|
מתוך: מחניים, גיליון נ' תשכ"א
|
"ולקחתם לכם – – – פרי עץ הדר" – אמרה תורה (ויקרא כ"ג, ל"ט) ודרשו חז"ל "ולקחתם לכם – משלכם" (סוכה מא ב), ובמאמר זה מצאו גדולי התורה בדורות האחרונים סמוכין למאבקם על זכות הבכורה של אתרוגי ארץ ישראל, אם כי מבחינה הלכתית הציבו את יסודותיהם על נימוקים שונים. מעמדם המיוחד של האתרוגים גידולי ארץ ישראל, נזכר כבר בגמרא (סוכה ל"ד, ב) לגבי |
"והנראה לי ב'ארבעה מינים שבלולב' שהם שמחה בצאתם מן המדבר, אשר היה 'לא מקום זרע ותאנה וגפן ורימון ומים אין לשתות', אל מקום האילנות נותני הריח והנהרות, ואלה ארבעת מינים הם בארץ ישראל בעת ההיא, והיה כל אדם יכול ."םאצמל |
|
הרמב"ם מבליט את הקשר מבחינה מסוימת בין ארבעת המינים ובין ההלכות התלויות בארץ, אם כי מצד הדין, הרי מצות נטילת ארבעת המינים היא חובת הגוף, ונוהגת בין בארץ ובין בחוץ לארץ. נימוקו של הרמב"ם שמצות ארבעה מינים קשורה בפירות ארץ ישראל, מובלט יותר בדבריו |
"והרב המורה גילה בספרו הנכבד טעם למצווה זו, כדי לזכור שהביאם השי"ת ממקום שאין שם פרי, ארץ מלחה לא תשב, אל ארץ נחלי מים, זבת חלב ודבש, ועל כן צווה לנו להודות בכל דור ודור על כל הנסים והנפלאות שעושה עמנו, וזננו ומפרנסנו מטוב הארץ בהיותנו גולים בין העמים". |
|
ארבעת המינים נועדו אפוא לציין את הקשר בין ישראל לארצם, גם בהיותם מחוצה לה, ומכאן שרצוי להשתמש בפירות ארץ ישראל לארבעת המינים, אם כי אין חובה מפורשת על .ךכ מתוך ההדגשה בדברי הרמב"ם על ארבעת המינים שהיו "בארץ ישראל בעת ההיא" נראה כי מרן הר"י קארו בעל "בית יוסף", המבי"ט, מהר"י מטראני ומהרי"ט צהלון עוסקים כבר לעומת זאת נזכר במפורש בתשובות רבי בצלאל אשכנזי בעל "שיטה מקובצת", שנפטר בארץ |
"שפה צפת זה כמה ימים ושנים, נהגו ששניים או שלושה יהודים, יש להם מקח קבוע עם העכו"ם בעלי האתרוגים, כך וכך בסלע בכל שנה ושנה, ואותם היהודים יורדים בפרדס ובוררים להם את הטובים, וחותכים אותם בידיהם ומביאים אותם לבתיהם". |
|
אתרוגי ארץ ישראל לפי 300שנה בדבריהם של המבי"ט ובעל "שיטה מקובצת" נזכרים גם סוחרי האתרוגים, והמבי"ט קובל על |
"שהיו מועטים בעיר, וכמה בני האדם רובם הדיוטות, נאלצו לפנות לבית אחד שיצא לו שם בעיר, שקנה אתרוג בשני פרחים ושהוא מהודר, ליטול אותו אתרוג, ומזלזלים באתרוגים הכשרים שלהם, שהם קנויים בממונם וגם כשרים, ואינם רוצים לצאת בחובות מצות נטילת לולב ואתרוג שלהם ונוטלים בשל אחרים". |
|
בהמשך דבריו נוטה המבי"ט להקל בעניין ה"חזזית", ולפי דבריו, "ימצאו אתרוגים הרבה כשרים לכתחילה, שלא יצטרכו לצאת ידי חובתם באתרוג של אחרים – – -, שכן ימצאו הרבה אתרוגים כשרים, ובזול הרבה ממה שהיו" כך שכל אדם יוכל לקנותו. כאמור לא היו הפרדסים ברשות היהודים, ולקראת חג הסוכות ירדו סוחרי האתרוגים למספר בעיירות מזרח אירופה העלו את זכרה של ירושלים על ראשם בחג שמחתנו, הוא חג הסוכות, |
