אלב קודבי ,גחה ברעבו הקידבה לילב סיסבב היהי אלש לייח
הבסיס, לאור נר (תלו,א). חייל העוזב את המקום לחלוטין – פטור מבדיקה (על פי תלו,ג), ואם
הוא משער שישתכן במקום שעזב, יהודי אחר שאינו שומר תורה נראה שחייב לבדוק ולא
.ךרבי

בי"ד בניסן בבוקר ישרוף את החמץ, ולאחר השריפה יבטלנו שנית. בביטול שביום יבטל
ויפקיר את כל החמץ המצוי ברשותו, הידוע לו ושאינו ידוע לו. אינו מבין ארמית, יאמר
:תירבעב

מן התורה אסור לאכול וליהנות מן החמץ החל מחצות היום בערב פסח. כדי להרחיק מן
העבירה, הקדימו חכמים זמן האיסור, וקבעו איסור אכילה החל מסוף שעה רביעית (זמנית)
של היום, ואיסור הנאה החל מסוף שעה חמישית של היום. (תמג,א). חייל הנמצא בפעילות,
וחושש שלא ישוב לבסיס לפני חצות יום י"ד, יבטל ויפקיר את החמץ במקום בו הוא נמצא,
וכאשר יגיע לבסיס ישרוף אותו, כתקנת חכמים. (ע"פ תמד,ז).
חייל שהגיע לבסיס ביום י"ד, ולא בדק חמץ בזמנו, יבדוק בברכה ככל המוקדם ביום, החמץ
שימצא יישרף מיד. (תלה,א). גם בדיקה זו תעשה לאור נר או פנס, אבל מקומות הנמצאים מול
חלון או פתח, ואורם רב – יבדקם באורם הטבעי. (תלג,א).
חייל המשאיר ברשותו תערובת חמץ, או חמץ, יניח אותם במקום שלא יגיע אליו במשך החג,
וימכור את החמץ לנכרי באמצעות סמל הדת או קצין הדת. חמץ שלא נמכר אסור בהנאה
.חספה ירחא

הבכור צריך להתענות בערב פסח, אך נהגו לאכול בסעודת מצווה. לכן מן הראוי שכל חייל
שבכור יסיים לקראת ערב פסח מסכת גמרא או משנה, ויסעד את סעודתו כסעודת מצווה –
סעודת סיום. (ת"ע,א ומ"ב ט).
בתפילת שחרית אין אומרים מזמור לתודה ולמנצח. (תכט,ב). אין אוכלים מצה כל היום.
(תעא,א). אולם חייל היוצא לפעילות מבצעית הכרוכה במאמץ גופני, רשאי לאכול מצה.
סוף זמן אכילת חמץ הוא, כאמור, סוף השעה הזמנית הרביעית של היום, שהוא שליש היום.
סוף זמן הנאה, שעה נוספת. סוף זמן אכילת חמץ והנאה מן החמץ הוא זה:

לפי מנהג ספרדים, יש להקדים כ- 20דקות.

בודקים את החמץ, כפי שהוסבר, בלילה שלפני יום שישי, ומבערים אותו בשריפה לפני חצות
יום שישי, אך לא מבטלים אותו בביטול היום. את האוכל לליל שבת ולשבת בבוקר מצניעים
במקום מיוחד. בשבת בבוקר משכימים להתפלל שחרית, ומסיימים את אכילת החמץ בזמנה.
לאחר סיום האכילה מנערים את הפירורים, ומטמינים את כלי החמץ. נשאר חמץ – משליכים
אותו לבית הכסא. את כלי האוכל האישיים יש להכשיר כבר ביום שישי, ואין להשתמש בהם
בחמץ עוד. במשך השבת יש למצוא דרך לאכול בכלים מאולתרים. (תמד,א-ו).