|
שאלת "מורכבים" מנסרת בעולם התורני בשעה שבעולם התורני החלה לנסר שאלת האתרוגים המורכבים, שלדעת רוב הפוסקים אין חשש ההרכבה נעשה רציני גם בארץ ישראל, לאחר רפורמה בשלטון העותומני עם ביצוע |
"שמתחילה היה שייך כל האדמה לסולטאן, ושום אדם לא היה לו רשות לנטוע אילנות, ואם נטע מי אילן – היה שייך למלך, ומי אשר יטע אילן, אחר שנודע שהזרע לא לו יהיה? – – -, אך משנת תרי"א ניתן חירות אשר הרשות נתונה לנטוע אילנות וליתן מס להמלך, ומאז הרבו המזייפים והמרכיבים" ("נפש חיה"). |
|
אנשי ירושלים השתמשו אמנם באתרוגים מפרדסי הערבים, אולם מדור לדור נמסרה שלשלת היוחסין של האילנות, על סמך מסורת הדורות הקודמים. בסוף המאה השישית לאלף השישי, וליתר דיוק – בשנת תקס"ט, יצא ערעור על אתרוגי קורפו רבה של ירושלים בעת ההיא, הגאון רבי מאיר אויערבוך מקאליש, בעל "אמרי בינה", מציין |
"לאחר הערעור שיצא על אתרוגי קורפו, ונודע וגלוי לכל החשש שיש עליהם כי הם מורכבים, ולכתחילה כמעט רוב גאוני הדור שלפנינו אסרו אותם לברך עליהם, ורבים ונכבדים מגדולי הצדיקים וגאוני הדור החמירו למאוד, שלא לברך עליהם", |
| וכאן הוא מציע את אתרוגי ארץ ישראל ופוסק ש: |
"חיובא רמיא על אחינו בני ישראל יושבי חוץ לארץ, לשמוע להוראת גדולי הרבנים שיחיו, שלא לברך על אתרוג קורפו, באם ישיג אתרוג אשר ממקור קדוש יהלך, מאתרוגים הגדלים בארץ הקדושה תובב"א, שזה כשר אליבא דכולי עלמא". |
|
במאמציו להגדיל את חזקת הכשרות של אתרוגי ארץ ישראל, פירט הגר"מ אוירבויך את שמות הכפרים ששם גדלים האתרוגים, ומציין שהמה במסורת מדור אחר דור: |
"שלא נמצא בהם מורכבים כלל וכלל לא, וכן העיד זה יותר משלושים שנה רב גדול וצדיק, זקן נכבד, שאלו הגנות מוחזקים המה מדור דור ביתרון הכשר, והרב הגאון ר' שמואל העליר רבה של צפת, העיד על האתרוגים שהמה ממקומות המוחזקים בכשרות ממאות שנים ומהם לקחו הקדושים הראשונים אתרוגים לברכה". |
|
ייצוא האתרוגים גדל והלך, ואם בראשונה נשלחו לחוץ לארץ רק אתרוגים מגידולי הכפרים הערביים, הרי במשך הזמן ניטעו, ביחוד על ידי אחינו הספרדים, פרדסי אתרוגים בסביבות יפו. השתילים ניטלו מעצי האתרוגים המוחזקים בכשרות מדורי דורות, וכן ניטעו פרדסי אתרוגים במושבות הראשונות שנוסדו על אדמת הקודש. הייצוא המוגבר גרר אחריו מעין התחרות בין הסוחרים הירושלמיים, שעסקו במשלוח אתרוגים מכפרי הערביים, לבין סוחרי יפו שהוציאו לחוץ לארץ מגידולי פרדסי יפו. לאחר פולמוס הדדי על כשרות האתרוגים, בו נטלו חלק גם בתי הדין של האשכנזים לא קלה הייתה דרכם של אתרוגי ארץ ישראל בתחרות עם אתרוגי חוץ לארץ שהיו מקובלים |
|
המתנגדים לאתרוגי קורפו ותומכיהם המגינים על אתרוגי קורפו השתמשו בדבריו של ה"חתם סופר" שנכתבו עוד לפני הופעתם של |