המטבחים וחדרי האוכל בצה"ל מוכשרים ע"י הרבנות הצבאית לפי הנחיות הרב הראשי
לצה"ל. החובה המוטלת על החייל היא לברר שאמנם נעשתה ההכשרה לפי ההנחיות, ולהכשיר
את כליו האישיים בלבד. סמל הדת או המוסמך לכך ע"י הרבנות הצבאית (ואם אלה אינם –
יעשה זאת חייל מן השורה) – ידאגו למים רותחים, ויקפידו שרתיחתם תעלה בזמן ההכשרה.
הכלים הטעונים הכשרה הם פנכות (מסטינגים), סכו"ם וספלים.
לפני הגעלת כלי אין להשתמש בו משך 24שעות. יש לנקותו היטב מחלודה ולכלוך. אם אי
אפשר לנקותו היטב – אין ההגעלה מועילה, ויש ללבן את הכלי ליבון קל, עד שקש המונח עליו
מצדו השני יישרף. (המהדרין יעדיפו ליבון קל על הגעלה, ובמיוחד למסטינגים, במקום החבור
שלהם). ספלי פלסטיק סדוקים או שרוטים שריטות עמוקות – וכן מימיות פלסטיק או מתכת
– אין אפשרות להכשיר, כיון שאי אפשר לנקותם היטב. אין לו מימיה אחרת, והוא זקוק לה
לשימוש בפעילות מבצעית – ישתמש במימיה במים קרים. ספלים וצלחות של דורלקס או
פיירקס – אפשר להגעיל. כלי פיירקס שמבשלים בהם, יגעילום 3פעמים. (חזון עובדיה).

קיפסה אל .(300 ףיעסיש להגעיל את הכלים לפני זמן איסור הנאה מן החמץ, (כמפורט ב
להגעיל עד זמן איסור הנאה מהחמץ – ילבן את הכלים ליבון קל. כמו כן מי שהשתמש בכלים
תוך 24שעות מזמן ההגעלה – יעדיף ליבון קל על הגעלה. השתמש בכלים ואינו יכול ללבנם –
יגעילם לפני זמן איסור הנאה מהחמץ. ויכניס לתוך המים סבון או אמה במידה שיפגום את כל
.(134 – 132 םיפיעסמה שנפלט מן הכלי. (השווה

חמישה מיני דגן הם המחמיצים כשבאים עליהם מים: חיטה, שעורה, כוסמין, שיבולת-שועל
ושיפון. מינים אלה או תערובות של מינים אלה, לאחר שהחמיצו אסורים בהנאה בפסח,
ואסור להשהותם בבית. (תמב,א).

חכמי האשכנזים גזרו איסור על השימוש באורז ובקטניות בפסח (תנג,א מ"ב ו), מפני שקשה
לברר אותם מגרגרי הדגן, ומפני שהקמה שלהם והתבשילים העשויים מהם דומים לקמח
ולתבשילים מדגן, ואפשר לטעות בהם ולהתיר שימוש בדגן בפסח. לכן נוהגים אשכנזים (וחלק
מהספרדים) לא להשתמש בקטניות ובתוצרת קטניות, ולא בשמן המופק מהם. איסור זה
כולל: מרגרינה עשויה מקטניות, שמן (פרט לשמן זית או שמן קוקוס), שוקולד וממתקים,
אורז, תירס וכו'. רוב הספרדים לא קבלו על עצמם איסור קטניות, וגם לאשכנזים אין האיסור
אלא לכתחילה. בדיעבד, כאשר התערבו קטניות במאכלי פסח – אינם אוסרים. כמו כן מותר
.(הגה א,גנת) .חספב תיבב תוינטק תוהשהל

חייל הנמצא בתפקיד הכרוך במאמץ גופני, מותר לו לכתחילה לאכול קטניות ותבשילי
קטניות. וכן נהגו לאסור מרגרינה ושמן רק לכתחילה שלא יבשל בהם ולא יערב אותם במאכל,
אבל בדיעבד אוכל שנתבשל בהם – מותר. ובשעת דחק, מותר לבשל בהם גם לכתחילה.