"דינו של אתרוג כדין עוף טהור שאינו נאכל אלא במסורת, על כן אותם הבאים מיאנאווא (גינואה) שמסורת בידינו מאבות אבותינו, ורבותינו חכמי הצרפתים אשר מעולם, יושבי מדינות אשכנז יוצאים ידי חובתם באתרוגים הבאים מיאנאווא, הן הנה הכשרים, ואין צריך שום סימן". |
|
אף חסידי חב"ד ורבותיהם שמרו על המסורת אשר בידם מהאדמו"ר הזקן הגרש"ז מלאדי, בעל ה"תניא", להדר אחר אתרוגי קאלאברי וינאנאווע "מטעם הידוע לו", ובשמו מסופר ש"כאשר אמר הקב"ה למשה ולקחתם לכם פרי עץ הדר – – – הושיבו שלוחים על ענן ושלחום להביא אתרוגים מקאלאבריא" (קונטרס מאמרים לי"ג תשרי וחג הסוכות, הוצאת אוצר החסידים, ברוקלין תשי"ב). גדולי הרבנים שפעלו למען אתרוגי ארץ ישראל, ציינו בדבריהם את מאמרי חז"ל בשבח במאבק זה קמו מערערים וקראו תגר על אתרוגי ארץ ישראל והיו שהעלו את שאלת הערלה, |
"אשר ממש צחוק הוא לכל משכיל את דבר, כי נודע וגלוי לכל, שהפירות הגדלים במחוז ארץ הקדושה יגיע עד חמישה או שישה שנים, אשר ישא פירותיו אתרוג ממש, ואין בזה שום חשש כלל וכלל לא". |
|
בין אוסרי אתרוגי קורפו שהביעו תמיכתם באתרוגי ארץ ישראל נמנו גאוני הדור ההוא: המלבי"ם, רבי ישראל סלנטר, רבי יצחק אלחנן מקובנה, ר' יהודה זכריה שטרן משאוול, רי"י עטלינגר בעל "ערוך לנר", רי"ד במברגר מוירצבורג ורבי יהושע מקוטנא, אולם ביחוד מסר נפשו על מפעל זה רבי חיים אלעזר וואקס, רבה של קאליש ופיעטרקוב, בעל "נפש חיה", ששימש כנשיא כולל פולין ווארשה בארה"ק. |
|
מסחר האתרוגים כעזרה לישוב ארץ ישראל הגר"מ אוירבויך מקאליש, ממייסדי "כולל פולין – ווארשא" בירושלים ראה בהפצת אתרוגי |
"עיקר זכירת ירושלים הוא על ידי נתינת – ןעט –"אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני" צדקה עם הימין למען ירושלים, ויש להעלותה על ראש שמחתנו בפועל ממש, שבכל עת שיש שמחה בישראל צריכים לזכור בירושלים לטובה, וכן בסוכות ימי שמחתנו, ניזכר בירושלים עם האתרוג שיהיה לתועלת גדולה לירושלים". |
|
בעמדו על יתרונם של אתרוגי ארץ ישראל על אתרוגי חוץ לארץ הסמיך את ההלכה השנויה :יבגל |
"אתרוג הכושי שהוא שחור שאין לברך עליו, אך לאנשים הדרים שם במדינה המה יכולים לברך עליו, מפני שהוא אתרוג ממדינתם, וגם אנחנו עדיין נקראנו בני ציון וירושלים, אם כי נגלינו זה שני אלפים שנה, בכל אלה תקותינו לשוב לארצנו, ועוד לא ."ונצראמ ונשאייתנ |
|
וכאן מקום לציין כי היו בין החופשים שהתיימרו כביכול כ"חובבי ציון". אולם למעשה ראו את ייעודם והקדישו את מאמציהם להפצת רוח ההשכלה והכפירה בבית ישראל, ואילו גדולי ישראל, שלא חרתו את שמה של ציון על דגלם, ועל כך הושמצו על ידי המשכילים כ"שונאי ציון", הם הם השקיעו מאמצים של ממש להחזקת ישוב ארץ ישראל, אם על ידי תמיכה בקופות רבי מאיר בעל הנס, שהוקדשו ל"חלוקה" לתלמידי החכמים שישבו על התורה ועל העבודה בארצות הקודש, ועם יסוד המושבות הראשונות כאשר המתיישבים הראשונים, ברובם שומרי אמונים, נטעו פרדסי אתרוגים על טהרת הקודש, שקדו גדולי ישראל על החדרת אתרוגי ארץ ישראל לשוק, אם כי כאמור לא היה זה תפקיד קל כל עיקר. |