בסדרים יחידתיים, נערך הסדר ע"י שליח הרבנות הצבאית. ההגדה – בנוסח האחיד הנהוג
בצה"ל. בסדרים אלה נאמרת ההגדה בחלקה ע"י עורך הסדר, בחלקה ע"י חיילים קרואים,
ובחלקה ע"י כל המסובים. עורך הסדר והקרואים יקראו את הקטעים המיועדים להם בקול
רם, ואז השומעים אינם צריכים לחזור ולקרוא קטעים אלה.
בשעת חירום – יקראו ב"הגדה לשעת חירום", ולפחות יאמר: "פסח, מצה ומרור".

חייב אדם לאכול בליל הסדר כשהוא מסב על צד שמאלו (ואפילו איטר). חייל שאינו יכול
להסב בנוחות, יישען על משענת כסא סמוך, או על מרפקו השמאלי. סדר הנערך בשטח פתוח
.(ח-ז ב"מ .ג,בעת) .עקרקה לע תונעשהב ובסי – תוריפחב וא

לכתחילה יש להסב משך כל הארוחה (פרט לזמן אכילת המרור). אם אין התנאים מתאימים
להסבה – יסב לפחות באכילת כזית מצה, אפיקומן, ובשתיית ארבע הכוסות. אכל ולא הסב –
.1באפיקומן בכוס ראשונה ובשתי כוסות אחרונות – לא יחזור;
.(בכ-אכ ב"מ ;ז,בעת) .הכרב אלב ,הביסהב התשיו לכאיו רוזחי – הינש סוכבו הצמ תיזכב .2
חייל הנמצא בפעילות מבצעית, ישתדל להסב לפחות בזמן אכילת כזית מצה ובשתיית שתי
.(ז,בעת יפ לע) .הביסה אלב התשיו לכאי – לוכי וניא .תונושאר תוסוכ

אין לו – ייקח מצות רגילות .תורומש תוצמ שולש רדסה תעשב וינפל ויהיש לייח לכ לדתשי
(ע"פ תס,א בה"ל). לאחר ברכת "המוציא" ו"על אכילת מצה", יאכל מצה בשיעור שני זיתים:
כזית מהעליונה וכזית מהאמצעית. בדיעבד יוצא באכילת כזית אחד. כזית נוסף יאכל ב"כורך"
). שיעור כזית: לעניין אכילת מצה, שהיא מצווה מן התורה – 2/3309 ףיעסונוסף באפיקומן (
מצת מכונה; לעניין שאר הזיתים שהם מדרבנן – 1/3מצת מכונה. שעור מצות אלה יש לאכול
תוך ארבע דקות ("כדי אכילת פרס"), ואין להפסיק בהם בדיבור.
חייל השוכב במארב, וקשה עליו אכילת המצה בשקט, יכין לו בבסיס את המצה כשהיא
מפוררת לפירורים קטנים, ובזמן המארב יוכל לאוכלם במהירות ובשקט.
יש להקפיד על כמות המצה ועל קצב האכילה, שבלעדיהם אין יוצאים ידי חובת "בערב תאכלו
."תוצמ
.306 ףיעסב ראותמכ ,הביסהב תלכאנ הצמה

חובה לשתות ארבע כוסות יין בליל הסדר. הכוס הראשונה היא כוס הקידוש, שתי כוסות
.ללה תרימא ירחא תיעיבר סוכו ,הדגהה תרימאב תובלושמ תופסונ
כל כוס צריכה להכיל לפחות 86סמ"ק ("רביעית"), ואם אין כוסות המסופקות ע"י הרבנות
תוליכמה – לשא לש קיטסלפ תוסוכ תרזעב תיעיבר דומאל לוכי ,וז תומכ תוליכמהו ,תיאבצה
170סמ"ק – כמות כפולה משיעור רביעית. את היין יש לשתות בהסבה תוך 4דקות ("כדי
.(דל ב"מ ,בעת) ללכ קיספי אל הליחתכלו ,("סרפ תליכא

מי שאינו יכול לשתות כמות זו של יין, ישתה מכל אחת משלוש כוסות ראשונות רוב רביעית,
44סמ"ק, ובכוס הרביעית ישתה את כולה, כדי שיוכל לברך אחריה ברכה אחרונה. (תעב מ"ב
לפסה תא אלמי – תיעיבר רשאמ רתוי הברה ליכמה ,ל"הצ לש ליגרה לפסב שמתשמה לייח .(ל
לפני שתיית כל אחת מארבע הכוסות, אבל ישתה בכל פעם רביעית או רוב רביעית.
חייל שגם שתיית רוב כוס יין קשה עליו, יכול לשתות מיץ ענבים, ולקיים בו את מצוות ארבע
.(ב"מו בי ,בעת יפ לע) .תוסוכ
אם אין מספיק יין או מיץ ענבים, אפשר למהול את היין במים עד כדי % 50מים, אם גם אז
אין די יין ימלאו את הכוסות ברביעית יין ולא יותר, וישתו רוב כוס ולא כולה. בכוס רביעית –
ישתו את הכוס עד תום.
חייל הצריך לצאת לתפקיד אחרי הסדר, יזהר ששתיית ארבע כוסות לא תפגום בערנותו. לכן:
יעדיף מיץ ענבים, או ימהל את היין ב- % 50מים, או ישתה בשלוש כוסות ראשונות רק רוב
.סוכ

ספרכ) .חלמ ימב לובט ,ספרכ תיזכמ תוחפלאחר קידוש נוטלים ידים בלא ברכה, ואוכלים
– כל ירק שברכתו "בורא פרי האדמה"). (תעג,ו). יש להכין את מי המלח מבעוד יום. לא הכין
– יכין כמות מועטת ביותר. לצורך הטיבול בלבד. (קש"ע קיח,ד). מברכים על הכרפס "בורא
פרי האדמה", ומכוונים לפטור בברכה גם את המרור. אין מברכים ברכה אחרונה על הכרפס,
גם אם אכל כזית. (תעג, מ"ב נה-נו).

למצוות מרור נוהגים לאכול עלים או קלחים של חסה (וזו מצווה מן המובחר), או חזרת. ואם
אינו יכול לבדוק את החסה מכנימות – יעדיף חזרת (תעג,ה, מ"ב מב). שיעור מרור – כ- 17
גרם חסה, או 19גרם חזרת (=כזית). כמות זו יש לאכול ב- 4דקות. אחרי אכילת המרור, כורך
כזית מצה וכזית מרור ואוכלן ביחד, זכר למקדש כהלל, ובהסיבה. לכתחילה אין להפסיק
בדיבור בין ברכת "על אכילת מצה" לבין אכילת "כורך", כדי שהברכה תתייחס גם ל"כורך".
.(א,העת)

בסוף הסעודה אוכלים "כזית" מצה לאפיקומן. (יש האוכלים כשני זיתים: אחד זכר לקרבן
פסח, והשני זכר למצה שנאכלה עמו) (תעז,א מ"ב א). חייל שלא קיבל מצת אפיקומן מעורך
.(ב ,זעת פ"ע) .וינפלש תוצמהמ תיזכ לכאי ,רדסה
לכתחילה יש לאכול את האפיקומן ולגמור את ההלל לפני חצות הלילה. (תעז,א). לאחר אכילת
אפיקומן אין אוכלים ואין שותים כלום, פרט לשתי כוסות אחרונות, ומים. (תעח,א ובמ"ב).

לאחר תפילת עמידה שבלחש, ולפני קדיש תתקבל, יש נוהגים לומר הלל שלם בברכה תחילה
). (תפז,ד). בנוסח ספרד נוהגים לומר "בצאת ישראל ממצרים" (תהילים 259 ףיעסוסוף (עיין
."חבשל ונילע" ינפל (דיק

מתפללים תפילה של יום טוב עם הלל שלם. בזמן הוצאת ספרי התורה אומרים י"ג מדות. ואם
חל בשבת אין אומרים. לפני תפילת מוסף אומרים "תפילת טל", ויש האומרים אותה בחזרת
הש"ץ. מכריזים "מוריד הטל" לפני מוסף, מפסיקים לומר "משיב הרוח ומוריד הגשם"
). בקדושת מוסף אומרים 92 ףיעסומתחילים לומר "מוריד הטל" (טעה ב"מוריד הטל" – עיין
אשכנזים "אדיר אדירנו", בברכת עבודה, לפני "ותחזינה עינינו", אומרים אשכנזים "ותערב
עליך עתירתנו". ואם אין כהן – אין אומרים "ותערב". (קכח, מ"ב קעג).