|
בעל "נפש חיה" נוטע פרדס אתרוגים בארץ ישראל י"ג שנה לפני ביקורו בארץ ישראל עמד הגרח"א וואקס בחילופי מכתבים עם רבי אליהו |
"לעשות רצון צדיק זצוק"ל אחפוץ בכל לב – – והנה בשנה העבר בעז"ה קניתי שלוש גנות בכפר חיטין הסמוך לטבריא – – -, ונטעתי שמה ששה מאות עצי אתרוגים, ובשנה זו אקווה אי"ה לנטוע כמה אלפים עצי אתרוגים אצל ים החולה, ומזה נוכל לקוות לעלות אל המסילה העולה בית א-ל, להושיב משפחות לעבוד את האדמה ולשמרה, וגם יהיה לישראל אתרוגים למצות כשרים בבירור בלי שום חשש כלל". |
|
בשנת תרמ"ו, לאחר שחזר מארץ ישראל, הגביר את התעמולה למען אתרוגי ארץ ישראל, ופנה במכתב "אל רבבות ישראל עם סגולה ואל ראשי אחינו שבגולה", ומודיע להם כי: |
"נטעתי עצי אתרוגים בארץ הקודש, בכפר חטין הנקרא במדרש "כפר חטיא", והבאתי נטיעות מאלו הכשרים במסורה מדור דור, מהגאונים הקדושים אשר בארץ המה, אשר שם היה עד עתה המדבר ולא שלט בהן ידי זרים אך עד עתה היו הנטיעות רכות והתנועעו לרוח היום ויוכו מהקוצים אשר סביבותם, אף אלו כשרים על פי הדין, כי מה שנעשה על ידי קוצים כשר, אבל לא היו מהודרים כל כך, אך בשנה זו כאשר זכיתי לעלות אל הקודש, ושכנתי במדבר לא במלון אורחים, שמתי עיני אל הגנות ביתר שאת ויתר עז, ותקנתי בכל מה שהיה באפשרי לתקן לטובה, ובעז"ה גדלו והצליחו במראיהם ותכניתם, יפים במראה ונחמדים בתואר, עוד יותר מאתרוגי קארפו, וגם הגנות אשר שכורים הם מהערבים, שמו עליהם שמירה מעולה מאוד, והמה יפים ונהדרים, ובודאי כל איש יתלהב לקחת אתרוג מארץ הקדושה". |
|
במכתב שני הוא מפרט את עמלו לנטוע עצי אתרוגים בארץ הקודש, ולהביאם ממקומות המוחזקים בכשרות "מימי הקדושים הראשונים אשר היו מלאכים ממש ולא כמלאכים, כמו :ותעיסנ תא ראתמ אוהו ,"שודקה י"בהו שודקה י"ראהו שודקה ן"במרה |
"אשר נסעתי לשם בסכנות נפשות ממש, בין רוצחים ושודדים פריצי חיות, ובלילה אחת לנתי במדבר לא במלון אורחים, ושמעתי בלילה קול הומיה, כקול המון על יומא דשוקא מכל עברים, ואחר כך נודע לי כי זאת היה קול זעקת זאבים. רכבתי על פרדות ביום ולילה אחת, לערך חמישה עשר או שישה עשר שעות, אשר לא הסכנתי כזה מעודי עד היום ההוא, ושבת נשארתי במדבר, כי לא היה ביכולתי להגיע קודם השבת אל מקום הגנות, אשר שם חיכו עלי גדולי ארץ הקדושה". |
|
קריאתו של הגרח"א וואקס עוררה הדים נרחבים. גדולים וטובים נענו לקריאתו והושיטו את ידם לעזרתו במאמציו להחדיר את אתרוגי ארץ ישראל לשוק, והייתה זו מלאכה לא קלה לנוכח ה"חזקה" של אתרוג קורפו. רבים שחרדו להמשך מסורת בית אבותם, נאבקו בנפשם פנימה עם חיבת ארץ ישראל ופירותיה שבערה בם, אולם מהם שלא יכלו להכריע בדבר. בין הנענים לקריאתו יש להזכיר את הג"ר מנחם מנדל חיים לאנדא, נכדו של הג"ר אברהם בכתבה שפורסמה ב"המליץ" משנת תרמ"ג, מספר כבר ר' יחיאל מיכל פינס על תוצאותיה של שנים רבות עמד הגרח"א וואקס על משמרתו, ולא היסס ליהפך כסוחר, שהיה משגר את חובבי ציון ניצלו כמובן את הנטיה הטבעית לאתרוגי ארץ ישראל לתעמולה, וכך למשל ואחד מגדולי הקנאים שבדור, רבי אליהו עקיבא רבינוביץ מפולטבה, עורך "הפלס" אחד הגדולים שהקדיש אף הוא מכוחו להפצת אתרוגי ארץ ישראל, הוא גאון שנשכח, ר' הוא מסתמך על דברי מהרש"א: |
"דעיקר מצוות של עליה ברגלים היא, לשמור שם במצוות פירות הארץ שהם הביכורים ומעשר שני, נמצא דעיקר מצוות עליית רגל לארץ ישראל, הוא מצוות פירות הארץ, לשמח בהם את העני והגר והלוי באכילתן", ואף כאן על ידי מצוות קניית האתרוגים מארץ ישראל לחג הסוכות – – -מקיימים בזה תכלית מצוות עליית הרגל לארץ ישראל". |
|
נוסף על קונטרסו הוא (סי' כ"ה) מוקדשים לפרשה עוד כ"ב תשובות העוסקים בפרשה זו והסומכים את ידיהם על דבריו, וביניהם מהגרח"א וואקס, הגרי"ז שטערן משאוול, בעל "זכר יהוסף", הג"ר מרדכי גימפל יפה אב"ד רוזינאי, שהתיישב בעצמו במושב "יהוד" על יד פתח תקוה, הג"ר יעקב שאול אלישר, לאחר מכן חכם באשי וראשון לציון בירושלים, ועוד. גדולי התורה שנתנו את הסכמותיהם לספרו, מדגישים פרשה זו ומסכימים לו ש"מצווה |
|
הפצת אתרוגי ארץ ישראל בגליציה גם בגאליציה נמצאו גדולים שנתנו את ידם להפצת אתרוגי ארץ ישראל. בשנת תרנ"ח הוציא התעמולה המוגברת למען אתרוגי ארץ ישראל נתנה פרי. רבים מגדולי התורה והחסידות לאיסור הקודם על אתרוגי קורפו הצטרפו גאוני רוסיה, פולין ורומניה וביניהם האדמו"ר רבי הגאון רבי יחיאל מיכל עפשטין, בעל "ערוך השלחן", קובל מרה נגד – |
"המבכרים פרי בן השנואה על אתרוגי בן האהובה, קצר עטי לתאר שפלות נפשם ופחיתות ערכם ורוע לבבם והסרת מסווה הבושה מעל פניהם – – – מי ראה כזאת מי שמע כאלה? איה כבודו יתברך וכבוד התורה הקדושה" – – -" |
| והוא תוקף את האנשים – |
"המתנגדרים בעפרא דארץ אחרת ומנשקים פירותיה ומשליכים פריה וטובה של הארץ ."השודקה |
|
רבי חיים חזקיהו מדיני בעל "שדה חמד" מביא את דעותיהם של המחייבים ומרבה בשבחם של אתרוגי ארץ ישראל אם כי האתרוגים לא יהיו מהודרים כל כך, והוא משתמש בדבריו של ה"חתם סופר" שנאמרו בהקשר אחר "אם אינם מהודרים למטה, יהיו מהודרים למעלה. שכן כל מגמתנו לקיים דברי אבינו שבשמים". אחד מגדולי הדור, שיצא לו שם גם בקרב חוקרי דברי ימי ישראל, רבי צבי יחזקאל מיכלזון, |
|
הרב קוק לעזרת אגודת "פרי עץ הדר" תנופה חזקה להפצת אתרוגי ארץ ישראל באה עם עלייתו של הגרא"י קוק לארץ ישראל. הוא בשעה הראשונה לעלייתו ארצה נתן את ידו להקמת "אגודת פרי עץ הדר", שנוסדה על ידי |
|
להציל את כלל עם ה' מביטול מצוות אתרוג ומיניו, המעכבים זה את זה, אשר באו.א |
|