אומרים "אתה חוננתנו" ב"חונן הדעת, ובברכת השנים מתחילים לומר "ותן ברכה" במקום
"הצר" תכרבב .93 ףיעס "ותן טל ומטר לברכה", והספרדים אומרים "ברכנו". (טעה – עיין
). מתחילים לספור ספירת העומר. מבדילים בלא בשמים 260 ףיעסאומרים "יעלה ויבוא", עיין
ונר, ומתחיל בברכת הכוס וממשיך ב"המבדיל בין קודש לחול" וכו'. ואם חל בשבת – מבדילים
כרגיל, עם בשמים ונר.

.259 ףיעס אין אומרים בשחרית מזמור לתודה, ואמרים חצי הלל בלבד. על ברכת ההלל עיין

מתחילים קבלת שבת ב"מזמור שיר ליום השבת". לפני נוסח ספרד מתחילים ב"מזמור לדוד
הבו לה' בני אלים" ואומרים שני בתים ראשונים ושני בתים אחרונים מ"לכה דודי". לפי כל
המנהגים אין אומרים "במה מדליקין".

יש קוראים שיר השירים לפני הוצאת ספרי התורה, ואם יש מגילה כשרה יש נוהגים לברך "על
מקרא מגילה" ו"שהחיינו". אין מגילה כשרה – יקראו בלא ברכה. בברכות ההפטרה חותם
.(ב"מבו ט,צת) .לגרה לע ריכזמ וניאו דבלב "תבשה שדקמ"

מתפלל מוסף של הרגל, ומזכיר בו את השבת.

מברכים "שהחיינו" בקידוש ובהדלקת הנר. (תצ,ז). ןיאומתפללים בו תפילת יום טוב,
בפסוקי דזמרא יש נוהגים לומר שירת הים פסוק בפסוק אחרי שליח ציבור.
במוצאי החג מבדילים כמו במוצאי החג הראשון.

מט"ז בניסן עד ה' סיוון סופרים ספירת העומר. רצוי לספור מיד בתחילת הלילה. בדיעבד – כל
הלילה כשר לספירה בברכה. (תפט,א). שכח לספור בלילה – יספור למחרת ביום בלא ברכה,
ובלילה שלאחריו ימשיך לספור בברכה. שכח לספור גם ביום, ימשיך לספור בכל שאר הימים
בלא ברכה, אולם, כדאי שיבקש מאחר שיכווין להוציאו בברכתו, ויכווין השומע לצאת בה.
.(זל ב"מ ;ח-ז,טפת)
כיון ששכחת תפילת ערבית בכלל, וספירת העומר בפרט, מאוד מצויה, כדאי להשתדל להתפלל
ערבית ברגע שאפשר, וכן כדאי להנהיג באופן קבוע ספירת העומר בלא ברכה, גם לאחר תפילת
שחרית, שגם אם ישכח בלילה יוכל להמשיך ולספור בלילה שלאחריו בברכה. אפשר, כמו כן,
להצמיד פתק לסידור או לתיק התפילין וכך להיזכר. ספירת העומר איננה תלויה בתפילת
ערבית, ולכן חייל שאין לו פנאי להתפלל ערבית, יכול לספור ספירת העומר מיד בתחילת זמנה
.החונמ לש עגרב

יום כ"ח באייר, יום ישועתנו ושחרור ארצנו ועירנו מיד זרים, נקבע ע"י הרבנות הראשית
לישראל, כיום הודיה ושמחה. בערבו של יום יאמרו לפני תפילת ערבית מזמור ק"ז בתהילים,
ובבוקר לאחר תפילת שחרית יאמרו הלל שלם. אח"כ יזכירו נשמות חללי מלחמת ששת
הימים והתקופה שלאחריה, ויאמרו "מי שברך לחיילי צה"ל".