בשנת תרס"ז הביא לדפוס את ספרו "עץ הדר" והוא "משא ומתן של הלכה, על היתרון אשר לאתרוגים הכשרים המשומרים על ידי אחינו בני המושבות ובייחוד "על פיסולם של המורכבים". כדי להבטיח כי האתרוגים הארצי-ישראליים יהיו טהורים מחשש מורכבים, התנה שלושה תנאים, שרק עם קבלתם יהיה נכון לתת את ההכשר הדרוש לאתרוגי ארץ :לארשי |
לברר לפני בבירור גמור את יסוד הגרעינים, שמהם נתגדלו עצי האתרוגים,- – – .א שנלקחו מפרי האתרוגים הגדלים פרא, שאין עליהם חשש הרכבה. שאעמיד משגיחים יראי ה' ומומחים לדבר, שיבדקו את הגנות בשרשיהם על פי בדיקה.ב מבוררת, שלא הורכבו במין אחר. שיהיה משגיח נאמן עומד בעת הלקיטה והחבישה, להעיד שלא יתערבו אתרוגים .ג מורכבים או נחשדים בתוך האתרוגים הנקיים והברורים בכשרותם, בצרוף ההשגחה ."הלרעמ תוריהזהו הרות לש תדכ תורשעמו תומורת שירפהל |
| כן פנה להרב ר' אהרן הכהן אורלאנסקי, רבה של פתח-תקוה, באזהרה: |
"להודיע גלוי לכל הנוטעים על להבא, שלא יהינו לנטוע באיסור ולא יכשילו את הרבים ביד ישראל באמצע, וכן מי שכבר נטעו שיעקרו ההרכבות האסורות ויטעו במקומם אתרוגים כשרים, אם חפצים הם באתרוגים, ואם לא ישמעו לקולנו, נהיה מוכרחים להודיע ברבים את שמותיהם של בעלי הגנות עוברי עבירה". |
|
בד בבד עם פעולתו להרחקת אתרוגים מורכבים מפרדסי ארץ ישראל, פנה במכתבים לגאוני חוץ לארץ, ותבע מהם להגביר את פעולותיהם להפצת אתרוגי ארץ ישראל. במכתבו להג"ר אברהם בנימין קלוגר, רבה של ברודי, הוא מדגיש כי לפנים היה לגבי אתרוגים רק ספק וחשש מורכבים, ועתה נהפך הכל למורכבים, "ואי אפשר להעמיד את המצווה על כנה כי אם על ידי מטע אתרוגים בארץ הקודש על ידי אחינו עובדי אדמת הקודש". וילא הנפש ,בובלסינטס לש הבר ,ראהלמאק הירא לאיתוקי יבר ,היצילג ינברמ דחאל הבושתב הקמת החברה "פרי עץ הדר" נתנה דחיפה להגברת הפעולה בחוץ לארץ למען אתרוגי ארץ רבים מגדולי התורה במדינה נענו לקריאתו ונתנו את ידם למפעל זה ודבריהם כדרבונות ר' אברהם פרנקל נשיא "ועד המרכזי לאגודת היראים", הוא מרכז הקהילות החרדיות |
"ענותי תרבני לבוא ביהודא ועוד לקרא, בעניין אתרוגי ארץ הקודש, אשר כשופר הרים קולו, לתת גאולה לארץ אבותינו, ולבכר פרי קודש הילולים על פני שורש פורה, מארץ אוכלת יושביה היהודיים". |
| והוא מוסיף: |
"באתי רק להזכיר שאני הצעיר והקטן, כבר זה רבות בשנים קיימתי בעצמי תודה לא-ל יתברך, הדברים והאמת האלה, להזדרז בלקיחה תמה בחג הסוכות, ולברך על פירות שנשתבחה בהם ארץ צבי, וכמעט לפלא בעיני שדבר כזה המובן מאליו במושכל הראשון, דורש חיזוק וזירוז על ידי קולי קולות וכרוזים שונים". |
|
הג"ר אליעזר דייטש, יוזם הפעולה, מגלה כי היו בין הגדולים כאלה שלא נענו לקריאתו, והוא מפרט גם אחד מנימוקיהם: "יען אבותינו בדור הקודם היו נוהגין רק באלו הבאים מקורפו, ועל כן צריכים אנו לילך בעקבותיהם, וחדש אסור מן התורה", וכמובן שהוא דוחה את נימוקיהם השליליים. בסיכום הדברים הוא פוסק: |
"בהא סלקינן ובהא נחתינן, כי הן על פי דין תורה והן על פי מצוות שכליות, שמחויב כל אחד לעזור איש את אחיו, וכל ישראל ערבים זה לזה, לעורר איש את קרובו ואיש את רעהו ליקח אתרוג מארץ הקודש, ולהעלות זיכרון ירושלים בזמן שמחתינו". |
| כן הוא מודיע בשמחה: כי אגודת "פרי עץ הדר" שנוסדה ביפו ביזמת הגרא"י קוק – |
"פתחה להם מסחר גדול (נידער לאגע) בעיר בודפסט, ומעתה לא יהיו הסוחרים מוכרחים להוציא כסף תועפות לנסוע למרחקים, ולענות כוחם ולבזבז ממון ישראל לבטלה, בשעה שגם בשבתם שאנן בארצנו, יקבלו בנקל דרישתם והזמנתם מאנשים נאמנים שאין מקום לפקפק ולחוש לשום דבר". |
|
המאבק בין אתרוגי ארץ ישראל וקורפו אולם למרות התמיכה שניתנה לאתרוגי ארץ ישראל, לא יכלו אלה לעמוד בהתחרות נגד כן השתמשו סוחרי קורפו בעובדה כי אתרוגי קורפו מהודרים מבחינה חיצונית מאתרוגי ארץ |
"הנוי הוא בגלל היותם מורכבים, שהמורכבים יש להם איזה נוי חיצוני, המושך את העין, שזהו באמת נוי פסול שראוי לדחותו, בשתי ידים, ונוי האמיתי שחוט של חסד משוך עליו, מצוי רק באתרוגים הכשרים, מטעי אחינו בני ישראל עובדי אדמת הקדש". |
|
בין המתנגדים להעדפת אתרוגי ארץ ישראל, נמנו גם גדולי תורה וביניהם רבי גרשון הניך בעל "סדרי טהרה", שפרסם את דעתו ל"אמיתה" של תורה שהרוצה לצאת ידי חובת המצווה ופרוק יגורתא יכ ,ופרוק יגורתא רחא רדהל וילע בויחה ,הלטבל הכרב ששחמ תאצלו תומלשב מוחזקים מעולם בחזקת כשרות שאינם מורכבים", ואילו לגבי אתרוגי ארץ ישראל – |
"חדשים מקרוב באו, שהתחילו לברך עליהם אבל מעולם לא ברכו עליהם, והיו מוחזקים בחזקת מורכבים, כי רבות בשנים אשר הייתה הארץ שממה מאין ישראל ."הילע בושי |
|
בין היתר הוא מדגיש כי הגיע למסקנתו זו לאחר שביקר בעצמו באי קורפו, ובירר את הגנות עם אילנות האתרוגים. רבני איטליה שיצאו אף הם להגנת אתרוגי קורפו קבלו נגד הפגיעה בהכנסותיה של קהילת קורפו שהייתה מקבלת מס מכל תיבת אתרוגים שקיבלה הכשר על .םדי ר' שלום שכנא טשרניק שאסף את כל הדינים והמנהגים בקשר לארבעת המינים בספרו "חיים |
"ומקרוב זה לא כביר בשנת תרנ"א, יצא אסור מהרבה גדולי זמנינו לאסור לברך על אתרוגי קורפו, מחמת העלילה שהיה שם על אחינו בני ישראל, אבל לא עלתה בידם, כי רוב העולם לא הסכימו על זה ומברכים על אתרוגי קורפו שהם מהודרים ביותר, ואף שיש בנמצא בעיר לקנות אתרוג מארץ ישראל, אין חוששין כלל, יען כי באתרוג קפיד ."רדהה לע שרופמב ארק |
|
אולם היו אלה רק קולות בודדים, ורובם הגדול של גדולי התורה טענו להעדפת אתרוגי ארץ ישראל על אתרוגי חוץ לארץ. |
|
זכות הבכורה לאתרוגי ארץ ישראל ראשי המאבק למען אתרוגי ארץ ישראל, רשאים לציין לזכותם הישגים רבים במאמציהם בקהילות רבות באה היזמה מקרב הציבור. בקהילת בוטשאטש למשל, טען רב המקום מרא במשך עשרות בשנים שימשו משלוחי האתרוגים מארץ ישראל לגולה אמצעי קשר רוחני בין |
 
|
 
|